פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
יש לי ילדה בת שנתיים ושבעה חודשים ולאחרונה שמנו לב אני ובעלי שהילדה לא כל כך מתקשרת עם ילדים אחרים לא משחקת ביחד (שמנו לב כשהייתה עם אחיינים שלה).
ושאלתי גם בגן איך היא , אמרו לי שהיא יושבת עם ילדים בקבוצה אבל משחקת לבד.
חשוב לי לומר שהיא אומרת מילים בודדות (לא מצרפת מילים לתוך משפט).
האם זה צריך להדאיג אותנו או שזה ישתנה עם הגיל?

בני בן ה- 6.5 הוא ילד מאוד מאוד רגיש ולאחרונה הוא אומר הרבה משפטים מאוד קשים כגון: "אני לא רוצה לחיות", "בא לי למות", "אני אשים לעצמי כדור בראש".הוא התחיל השנה כיתה א' ונראה שמאז הוא לחוץ יותר מתמיד ומתקשה להתמודד בעיקר בסיטואציות חברתיות. הוא אומר שהוא מרגיש שכל הזמן מציקים לו ומדברים עליו למרות שלי נראה שהוא חווה הרבה יותר הצקות ברגש שלו מאשר מה שקורה במציאות. הוא נפגע מכל מילה שאומרים לו ונעלב נורא ומתחיל לבכות. אני לא יודעת איך להגיב כשהוא אומר את המשפטים הנוראיים האלה ויותר מזה האם אני צריכה לחשוש שהוא באמת יעשה משהו לעצמו?

שלום רב בנינו בן העשר סובל מהתפרצויות זעם קיצוניות שבאות מעת לעת לעיתים פעם בעשרה ימים שבועיים. זה מגיע לאחר שלא מקבל מה שרוצה או שמקבל עונש על טלויזיה וכ'.זה בא לידי ביטוי באלימות קשה של השלכת חפצים, זריקת כריות עחינו,צרחות יוצאות דופן שמביכות אותנו מאוד. לציין שבעבר בגיל שבע לערל היה בטיפול במוזיקה אך לא עזר. מה לעשות?אנחנו חסרי אונים

שלום .
הילדה שלי בת שנתיים וחצי -ילדה מפותחת וחכמה . בקיץ ניסינו לגמול אותה מתיתולים - ללא הצלחה .היא לא מתיישבת על סיר /אסלה ואומרת - שימי לי תיתול -אני רוצה פיפי !כשמציעים לה לשבת על סיר - היא מסרבת .
לפני חודשיים התחילה גן - אני מבינה שזה זמן לא טוב להתחיל בגמילה - אנחנו גם עוברים דירה בעוד כחודש .העניין הוא כאילו נוח לה עם טוטול והיא מתאפקת , העיקר לא להתיישב על אסלה/סיר . מה לעשות?היא כבר בת שנתיים וחצי והגמילה אפילו לא באופק.

שלום,
הבן שלי כמעט בן 3 ויש לנו בעיה עם שני דברים עיקריים.
דבר ראשון זה הפרידה בבוקר בגן. מאוד קשה לו להיפרד ממני. הפרידה מלווה בבכי, צעקות, השתטחויות על הרצפה ואחרי 5 דקות שאני הולכת זה עובר לו. הגננת מדווחת לי שהוא משתתף בגן, מקשיב למטפלות, משחק יפה עם חברים, אוכל וישן טוב.
השאלה שלי היא איך להקל על הפרידות בבוקר וממה הן נובעות?

דבר שני זה עניין המקלחת בערב.
הבן שלי לא מעוניין להתקלח, מסרב בבכי להתקלח. ניסיתי כמה פעמים לקלח בכוח אך זה קשה לי פיזית. בעבר לא הייתה לו בעיה בכלל עם העניין, זה דבר חדש, בחודש האחרון.
ניסיתי כל דרך אפשרית "לשכנע" אותו. ניסיתי להיות עקבית ואסרטיבית. ניסיתי לשחד עם סוכריות, לאיים ולכעוס. ניסיתי גם לדבר יפה ולהסביר שהוא חייב להיות נקי כי זה לא נעים ללכת לישון בלי מקלחת (למרות שזה קרה כמה פעמים...).
ניסיתי גם חיזוקים חיוביים למקלחת ועדיין לא עובד.
אתמול משעה 6 עד שעה 9 וחצי אני ואבא שלו מנסים לגרום לו ללכת להתקלח.
הוא ילד פיקח מאוד ומשכנע אותנו שהוא ילך להתקלח אחרי שהוא יראה טלויזיה, וכשהתכנית נגמרת, הוא מוצא משהו אחר לעשות כמו לאכול ולשחק.
לא יודעת מה לעשות...
אודה לתגובה מהירה.
ליאת

שלום וברכה,בני בן ה- 9 הנו ילד מקסים, רגיש מאוד לסביבה ובעל לב זהב, סנדויץ במיקומו במשפחה- אחותו בת 11 ואחיו הקטן בן 4.5 .נתחיל מזה שהוא ילד בעל חגורת כתפיים רפות מה שכנראה גורם לכתב שלו להיות לא קריא ולא מסודר(הוא בחוג כדורסל, קודם היה בשחיה ורכיבת סוסים), אני לא יודעת אם יש קשר כלשהו אבל הוא כל הזמן טוען שלא מבינים אותו, שנורא קשה לו בכיתה לא לפטפט או לא לקום במהלך השיעור מה שגורם להפרעה במהלך השיעור ומיכתבים ושיחות רבות מול סגל המורים, וזאת למרות שבשנה שעברה בתיאום עם היועצת של ביה"ס הכנו טבלה,יחד עם המחנכת שבה היא אמוה לציין בסוף כל שיעור אם בני לא פטפט או לא קם .שנה שעברה הטבלה עברדה בסדר ,אך השנה (נשאר עם אותה המחנכת) היא לא ממש עובדת,יש יים טובים ורובם פחות טובים.אתמול העיר לו מאמן הכדורסל והוא לא קיבל את הערותיו ,למרות שלא הגיב לו - כשהגיע הייתה הוא התפרץ בבכי וצעקות וממש מירר בבכי קורע לב,נכנס למקלחת והחל לדבר עם עצמו ולבכות שנורא קשה לו ושאף אחד לא מבין את הקושי שלו ,הוא אינו מוכן לקבל ביקורת וכל אחת שכזו מתסיסה אותו ,גם היא ביקורת בונה. ניסיתי הסביר לו שהטובים מכל הגיעו להישגים בייחוד בעזרת ביקורת בונה,שבשביל זה יש את אבא ואמא שתפקידם להדריך וגם את שאר האנשים הסוססים כמו- מורים מדריכים ושגם אנו המבוגרים מקבלים ביקורת וקצת קשה לנו במיוחד אם איננו מסכימים עימה ,ושיש דרך להביע התנגדות לא בצעקות אלא בנחת, ישבנו ודירנו ונתתי מס' דוגמאות להמחיש לו את הנושא, אך הוא המשיך בשלו שהוא מאוד משתדל אבל לא יוצא לו ושאף אחד לא מבין אותו בעיר המחנכת שלדעתו מאשימה אותו סתם. האם תכלו בבקשה לסייע לי בעיניין, לת לי עצה שאוליי תוכל לעזור לי להבהיר את התמונה לבני בצורה פשוטה ועיניינית? תודה רבה .

בוקר טוב,

יש לנו ילד בן 3 ו10 חודשים
יש לו אחות חדשה בת 3 וחצי חדשים, הא ילד חכם, מבין, רגיש אבל מצד שני מתעקש על דברים שהוא רוצה לאחרונה וכתוצאה מהאחות החדשה הוא בוכה יותר מבער פחות מקשיב וגם מבקש ממני דברים בדיוק בזמן שאני לא יכולה,
גם כשמבקשת קצת סבלנות הא ממשיך לבכות ולדרוש כאילו הוא לא מקשיב.

לפעמים אנו מבקשים שייכנס לחדר כשהוא ממשיך לבכות סתם כשהוא מקבל מה שהוא רוצה,

או חושבים לעבור לדרום בשנה הקרובה לאור ההתנהגות המפורטת לעיל איך יתפרש המעבר?
האם צריך ללכת איתו לפסיכולוג?
מה אני יכולה לעשות? אני לא רוצה להכניס אותו לחרדות או לגרום לא לרגרסיה


תודה,
לילך

ילדתי בת 6 עלתה לכיתה א . מתמודדת עם קשיים אבל לא חריגים במיוחד.
היום ישבנו ודברנו והיא התפרצה בבכי שנמשך כמעט שעה בזמן שאנחנו מדברות. היא התלוננה על כך שאין לה עם מי לשחק וכמה שהיא מנסה להתחבר לא אוהבים אותה. (כבר 3 בנות הזמינו אותה אחר הצהרים )היא אמרה שחוץ ממני ומאבא אף אחד לא אוהב אותה בעולם ושהיא מפחדת שאני אמות וחיבקה אותי מאוד חזק ולא הפסיקה לבכות. חזרה על המילה קשה לי הרבה פעמים.
בדרך כלל היא ילדה לא ממושמעת ,קשה מאוד ואוהבת להציק ואנחנו והאנשים שסביבה כועסים עליה המון. ניסינו חיזוקים חיובים ועוד דרכים אבל שום דבר לא עוזר איתה. היא פשוט מרדנית ולא מקשיבה לאף אחד. תמיד מרגישה מקופחת ומקנא בכל מה שיש לאחרים(זה נשמע לא טוב אבל לצערי זה המצב).
אף פעם לא ראיתי אותה במצב כזה ובדרך כלל נראה כאילו היא נגד העולם ושום דבר לא מפריע לה.
היא סיפרה מקרים לא נעימים שקרו לה עם ילדים שהציקו לה אך הסיפורים לא היו עקביים ונשמע שהיא ממציאה חלק מהם(לדוגמא סיפרה על ילד מסוים ואחרי שאמרתי שאדבר עם המורה אמרה שהוא עבר לביה"ס אחר)
האם אלה קשיים טבעיים לכיתה א? האם אני יכולה לעזור באיזה שהיא דרך חוץ מלחזק אותה מילולית?

אני אמא לשלושה אגם בת 4.5 נועם בן 2 ואופקים בן כמעט שבועיים.
מאז הולדת בני השני היחסים בני לבין בתי התדרדרו אני לי מצליחה לתקשר איתה כל הזמן כועסת עליה אנחנו מתנהגות כמו חתול ועכבר. אני כועסת עליה והיא מתעקשת איתי כל כמעט כל דבר. לאחר הולדת אופק זה ממש מחמיר.
אנא עזרי לי איך אני מחזירה את השקט הבית ואת הסבלנות לילדים שלי?
כי ברור לי שהבעיה היא אצלי ולא אצלם!

שלום רב! בני בן שנתייםו 8 חודשים, לפני כחודש (בסוכות) התחלנו איתו תהליך גמילה מחיתולים: הכנו אותו לפני סוכות שכשיגיע החג נגיד שלום לחיתולים (כמובן שלאורך החודשים לפני עשה לפעמים על הסיר וביקש לפעמים תחתונים) וגם שמתי לב שהוא קם בבוקר עם חיתול יבש אז החלטנו להוריד חיתול גם ביום וגם בלילה בבת אחת.
הוא התלהב מעניין התחתונים ובכללי תהליך הגמילה עובר טוב, כמעט ולא פספס בשינה, פיפי כבר לא מפספס בכלל (ואפילו לפעמים התחיל לעשות בשירותים ולא בסיר) וכשאנחנו מזהים ומושיבים אותו על הסיר עושה גם קקי (לדוגמא בבוקר כשקם)
הסיר בדרך כלל סלון על הרצפה, אין כל כך מקום אצלנו בשירותים לשים אותו..

העניין שעליו אני שואלת הוא על פספוסים של קקי: בגן (למעט כמה פעמים בודדות) עושה בתחתונים - בייחוד שוא באמצע משחק. גם בבית יכול לפעמים לפזפז כשהוא עסוק במשהו. יש לו פרצוץ של "אופס" אבל בעיקרון לא בגן ולא בבית - לא לוקחים קשה את הפספסוסים - מסבירים ומנקים.

האם חלק מתהליך הגמילה? האם יש דרך להסביר לו או לגרום לו להבין בצורה אחרת? בסך הכל ילד שמח וחכם....

תודה!

בני בן 4 הוא נורא מתקשה לעשות קקי בשירותים בגן הוא לא עושה מתעפק עד לבית ועושה בתחתונים שלו לא לידינו בצד שלא נראה אותו
ואז הוא אומר עשיתי לא תמיד
בנוסף הוא יובש בשירותים שאנחנו מבקשים ממנו הוא יכול לשבת אפילו חצי שעה ולא לעשות כלום,
ניסינו כבר הכול ולא עזר כלום
אני שמעתי לאחרונה כן לשם חיתול לקקי אבל רק בשירותים ולחכות עד שהוא יעשה ?
אם זב בסדר לשם בו בחזרה חיתול לצורך קקי
ואחרי כמה זמן להתחיל להוריד לו

הי.
יש לי ילדה בת 7 לן דת בכיתה ב. כל יום כמעט שאני שואלת אותה עם מי שיחקת בהפסקה התשובה שאני מקבלת היא לבד. היא נפגשת עם חברים אחר הצהריים...באים אליה....היא הולכת...... אני לא מצליחה להבין איפה הבעיה??

האם יש משהו שאני יכולה לעשות??

שלום אני אמא לילדה בת 7 וחצי שהפכה מאוד קשה ומאוד בעייתית. כל דבר איתה בויכוחים בבכי בחוצפה וחוסר הקשבה טוטאלי. היא מתמרדת עקשנית מנוולת את הפה צועקת בוכה כבר הגיע למצב שאף אחד לא מסוגל להיות לידה יותר מכמה דקות. אני לא יודעת מה עובר עליה. ואני גם לא יודעת איך להפסיק את זה אצלה כואב לי עליה ברמות קשות אבל אני יודעת שאסור לי לתת לה לשבור אותי מולה. אבל כבר נמאס לי מהמצב הזה. אני רוצה לקבל את הילדה המתוקה שלי חזרה. אבל איך ? מה לעשות??

שלום,
ביתי בת 4 והיא ילדה חכמה, מקסימה וגם מאוד רגישה.
בחודש האחרון היא החלה לפתח הפרעה כפייתית שאני ובעלי לא יודעים איך להתמודד איתה. היא פתחה אובססיה לגבי סידור השמיכה במיטה עד לכדי מצב שהיא לא מוכנה להתכסות עם השמיכה אלא רק לישון מעליה כדי למנוע מצב שהשמיכה לא תהיה מתוחה על המיטה.
אבל לפני שאנחנו הולכים לישון אנחנו מכסים אותה כי כבר מאוד קר בלילה ואז כשהיא מתעורתת באמצע הלילה לפיפי או למים והיא מגלה שהשמיכה לא מתוחה על המיטה היא נכנסת להתקפי זעם ובוכה ללא הפסקה ומאוד קשה להרגיע אותה.
אנחנו מנסים כל פעם מחדש להסביר לה שזה לא נורא ואפשר שהשמיכה לא תהיה מסודרת אך זה לא עוזר וכל ניסיוניתנו להרגיע אותה לא מצליחים.
זה מקצין עד לכדי מצב שכאשר בבוקר היא מתעוררת לפנינו ומגיעה לחדר השינה שלנו ומגלה שהשמיכה שבמיטה שלנו לא מתוחה היא שוב נכנסת לאותן התקפות זעם ובכי ומתעקשת לסדר את זה בעצמה אך אנחנו לא מאפשרים לה כדי לא לחזק את האובססיה.

חשוב לי לציין שמעולם לא באה מאיתנו דרישה לסידור השמיכה במיטה לפני שיוצאים לגן ואנחנו לא מקפידים על כך גם אצלנו בחדר השינה ולא ברור לי מאיפה האובססיה הזאת מגיעה.
אני מתנצלת על האורך, אך אנחנו כבר נואשים ומאו שקשה לנו לראות את התסכול שלה והבכי שלה בתחילתו של כל יום בגלל הנושא הזה.
אשמח להסבר למה זה קורה ובעיקר איך ניתן להרגיע אותה ולחסוך ממנה תסכולים מיותרים .
תודה רבה

לבת הקטנה שלנו (בת 9 חודשים) יש חרדת נטישה מטורפת ביותר! אי אפשר להשאיר אותה לרגע לבד. צריך כל הזמן להיות לצידה.

בלילה היא ממש וממש מסרבת להירדם! וזאת הבעיה המרכזית!!!
כמו כן, בלילה היא מתעוררת 1-3 פעמים.

ביום, היא מורגלת לישון עם אימה.

הצרחות שלה ממש חזקות ביחס לגיל שלה. פעם השכנים הזמינו לנו משטרה...
יש לה גם בעיות מסוימות שינה שאובחנו במעבדת שינה (ככל הנראה לא קשור לבעיה להירדם).

השיטה של לשבת לצידה עד שהיא נרדמת לא הצליחה.
יש לנו ניסיון מצוין (עם הבן הגדול) בשיטה של "5 דקות" או בשם אחר "לילה טוב".

האם לדעתך בנסיבות של חרדת נטישה קיצונית גם ביום, השיטה של "5 דקות" מותרת, ולא תגרום נזק לילדה?
האם יש סיכון בשיטה???


בתודה מראש

לאוניד