פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בני כמעט בן שש לומד בגן חובה ובן יחיד. יש לו דמיון מאוד מפותח ותמיד זוכה למחמאות מהגננות על היותו "חריף", נבון, בעל דמיון עשיר, ואוצר מילים גדול. בחודשים האחרונים (3-4) החל לספר לכל מי שמוכן לשמוע (חברים, גננת, הורים של חברים) שיש לו אח גדול שלומד בביה"ס השכונתי ואח קטן תינוק. הוא עקבי לגבי כל הפרטים - גדולים וקטנים - החל מהשמות של האחים, באיזה כיתה הגדול, מה עושה התינוק (התחיל לזחול...) הוא גם בוחר היטב את הקהל - לדוגמא - לא מספר זאת לחבר הכי טוב שלו שהוא כבן משפחה בביתנו ויודע שאין לו אחים, אבל כן סיפר לגננת. היא אמרה שהסיפור היה כ"כ אמין - והיא ניסתה להפריכו בעקיפין, אבל בני נשאר נאמן לגרסתו (לדוגמא שאלה אותו: "מי מעיר אותך בבוקר?" אז הוא אמר: אמא. והוסיף - כשאמא מכינה לי שוקו, אבא מאכיל את יונתן התינוק מבקבוק...) ... אני יודעת שהוא רוצה אח קטן (לצערי אנחנו לא מצליחים) אבל מאוד מדאיג אותי המצב בעיקר לאור העובדה שלפעמים הוא מספר גם בדיות אחרות וצריך חקירות מעמיקות והצלבת מקורות ע"מ לרדת לשורש האמת... לעיתים אני מצליחה להביא אותו בדרכי נועם להודות ש"עבד עליי". אשמח לדעתך באשר למה גורם לו לבמציא את הסיפורים האלה, ואיך נוכל (אביו ואני) להסביר לו באופן חיובי ובונה מדוע זה לא בסדר וכי עליו לחדול מכך ולדבוק באמת...
תודה,
יעל

שלום,
בתי בת שנה וחצי בשבוע האחרון תוקפנית
היא זורקת צעצועים,מושכת בשיער ומתעצבנת מהר
אנחנו ההורים שלוים איתה
היא נכנסה השנה לגן ילדים והיחס טוב אליה
היה מקרה שהגננת אמרה לה הרבה פעמים לא והיא העיפה את הצלחת
איך להתייחס להתנהגות זו?
ממה זה נובע?
מחכה לתשובה

תודה

הי
אני אב גרוש לילדה בת 5
בתי לא מוכנה להשאר לבד בשם סיטואציה
בימי הולדת. בביקור משפחה היא נשארת צמודה
אלי או מבקשת שאבוא לשחק איתה ועם שאר
הילדים.
בעיה?

הי,
בני בן שנתיים וחצי כמעט, ילד שמח, פעיל, עם הרבה חברים, שובב ודעתן. הבעיה היא שבתקופה האחרונה הוא בוכה מכל דבר. לדוגמא, אם הוא רוצה משהו מאיתנו, הוא בוכה. אם משהו לא מצליח לא, הוא מתעצבן וישר בוכה. גם כשהוא עם חברים או בגן, כשילד לוקח לו צעצוע, הוא יושב ובוכה, כשילד מרביץ לו, הוא ישר בוכה. הגננת אומרת שהוא מאוד רגיש ויותר מדי מקבל מרות - הוא לא מרים יד בחזרה כי הוא יודע שאסור להרביץ. אנחנו לא כ"כ יודעים איך להתמודד עם זה. לגבי הבכי שלו איתנו, אנחנו כל הזמן אומרים לו שהוא לא צריך לבכות והוא יכול לדבר ולהגיד לנו מה הוא רוצה, שככה אנחנו מבינים אותו ויכולים לעזור לו, ואנחנו גם מחזקים ומשבחים אותו כשהוא באמת מדבר ואומר לנו מה הוא רוצה. הבעיה היא עם החברים - אני מאוד רוצה לגרום לו להיות יותר אסרטיבי, אם לוקחים לו צעצוע, שיגיד שזה שלו, ומבחינתי שגם יקח בחזרה. אם מרביצים לו - שלא יבכה אלא שיגן על עצמו, מבחינתי שגם ידחוף בחזרה. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים איך לעשות זאת בצורה חכמה. בנוסף, אנחנו מנסים בבית להיות יותר מתירנים, לאפשר לו לבחור מה לעשות ואיך לעשות דברים, לצמצם את השימוש במילים "לא מרשים" או "אסור" אלא יותר להעצים אותו לעצמאות ולביטחון עצמי. אבל אנחנו לא בטוחים שזה באמת הפתרון והכיוון הנכון. נשמח לשמוע עצות איך מתמודדים...

היי
הבת שלי בת שנתיים וחצי. כל התקופה הזו היא הייתה בבית ולא במסגרת. היה לי מי ישמור עליה ותמיד סבבה סביב סבתות סבים דודים...הייתה מטיילת בחוץ בנדנדות. כלומר אמנם לא הייתה במסגרת אבל גם לא הייתה סגורה. בספטמבר השנה התחילה ללכת למעון נעמת.בהתחלה ההסתגלות הייתה קשה אבל אחכ היא הסתגלה שיחקה עם כולם והייתה מחוייכת. ואז נכנס שבועיים סוכות והיא חלתתה והייתה עוד שבועיים בבית התאוששות. והגיע היום לחזור לגן אחרי חודש שלא הייתה. וזה פשוט היה מלווה בבכי יומיומי גם במהלך השהות בגן. סירבה לאכול לשחק. לאט לאט אמרתי הולכים לגן קצת לא הרבה...והבכי נפסק. אבל עדיין היא מסרבת לאכול. הגננת מאכילה אותה. היא צמודה לגקט שמביאה מהבית. היא בגן עד 12 ללא בכי אבל גם לא משחקת עם אף אחד. צמודה לגננת ...הגננת מנסה לשים אותה לשחק עם אחרים והיא מסרבת. כבר נכנסו לשבוע 3 רצוף בגן. מה עושים? אגב זו גננת מבין 3 שיש בגן. וחשוב לציין שאין משהו לקוי בגן.
עזרה בבקשה טני כבר מיואשת.....

הבת של בת 11.5 עשתה קקי במיטה. כששאלנו לפשר הדבר היא לא ידעה להגיד למה ואיך זה קרה וגם אם היא הייתה ערה או ישנה. המקרה כבר היה לה בעבר 2-3 פעמים כשהייתה קטנה יותר - לא זוכרת בדיוק באיזה גיל.
אני אובדת עיצות. מה לעשות? איך להתמודד? למי פונים לעזרה?

שלום רב,
אנו שוקלים נסיעה לחול בעוד חצי שניה שהקטנה תיהיה בת שנתיים .
התוכנית היא לצאת לשלוש לילות שני-חמישי ובזמן זה היא תיהיה במסגרת הרגילה של המטפלת שלה משבע בבוקר עד חמש בערב ואז הסבתא תטפל בא עד זמן השינה ובזמן הקימה על המטפלת .
כרגע לקטנה יש פחד זרים דומיננטי וחרדת נטישה ( בת שנה וחצי) והיא מאוד רגילה להיות קרובה אלינו , כמוכן היא עוד לא ישנה לילה אחד בילעדינו ( שאנחנו לא שם להשכיב לישון או להעיר אותה בבוקר)

לכמה מומלץ ליסוע בגיל שנתיים ככלל ? ובפרט לביתנו עם הנתונים שמסרתי .

תודה מראש ,
אבי.

שלום,
בני בן 5.5. שנים עלה לגן חדש וצהרון חדש. לפני זה הוא היה בגן פרטי (רוסי) 5 שנים - מגיל 10 חודשים. הוא הרגיש שם ילד אהוב, מנהיג וחכם. אהב ללמוד, לקרוא ספרים, שמעתי רק דברים טובים מהגננות. בגן החדש בשבועיים הראשונים הוא היה שקט ומתוסכל, אמר שאין לו חברים. כל זה התפרץ בבית בהרבה כעס, ריבים ועקשנות. ועכשיו הוא פשוט נהיה ילד בלתי נשלט, גננות כל הזמן מתלוננות - הוא לא מקשיב להן, בורח. הוא התחבר לילדים הכי מופרעים ונגרר אחריהם. כשאני מסבירה לו לא לעשות את מה שהם עושים, הוא אומר שהם חזקים, בוגרים ואי אפשר לעשות משהו נגדם... הוא הפסיק להתעניין בספרים, חוברות לימוד שאהב וכו'. עברנו לשיטת העונשים, אבל גם זה עוזר ליום יומיים. אין לי מושג איך אני משפיע עליו שלא "יעתיק" מהילדים הבעיתיים ויחזור להיות ילד שקט ומחונן כמו שהיה פעם? אני מבינה שהוא מחפש את המקום שלו בגן ובהתנהגות הלא ראויה מושך לעצמו תשומת הלב. גם בבית אנחנו לא יכולים להשתלט עליו. מה עושים?

תודה רבה
אולגה

שלום בני ילד מקסים נפלא מרגע שנולד ללא קשיים פשוט מושלםםם.
בחודשיים האחרונים (בחודשי הקיץ) התקרב מאד לילד מסויים , אותו הילד סך הכל היה בסדר אולם בני בחודש האחרון התלונןשהוא מדבר איתו על מפלצות ושהוא מפחד מאד, לכן הוא מתעורר בלילות ומפחד.
התחלתי איתו בהעצמה ובחיזוקים בלילות "שהתגבר" ולאט לאט זה פוחת , במקביל הוא מבקש לישון עם אור (בעבר גם פחד מחושך אך לא בקש אור).
מה קרה לו פתאום? במקביל אני משתדלת להרחיק אותו מהילד .

מה עליי לעשות? כיצד נעזור לו ונגרום לו להתגבר על הפחד ממפלצות ו חושך? אנחנו כבר לא יושנים כחודשיים.

הסברתי לו שהכל בדמיון ושינסה להרחיק את המחשבות הרעות עם מחשבות טובות ושמחות אך הוא מתקשה.

בתי בת 4 היתה עד לפני חודשיים במשפחתון, עד 10 ילדים והשנה עברה לגן פרטי גדול. בקבוצה יש 23 ילדים. בהתחלה לא רצתה ללכת לגן והיתה עושה סצנות של בכי כל בוקר. הייתי משאירה אותה בגן בכח. סירבה לאכול, טענה שלא טעים לה - היא הרי רגילה לאוכל בגן הקודם. בגן הזה יש ארוחת בוקר שהיא בדרך כלל דייסה וארוחת צהריים מרק מנת בשר ותוספת. לאחר כחודש (היו הרבה חגים באמצע) אמרו לי שחל שיפור באוכל, שלפעמים מסיימת לאכול אפילו ראשונה. הסייעת אמרה שהיא עוזרת לה לאכול ומשכנעת אותה וככה היא אוכלת.
לפני שבועיים חלה תפנית, היא החריפה את התנהגותה והתחילה לפלוט באמצע האוכל לתוך הצלחת כדי שלא לאכול ויחד עם זאת היתה עשתה כמה פעמים פיפי באמצע הארוחה, הכל רק כדי לא לאכול. יחד עם זאת שמו לב שהיא שפכה את המרק לפח. מאז עבר שבוע. הם לא יודעים מה לעשות. אומרים שהיא אומרת גם לילדים אחרים לא לאכול. ביקשו מאיתנו רשות לשים אותה בשולחן נפרד. עכשיו הבנתי שהם אפילו שואלים אותה, ליאור את תאכלי היום. היא עונה לא ואז לא שמים לה אוכל בכלל. הילדה כבר שבוע לא אוכלת כלום משמונה עד חמש. רק שותה מים כדי לנפח לעצמה את הקיבה. אני ממש לא יודעת מה לעשות. זאת ילדה שכן אוהבת לאכול. היא מגיעה הביתה ולא זזה מהאוכל. ניסיתי לדבר איתה בכל צורה שהיא, היא טוענת שהאכול לא טעים אבל מצד שני היא גם לא מנסה לטעום אותו. היא מבחינתה אוהבת רק אוכל ביום שלישי בבוקר כשיש פנקייקים. אני חסרת אונים, לדעתי ולדעת הגננת זה לא קשור רק לאוכל, היא עושה מרד.

אני אמא לילדה מקסימה בת שנתיים ושמונה. אני נותנת לה המון אהבה, חיבוקים וחיזוקים. לדעתי היא גדלה טוב, ואני גאה בה. יש לי איתה קשר מעולה. הבעיה שלי שאין לי דוגמא אישית טובה להורות, ואני מרגישה שאני בודדה בגידול שלה. הרבה פעמים אני מקבלת ביקורת מהסביבה על משהו שאני עושה איתה וזה קשה לי, ועובר זמן עד שאני מגלה שבכל זאת התנהגתי איתה טוב (כך היה כשהנקתי אותה עד גיל שנתיים וחצי, והיא לבד נגמלה מהנקה, כך היה כשהרמתי אותה הרבה על הידיים ואמא שלי כל הזמן אמרה שזה מסוכן, ועכשיו בגמילה מחיתולים, אני נותנת לה את הזמן שלה להיגמל, היא כבר יודעת לעשות פיפי בסיר ועושה בשמחה לעיתים קרובות, ואני עדיין משאירה לה חיתול עד שהיא תדע לעשות גם קקי בסיר ויש אומרים שאני צריכה כבר לשים לה רק תחתונים), אני יודעת שאני מגדלת אותה טוב כי היא שמחה רוב הזמן. החיוך שלה והצחוק אומרים לי זאת. קשה לי עם מצבים שהיא בוכה. שנה שלמה היא בכתה בפרידות ממני בבוקר לפני הגן עד שפיתחנו שגרה של בוקר שבה היא לא בוכה והיא שמחה ללכת לגן ונפרדת ממני נפלא. הבעיה שאני מביאה אותה לגן בשעה תשע. שמתי לב שמרגע שהתחלתי להביא אותה מאוחר לגן היא לא בוכה בבוקר וכשהייתי מביאה אותה מוקדם היא הייתה בוכה אולי גם מעייפות. הגננת דיברה איתי ונזפה בי קשות על הצבת גבולות, ואמרה לי להביא אותה מוקדם, אמרה לי שיהיה לה קשה בגלל זה לבוא מוקדם בשנה הבאה לגן וג כשהיא תגיע לבית ספר. היא טוענת שזה לטובת הילדה. היא אמרה לי להרדים אותה בערב מוקדם ולא לאפשר לה לרדת מהמיטה משעה שבע ואילך. אז ניסיתי את זה אתמול והיום והיא בכתה הרבה בלילה ובבוקר ואני לא יודעת אם הגננת צודקת או לא. היא בכתה היום בבוקר בגן, האם הגננת צודקת? האם להמשיך עם זה למרות הבכי שלה או לחזור לשגרה הקודמת?

אורי בן 6.4 שנים (לא בכיתה א' עדיין לא היה מוכן מבחינת גרפומוטורי). לאחרונה יש בעיות בקשר לביגוד בבוקר ובכלל...בימים קרירים לא מוכן ללבוש בגד ארוך דק או נעלי ספורט או נעל אחרת פתאום רוצה סנדלים.

יש לנו עימות מולו אני ובעלי בהחלט לא מותרים יש הוצאת אנרגיות וכוחות כמעט כל בוקר ובשבת...

מה עלינו לעשות?

האם להתעקש?

אודה לך על תשובה.

שלום בני התחיל השנה גן חינוך מיוחד יש לו עיכוב התפתחותי, הוא מחפש גבולות ונראה שקשה לו בגן לאחרונה הוא חוזר עצבני ולא רגוע . בעבר היה מתעצבן וזורק דברים צועק אבל זה הפסיק ועכשיו זה חוזר רציתי לדעת איך יודעים שטוב לו בגן? (הוא נוסע בכיף בהסעה וחוזר) ומה אפשר לעשות כשהוא לא רגוע? תודה

הבת שלי , בת שנתיים וחצי - מדברת יפה ומפותחת מאוד .הבעייה איתה - הצבת גבולות . היא לא מקשיבה לי בכלל . אני מדברת ברוגע אבל באסרטיביות - היא בכלל לא מתייחסת אלי .אני אומרת ואומרת - ללא תוצאה וכשאני מתעצבנת אז זה מצחיק אותה . אני מבינה שזה כמו משחק בשבילה . ניסיתי בטוב וברע -תוצאות מאוד לא מרצות .ניסיתי גם לתת לה פרסים על ההתנהגות חיובים וללא הצלחה .עושה מה שבא לה..

שלום
אני אם חד הורית, אלמנה. יש לי 2 ילדים בני 5, 3. אני רוצה לתת להם הכל אבל הקיץ והחופש הגדול היה קשה כלכלית ועכשיו חנוכה ועד לפנינו והם רוצים ללכת לכל מיני הצגות אבל המחירים גבוהים מדי וקשה לי להתמודד כלכלית. אני רוצה להנות איתם בחנוכה ולאכול סופגניות, להדליק נרות וממש לחגוג כי גם אני אוהבת את החג אבל קשה לי כלכלית. איך להסביר להם שאין לי אפשרות?