פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום עינת,
המצב שאת מתארת הוא נפוץ, ועשוי להתרחש בעקבות כל שינוי בשגרה הקבועה.
במקרה שלכם, השינוי היה בלתי נמנע - בעקבות מחלתו.
באופן טבעי, בנך הרגיש ש"כיף יותר בבית עם ההורים", ומנסה לחזור לאותם ימים.
יתכן שהיום כבר אינו זוכר את הסיבה המקורית לבכי, אבל זה הפך לסוג של הרגל (אין הכוונה שהוא לא עצוב).

אני מציע להיפרד ברגישות (שימת לב, ללא עוררות רגשית):
- תחילה חשוב שתצפו לבכי ותדעו שהוא יגיע, וזאת כי הוא באמת מגיע.
- ברגע שהוא בוכה, כדאי לשקף לו בקצרה את המצב, בסגנון "אני מבינה שאתה עצוב, אבל אתה הולך לגן עכשיו, ואנחנו נתראה כשתשוב. אני אוהבת אותך". המילים צריכות להיאמר בצורה נעימה אך נחושה, וללא מסר של כאב וסבל שלך. בצורה דומה כדאי להיפרד ממנו בכניסה לגן.
- רגע הפרידה צריך להיות ברור וקצר. הימנעו מללוות אותו במבט בזמן שאתם מתרחקים מהמקום.
- הימנעו משכנועים או מנסיונות לעודד את רוחו בחיוכים או באמירות כגון "אל תבכה", "אבל אתה אוהב את הגן" וכו'. אלו רק משדרות לו שאתם במצוקה, וכך מצוקתו גדלה. הוא זקוק לכם בטוחים בעצמכם, וחזקים, כדי שיוכל להישען עליכם.

עקביות היא מילת המפתח!
ככל שתהיו עקביים יותר בהתייחסותכם הרגישה לבכי שלו, כך תקצרו את התקופה הזו.
העברת מסר שמדובר בהליך טבעי ורגיל, תרגיע אותו עם הזמן, אך צפו לכך שזה ידרוש עוד מספר ימים.

חשוב לי לציין שעצותיי אלו רלוונטיות משום שציינתם שלאחר רגע הפרידה הוא נרגע, משתף פעולה בגן, ונהנה.

בהצלחה!

יאיר סהר

שלום עינת,
המצב שאת מתארת הוא נפוץ, ועשוי להתרחש בעקבות כל שינוי בשגרה הקבועה.
במקרה שלכם, השינוי היה בלתי נמנע - בעקבות מחלתו.
באופן טבעי, בנך הרגיש ש"כיף יותר בבית עם ההורים", ומנסה לחזור לאותם ימים.
יתכן שהיום כבר אינו זוכר את הסיבה המקורית לבכי, אבל זה הפך לסוג של הרגל (אין הכוונה שהוא לא עצוב).

אני מציע להיפרד ברגישות (שימת לב, ללא עוררות רגשית):
- תחילה חשוב שתצפו לבכי ותדעו שהוא יגיע, וזאת כי הוא באמת מגיע.
- ברגע שהוא בוכה, כדאי לשקף לו בקצרה את המצב, בסגנון "אני מבינה שאתה עצוב, אבל אתה הולך לגן עכשיו, ואנחנו נתראה כשתשוב. אני אוהבת אותך". המילים צריכות להיאמר בצורה נעימה אך נחושה, וללא מסר של כאב וסבל שלך. בצורה דומה כדאי להיפרד ממנו בכניסה לגן.
- רגע הפרידה צריך להיות ברור וקצר. הימנעו מללוות אותו במבט בזמן שאתם מתרחקים מהמקום.
- הימנעו משכנועים או מנסיונות לעודד את רוחו בחיוכים או באמירות כגון "אל תבכה", "אבל אתה אוהב את הגן" וכו'. אלו רק משדרות לו שאתם במצוקה, וכך מצוקתו גדלה. הוא זקוק לכם בטוחים בעצמכם, וחזקים, כדי שיוכל להישען עליכם.

עקביות היא מילת המפתח!
ככל שתהיו עקביים יותר בהתייחסותכם הרגישה לבכי שלו, כך תקצרו את התקופה הזו.
העברת מסר שמדובר בהליך טבעי ורגיל, תרגיע אותו עם הזמן, אך צפו לכך שזה ידרוש עוד מספר ימים.

חשוב לי לציין שעצותיי אלו רלוונטיות משום שציינתם שלאחר רגע הפרידה הוא נרגע, משתף פעולה בגן, ונהנה.

בהצלחה!

אני אנסה לעשות כך,תודה רבה !

שלום קתי,
מספר שאלות:
כמה זמן העניין נמשך?
מה קורה במשך הלילה?
האם זה קורה רק בבית? גם בגן?
האם יש מצבים בהם "מושך" יותר זמן? צפיה בטלויזיה למשל?
האם הוא הולך לשירותים ומנסה, או שממש מצליח לתת מעט שתן כל פעם?
האם היו אירועים או שינויים כלשהם בתקופה האחרונה?

קצת באיחור אבל .. האם הוא גם שותה הרבה? האם שפתיו יבשות? האם הוא מזיע זעה קרה לעיתים קרובות? האם נערכה לו בדיקה של סוכר בדם?

חשוב לציין שגם כשהוא מפספס הוא לא אומר כלום כאילו שזה לא מפריע לו .

הי טל,
הלחץ שלך טבעי וברור, אבל חשוב לגשת אל הנושא ברוגע.
מצב שבו ילדים חוזרים לפספס מעיד על רגרסיה שמקורה לרוב בחוויה רגשית לא נעימה, עימה הילד מתקשה להתמודד. כך למעשה מתבטאות התחושות שלו.

האם התרחשו שינויים כלשהם בחייו של בנך לאחרונה? (לידה של אח בשנה האחרונה?)
האם אירע איזשהו אירוע שלילי בגן? איך הסתדר מבחינה חברתית עד לפספוסים?

ככלל, עונשים ושיחות ארוכות (שעשויות להיות עונש בפני עצמן) אינן הדרך לעזור לילד להתמודד עם המצב. הוא במצוקה, וענישה רק מגדילה את חווית חוסר האונים. גם החלפה בין שיטות שונות להתייחסות עשויה לבלבל אותו, לשדר לחץ ודחיפות גדולים ולהעביר לו מסר שהתנהגותו מאוד בעייתית.
היות והסביבה לא מקבלת את הפספוס שלו, הוא עושה כל שביכולתו כדי להסתיר זאת על-ידי התעלמות - ולכן כנראה לא אומר כלום ומקווה שלא ישימו לב.

אני ממליץ לשנות גישה, וחשוב להיות עקביים בה.

1. שיחת "תיאום עמדות":
כדאי למצוא זמן "נעים" (נטול מתיחות) במהלך היום, ולהושיב אותו לשיחונת קצרה(!). להסביר לו שאת מבינה שקשה לו כרגע להתאפק ולזהות בזמן מתי מגיע פיפי או קקי,
אבל את בטוחה שבקרוב הוא יצליח. לכן בתקופה הקרובה, תנסי לעזור לו על-ידי תזכורות מדי פעם לגשת לשירותים ולנסות לעשות.

השיחה צריכה להיות נעימה, בה את מעבירה מסר של אמון מלא בו.
חשוב שהשיחה תהיה מאוד קצרה. לא להאריך בהסברים נוספים, ולא לחזור על הדברים. אחרת הוא יאבד אותך, ויאבד את המסר.

2. סובלנות לפספוסים
זכרי שפספוסים ימשיכו להיות!
היי מוכנה נפשית לעוד חודש של פספוסים רבים. אני יודע, זה קשה ומאתגר, אבל זו הדרך לעזור לו באמת.
במידה ומפספס ההתייחסות צריכה להיות עניינית, ללא פרשנות וללא מחוות נוספות כגון "אוף" או "שוב?" וכו'.
פשוט לגשת אליו, לומר לו "נראה לי שפספסת. בוא ננקה אותך ונחליף לך בגדים" או משהו בסגנון. שימי לב שהאמירה היא דיווח מנותק משיפוט או מסר רגשי.

בקשי את אותו הדבר גם מהגננות.
אני יודע שזה מורכב, אבל לחץ מכיוון אחד הצדדים רק עשוי להגדיל חרדה ו/או בושה ולהאריך מאוד את תקופת הפספוסים.

במידת הצורך צרי איתי קשר ישירות.

בהצלחה!

שלום,
ילדים מאמצים לעצמם התנהגויות שלעיתים מקורן לא ברור לנו. עם זאת, לא מדובר בהכרח בבעיה. פחד (או חרדה) והיגיון לא תמיד הולכים יחד. אולם גם חוסר ההיגיון לא בהכרח מעיד על בעיה.

אני מבים שהמצב לא נעים לכם, ואת משוכנעת שזה מפריע לה ביומיום. איך? אילו סימנים את רואה? האם ההתנהגות הזו מתרחשת גם בגן / בית ספר? אצל הסבים והסבתות?

לשאלותייך:
1. קשה לנו לדעת מה מקורן של חרדות, אבל הן ניתנות לטיפול, ואפשר גם שמדובר בעניין שיחלוף מעצמו.
2. בשלב זה, כעת, כדי לאפשר לה למתן את החרדה שלה, כדאי לענות לשאלותיה באופן ענייני ולא להרחיב בנושא. חסכו ממנה הסברים ארוכים. לשאלתה "האם זה מקולקל?" - ענו בפשטות - "לא, זה טרי".

כשכל הסביבה נחלצת לעזור לך ומתייחסת בכובד ראש, אתה מקבל תחושה שמצבך כנראה לא טוב. ניסיונות שכנוע כגון "תאכלי, זה טרי, וגם בריא וטעים, כדאי לך..." מעוררים מרכיב של חשדנות בריאה.

בהצלחה!

יאיר סהר

שלום,
ילדים מאמצים לעצמם התנהגויות שלעיתים מקורן לא ברור לנו. עם זאת, לא מדובר בהכרח בבעיה. פחד (או חרדה) והיגיון לא תמיד הולכים יחד. אולם גם חוסר ההיגיון לא בהכרח מעיד על בעיה.

אני מבים שהמצב לא נעים לכם, ואת משוכנעת שזה מפריע לה ביומיום. איך? אילו סימנים את רואה? האם ההתנהגות הזו מתרחשת גם בגן / בית ספר? אצל הסבים והסבתות?

לשאלותייך:
1. קשה לנו לדעת מה מקורן של חרדות, אבל הן ניתנות לטיפול, ואפשר גם שמדובר בעניין שיחלוף מעצמו.
2. בשלב זה, כעת, כדי לאפשר לה למתן את החרדה שלה, כדאי לענות לשאלותיה באופן ענייני ולא להרחיב בנושא. חסכו ממנה הסברים ארוכים. לשאלתה "האם זה מקולקל?" - ענו בפשטות - "לא, זה טרי".

כשכל הסביבה נחלצת לעזור לך ומתייחסת בכובד ראש, אתה מקבל תחושה שמצבך כנראה לא טוב. ניסיונות שכנוע כגון "תאכלי, זה טרי, וגם בריא וטעים, כדאי לך..." מעוררים מרכיב של חשדנות בריאה.

בהצלחה!

אני שומע שאתם הורים מאוד רגישים, והדאגה לבתכם מאוד חשובה לכם, ואני שמח על כך.

בשלבי התפתחות שונים, ילדים מגלים התנהגויות חדשות, מנסים ומפתחים אותן.
הבת שלך כנראה גילתה שבכי וצעקות מביאים הן כלי "חזק", באמצעותו היא מצליחה להשיג את מבוקשה ביעילות גדולה יותר (ההורים מגיבים מהר יותר, מקבלת משהו שמלכתחילה לא רוצים לתת לה וכו').

לא הייתי מזדרז לקשר בכי וצעקות (התנהגויות טבעיות של ילדה שעוד לא שולטת בשפה, בעת תסכול) לצעקות או ויכוחים שהיא שמעה בסביבתה.

היי רגועה - כל ילד שומע גם צעקות וויכוחים, לא נגרם כל נזק.

יחד עם זאת, כדאי לנהוג באיפוק מסוים כאשר היא בוכה או צועקת (ללא סיבה פיזיולוגית כגון רעב או עייפות). כדאי להבין שזו הדרך שהיא אימצה כרגע, אבל אם אתם נענים ו"מתקפלים" לכל רצונותיה ברגע שיש בכי או צעקות, אתם מסמנים לה שזו הדרך הטובה ביותר "לסחוט" אתכם.

בהצלחה!

יאיר סהר

אני שומע שאתם הורים מאוד רגישים, והדאגה לבתכם מאוד חשובה לכם, ואני שמח על כך.

בשלבי התפתחות שונים, ילדים מגלים התנהגויות חדשות, מנסים ומפתחים אותן.
הבת שלך כנראה גילתה שבכי וצעקות מביאים הן כלי "חזק", באמצעותו היא מצליחה להשיג את מבוקשה ביעילות גדולה יותר (ההורים מגיבים מהר יותר, מקבלת משהו שמלכתחילה לא רוצים לתת לה וכו').

לא הייתי מזדרז לקשר בכי וצעקות (התנהגויות טבעיות של ילדה שעוד לא שולטת בשפה, בעת תסכול) לצעקות או ויכוחים שהיא שמעה בסביבתה.

היי רגועה - כל ילד שומע גם צעקות וויכוחים, לא נגרם כל נזק.

יחד עם זאת, כדאי לנהוג באיפוק מסוים כאשר היא בוכה או צועקת (ללא סיבה פיזיולוגית כגון רעב או עייפות). כדאי להבין שזו הדרך שהיא אימצה כרגע, אבל אם אתם נענים ו"מתקפלים" לכל רצונותיה ברגע שיש בכי או צעקות, אתם מסמנים לה שזו הדרך הטובה ביותר "לסחוט" אתכם.

בהצלחה!

הרטבת לילה אכן עשויה להיות קשורה לחרדות.

במקרה זה אני ממליץ תחילה להתייעץ עם אנשי המקצוע איתם אתם בקשר (פסיכולוג הילדים וד"ר קושניר) לגבי המשך הטיפול.

הרטבת לילה אכן עשויה להיות קשורה לחרדות.

במקרה זה אני ממליץ תחילה להתייעץ עם אנשי המקצוע איתם אתם בקשר (פסיכולוג הילדים וד"ר קושניר) לגבי המשך הטיפול.

למה לא עונים לי??

היי שרי,
אני לא חלק ממערכת beOK, אבל במהלך הימים האחרונים ניסיתי לעזור ולענות לפניות בפורום (בעקבות בקשה של מספר הורים).
לצערי לאור מספר הפניות הרב שהצטבר ללא מענה, לא הספקתי להגיע אל הודעתך.
במקביל פניתי אל מערכת beOK, ולשמחתי אני רואה שמצאו מנהלת חדשה לפורום.
מקוה שתקבלי תשובה לשאלתך בהקדם.

אם לא, תוכלי ליצור איתי קשר ישירות.
פרטי מטה.

בהצלחה!

יאיר סהר

ללא תלונות מהגן,ששם הוא מקסים

הי אתמול נכנסתי לחדרם של בני ומצאתי אותם ילד בן שש שוכב על ילד בן שמונה ללא בגדים .
הזעתזעתי ממעשיהם ומיד נזפתי בהם.
לאחר בירור בני הצעיר אמר שבני הגדול אמר לו לשכב עליו ככה והוא רק עקב מה שאמר לו .
זאת פעם ראשונה שראיתי את המעשה הזה
ממה זה נובע ? האם עלי לעשות משהו מלבד להסביר שזה אסור ושכל אחד נוגע רק בגופו שלו .
בתודה מראש
שרית

מובן שחשוב להסביר גבולות. ילד בגיל 8 אמור כבר לדעת את הגבולות, וכדאי לברר מה קורה שם וממה מונעת ההתנהגות.

סקרנות מינית מותאמת לגיל הגן. באותה מידה שאנחנו מתייחסים לתופעה כהליך נורמאלי, מנסים ללמד את הילדים גבולות ופרטיות. כלומר, הגננת לאו דווקא מתייחסת להתנהגות כחריגה, אבל מלמדת שבתרבות שלנו, זה לא מקובל. את תמיד יכולה לבקש התייעצות עם פסיכולוג הגן.

היי
אני מקווה שהגננת שלכם מנוסה ועושה הכל כדי לפתור
אם היא חדשה אפשר להציע לה כמה דברים

זה יכול להיות הדרכה ממדריכה לעיצוב התנהגות
שיחה עם ההורים של הילדה המכה
לחזק את הילדה המכה על איפוק ולא להעניש -סוג של עיצוב התנהגות ושיטת חיזוקים

שלום לך,
קודם כל חשוב שתביני שאת לא סופר וומן ואת לא אמורה להיות. כדאי שתקבלי את עצמך עם הקשיים שלך, את עדיין אימא מסורה וטובה. חשוב שתביני שלבנך הבכור קשה, כיוון שהוא מרגיש שאחיו הצעיירים מקבלים יותר תשומת לב ממנו ולכן הוא מקנא ומציק. לכן חשוב שתנסי לא להסביר לו, כל הזמן כי הבעיה לא נובעת מזה שהוא לא מבין. להיפך הוא מבין טוב מאוד שזה מציק ולכן הוא עושה את זה. חשוב שתנסי להקדיש לו זמן איכות לחוד, ותנסי לדאוג שיקבל תשומת לב בדרכים אחרות וכך הוא לא יצטרך להציקכדי לקבל אותה.
מעבר לזה נשמע לי שאת נסערת וקשה לך , אני מקווה שיש באפשרותך לקבל תמיכה ועזרה המהמשפחה, כי זה מאוד חשוב, ואני גם ממליצה לך לפנות לטיפול עבור עצמך, כדי לתתמוך בךל ולעוזר לאזור כוחות למשימות שעומדות בפנייך.
בהצלחה.

שלום אלישבע,
אם שום דבר לא עוזר כדאי לפנות לטיפול מסודר.

סמדר תודה על תשובתך ..לאיזה גורם מטפל אני צריכה לפנות??

שלום מעיין,
נשמע את מרגישה חוסר ביטחון גדול ולכן מתקשה לפעול. אין סיבה ששכנה תיתן לך הוראות בבית שלך איך לנהוג עם הילדה שלך. היה חשוב מאוד שתציבי גבול קודם כל לשכנה, מעבר לזה חשוב להגיד גם לילדה שכשהאים אורחים מוותרים להם, אבל זה בלי קשר. קודם כל השכנה היא חצופה ומתערבת בעניינים שהם לא שלה ועל גבולות הבית שלך אכן מחובתך להגן.