פורום גריאטריה, גרנטולוגיה - יש לך שאלה?

כאבים במפסעה בזקנים
כאבים במפסעה בזקנים הם לרב בגלל בעיה מקומית במפסעה. הסיבה היותר שכיחה היא הרניה-בליטה של תוכן בטני-לרב מעי לתוך פתח צר בדופן הבטן שנמחץ וגורם לכאב שמחריף בזמן שיעול שגורם להחרפת הבליטה והכאב.
סיבות נוספות יכולות להיות מבעיה באברים סמוכים כשק האשכים, בעיה מכנית-סיבוב, זיהום או סרטן.
כאב במפסעה יכול גם להיגרם משינויים ניווניים ואוסתיאופורוטים בעמוד שידרה. הסיבה היותר שכיחה סיאטיקה-לחץ על העצב על ידי בליטות והיצרויות גרמיות במוצא העצב מעמוד השידרה עם הקרנה למפסעה ולרגל.
סרטן בערמונית הוא מאוד שכיח בזקנים ושכיחותו עולה עם הגיל אך הוא לרב שקט ומתפתח באיטיות, וברב מהלכו אינו גורם לשום סימן. בשלבים מתקדמים הוא גורם לכאבים באברים סמוכים, שפכה ורקטום ובאופן נדיר כשהוא מפושט יכול לגרום לכאבים במקומות רחוקים יותר כמפסעה ונטייתו היא יותר לעצמות.

חבלות וסימנים כחולים בזקנים
בזקנים קיימת נטייה לפתח סימנים כחולים על העור ביתר קלות מאשר בצעירים וזאת משום שהעור הופך לדק והכלי דם הזעירים תחתיו הופכים לחסרי תמיכה ושבריריים גם בחבלה קטנה ולעתים אף לא מורגשת. סימנים אלו לרב מופיעים באיזורים חשופים בידיים, ברגליים ובמקרי נפילה באיזורים החבולים בעכוז, בגב ובפנים. שימוש בתרופות מסוימות, "מדללי" דם(קומדין, אספירין, פלוויקס), נוגדי דלקת, סטרואידלים(מקבוצת הקורטיזון) ולא סטרואידלים(כאספירין) וכן תוספי מזון המכילים שמן דגים וג'ינקו בילובה מהווים גורמי סיכון ויכולים להחריף את התופעה. במדה ומתגלים סימנים כחולים בפרט באיזורים שאינם חופפים את נקודות המגע בזמן הנפילה יש לחשוב גם על חבלות שנגרמות על ידי הצוות המטפל אם בשוגג(חוסר הדרכה) או אף במזיד(התעמרות). סימני חבלה שנגרמו מחבלות עצמיות בלתי מורגשות לרב הן מוגבלות וחולפות אחרי ימים עד שבועות אחדים.
סימנים כחולים מחוץ לאיזורים שצויינו ובפרט ממקומות שאינם חשופים ופנימיים צריכים להעלות חשד שמדובר בהפרעות קרישה על רקע מחלת דם, כליות וכבד.
דרכי מניעה כוללים לבוש עם שרוולים או/ו אף מגינים לרגליים בפרט בזקנים רתוקים לכיסא גלגלים שנחבלים רבות ברגליים בזמן ההעברות, הדרכת הצוות המטפל להעברות זהירות ובטוחות וסקירה תקופתית של התרופות בשאלה של תופעות לוואי.

אנשים בריאים והיגיינים אינם מפיצים ריחות, בכל אופן לא ריחות בלתי נעימים.
ריחות בלתי נעימים מקורם בתוצרים של חומרי פירוק של חומרים אורגנים ע"י חידקים בזיעה שומנית המופרשת בפרט מאיזורים שעירים ומפצעים. הזיעה עם תוצרי הפירוק המסריחים נצמדת לעור לא רחוץ ולבגדים לא מוחלפים. זיהומים חידקיים ופטרייתיים בפה ובעור יכולים גם להפיץ ריחות לא נעימים.
אנשים עם מחלות מסויימות כסוכרת, אי ספיקת כליות וכבד בשלבים מתקדמים מפיצים ריח אופייני למחלות אלו דרך הנשימה ודרך העור. גידולי עור מסויימים אף טרם התפרצותם מפיצים ריחות אופייניים.
לעניינך כדאי שבעלך יבדק ע"י רופא המשפחה שיבדוק את העור שלו ויבצע לו בדיקות דם כלליות.

טיפול במחלת חום חוזרת בבית אבות
הבעיה שאתה מתאר כאן היא מן הידועות. כך שאתה לא לבד. זו בעיה שכיחה בבתי אבות שהמערכת טרם מצאה לה מענה. נראה שמדובר במוקד זיהומי לא מאובחן, או כן מאובחן אך לא נתן לו טיפול הולם מבחינת איכות האנטיביוטיקה, מינונה ומשך הטיפול בו.
היו לי מספר מקרים כאלה שהיו מתאשפזים כל שבוע שבועיים מחדש עד שהתערבתי ונתתי להם טיפול ממושך באנטיביוטיקה דרך הפה עד שנתיים. בעקבות הטיפול האשפוזים החוזרים פסקו והמשקל וההמוגלובין עלו.
זה לא עניין לשיקום גריאטרי. זה עניין של רפואה פנימית עם ניחוח גריאטרי מוסדי.
אני מציע לך לפנות למרפאה פנימית מייעצת של בית חולים גדול ולשטוח את הבעייה בפני קלינאי קשוב שלא נרתע מאתגרים גריאטריים מוסדיים.

הטיפול במחשבות שווא הוא באנטיפסיכוטים. יש לחזור לפסיכוגריאטר ע"מ להתאים מינון מתאים כנראה שהיא בתת טיפול. סיוטי לילה יותר שכיחים בדמנציה ויכולים להיות מוחרפים על ידי תרופות מסויימות לטיפול ביתר לחץ דם, במחלות לב ותרופות פסיכוגריאטריות מסויימות. כך שהגישה כאן היא סקירת כלל התרופות שהיא מקבלת לשם איתור תרופות חשודות כגורמות או מחריפות סיוטי לילה. בהמשך יש לדאוג למתן תרופה לשינה רצופה כל הלילה. במקרה זה מומלץ טיפול במלטונין בשילוב תרופה אנטיפסיכוטית סדטיבית(מרגיעה, מרדימה).
באשר לאמירת "האמת" לחולי דמנציה. אפשר לנסות, אך לרב זה לא עוזר ולעתים זה מכניס אותם לאי שקט וחרדה. יש לנסות לזרום עם המטופלים במדת האפשר ולנקוט בטקטיקות של הסחה ודחייה.

גם אם הגיל הממוצע בבתי אבות הוא גבוה 80+, הגיל אינו מדד מוחלט. יותר קובע המצב התפקודי. כך שבקצוות נתן לראות דיירים צעירים בבתי אבות בסביבות ה50 עם מגבלה שמצדיקה את כניסתם לבית אבות ומאידך ניתן לראות אנשים עצמאיים ופעילים בקהילה בגילאי ה80 ואף יותר.

אפשר להוכיח שהתפקוד מתאים לבית אבות?

יש להבדק על ידי גריאטר שיקבע את המצב התפקודי, שעל פיו נקבעת ההתאמה לבית אבו ת. בהמשך פונים לבית האבות ומבררים דרכו את תנאי הקבלה ודרכי המימון. מימון עצמי לבעלי אמצעים ועזרה של משרד הבריאות לאלו שידם אינה משגת. בבתי האבות מתמצאים ומדריכים כיצד להתמצא במבוך הביורוקרטי.

תפקידם של הכדורי טניס הוא כפול, לאפשר דחיפה חלקה של ההליכון שלא יתקע במכשולים בדרך וגם להגן על רצפה עדינה כמו פרקט עץ מפני שריטות. יחד עם זאת שימוש בכדורי טניס מבטל את פונקציית הסטופרים המקוריים המולבשים על רגליות ההליכון כאשר יש צורך לעצור בנסיבות ובמצבים מסויימים.

מן הראוי להזכיר שפורום גריאטריה מיועד למטופלים עם בעיות אופייניות לגילאי 65+. כך שנכון יותר לפנות עם בעייתך לפורום אורתופדיה, רפואה תעסוקתית ולרופאים העוסקים בקביעת דרגת נכויות לפי הקריטריונים של ביטוח לאומי.

הסכנה בהחשת זקן למרחב מוגן היא לא בשל ההשלכות של הלחץ הגופני או הנפשי שיכול להגרם לו, אלא בשל סכנת נפילה ושבר שיכול להגרם לו עם כל הסיבוכים הפוטנציאלים.
עדיף במדת האפשר להלינו/ה במרחב מוגן.

חולה תשוש נפש אמור להיות נייד. כאשר הוא הופך לרתוק הוא הופך לסיעודי. כך שהשאלה של כיסא גלגלים יותר רלוונטית למחלקה סיעודית. בעקרון אתה יכול להציע כיסא יותר נוח אך זה צריך להיעשות בתאום עם הצוות המטפל.

שינויים בטעם וריח בזקנים

כמו בשאר הפונקציות, קיימת ירידה מסויימת בחוש הטעם והריח בזקנים שלרב אינה מורגשת ואינה מהווה בעיה. אולם במקרים מסויימים ובנוכחות גורמי סיכון נוספים כמו מחלת עצבים מרכזית כדמנציה ופרקינסון, עישון, היגיינת פה ירודה ותרופות מסוימות להורדת יתר לחץ דם כחוסמי ביטא ו ACE, הבעיה הופכת למשמעותית עם פגיעה פוטנציאלית בתאבון וסכנה של תת תזונה והחרפת דכאון. במקרים אלו טיפול בגורמי הסיכון הנוספים יכול למתן את הבעיה ולמנוע את הסיבוכים הנוספים.

על מנת לשמר את ניידותו היה צריך להשתמש בטיפול ההרגעתי ביותר תושיה-אין שום היגיון לעבור מסרוקוול-דור חדש של אנטי פסיכוטים-עם מינימום של תופעות לוואי לעומת תרופות מהדור הקודם-בפרט רידזין שהיא גם גורמת לישנוניות וירידת לחץ דם בעמידה. לסרוקוול יתרון נוסף, נתן להתאים את המינון ביתר קלות לעומת התרופות החדישות האחרות, יש לו טווח מינונים יותר רחב. אם אכן הפסיק ללכת רק בגלל הטיפול האנטיפסיכוטי, יש סיכוי טוב שיוכל לחזור ללכת לאחר הפסקתו והתאמת מינון מחדש של תרופה מהדור החדש כמו זיפרקסה.

תודה על התגובה
מה הכוונה ב"לטפל ביותר תושיה"? האם להגדיל מינון סרוקוול למרות שזה לא מרגיע יותר מדי לאורך זמן וגם מתיש אותו (עם מינון סרוקוול של 200 ביום הוא הגיע לבילינסון עם חשש לשבץ לדעת רופאי בית האבות כאשר נוירולוג בבילינסון טען שמדובר במינון יתר)

לא יודעים מה לעשות?


משוטטות באינטרנט אני רואה שזיפרקסה היא מה שנקרא תרופה מקצרת חיים וגורמת לבעיות לבביות.

טיפול ארגעתי בחולים דמנטים

בטיפול עם יותר תושיה הכוונה לעבוד לפי תבנית או פרוטוקול מסויים שכולל שלילת סיבות גופניות ונפשיות אחרות לאי שקט, טרם התחלת הטיפול באנטיפסיכוטים.
המעבר מסרוקוול לרידזין אינו הגיוני. בדרך כלל עוברים מתרופות מדור ישן שבעיקרון גורמות ליותר תופעות לוואי לתרופות מדור חדש עם פחות תופעות לוואי. זיפרקסה וסרוקוול נחשבות לתרופות אנטיפסיכוטיות יותר חדישות ויותר בטוחות. לכל תרופה יש תופעות לוואי פוטנציאליות ולכן ההתאמה צריכה להתבצע באופן פרטני, כך שהתאמת טיפול לאי שקט בחולה דמנטי ספציפי אינה יכולה להתבצע דרך פורום אינטרנטי.

ב"גוגל" תקבל מגוון אתרים שמשווקים כסאות גלגלים.
חוות דעת יותר מקצועית תקבל בגופים וולונטרים כמילבת:
milbat

חרדות בזקנה

חרדה מוגדרת כאי נוחות ופחד באופן מופרז מבעייה אמיתית או מדומה. חרדה מופיעה בכל גיל והיא תגובה טבעית כשהיא באה במינון נכון וחולף אך כשהיא מוגזמת, מתמשכת ומשבשת את השגרה היומיומית היא הופכת לבעיה הדורשת טיפול. חרדה בזקנה היא מאוד שכיחה יותר מהדכאון, לרב מלווה דכאון ולעתים חרדה עצמה גורמת לדכאון. חרדה בזקנה באה בתגובה לאבדנים הרבים בגיל הזקנה ולרב באה במינונים נכונים. מקרים קיצוניים של חרדה בזקנה אלו לרב מקרים של חרדה ש"יובאו" מגיל צעיר יותר, קרי חרדה שהתחילה בגיל צעיר והזדקנה עם נושאה.
המקרה המתואר כאן, נשוא השאלה הוא מקרה קלסי של חרדה, הואיל ומדובר בתגובה לא הולמת-מוגזמת לכל סטייה במדדים רפואיים כלחץ דם ודופק שכן צריך להתייחס אליהם ע"י תעוד ודיווח לרופא אך לא על ידי הזמנת אמבולנס לחדר מיון.
הטיפול צריך להיות משולב, טיפול בבעייה אמיתית או מדומה וטיפול בתרופות ארגעה כובן ובתרופות נוגדות דכאון וחרדה מקבוצת ה-SSRI'S, או ה-SNRI'S.

הדרדרות תפקודית בחולי אלצהיימר

התופעה של הדרדרות תפקודית קשה בעקבות אשפוז היא ידועה בכלל האשפוזים הגריאטרים ובפרט בחולים דמנטים.
בעקבות אשפוז ככלל ובכלל, קיימת ירידה תפקודית עקב המחלה, נטילת תרופות וכן עקב חוסר פעילות ושכיבה במטה שגורמים לשינויים גופניים כניוון שרירים. החולים היותר צעירים עוברים בדרך כלל משבר זה ללא בעיות ומשתקמים. החולים המבוגרים יותר, בפרט הזקנים ובעיקר חולים דמנטים מתקשים לצאת ממשבר זה, גם בגלל שהם נמצאים בקו ירידה תפקודית לאורך זמן וכן הצורך לתת להם תרופות הרגעה על מנת לשכך את התנגדותם לטיפול. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצב זה היא מניעת אישפוזים מיותרים ככל האפשר. כן חשוב להוריד מינון ולהפסיק תרופות הרגעתיות כזיפרקסה. יש לבדוק השפעתן של תרופות נוספות ככדורי שינה, תרופות לאפילפסיה וכן אינטראקציה בין תרופות.
חשוב גם לבדוק את בדיקות המעבדה שאין אנמיה ורמות לא תקינות של מלחים בדם. נתן להפסיק מינון של 2.5 מג זיפרקסה באופן מיידי. ההשפעה של הזיפרקסה תפוג תוך ימים אחדים אך השיפור יקח יותר זמן הואיל והוא תלוי בגורמים נוספים רבים.