פורום גריאטריה, גרנטולוגיה - יש לך שאלה?

תשובה על בחירת חלופה יש להפנות לבוחר החלופה.
פלגיל אמנם מותווה לטיפול בשילשולים ע"ר קלוסטרידיום דיפיסילה(שקד), אך הוא ניתן במקרים קלים ואינו מוכר ע"י רשות התרופות האמריקאית לטיפול בהתוויה זו.
למקרים קשים יש להעדיף ונקומיצין דרך הפה.
הזיהום בשקד ממוקם במעי הגס.
לרב שקד נחשב לזיהום נוזוקומיאלי-נרכש בבית חולים, אך קיימים דיווחים גם על זיהום מחוץ לבית חולים-בקהילה, הואיל והחידק יכול לשרוד חודשים אחדים מחוץ לגוף, להגיע למעי של מישהו אחר ולזהם אותו. או ע"י העברה ישירה דרך ההפרשות מנשא לאדם אחר.
שקד נרכש לרב משימוש מופרז ולא מושכל באנטיביוטיקה, אך לא ניתן לדעת בדיוק את דרך ההדבקה הואיל וקשה לשחזר ארועים כרונולוגיים במדוייק.
אם אכן הוא נדבק כנראה שהפרוביוטיקה לא עשתה את העבודה המיוחלת.
קיימים דיווחים רבים על תרופות חליפיות ותוספי מזון כפרוביוטיקה אך למעט טולוומר, שגם לגביו אין עדיין פרסומים על עבודות המאשרות את יעילותו, יעילותם לא הוכחה.
הטיפול היעיל בזיהום חידקי בעצם הוא באנטיביוטיקה, תחילה דרך הוריד ובהמשך דרך הפה לתקופה ממושכת.
הואיל ולרב זיהום בשקד הוא ממוקד ואינו מסכן חיים(בניגוד לזיהום בעצם), יש לשקול שוב את ההחלטה על הפסקת טיפול אנטיביוטי, מה גם שלא כל האנטיביוטיקות עם אותה דרגת סיכון לגרימת שקד-קיימות בטוחות יותר, וכן ניתן בו זמנית להמשיך טיפול בו זמנית בונקומיצין דרך הפה.

בברכת רפואה שלמה

נושא המניעה בזקנה הוא מאוד נרחב ומורכב.
ישנם תחומים רבים שהם ברי מניעה וריפוי כירידה בשמיעה, בראיה(נתוח קטרקט).
מניעת שימוש בתרופות מזיקות.
החלפת(השתלת) אברים פגומים, לרבות שיניים והחלפת מפרקים.
טיפול באנמיה אם במרכיבים חסרים כברזל וויטמינים מסויימים ואם ע"י תוספת הורמון מיוחד המעודד התפתחות תאי דם צעירים.
זו רק רשימה חלקית מכלל האפשרויות לפני שהזכרנו נושא של מניעת נפילות ומחלות ספציפיות של ריאות, לב כלי דם ואוסטיאופורוזיס.

ריפוי פצעי לחץ

אכן, כן. רמת חלבון נמוכה מעידה על מאזן חילוף חומרים שלילי שמתבטא בפירוק רקמות הגוף(היפרקטבוליזם). במצב זה אין הגוף יכול לבנות רקמות חדשות.
יודול משמש להטריה כימית-פירוק הרקמה המתה וחיטוי הפצע. מאידך במצב של בניית רקמה חדשה כשהפצע נקי ומתחיל להגליד, היוזול מאכל את הרקמה החדשה ומפריע להגלדה. במצב זה יש לשים חומרים אחרים לא מאכלים או לשמור על פצע נקי במי מלח בריכוז איזוטוני-סליין.

אבחון רפואי הוא הליך מאוד מורכב גם כשקיימת אינפורמציה מלאה ונעזרים בבדיקות עזר רבות, ואילו כאן אתה נותן מעט מאוד מאוד אינפורמציה, אפילו לא מסרתה את גילך ובאיזה איזור בראש הכאבים, מה גורם להתקפים, להחרפתם, ולהקלתם.
אין כוונה שתחזור אלי עם תשובות ונעשה איבחון אינטרנטי.
כאבי ראש הנגרמים מסינוסים הם לרב מצחיים, קשורים בשינויי תנוחה ומוקלים ע"י טיפול בתרופות לסינוסיטיס כאנטי אלרגים ואנטיביוטיקה באם יש מרכיב זיהומי.
אם אכן הכאבים הגיבו לטיפול באלטרול אפשר וקיים מרכיב נפשי.
הטיפול בתרופה נמשך כל עוד הצורך בהקלה נמשך.
לרב בעיות כרוניות כבעיות נפשיות הטיפול הוא גם כרוני ולעתים צריך להימשך כל החיים.

חשיבות תוספי מזון לטיפול בפצעי לחץ בזקנים

חשיבות יותר גדולה לטיפול בפצעי לחץ יש לתת למצב התזונתי הכללי ולא לתוסף זה או אחר.
על מנת להצליח בטיפול בפצע לחץ מלבד אמצעי המניעה(שינויי תנוחה) ושמירה על פצע נקי, יש לדאוג שהגוף יהיה במצב תזונתי ושל חילוף חומרים תקין-ערכים תקינים של אלבומין(חלבון דם), המוגלובין ואלקטרוליטים. הדיאטניות מייחסות חשיבות רבה לתוספי מזון מסויימים כפרטיב, אך אין ראיות לכך בספרות המקצועית.

בכי בחולים דמנטיים

התפרצויות בכי בשלבים הראשונים של מחלת אלצהיימר יכולות להיות ביטוי לדיכאון או/וחרדה ולהגיב לתרופות נוגדות דכאון. לחלופין התפרצויות בכי לעתים תכופות יכולות להיות ביטוי לאי יציבות רגשית האופיינית לסוגים מסויימים של דמנציה כדמנציה וסקולרית ופרונטו-טמפורלית. במקרים אלו התגובה לנוגדי דכאון פחות טובה.
בשלבים היותר מתקדמים של המחלה התפרצויות בכי יכולות להיות ביטוי לתגובה לא הולמת או מופרזת למצבים מסויימים כמו התנהגויות בלתי מתאימות אחרות. במקרה זה נכון יותר לטפל בתרופות אנטי פסיכוטיות.
בכל מקרה, בכל סוג ובכל שלב של דמנציה, אין תחליף לביקורים תכופים, חיבוק ורבלי ופיסי, הואיל ובחלק גדול ממקרי התפרצויות בכי קיים אלמנט של תחושת בדידות, חרדת נטישה וחוסר אונים.

קיים נוהל אחיד של משרד הבריאות המתייחס לכל נושא ההזנה האנטרלית(דרך צינורית לדרכי העיכול). קיימת גישה לנושא דרך הנוהל הסיעודי.
עבירות של המערכת נבדקת בכל "ארוחה". לרב 3-4 ביום. לפני כל ארוחה בודקים באם יש שארית בקיבה-בדיקה של עבירות דרך מערכת העיכול ולא נושא ספיגה שמתבצעת במעי הדק.
מומלץ להחליף "סט הזלפה-שקית וצנרת" בכל ארוחה- מה שלא מקפידים לעשות בהרבה מוסדות.
לא מומלץ לתת הזנה ע"פ כל היממה בשל סכנת השאיפה לריאות שהיא יותר גדולה בתנוחה מאוזנת. רצוי לתת את סך הכמות היומית בארוחות בקצב של כ300 סמק בשעה. בתוספת של כ1500 סמק מים.

דלקת ריאות בזקנים דמנטיים

דלקת ריאות משאיפה –אספירציה של תוכן קיבה ומזון לריאות היא מאוד שכיחה בזקנים דמנטיים עם בעיות בליעה. אם אכן דלקת הריאות אכן טופלה כהלכה וננקטו אמצעים מתאימים למניעת אספירציות חוזרות או למזעורן הנזק הוא הפיך ולא צריכה להישאר בעיה נשימתית.
אם נותרה בעיה נשימתית שמצריכה המשך מתן חמצן, אזי או שדלקת הריאות לא טופלה עד תום או/והשאיפות החוזרות לא נמנעות או/ו שקיימת בעיה נשימתית נוספת, כאסתמה, מחלה ריאתית חסימתית כרונית, או אי ספיקת לב שנחשפה /או החריפה בעקבות ה"דלקת ריאות" או שאבחנת הבעיה הנשימתית כדלקת ריאות משאיפה שגויה ומדובר בבעיה נשימתית אחרת כתסחיף ריאתי אחת האפשרויות מרבות אחרות.
בצוע תפקוד ריאות דורש שיתוף פעולה.
בדיקה פשוטה שמשקפת היטב את התפקוד הריאתי ואינה דורשת שיתוף פעולה מצד המטופל היא בדיקת ריוויון חמצן-סטורציה.

הזנה אנטרלית

הזנה אנטרלית, משמעה הזנה באמצעות צינורית דרך האף לקיבה או ישירות למעי הדק דרך העור.
ההזנה דרך האף היא זמנית עד חודש בשל אי הנוחות והסיבוכים שהיא גורמת לרבות אספירציות.
לזמן יותר ממושך נדרשת הזנה דרך העור שהיא פחות מציקה בקטע החדירה לגוף אך אינה חפה מסיבוכים לרבות אספירציות
לרב החדרת צינורית לקיבה עדיפה ע"פ החדרה ישירה למעי הדק(ז'ז'ונום), הואיל והיא יותר טבעית-מחקה את תהליך העיכול הטבעי לרבות מגע עם אנזימי עיכול המופרשים מהקיבה, ערבול המזון ופינויו באיטיות לתריסריון ולמעי הדק. מעבר ישיר (ז'ז'ונוסטומי) ישירות למעי הדק, עוקף את התהליכים הנל ועקב כך דרושה הזלפה יותר איטית ע"מ למנוע שילשולים. לרב זזונוסטומי היא ברירת מחדל שנדרשים אליה בנוכחות בעיות בושט ובקיבה עם נטיה לאספירציות תכופות.
ארוע חד או אף רב פעמי של אספירציות בהזנה טבעית דרך הפה לרבות באמצעות מזרק אינה מחייבת בהכרח מעבר להזנה אנטרלית(באמצעות צינורית). יש לבצע הערכה חוזרת של אופן ההאכלה דרך הפה במטופלים דמנטים עם בעיות אכילה וקיימים טיפים וטכניקות למניעת אספירציות
צריך לשקול היטב לפני שמחליטים על הזנה אנטרלית כי מלבד הסיכונים הפרוצדורליים והניתוחיים, גם אם הם קטנים, הם קיימים.
ואחרון אחרון חשוב, יש לדאוג לשמר את אפשרות ההאכלה דרך הפה במטופל דמנטי הואיל וזוהי אחת ההנאות האחרונות שנותרו לו.

פסיכוגריאטר ככל רופא מחוייב בכללי האתיקה.
בפתח ההערכה שפסיכוגריאטר כותב, הוא אמור לציין ע"י מי הוא הוזמן לבצע את הבדיקה ושהבדיקה נעשתה בהסכמת הנבדק. כחלק מהגילוי הנאות הוא אמור לציין את קשריו עם מזמין הבדיקה. בסוף הבדיקה הבודק, הפסיכוגריאטר חותם על הצהרה שדינה של חוות דעתו כדין שבועה בבית משפט. כך שאם הפסיכוגריאטר עושה את עבודתו נאמנה הוא יכול לבצע בדיקה שהוזמנה ע"י קולגה שלו ואין חוק שאומר שהוא צריך להשעות את עצמו במקרה זה.

אכן.
דכאון קשה יכול לגרום לסוג של דמנציה(שטיון)-פסודודמנציה, המאופיינת בנוסף לסימני הדכאון הרגילים בהתנהגות נגטיביסטית, חוסר שיתוף פעולה וחוסר עניין שאכן יכולים לפגוע בכושר השיפוט.

בנוגע לשאלה הראשונה :
אמא שלי מתעתעת. בשיחה עם אדדם זר אחד על אחד היא יכולה לעשות רושם של משכילה וחכמה .
אך בחיי היום-יום לא להסתדר .
איף אפשר לעקף את המיכשול הזה , כך שיהי גורם מיקצועי שיחתום לה שהיא אינה כשירה דיה לגור ולהסתדר לבדה .
היא הולכת לבדה אך מתעייפת אחרי כ 10 מטרים.

זקנים מוגבלים, ראוי שיעברו תהליך אבחוני, רצוי ע"י רופא גריאטר לשם קביעת מצבם התפקודי שלפיו מפנים אותם למסגרות המתאימות להן.
מדת ההזדקקות לעזרה סיעודית(לפי חוק סיעוד) נקבעת ע"י אחות מטעם בטוח לאומי. במדה והמשפחה חושבת שנפסקו מספר שעות עזרה לא מספיקות ליקירה, נתן להגיש ערר או בקשה להחרפה המגובה ע"י מכתב מרופא גריאטר.
באשר לאפשרויות התעסוקה והפנאי נתן להתייעץ עם עובדת סוציאלית מהשרות לקשיש בעיריה או במועדון קשישים באיזור.

טיפול בפצעי לחץ בזקנים
לזקנים רתוקים למטה ולכיסא נטייה לפתח פצעי לחץ במקומות מועדים לכך-המועדים ללחץ מוגבר לרב עכוז ראש הירך ובעקבים. נטייה זו עולה בנוכחות גורמים נוספים כחוסר יכולת לשנות תנוחה באופן עצמוני ובמצב תזונתי ירוד.
איזור העכוז הוא בעייתי במיוחד הואיל ואיזור זה חשוף להפרשות צואה ושתן שמכילים חומצות המאכלות את העור ומפריעות לתהליך הריפוי.
לרב פצעי לחץ מתפתחים או מחריפים בבתי חולים בשל העומס על הצוות הסיעודי בבתי חולים.
לתכשירים המשמשים לטיפול בפצעי לחץ יש מעט מאוד חשיבות לעומת אמצעי המניעה והטיפול המערכתיים.
חשוב לדאוג לשינויי תנוחה כל שעתיים. לשפר מצב תזונתי וחילוף חומרים ולדאוג לניקוי הפרשות תכוף ואף להחדרת צנתר על מנת למנוע מגע ישיר עם השתן.
לרב פצע לחץ הוא תהליך ממוקד שאינו גורם לעליית חום אלא אם יש חדירה של חיידקים מהפצע שגורמים לזיהום מפושט בגוף- אלח-דם.

כמובן להוסיף עובדת פיליפינית 24/7 שעוזרת לו ביום יום להתקלח להתלבש ולנייד אותו .

האם זה שאחי נהיה אפוטרוםוס ללא מינוי בית משפט(לא מדבר על המשפטי) אלא על זה שאבי חדל להיות מנהל את הבית ואת חשבנותיו.
כמו כן ששאלתי את אחי מי החליט שאתה תנהל את העיניינים אז הוא ענה לי אני.
ולא כמו שמתבקש לשמוע אבא.
זאת אומרת שהאבא לא צד בעיניין מכיוון שהוא כבר לא בעיניינים.
האם יש פה איזו עילה רפואית כדי שרופא יגיד אין כשירות לצוות למרות שמעולם לא נבד
ק קוגנטיבית

הזנה אנטרלית בזקנים
כאשר מתעורר צורך להאכיל מטופל שמסרב לאכול, לפתוח את הפה או שמתקשה לבלוע בשל בעיות בליעה, קיימת אפשרו להאכיל המטופל באמצעות צינורית, דרך האף לקיבה(זונדה) או ישירות דרך דופן הבטן לקיבה(PEG) ראשי תיבות של פיום קיבה.
זונדה מתקינים באופן זמני, בתקוה שבפרק הזמן שמאכילים ומשקים את המטופל, בעיית הבליעה תחלוף כמו שיכול לקרות בארוע מוחי, או אף במקרים מסויימים של דמנציה. זונדה לרב משאירים עד חודש(באם בעיית הבליעה לא חולפת) בשל אי נוחות שהיא גורמת למטופל וכיבים מקומיים באף. לאחר מכן מתקינים פג-פיום קיבה. נדיר שמתקינים פג מלכתחילה מאחר ומצפים שלאחר הזנה והאכלה בזונדה בחלק מהמקרים המטופל חוזר לאכול דרך הפה.
את הפג מתקינים לאחר סדציה-טשטוש-הרדמה חלקית ומשתדלים בצע אותה במטופל יציב, קרי לא עם מחלה חריפה ויציב מבחינה תזונתית ומאזן נוזלים ומלחים. התמותה הגבוהה נובעת מאי הקפדה על איזון המטופל טרם ביצוע הפרוצדורה גם אם היא קטנה. מבחינה אספירציות-שאיפת מזון ונוזלים לריאות, הבעיה לא נפתרת לחלוטין לא עם הזונדה ולא עם הפג אך אמצעים אלו מבטיחים הזנה והשקיה תקינות וגם הסיכון של האספירציה יותר קטן בשתי הטכניקות מאשר בהאכלה דרך הפה שבה המטופל יכול להיחנק עי אספירציה של מוצקים.