פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום. יש לי 2 בנות . גדולה בת 7.5 וקטנה בת 3.9. הגדולה כל הזמן עצבנית, כועסת, צועקת, רואה רק את הדברים השליליים ולא את הטוב והכיפי... לא מתייחסת יפה לקטנה . והקטנה היא ההפך הגמור , עקשנית מאוד אבל טובת לב, כל הזמן בא לגדולה להתחבק ולהתנשק והגדולה מגרשת אותה...
אני לא מצליחה לגרום לגדולה לאהוב את מה שיש לה, כל דבר לא טוב לה לא מספיק לה...
נסענו לחול, המטוס הפואר שהיה לנו, הוא "נחמד" למרות שהיתי מצפה שילדה שזאת הטיסה הראשונה שלה תתלהב...
בחול "לא הינו מספיק בבריכה" ו"סתם טיילנו בטבע"....
לפעמים חוזרת מבית ספר עם טענה שאין לה חברים בהפסקות (למרות שיש לה ולא מעט) וכשאני שואלת איפה כל החברים היא אומרת "הם הלכו לשחק ואני לא רוצה את מה שהם משחקים/עושים" ... למשל הם הקימו מקהלה ולא בא לה לעשות "שטויות" . ניסיתי לשכנע אותה לנסות ושיהיה לה כיף לשיר עם כולם ולהשתולל .. לא עוזר.. זה "שטויות" מבחינתה...היא לא מצליחה להנות מה"שטיות" ומהאילתורים של ילדים אחרים ... אני ממש אובדת עצות..איך אני גורמת לה לאהוב את מה שיש לה ?

שלום, בני בן 6.5 בכיתה א , ילד מאוד מקובל ואהוד על חבריו, מנהיג ומוביל כך היה גם בגן, הוא נראה גדול לגילו נאה - גבוה. הדבר שמציק לי לאחרונה הוא שהמורה מעירה לו הרבה על התנהגותו מול בנות למרות שתמיד היו לו גם חברות בנות שהיה משחק איתן והן ממש מעריצות אותו .המורה מספרת לנו שבנות בכיתה ספרו לה שהוא מציק להן או צוחק עליהן , רודף אחריהן ללא משחק תופסת , אומר שהוא אוהב אותן, מבקש נשיקה מהן ,כל פעם כמובן זו בת אחרת ולא כולן בבת אחת ), כאשר בעלי ואני וגם המורה שוחחנו איתו להבין את פשר התנהגותו הוא טען שזה הכל בצחוק . כמובן שבגיל זה הוא אינו מבין את משמעות ההטרדה של בנות ואיני חושבת שיש לו מחשבות מיניות כל שהן,
אך עדיין איני מבינה את פשר התנהגותו ואיך להתמודד עמו, כמה שעשינו איתו שיחות הדבר כביכול חוזר על עצמו ועוד פעם הוא מקבל הערות במחברת מהמורה,
אודה לעזרה , הנחיה איך אני אמורה להתמודד ומדוע הוא מתנהג כך , מה הסיבה ?

ביתי בת ה4 ילדה טובה עד לאחרונה הייתה בת יחידה ומה שקורה משנה שעברה הגננת הייתה מתלוננת שביתי וותרנית ולא עומדת על שלה.עם חוטפים מימנה משחק מסוים היא לא מתלוננת כלומר מבחינתה זה בסדר שלא ביקשו רשות וכו..בבית כמובן שאנחנו מלמדים לבקש רשות וגם להגיד תודה ובבקשה.הגננת השנה גם רואה את אותה התנהגות שהינו בטוחים שהילדה תשתנה עם שינוי הגן איך כמובן נראה שהיא לא רוצה להכנס לריב או לסיכוך מסוים .ניסינו לדבר איתה ולהבין למה היא מוותרת כל הזמן ולא הצלחנו להבין כמובן מה אפשר לעשות כדי ללמד את הילדה לעמוד על שלה?ואפילו אם מצירים לה להגיד לגננת?זה קורה גם במפגשים משפחתיים עם הבני דודים מה עושים??

לא יודעת מאיפה להתחיל..
הגדול כמעט בן 6 (גן חובה), הקטנה בת 3.
על פניו משפחה נורמטיבית, אמא, אבא, גן, מטפלת..
העניין הוא שבני מסיבה לא ברורה מדבר לעיתים קרובות לאט מאוד, מטריד אותי לחשוב שאם הוא אצל חברים או בשנה הבאה בכיתה א', תהיה רתיעה מלתת לו את זכות הדיבור בגלל הדיבור האיטי (לא תמיד קורה).
אני נוטה לקשר את הדיבור האיטי לסיטואציות בהן הוא מרגיש חסר בטחון. הגננת מתגברת איתו על "הדיבור האיטי" ע"י כך שהיא מעצימה אותו.
כמובן שיש נושאים נוספים שמטרידים, אבל זה העיקרי..
האם לקחת אותו להתייעצות עם פסיכולוג או שאני הבעייתית?
תודה

שלום רב!
ביתי בת 6. נראית נבונה מאוד, עצמאית, חברותית המצליחה בכל דבר שנוגעת בו, אולם, מנקודת מבט של אמא ומתמחה בעבודה עם ילדים בעליי צרכים מיוחדים אני רואה שיש בה נאיביות שאינה תואמת גיל. היא מסוגלת להאמין כמעט לכל דבר שיאמרו לה, למרות שבתאוריה היא יודעת שזה לא ייתכן. היא מבינה מהי משאלה ומבחינה בין מציאות לדמיון, ועדיין היא תבקש ליום ההולדת להפוך לחד קרן / שחברתה הטובה ביותר תהיה אחותה. היא אינה יודעת לשמור סוד. גם כשתבטיח שלא תספר, בשלב כלשהו היא תספר ותאמר שהיא אמרה את האמת. מבחינה חברתית היא מאוד רצויה. היא מתחברת בשניות לילדים ואנשים זרים, אין לה בושה וסייגים, הבעיה היא שהיא עושה זאת למען אינטרס מסוים (משעמם לה, היא רוצה מהם משהו וכו'), בכל השנים בגנים ובביה"ס היא שמרה על 2 חברים טובים בגן והתעלמה מהאחרים, אלא אם היה לה צורך בהם. יש לה מראה מצודד, היא מקפידה על לבושה והיכולות הגבוהות שלה קוסמות לילדים ומבוגרים, אולם, ברור שיש כאן בעיה רצינית שתלך ותגדל עם הזמן. הייתי חושדת שהיא אספרגר אולם יש לה יכולות חברתיות אין לה דיבור חזרתי מוקפד, לא קיים קושי בשינויים, עיסוק אינטנסיבי בנושאים ספציפיים והקואורדינציה שלה מעולה. האמפטיה שלה לא גבוהה, למרות שעבדתי איתה עליה מגיל צעיר מאוד. בעלי טוען שאני עושה מזבוב פיל. איני רוצה לתייג אותה או לפגוע בדימוי העצמי המאוד גבוה שלה, אולם, אני חוששת לבעיות. האם תופעה זו מוכרת לך, מהי, וכיצד עלינו לפעול. אודה על תשובה!!!

שלום,
בני בן שנה וחודשיים. נכנס למשפחתון בגיל שנה. אני רוצה להתייעץ בנוגע לשתי התהגויות אצלו.
1. מגיל שמונה חודשים התחיל לנגוח אבל לא משהו מורגש או תדיר. עושה זאת ומפיק הנאה מכך, צוחק. אני ובעלי מתעלים ומסיחים את דעתו. זה באמת עזר ונעלם לתקופה ארוכה. לאחרונה הגננת דיווחה לי שהוא התחיל לנגוח בילדה בזמן ארוחות. הגננת מנסה להפסיק את זה על ידי כך שאומרת לו "לא, זה מפריע, זה לו לנעים".
2. הוא אוכל באופן עצמאי עם ידיים, ולאחרונה התחיל לזרוק את האוכל בצורה נגיד "אגרסיבית יותר" לרצפה, כלומר לא להפיל אלא ממש לזרוק.

אני מתלבטת כיצד נכון ויעיל להגיב להתנהגויות אלה, מצד אחד אני מבינה שהצבת גבולות ע"י אמירה "לא" היא אופציה, מצד שני אני חושבת שהוא בתקופה פרה ורבאלית שמאופיינת באגוצנטריות רבה, ולכן יותר נכון להתעלם מהתנהגויות לא רצויות, במקום לחזק ע"י תשומת לב... אני באמת מתלבטת אם יש לי קושי כהורה בהצבת גבולות או שאני מבינה נכון את עולמו של בני ואת דרך התגובות איתו.
אשמח לעזרה...
תודה!

שלום .
אנו החלטנו לקצר את יום השהיה של בתינו בת שנתיים וחצי בגן ואוספים אותה בסביבות אחת ולא ב-5.והחזרנו את המטפלת שטיפלה בה עד שהלכה לגן (תחילת ספטמבר).אנו סומכים עליה -היא טיפלה בבתינו מגיל 4 חודשים.
הבעיה היא כשהמטפלת באה לאסוף אותה - היא נשכבת על הרצפה ובוכה .לי נראה שהיא מאוכזבת שזאת היא ולא אני(אמא שלה).לאחר מכן המטפלת שמה אותה בעגלה והיא נרגעת וממשיכה כרגיל.
איך לעזור למצב הזה?

תודה

שלום
הבת שלי בת שלוש, ילדה מקסימה !
הבעיה שהיא יכולה להיות מאוד לא נעימה לסביבה...
בבוקר כשמגיעה לגן לא אומרת שלום ואם אומרים לה היא עונה בכעס
לחברים שלה בגן עונה בתוקפנות אם שואלים אותה משהו (למשל, מה יש לך בתיק..היא תענה - זה לא שלך...זה שלי ואל תתקרב...) מאוד בתוקפנות
כלפי בני הדודים יכולה לענות גם כן באותה צורה, גם לסבים יכולה לדבר בצורה מעליבה ופוגעת
עלינו לא מקובלת הצורת דיבור הזו, כאשר היא פונה אלינו כך אנחנו אומרים לה שתבקש יפה, לא נכנעים לבכי ועומדים על שלנו
איך להתייחס כשהיא מדברת כך לסביבה ?
ניסיתי להתעלם, ניסיתי לתווך, ניסיתי להכיל... לא עוזר...
היא לא אלימה, ילדה טובה מאוד, ממושמעת, מקבלת הרבה אהבה וחיזוקים

שלום רב- יש לי ילדה בת שנתיים וארבעה חודשים, בתקופה האחרונה אימצה לעצמה מנהג והוא: זריקת ושבירת כל דבר שבא לידיים אחרי שימוש כמו צלחות, כוסות פלאפונים שלט של טלוויזיה,אוכל אחרי שמסיימת זורקת את השאריות: אנחנו מבינים שהיא עדיין לא מבינה את הערך של הדברים..השאלה האם זו התנהגות נורמלית ואיך אפשר לטפל בזה.?

שלום
הבן שלי בן 2.9 קשור מאוד לבקבוק ומבקש אותו כמה פעמים ביום, בבוקר כשהוא עצוב או מרגיש לא טוב, כשהוא רעב ולפעמים סתם כי בא לו.
אני מנסה לא לתת כל פעם שהוא מבקש או לדחות את זה, לתת קודם משהו לאכול אם אני מרגישה שהוא רעב וכל הזמן אומרת לו שזה רק בקבוק בבוקר ולא כל היום לשתות בקבוק אבל בעצם הוא שותה 2-3 במשך היום.
השאלה שלי האם זה נכון להגביל ולהעיר על זה כל הזמן? ואיך אפשר לנתק אותו לאט מהבקבוק?
תודה

שלום רב,
בני בן 5 (אח לאחות בת 4) , הוא הבן הבכור ולכן אני חושבת שפספסתי כמה דברים בסיסיים שיתכן והשפיעו עליו בצורת ההתנהגות שלו היום.
לאחרונה הבנתי שמס' צורות התנהגות של בני חוזרות על עצמן ובצפייה אחורה, התחילו מזמן ולא ראיתי את זה.
אתחיל ואומר שבתחילת דרכנו כהורים, בני לא היה בגן וחונך בבית די סגור והחברה היחידה בו הייתה של אנשים מבוגרים, כמעט ולא היו ילדים, מחשש להתפתחות החברתית שלו שברתי את השגרה הזו ושלחתי אותו למשפחתון והשתדלתי מאוד לחשוף אותו כמה שיותר לחברת ילדים.
אך כנראה הנזק כבר נעשה - עוד באירועי הגן שמתי לב שהוא לא מוכן להשתתף ותמיד עומד לידי (לא התייחסתי לכך כי קראתי הרבה פורמים שמדברים על התנהגות זו כצפויה בגיל כזה צעיר) בכל ימי ההולדת בגנים הוא היה צמוד אלי, רק בגן טרום חובה הוא התחיל לאט לאט להשתתף.
העניין הוא, שכמה שניסיתי להסביר לו ולשכנע אותו הוא לא היה מוכן להקשיב.
תופעה זו חזרה על עצמה בחוגי העשרה אליהם הצטרפנו - בתחילה הוא לא היה מוכן להשתתף בשום מחיר אם זה בגלל שבן הדוד שלו לא הגיע או בגלל שהמורה חולה והביאו מחליף. אך פרט לכך אני רואה את דפוסי ההתנהגות האלו גם באוכל - הוא לא מוכן לנסות דברים חדשים (גם אם אני משכנעת אותו שיטעם בלבד וכנראה יאהב את הטעם החדש) - בשורה תחתונה- מבחינה חברתית הוא לא מוכן להכיר חברים/מורים חדשים ואם כן זה לוקח לו זמן. וכנ"ל מבחינת אוכל.

אני מודעת לזה שלפעמים כעסתי עליו על שהתנהג בצורה זו והדבר היה פוגע בו - אני משתדלת מאוד שלא להראות את האכזבה שלי אבל לאור המצב שסיפרתי - זה מאוד מכביד עלי ומפחיד אותי .

מה אני יכולה לעשות עכשיו במצב הזה? האם שיחות אתו יעזרו במשהו, אולי יותר זמן איכות שלי אתו בנפרד.
(רצוי לציין שאני ובעלי במצב די טעון כרגע שכנראה יוביל לגירושין ואני חוששת שזה גם כן משפיע עליו, אבל אין לי מושג איך להקל עליו)

אני אודה מאוד על תשובה מהירה כי אני באמת אוכלת סרטים!

בברכה,
ליאה.

שלום, יש לי תאומים (בן ובת) בני שנה ו 9.
השנה לראשונה הם התחילו ללכת לגן (עד הגן היו איתי בבית)
ההתאקלמות של שניהם בגן הייתה קשה מאוד ולקחת הרבה זמן
אבל עכשיו הם מאוד אוהבים ללכת לגן ומאוד אוהבים את הצוות
הבעיה שלי היא עם הילדה... בבוקר אין שום בעיות אני ובעלי מביאים אותם לגן
והולכים אין בכי ואין דרמות הכל עובד חלק.
הבעיה שלי היא בסוף היום כל יום (מהיום הראשון בגן ועד היום) שאני
מגיעה להחזיר אותם מהגן הביתה איך שהילדה רואה אותי היא מתחילה לבכות היא רצה אלי אבל בבכי (גם שבעלי בא לקחת אותם היא רצה אליו אבל בוכה) מספיק שהיא רק
רואה אותי מהחלון הבכי מתחיל.
קראתי מעט בנושא והייתי רגועה בשבועות הראשונים קראתי שזו התנהגות טבעית ושזה עובר מהר מאוד שהילד כבר נכנס לשיגרה כמו כן קראתי שזו תוצאה של תיסכול ובעצם ״שיחרור״ של כל מה שעבר עליה באותו יום.
האם זה נכון? אני ממש לא מצליחה להבין ממה הבכי נובע??
ההתנהגות הזאת מתסכלת אותי כי הילדה במסגרת הזו כבר כמה חודשים טובים אני רואה ושומעת מהגננת והסייעות שהיא נהנת בגן ושטוב לה אז למה הבכי שהיא רואה אותי?
שאלתי גם את הגננת על התנהגות כזו..היא אמרה לי שהיו לה ילדים עם התנהגות דומה אבל אחרי מספר שבועות זה עבר להם וגם לה קצת מוזר שזה לא מפסיק...
התשובה שלה כמובן לא עודדה אותי במיוחד.
אשמח לקבל תגובה :-) המשך שבוע טוב

שלום, בתי בת 5 מגיעה הביתה בשעה 14 וישר רצה לטלויזיה, אני מסכימה לה לצפות עד שאני מחממת ארוחת צהריים- ואז קשה לה להתנתק מהמסך: " אני רוצה רק לראות....עד שהם....", היא אוכלת מהר כדי לחזור שוב לצפות- בעצם כל דבר שאני מציעה מפריע לצפיה יש ויכוח-" תסיימי לאכול, תעשי את הדף...", בזמן הצפיה היא מרותקת לגמרי ,למשל, אפילו לא שומעת אם פונים אליה או מה מתרחש סביבה...
גם בבוקר לפני שהולכת לגן היא מדליקה טלויזיה ...
אני מרגישה שזהו נושא מאוד טעון ואני כל הזמן צריכה להציב גבולות ולהגיד לה מתי לכבות...
מה עושים? אני מתקשה להחליט ....כמה זמן מומלץ לצפות בטלויזיה בגיל הזה?

בני בן 4 החל השנה גן חינוך מיוחד (עיכוב התפתחותי) הוא נוסע בהסעה כל יום ודווקא נהנה לאחרונה קרו מספר מקרים שהוא מסרב לעלות להסעה והוא עושה לי סצנות מתיישב על הרצפה בסופו של דבר עולה די בכוח ובבכי לי זה מאוד קשה אבל לאחר כמה דקות המלווה מתקשרת ואומרת שהוא רגוע . גם בגן יש מקרים של זריקת חפצים תוך כדי משחק לפעמים
כי לא הצליח להרכיב משהוא ולפעמים ללא סיבה וכן יש שינויים במצב הרוח בא לי לא בא לי.
הוא לא צפוי האם יש משהוא שאפשר לעשות כדי למנוע התפרצויות וסצנות?
נשמח לקבל תשובה במהרה תודה

שלום לכם אני אמא לשלוש ילדים בן 15 בן 9 ובת 3 הבעיה שלי היא עם בת ה- 3 שלי עד ספטמבר השנה היא היתה איתי לא במסגרת השנה הכנסתי אותה לגן עירייה שיש בו 20 ילדים בלבד עם גננת וסייעת בהתחלה היה מאוד קשה לא רצתה להיפרד ממני או מבעלי ביקשה שנישאר ואפילו עם נשארנו לא משנה 10 דקות 20 דקות עדיין בוכה מאוד, כיום יותר טוב נפרדת שהיא קצת אומרת בבכי אמא אמא נותת יד לסייעת והולכת איתה למטבח מקבלת סוכריה או משהו כביכול שהיא נפרדת יפה ממני, הבעיה כרגע שמפריעה לי היא שהיא לא רוצה לשבת במפגש (בריכוז) עם כל הילדים היא יושבת בצד ולא מוכנה להתקרב למפגש כל השיכנועים ומה שעושים לא עוזר לא מוכנה להיתקרב אפילו ביום ההולדת שלה היא היתה בצד מה עושים????
תודה רבה לכם מראש אני לא יודעת כבר איך להגיב לזה.