פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בני 5.5. קשה לו להתמודד עם הבעיות השונות שמתעוררות עם ילדים אחרים בגן. הסברנו לו, שככל שילדים מציקים לו או מרביצים לו, הוא יכול לפעול לפי מה שמרגיש באותו רגע ונתנו מס' אופציות: לבקש להפסיק, להדוף או לתפוס את היד של הילד שמרביץ, לפנות לגננת. בד"כ מספר בערב על מה שהתרחש בגן. לאחרונה גיליתי, שלא תמיד הוא מגיב במציאות כמו שמספר. למשל סיפר שילד מסוים בעט בו וסרט אותו והוא פנה לגננת והיא ביקשה מהילד הזה להפסיק, אך הוא לא הפסיק. עודדנו אותו, ואמרנו שטוב שפנה לגננת, וכן כי בפעם הבאה אם הפניה לגננת לא תסייע הוא יוכל לפנות שוב אליה ולומר שהילד ממשיך להציק. למחרת, התברר שלא פנה לגננת, ומה שהוא הציג בסיפור זה מה שהיה רוצה שיקרה. כרנאה הוא מתאר את התגובה הרצויה מבחינתו ולא התגובה שהיתה בפועל. אשמח לדעת כיצד לפעול בנוסף להסברים שכבר נתנו. בתודה

שלום
בני בן 4.5 שנים. לאחרונה גיליתי הוא מפספס בכוונה פיפי כדי לא לפספס משחק עם חברים. גיליתי את זה במקרה כשהיה אצל חברים שאלתי איך היה ואם היה לו פיפי ואיפה הוא עשה (כי הוא אוהב לעשות בחוץ ואין לי בעיה עם זה) ואז הוא אמר שהוא עשה במכנסיים כי הוא לא רצה להפסיד את המשחק. הייתי בשוק! הסברתי לו שזה לא בריא הרטוב הזה בעיקר עכשיו כשמתחיל להתקרר, שהוא עלול להרטיב את הרצפה או השטיח, שזה מסריח וכו'. שאלתי אותו אם הוא עושה כך גם בגן והוא אמר שלפעמים כן... ואז הבנתי שזה משהו שקורה זה זמן מה, רק כדי לא לפספס משחק עם חברים. אמרתי לו שיגיד לחבריו שיחכו לו, ואם לא-לא קרה כלום אם הוא יפספס רגע אחד...
אני מאוד מודאגת מהתנהגות של בני. אני מודאגת מכך שרק לאחרונה ידעתי במקרה שכך הוא עושה. אני לא יודעת מה עלי לעשות?
איך אגרום לו להבין שלא כך מתנהגים? שדברים/משחקים יכולים להידחות לרגע? לפעמים אני חושבת שכל מה שאומר לו לא יעזור- עד שהוא יחווה את הבושה בעצמו (כשיריחו או ישימו לב שהוא רטוב..) אבל אני מאוד רוצה לחסוך לו את האי-נעימות הזו... אני יודעת שאם הוא יחווה עלבון מחבריו זה יהיה יותר חמור...אז מה עלי לעשות???
נ.ב: אני חושבת שאם מישהו מחברים היה אומר שהוא צריך לשירותים, אז גם בני היה מצטרף. הפחד שלו שהוא יחמיץ ולא יהיה ב"חבורה", כך נדמה לי... מן לחץ חברתי שכזה.. חשוב לציין שלא מדובר כל פעם באותם חברים, אבל הוא טיפוס מאוד חברותי והחברה חשובה לו. (אין לו אחים בבית, הוא בן יחיד)
בתודה מראש

בני בן ה 2.8 נושך ילדים בגן. בעיקר את החבר שלו. בני והחבר היו ביחד במשפחתון ולפני כחודש התחילו גן חדש ביחד.
בבית בני לא נושך ולא מרביץ. חייבת לציין שבני ילד מאוד חברותי והוא הולך לגן החדש בכיף גדול.
אני וכל המשפחה מדברים איתו כל הזמן על כך שזה אסור ואנחנו לא עושים ככה. הוא אומר שיפסיק, אך ממשיך.
יש לציין שדיברתי עם אמא של החבר והיא אמרה שבבית הוא גם נוהג באלימות לעיתים.
איך לגרום לבני להפסיק לנשוך?

שלום רב

אני אמא ליד בן 5(בן יחיד) בגן הוא מצטייר כילד רגיש תמיד מתנדב לעזור אם זה בנקיון הגן, סידור המשחקים מוותר לחברים ומשתף פעולה וכשמגיע לבית נכנס כילד אחר מתעצבן בקלות,צועק המון,מנסה לחנך אותנו כהורים שלו ומתנהג באלימות כלפי הכלב שלנו.
גם כשאנו יוצאים מפתח הגן ישר מתחיל לרוץ ואם פוגש בחברים מתחיל לשחק עם הידיים ודוחף ומתנהג בצורה לא נעימה.
יש לציין שהילד עבר תקופה קשה בבית אני ובעלי היינו על סף גירושים והוא היה עד להתפרצויות זעם כאלה ואחרות.
שאלותי הן האם יש לערב פסיכולוגית ילדים?
ועוד שאלה הילד כרגע בגן חובה הוא נולד בסוף דצמבר אני שוקלת להשאיר אותו שנה בגלל ההתנהגות בבית למרות שהגננת מציעה להעלות אותו מכיוון שבגן הוא בשל רגשית וגם קוגניטיבית

שלום רב.בני בן 6.מבחינה קוגנטיבית אין בעיה. כמו כן ילד נעים וחברותי.
לעומת זאת המורה טוענת שהוא עושה מעשים מסוכנים בכיתה,בהפסקות,(מתעסק עם המספריים,הולך למקומות ללא רשות) אני גם רואה את זה בבית. מטפס ,קופץ בצורה מסוכנת,נוגע בחפצים מסוכנים וכו'...בשיחות איתו ניכר שלא עושה "דווקא" כלל אלא באמת אינו מבין שזה מסוכן...אומר בתמימות שניסה לבדוק/לחקור....על מה זה יכול להעיד?מה ניתן לעשות?
תודה מראש

שלום רב,

יש לנו תאומים (בן ובת) בני שנה וחודשיים. לפני כחודשיים עברו לגן חדש (בתוך הקיבוץ הגנים מחולקים לפי שנים)
לאחרונה ברור לי שהבן חווה קשיים בהסתגלות לגן (בוכה כשאני הולכת בבוקר), ובבית הוא לא מוכן שאצא מטווח הראיה שלו (אם כן הוא משתטח על הרצפה ובוכה), זורק את עצמו אחורה ובוכה בצרחות כאשר לא מקבל מיד את מה שהוא רוצה.
הוא זוחל אל עבר כבלי חשמל, צלחות האוכל והשתיה של הכלב וכו'.

אני נותנת לו תשומת לב עד כמה שאפשר (כאשר אני לבד עם שניהם). בתי עצמאית יותר ומשחקת לבד וכך אני פנויה יותר אליו. אנחנו גם משתדלים לבלות עם כל אחד מהם זמן בנפרד (טיול או משחק בחדר אחר)
האם יש משהו נוסף מלבד סבלנות אינסופית ונתינת תשומת לב שאני יכולה לעשות כדי להקל עליו? מאוד קשה כך.

יש לציין כי שניהם בעלי טמפרמנט מאוד תזזיתי ושובבים מאוד. עברו עלינו חודשים מאוד קשים של בכי אינסופי מאז שנולדו.
גם לבן וגם לבת אין סבלנות ואינם מחכים לדברים - אוכל/משחק/ספר וכו'. ברגע שהם מצביעים על משהו הם מתחילים לבכות עד שמקבלים אותו, או לחילופין אם זה משהו שאינני מרשה להם אז יש סצנה מאוד ארוכה. מה לעשות במצב כזה? האם להסיח את דעתם במשהו אחר או פשוט לתת להם לבכות ולהסביר להם מדוע אי אפשר (אני מסבירה, אך מרגישה שאינם שומעים מבעד לבכי).

אשמח לייעוץ והכוונה

תודה :)

בני בן השנה ו3 חודשים נכנס למסגרת לפני חודש (משפחתון)

בהתחלה כשהיה נפרד מאיתנו בבוקר היה בוכה וגם קצת במהלך היום.

כיום בוכה קצת פחות בבקרים כשמשאירים אותו שם אבל הוא תמיד תמיד בוכה כשבאים לקחת אותו מהמשפחתון.

במקום למצוא ילד שמח אני רואה תינוק שבוכה חזק ברגע שרואה אותי. מדוע זה? זה מעיד שלא טוב לו במשפחתון?

 

ביתי כיתה ג' שמנה (למרות כל הניסיונות לא הצלחנו לטפל בזה) מצבה החברתי היה גרוע ובשנה האחרונה השתפר מאוד. חברות מהכיתה מזמינות ובאות. היום היא רבה עם אחת החברות ואז עוד 6 חברות (כולל 2 חברות טובות שלה)הצטרפו לחברה שהיא רבה איתה וכל ההפסקות קראו לה שמנה שרו שירים. צחקו עליה (בעיקר על המשקל) ולא הפסיקו להעליב אותה על המראה שלה.
מה צריך להגיד לה במצב כזה? איך אני יכולה להציע לה להגיב? היא החזירה להן וניסתה להעליב אותן בחזרה אך ללא הצלחה(היא לא מספיק חריפה והיא לא באמת יודעת להחזיר) במיוחד שיש כמות של בנות נגדה.
הסברתי לה שיש בכל מקום ילדים או אנשים שלא יודעים להתנהג או שמנסים להשפיע עליה וכשזה לא מצליח להם הם בוחרים בדרך מגעילה ואפילו שאני יודעת שזה פוגע ומבינה לליבה אני מקווה שהיא תהיה חזקה ושתדע להתמודד עם המצב (לא ידעתי בדיוק מה להגיד לה)

שלום יש לי ילדה בת 11שנים . ישנה אצל ההורים שלי ובאמצע הלילה התעוררה אחותי עם הזיות וצעקות שיש מישהוא שבא לגנוב ורודף אחריה . ומאז אותו לילה הילדה מפחדת בלילה לישון לבד בחדר שלה או שהיא תסתובב בבית לבד בשעות הערב . הסברנו לילדה שזה היה חלום מכיוון שיש לאחותי בעיות בעבודה . והיא אוצרת שאמא אני מבינה ולא רוצה לפחד והפחד מפריע לה אבל זה לא בשליטתה . עבר על המקרה שבועיים . מה צריך לעשות נא לעזור לנו

הבן שלי (ר') שיקר לבעלי וסיפר לו שאני נפגשתי ביחידות עם מכר של המשפחה בחדר השינה שלו בזמן שהוא (ר') שהה במרפסת ביתו לבדו.
אבקש לציין כי חודשיים קודם לכן התארחנו בביתם, אני בעלי והילדים ואף טסנו ביחד לחופשה בחו"ל לפני כחודש.
הבן שלי (בן 7) אינו נוהג לשקר ולהמציא סיפורים ואני לא מבינה מדוע ימציא סיפור שלא היה ולא נברא מעולם. בעקבות משבר האימון על רקע הדברים שהבן שלי סיפר בעלי רוצה לעזוב את הבית ואף הציע שנתגרש.




אודה לעזרתך

שלום רב

אני מבקשת לשאול בתי בת 8 כבר יותר משנה היא מפחדת מכל דבר שהיא עושה שמה זה יגרום לה נזק ביראותי כלשהו והיא כל שניה שואלת האם זה בסדר שזה נגע בזה ושנגע שנגע - כלומר דרכתי בחוץ אולי על משהו אחרי זה נגעתי ביד ואלי אחרי זה אני אשכח ואגע בפה. זה התחיל בבת אחת שנה כ-שנה וזה הולך ומדרדר וכבר כל הבית סובל מזה. כיוון שהילדה צועקת מפחד שאולי היא עשתה משהו לא בסדר, כל השיחות שעשינו איתה לא עוזרות ניסינו להסביר לה בכל דרך, ניסינו להפסיק להתייחס , קיוונו שזה יעבור מעצמו כאשר היא תתבגר אך לא נראה שזה משתפר.

מה אלי לעשות?

14 שנה מושקעות ומוצלחות בחינוך המשלים לא רשמו אירוע כפי שאפרט כאן. מדובר בישוב קהילתי שהחליט לקיים מסגרת של חינוך משלים לילדי כיתות א' , ב' . הצהרון פועל כחודשיים. בהם רוב הילדים נמצאים בבדיקת הגבולות וההסתגלות שהם ארוכים יותר בעיקר בשל המסגרת החדשה. ילד אחד בגיל 6 עלה לשלב הרבה יותר חריג : מעבר לזה שהוא מנסה לברוח מהקבוצה כשהולכים לצהרון מבית הספר,להשתולל ללא שום רסן ושליטה..כל מה שמזכיר "היפר". האירוע החריג: בשני מקרים בהם הלכנו כל הילדים לגן שעשועים סמוך לצהרון בתוך עוד נסיונות לברוח הוא לקח אבן גדולה וזרק אותה לעבר המדריך שלא היה עסוק בלרדוף אחריו. בפעם השנייה הוא ניסה לזרוק פעמיים את האבן. ללא הצלחה מהבחינה של פציעה. איך ילד צעיר מגיע למעשה כזה? כשמסתכלים עליו רואים ילד כובש שיכול בקלות לפרסם שוקולד או הצגה. ההורים כבר במערכה שנייה של לטפל בבעייה בבית. איך ובאיזה אופן אמורה להתקיים השיחה המשותפת של הילד,האם והמדריך?
לברר מה הילד רצה שיקרה? מה החוקים של המקום?

שלום
לפני חודשיים התאלמנתי, יש לי שני ילדים בני 5 ו3. הבת בת ה3 קטנה ולא ,ממש מבינה את משמעות האובדן, מידי פעם יש לה שאלות כאלה שחונקות את הגרון כמו "אמא נכון שאבא שלנו מלאך עכשיו" וכאלה.
אבל הבן שלי...ממש התהפך ב180 מעלות, הפך למופנם, מדוכדך, מתפרץ, הוא חזר להרטיב בלילה...ממש חווה משבר עצום בעקבות האובדן.
אני אובדת עצות ולא יודעת איך לטפל בו, אני בעצמי עדיין שבורה ומיוסרת מהאובדן ולי גם קשה...ישנה איזו מסגרת שבה יש טיפול בשכול?
מבדיקה שלי ראיתי שיש טיפול כזה ברשת תלם, מישהו מכיר ויכול לחוות את דעתו?

שלום,
בני בנ בחודש הבא יהיה בן ארבע .ילדם מאוד חכם ונבון
ישנו נושא שמטריד אותי במיוחד והוא שהוא מעביר את האחריות אליי ולעיתים נדירות יימצא פיתרון לבעיה לדוגמא אנחנו עם חברים והחבר צוער עליו הוא בא אליי ואומר לי על כך.הוא עם אחותו הקטנה בת השנתייםוהיא לא מביאה לו לדוגמה מקוםבמקלחת המקום לבקש ממנה לזוז הוא אומר לי שהיא לא נותנת לו מקום. וכך בכל סיטואציה אפשרית הוא מעביר את האחריות אליי גם בגן הוא יעדיף לא להחסיר מכה לילד והולך לגננת ומבפר לה ואז הגננת שמה בפינה וכך הוא מעביר את האחריות אליה בקיצור א י ממש זועקת לעזרה .....

שלום רב!
בתי בת 3.5 פעם ראשונה הלכה לגן עירוני. בהתחלה הכל היה נהדר, היא היתה שמחה וזאת למרות חששותיי כיצד היא תסתגל. אחרי החגים והשביתות היא קצת התקררה, היתה בבית עם שיעול חזק שבעקבותו היא הקיאה. כשהיא חזרה לגן, יום אחד היא השתעלה חזק והקיאה שם. מאז התחיל המהפך! הילדה מסרבת בכל תוקף לאכול בגן בטענה שהיא משתעלת. הסכמתי שהיא תאכל רק בבית אבל התופעה רק מדרדרת. היא כבר לא רוצה לשחק בגן ולא מוכנה ללכת לשם, עכשיו היא גם מסרבת לאכול בבוקר בבית והכל בטענה שהיא משתעלת. (יצויין כי היא בריאה לגמרי ובבית לא משתעלת). לדעתי, היא נמצאת באיזשהי חרדה ופוחדת להקיא בגן. אני מסבירה לה ומרגיעה אותה אבל שום דבר לא עוזר ואני לא יודעת מה לעשות ואיך להחזיר לה את הבטחון עצמי. אני גם יודעת שכשהיא הקיאה בגן, זה קרה בסוף היום כשבעלי בא לאסוף אותה והיא היתה רגועה ולא היה שום דבר מיוחד, לא צעקו עליה. לכן אני לא מבינה מה גרם לה להתנהג ככה. אבל מאז היא עוברת איזשהי טראומה ואני לא יודעת איך לעזור לה. אני לא רוצה שהיא תסבול בגן, במיוחד כשהיא היתה כל כך מתלהבת בהתחלה. בבקשה תייעצו לי מה לעשות. תודה.