פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שירלי,

את מתארת קשיים ביצירת קשרים חברתיים ובביטוי רגשי, ואולי גם בעיה בדימוי העצמי וחוסר ביטחון. לצורך טיפול בבעיות אלה אין העדפה עקרונית לסוג הטיפול, בגיל זה גם טיפול "קלאסי" אצל פסיכולוג ילדים לא נעשה באמצעות שיחות אלא לרוב באמצעות משחק, ובאמצעים נוספים. מה שחשוב שזה יהיה איש מקצוע מיומן, אשר כחלק מהטיפול בבנך ייפגש גם איתך לצורך הדרכה לגבי ההתנהלות בבית. אולי למשל עולות אצלך לעתים שאלות והתלבטויות לגבי אופן התגובה להצקות ובכלל לקשר בין התאומים, וכדאי שהמטפל יוכל להיות כתובת להתייעצות.
בהצלחה

שלום דנה,

מהתיאור שלך נשמע שבתך עוברת תקופה קשה ונמצאת במצוקה רגשית כלשהי. את מציינת שתמיד הייתה לה נטייה לרגישות ולבכי, אך כפי הנראה חלה החרפה משמעותית מאז נולד לה אח. התווספות של תינוק למשפחה הינה אירוע משמעותי לכל המשפחה. לצד השמחה שהתינוק מביא יש גם טלטלה של הסדר הקיים, וכל בני המשפחה צריכים להסתגל למציאות החדשה. ייתכן שבתך זקוקה לעזרה על מנת להסתגל למצב, בין השאר לעובדה שאת, וודאי גם אביה, פחות זמינים לה מאשר בעבר. בהיצמדות שלה אלייך, בבכי ובהתקפי הזעם היא מבטאת אולי כעס או חרדה על משהו שנלקח ממנה, וניסיונות להחזיר אליה את השליטה.
עד כמה שזה קשה, חשוב בתקופה כזאת לנסות לשמור על סבלנות ולא לשדר כלפיה כעס או דחייה. מאידך כדאי לא להיענות לדרישותיה ולא לאפשר לה התנהגות אלימה. מכיוון שמדובר במספר בעיות ובקשיים שנמשכים כבר זמן לא קצר ומקשים עליכם מאד, כדאי לשקול פנייה לטיפול או לייעוץ של איש מקצוע. טיפול בגיל כזה יהיה בדרך כלל טיפול משותף הורה-ילד או טיפול משפחתי, ולעתים רק הדרכה לכם ההורים, ובכל מקרה לא טיפול לילדה לבדה.
בהצלחה

שלום רעות,

בתך נמצאת בגיל בו היא מגלה את ההבדלים בין המינים וסקרנית לגבי מבנה הגוף השונה, כמו גם לגבי התפקידים החברתיים והמשפחתיים השונים וכו. היא גם בגיל בו קיימת נטייה טבעית להיכנס למאבקי כוח ולהילחם על ה"עצמאות".
המלצתי המרכזית היא לתת לה לפעול בהתאם לבחירותיה - בלבוש, במשחק - ולא להיכנס איתה למאבק כוחות סביב נושאים אלה. ייתכן שכמו שאת סבורה זה מעבר ל"דווקא" כלפייך ולתגובה לכעסך, אך את גם מציינת שבגן היא נהנית לשחק עם בנות וב"משחקי בנות", כך שיש משהו בתגובותייך שאולי מעורר בה התנהגות זאת ביתר שאת. כשהיא אומרת שהיא בן ויש לה בולבול את יכולה לענות "את לא בן, את בת, כמו שגם אני בת. אחיך בן וגם אבא בן", אך הישארי עניינית ואל תיכנסי איתה לוויכוחים. את חוששת "לעודד את הרעיון" אך משחקיה טבעיים והתנהגותה לא משקפת בהכרח זהות או נטייה מינית. זהותה המינית והעדפותיה רק מתחילות להתגבש ועוד יכולות לעבור תהפוכות רבות, שבכל מקרה כפי הנראה אינן תלויות בך או בתגובותייך...
שיהיה בהצלחה והמשך חג שמח

שלום דני,

רצונך לשוחח עם בנך בימים בהם הוא לא נמצא איתך הינו טבעי ומובן.
אינני מבינה בדיוק למה מתכוונת גרושתך כאשר היא אומרת "מצב פרידה". עולה שאלה, האם היא ראתה תגובות לא טובות של בנכם לאחר ששוחח עמך בטלפון. ככלל אני נוטה להסכים ששיחת טלפון בימים בהם לא נפגשים יכולה לסייע ביצירת רצף בתקשורת ובנוכחות, ולרוב אין בה ליצור בלבול או נזק. גירושין מביאים איתם שינוי משמעותי במציאות היומיומית של כל המשפחה וכן של הילד, ושיחות טלפון יכולות לעזור לו לחוות את העובדה שאמנם הוריו נפרדו זה מזו אך לא נפרדו ממנו, וממשיכים לחשוב עליו גם כאשר הוא לא נמצא איתם. עם זאת יש לבחון כל מקרה לגופו, וכדאי להבין את הסתייגותה של האם ולבדוק האם היא נובעת ממצב בו השיחות הללו מהוות עבורו משהו מכאיב או מקשה. נסו לקיים שיחה מעמיקה בנושא ולהגיע להסכמות.
בהצלחה

שלום בר,
בנך נשמע ילד נבון ומקסים.
ילדים עסוקים בגילאים אלו בשאלות חשובות ומהותיות כמו מוות, סוף החיים של אנשים, שלהם עצמם או היקום. זה טבעי שהוא עסוק בזה, לרוב ילדים עסוקים לפרק זמן של עד כמה שבועות בשאלה הזו, כאשר כדאי לתת להם תשובות שיש מהן אמת אבל מוסברות באופן שתואם את גילם. בהדרגה ילדים לוקחים את התשובה ונרגעים ממנה.
לא לגמרי ברור לי האם התגובה שלך בנך חריגה, זה שהמחשבה מציקה לו זה טבעי, אלו סוגיות של מוות וסוף. אך אם העיסוק בנושא מעורר רמת חרדה גבוה וחריגה שמלווה אותו פרק זמן משמעותי מהיום, אז כדאי לעשות בירור מעמיק יותר ולבדוק למה העניין קשור. האם זה תהליך התפתחותי טבעי שממנו הוא יצא ספונטנית או משהו מעבר לזה הדורש טיפול.

שאמנם היא נמצאת המון אצל חמותי אבל אני תמיד שם איתה חוץ מסופש פעם בשבועיים-שלושה..... אני משתדלת תמיד להיות איתה

שלום א',
הפניה שלך נוגעת ללב, מובנת וככל לא סתמית. את רוצה לבדוק האם את תצליחי להיות "אמא" הדמות הכי מרכזית ומשמעותית בחיי ביתך. המשאלה שלך חשובה עבורך ועבור ביתך והקשר שלכן מכאן ואילך.
ילדים אינם טועים, הם חכמים ומזהים מהר מאוד מי הם דמויות ההתקשרות המשמעותיות שלהן, מי הם האנשים שעליהם ניתן לסמוך, שדואג להם ונענע לצרכים שלהם כפי שהם צריכים. כך שאם ביתך קשורה לחמותך זה לא במקרה היא הוותה ומהווה דמות משמעותית עבורה. עבור ביתך זה נהדר שיש לה את חמותך כדמות מטפלת ותומכת, את הטוב הזה את איפשרת לביתך, איפשרת לחמותך לסייע לכם ולטפל בביתך. בלב של ילדים, ושל כל אחד אין מגבלת קיבולת של אהבה. כלומר ביתך יכולה לאהוב מאוד אותכם ההורים ואת סבתא ויש די מקום לכולם. על מנת לממש את הקשר ביניכן כך שביתך תוכל לסמוך עליך ולפנות אליך ברגעי קושי זה משהו שאת צריכה לעבוד עליו ואז היא תרגיש זאת בהתנהלותך. חפשי סוגי אינטראקציה מהם את נהנת עם ביתך, התמקדי בעונג שאת חווה מהאינטראקציה עימה, התמקדי בתכונות שאת מעריכה ואוהבת אצלה, בדקי עם עצמך את את מרגישה כשהיא בתסכול או מצוקה.
להזכירך שביתך רק בת שנתיים כך שיש לך שפע של זמן לשנות ולתקן את טיב הקשר ביניכן.
ניתן לשקול לפנות לטיפול או ייעוץ, לפעמים ישנם חסמים שמונעים מהורים ליצור קשר קרוב יותר, כפי שחלק בהם היה רוצה, עם ילדיהם וניתן לעבוד על כך בטיפול.
בהצלחה

המון תודה על תגובתך המפורטת, נכנסת לעומקי הפרטים ודייקת כמעט בהכל,
רציתי לשאול אותך האם את חושבת שכדאי לפנות לטיפול או להמשיך לנסות? הרי זאת ילדה ראשונה ואני רק אימא חסרת ניסיון ומבולבלת.
הבעיה שלאחרונה בתי התחילה אפילו לקרוא לסבתא "אימא", ואני מרגישה שאני באמת מתחילה להתאכזב ולהתעצב מאד מהמצב. היא מאד קרובה לאבא ולסבתא ולא מראה שום קירבה אלי. כשאנחנו באים לקחת אותה מהגן היא רצה לידיים של סבתא/ אבא וכשאני שואלת אותה עם בא לה לבוא אלי היא אפילו מתחילה לבכות.
אני יודעת שהמשפט הבא רק יגרום לך להמליץ לי על טיפול עבור עצמי אבל אני בשיא הכנות מרגישה מהמצב הזה שאני לא אימא מספיק טובה ושהיא לא אוהבת אותי. שבגלל הדיכאון והפחדים שלי כשהייתה קטנה יותר, הסבתא תפסה את משמעות האימא בעיניה. אני מרגישה שנכשלתי איפושהו ואין לי מושג עם אפשר לתקן את זה ואם אני זקוקה לעזרה או לא.
המון תודה על תגובתך, מחכה לתשובה

שלום אור,
מבינה לליבך, בגילאים אלו במיוחד חשוב הבטחון הרגשי ותחושת הנינוחות. כך שהייתי משאירה במסגרת הנוכחית. יהיו לה הרבה מאוד הזדמנויות בהמשך לעבוד על התפתחות קוגנטיבית. להשאיר אותה במסגרת הנוכחית לא תגרום לנסיגה, כשילדים רוכשים יכולות הם לא מאבדים אותם. בהמשך היא תלך לגן עירייה ואז לבית ספר כך שכל עוד יש אפשרות לחממה - מקום בו נוח לה רגשית והיא מרגישה מובילה וילדה חזקה וחיובית זה נהדר.

שלום מור,
נשמע שיש פלונטר ביחסים בין בנך לבעלך, כלומר בחלק ההרמוני כיף להם והם נהנים יחד. אך כשיש צורך בהצבת גבולות והרצונות שלהם לא בהלימה מתחיל חיכוך. יתכן שבעלך חש שהוא לא מצליח להציב גבולות לבנך ואז חש עלבון וכעס שהבן שלכם אינו מקשיב לו ואז יכול לגיב בתקיפות יתר.
והבן שלכם קולט את העניין כך שנוצר ביניהם מתח וכעס. הדבר שנדרש הוא עבודה פנימית של בעלך על עצמו כאב, כמציב גבולות. ההתערבות שלך לא תפטור את העניין כי הקושי הוא בין בעלך לבין בנך. אני ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים, בעלך יכול להגיע עצמאית או שאת יכולה לבוא עימו אם הוא חש יותר בנוח כשאת תיהיה שם. תוך פגישות ספורות תוכלו לעלות על מקור הקושי ודרכי פיתרון.
בהצלחה

שלום,
זה טבעי שאחים מציקים אחד לשני. התפקיד שלנו כהורים ומחנכים זה לה להראות להם את ההשלכות של מעשיהים ולעזור להם לווסת את התנהגותם.
שוחחי עם בנך על העניין, תראי לו דוגמאות דרכן הראי לו שההשלכות על התנהגותו, איך אחותו מרגישה בעקבות זה. נסי לעודד אותו לעשות איתה דברים כפיים, תאתגרי אותו לגרום לה להרגיש שמחה וכיף. הראי לו את הסיפוק שיש אם הוא מצליח לגרום לה שמחה. וכאשר בכל זאת הוא מציק לה עצרי זאת, ואמרי שאת לא מרשה התנהגות פוגענית בין בני הבית, צייני שאילו חוקי הבית וקבילים לכולם.
בהצלחה

שלום קרן,

דאגתך מוצדקת. נכון שכבר בגיל 3 מתעוררת סקרנות טבעית לגבי הגוף, לגבי מיניות והבדלים בין המינים. יחד עם זאת ההתנהגות של ילדייך - חיקוי של התנהגות מינית מפורשת של מבוגרים - איננה תואמת גיל ומעוררת דאגה. את צודקת בשאלה היכן למדו על פעילות מינית שכזאת והאם היו חשופים למיניות באופן לא מותאם. ההתעניינות בגיל זה מופיעה דרך משחק (למשל ברופא וחולה) או דרך התבוננות ולעתים גם רצון לגעת באיברים אינטימיים של אחרים (גם באמבטיה), ותפקידנו כמבוגרים ללמד על גבולות, על פרטיות הגוף, מהי נגיעה לגיטימית, להסביר שמשחק תמיד יהיה כשאנחנו לבושים, וכדומה. כך נעזור לילדים להמשיך ולעסוק בנושא, אך באופן נורמטיבי ומקובל.

בתגובתך אליהם נסי להישאר רגועה ולא להביע את הזעזוע שלך בפניהם. במועד נפרד נסי לנהל איתם שיחה רגועה ולשאול שוב היכן ראו התנהגות כזאת. נסי להסביר את ההבדל בין פרטיות לבין סוד, והסבירי שאם מישהו עושה להם משהו עליהם לשתף אותך ולא לשמור על כך בסוד.
דברי שוב עם הגננת, בקשי ממנה לשים לב באופן מיוחד למה שקורה בהקשר זה, ולוודא שיש בגן פיקוח והשגחה, סביב השירותים ובכלל.
בהצלחה.

שלום ליאת,

את מתארת קושי נרחב עם בתך, שבא לידי ביטוי סביב השינה וגם במצבים אחרים. היא מתקשה לקבל את הגבולות שאת מציבה לה ומגיבה בכעס ובהתפרצויות, וזה אכן נשמע מתיש, בעיקר בערב סביב אכילה ושינה. נשמע שהתגובות שלה חריפות (עד להקאה) ולא אופייניות לגילה הצעיר.

אני מבינה מדברייך שמול אביה המצב שונה, היא יותר רגועה ופחות נלחמת. יש לך רעיון מדוע זה קורה? האם לך קשה יותר להיות תקיפה ועקבית מולה? האם משהו בקשר ביניכן פחות חלק ונינוח? ואיך זה קשור לאחיה הגדול? אלה דברים שחשוב יהיה לנסות להבין.

באופן כללי כדאי לשמור על החלטיות ועקביות בהתנהלות איתה, לא להישאב להתנגדויות שלה ולהשתדל לא להיכנס למאבקים שאינם הכרחיים (למשל, לא לרוץ אחריה בכל הבית עם הדייסה...). מצד שני יש לוודא שמתאפשר גם זמן משחק רגוע ונעים איתה באופן כללי, אולי גם קריאת סיפור לפני השינה, שיר ערש וכדומה, על מנת ליצור אווירה נעימה יותר לקראת השינה.
אם תרצי תוכלי לשתף במחשבות שיש לך לגבי מקורות הקושי ואולי אוכל להיות מפורטת יותר בהמלצות.
בהצלחה.

יכול להיות שפעמיים בשבוע אני יוצאת בערב לאימון כושר ולא נמצאת איתה ההשכבה ושלמחרת אני נמצאת אולי היא רוצה אותי בשבילה כנראה אני הייתי חסרה בשבילה כי למחרת שאנחנו נפגשות זה אחר הצהריים עם אחיה .... אולי אני צריכה לתת לה זמן איכות איתי לבד :-)

שלום ליאת,
נשמע שביתך נלחמת על תשומת ליבך ובאמת בלבעדיות עליך. יתכן שהיא חשה שעם הגיל, מה שאנחנו יודעים שהוא טבעי ונכון, הנפרדות ביניכן הולכת וגוברת והיא חווה זאת כמאיים ושינוי לשלילה. עם הזמן היא תוכל להכיר בצדדים החיוביים של העניין.
הייתי ממליצה לנסות: כשאת מבלה איתה זמן איכות ואתן עשות דברים כפיים ששתיכן אוהבות יחד, סמני זאת, כלומר צייני זאת במילים, שזה זמן האיכות שלכן וכמה כיף לכן. כך בהמשך שיגיע זמן לישון סמני גם את זה והבדילי אותו מזמן הבילוי. קרוב לזמן השינה יהיו עקביים ואל תיכנסו לאינטראקציה עימה כדי שלא יהיה לה רווח משני מהבלגן שהיא מעוררת סביב ההשכבה. הסבירו לה שעכשיו זה זמן לישון ולא לשחק ולא להשתולל, ובסבלנות, בלי כעס, ובאופן עקבי החזירו אותה למיטתה. הזכירו לה מתי כן ביליתם בכיף וגם מתי יהיה הבילוי כיף הבא. כשהיא תבין שאתם רציניים בעניין היא תוכל לוותר ולהירדם.
לסיכום חשוב שתסמנו באופן עקבי וברור עבורה את הזמנים בהם משחקים ומבלים וזמנים בהם ישנים, אוכלים וכו'. כך תוכל להבין את סדר הבדברים ולא לנסות לערער. באשר לרצון לבלבעדיות כלפיך, את יכולה להגיד לה שאת מבינה שהיא רוצה שאתן תיהיו כל הזמן ביחד כמו שהיה פעם, אבל עכשיו היא כבר גדולה ולכן יכולה לעשות הרבה דברים גם בלעדיך, עם זאת את שם בשבילה אם תצטרך אותך ואת תמיד אוהבת אותה המון גם אם אתן לא כל הזמן ביחד. את המסר הזה נסי לומר לה בדרכים שונות בזמנים שונים.
בנוסף סביר להניח שאת המעבר לחדר עצמאי היא גם כן לא תאוהב, נסו להכין אותה לתהליך. וכם עיזרו לה לראות את הצדדים החיוביים בדבר, ששם תוכל לשים דברים משלה, ושיהיו שם צבעים יפים ובובות משלה.
בהצלחה

שלום איתי,

אתה מתאר מציאות לא פשוטה שבה פעוט בן שלוש "שולט בבית". אני מבינה שניסיתם דרכים שונות על מנת לשנות את המצב, ושום דבר לא מצליח. המצב ודאי מתיש עבורכם ההורים, משבש לעתים את ההתנהלות והאווירה עבור כל בני המשפחה, ואף לא נכון עבור הילד הקטן עצמו.

אתה תוהה כיצד זה מתעוררים איתו כאלה קשיים, בעוד עם הגדולים לא עלו בעיות כאלה ומדובר בבית חם ואוהב. אין סתירה בין הדברים, כל ילד נולד עם טמפרמנט ואופי אחרים, וגם המיקום שלו בסדר האחים, כמו גם ההורים אליהם נולד (מבחינת גילם, ניסיונם וכו) אינם זהים, ומשפיעים על האינטרקציה שלו עם הסביבה.
נשמע שאתם רגישים לבנכם ואולי אף נרתעים מלנקוט כלפיו גישה תקיפה. כדאי להיות עקביים וחד משמעיים בתגובות אליו. להחליט מהן "התנהגויות לא מקובלות" בבית (כמו אלימות והשלכת חפצים) וברגע שהן מתעוררות - לא מומלץ להתעלם, אלא להגיב באופן ברור הן באמירה שזה לא מקובל עליכם והן במעשה, כמו למשל הרחקה מהמקום למספר דקות ("אם אתה מתנהג ככה לא תוכל להמשיך לשחק איתנו או להיות איתנו"). לעתים הדבר ידרוש אורך רוח משמעותי ויכולת לשאת בכי והתקוממות. נסו לא "להיכנע" לכך אלא לעמוד מולו בנחישות ובאופן ענייני ולא מתלהם.
במקביל, נסו לחשוב מדוע הוא מגייס מאמצים כה רבים לשלוט בנעשה בבית ובגן. למשל אפשר לחשוב איזה מקום ו"תפקיד" יש לו במשפחה ובקרב האחים שלו. בזמנים רגועים ולא תחת התפרצות, נסו לתת לו תחושה של עצמאות ושל בחירה, כמובן בנושאים שמתאימים לגילו וליכולותיו.
אם לאורך זמן לא תראו שיפור והקלה, מומלץ לפנות אל איש מקצוע שיוכל להכיר אתכם מקרוב ולהנחות אתכם באופן יותר מדויק.
בהצלחה!

טל שלום,

תודה על תגובתך , תארת את הדברים בצורה די דומה למציאות .
הבעיה היא גם בדרך בטיפול ב"תוקפנות" , נניח והוא השליך חפץ ובתגובה להתנהגות ניקח אותו לחדר אחר. בתגובה הוא משתולל ורץ מהחדר חזרה למקום שבוא הוא התחיל את הבלאגן.

ההרגשה היא שהוא תמיד תמיד תמיד חייב ל"נצח".

האם יש דרך אחרת ללמד אותו שניתן גם לוותר ולהשלים עם קבלת המילה לא!!!

תודה

אשמח לתגובה

שלום לילי,

הכאב שלך מובן - קשה לנו לראות את ילדינו מחוץ לקבוצה, ולחשוב שהם חשים בודדים או דחויים. את מתארת פער בין איך שתפסת את בתך לבין המציאות בגן, ואת גם אומרת שבהסתכלות מדויקת יותר את יכולה לראות שגם בבית היא מעדיפה חברת קטנים ויש מדי פעם התקפי זעם.

ייתכן שבאמת ההשתלבות בחברת בני גילה אינה קלה לה. ייתכן שהקושי קשור לצורך כלשהו שיש לה בשליטה, וקושי לשתף, לקבל לעתים רעיונות של אחרים, להסכים שלא תמיד היא המחליטה והקובעת. אבל זהו רק כיוון אפשרי אחד. אני מציעה לאפשר לפסיכולוג הגן לבצע תצפית, כי כך ניתן יהיה לקבל הרבה אינפורמציה לגבי מהות הקושי.

בשלב שני, צריך יהיה לחשוב איך לעזור לה לפתח עוד את כישוריה החברתיים. התיווך שהגננת מציעה הוא חשוב ונכון, כי אם קשה לה לבצע בעצמה את ההצטרפות לפעילות משותפת, היא זקוקה לעזרה בכך. גם לאחר ההצטרפות, כדאי לשים לב ל"מהמורות" ולראות מה קורה שם - האם נוצר קונפליקט, האם היא פשוט נסוגה אחורה, וכדומה.

מכיוון שההשתלבות בפעילות קבוצתית אינה פשוטה לה, כדאי במקביל לנסות לחבר בינה לבין ילדים במסגרת של אחד-על-אחד אחהצ. נסי לשאול את בתך עם מי מהילדים/ילדות היא תרצה להיפגש אחר הצהריים ולהזמינם אליכם הביתה. כך תוכלי להתבונן ולראות בעצמך איפה הקושי, והיא תוכל "להתאמן" במשחק הדדי בתוך אווירה יותר שקטה ובמגרש הביתי שלה. לאחר שיווצרו קשרים חבריים הודות לחיבור אחר הצהריים, יהיו לה בן/בת ברית בגן ויהיה לה קל יותר להשתלב גם בקבוצה.

שוב, אני ממליצה לקבל את העזרה שצוות הגן מציע, לשמוע מהן המחשבות וההמלצות שלהם, ובמקביל לנסות לעזור לה גם בבית. לא ציינת אם יש ילדים נוספים בבית אך לעתים קרובות אחים ואחיות הם "זירה" טובה לאימון חברתי, אולי ניתן להשתמש גם בכך.
בהצלחה!

שלום שגית,

אתחיל מהשאלה השנייה - נראה שאת צודקת, שלא כדאי ללחוץ עליה ללמוד ממך או מאחרים, כיוון שהדבר רק מעורר בה כעס והתנגדות. ילדים לומדים בדרכים שונות, הרבה דרך הסתכלות, התנסות וחיקוי, ניסוי וטעייה. מדוע חשוב לך ללמד אותה? האם את חושבת שיש לה קושי מיוחד? נסי לשחרר את המתח הכרוך בכך, מכיוון שהיא כנראה חשה בו ומגיבה לזה. יתכן שהיא מרגישה גם את השיפוט של "נכון" ו"לא נכון", ומגיבה לזה ב"מרד" מתוך רצון להיות חופשיה יותר. בכלל, היא בגיל שבו טבעי לרצות לעשות דברים "לבד", ויש לאפשר לה את זה, כמובן כל עוד היא לא מסכנת את עצמה או שנראה שהיא לא מצליחה לרכוש מיומנויות תואמות-גיל באופן טבעי.

לגבי הנושא הראשון - מסיבה כלשהי בתך לא מתקדמת בצורה המצופה במסלול של פיתוח "נפרדות" ויכולת לבצע פעולות באופן עצמאי. הדבר דורש מידה של ביטחון בעצמה ובסביבה, וכן סקרנות, מוטיבציה ועוד. כדאי לחשוב מדוע היא מתקשה בכך - האם יש לה קושי כלשהו, שפתי/מוטורי וכדומה, אשר עשוי לעכב אותה? האם יש מסר לא מכוון שהיא קולטת מכם, למשל של דאגה כלפיה בעת "התרחקות" שלה, או תפיסה של הסביבה כ"מסוכנת" וצורך להיזהר? לפעמים ילדים מגיבים כך דווקא לדחיפה של ההורים ל"עצמאות יתר", שמגיעה מוקדם מדי ובאופן שלא תואם את אופיים והצרכים שלהם.

כדאי לעודד אותה להתרחק מעט, לעשות דברים במרחק-מה ולא בצמוד אליכם, תחילה לזמן קצר ובהדרגה (זה יכול להיות ממש לכמה דקות, במרחק הולך וגדל מהספסל בו אתם יושבים בגינה). כך גם לגבי פעילות בבית, לעניין אותה במשהו ואז לומר לה שאתם במטבח, נניח, ותבואו בעוד כמה דקות לראות מה בנתה/ציירה וכו'. יש לעשות זאת באופן סבלני ולא ביקורתי וכעוס (גם אם זה קשה) מכיוון שתגובות כאלה שתקלוט מכם יכולות רק לחזק חשש והיצמדות.

איך היא נפרדת בבוקר בגן? האם יש דמות כלשהי - סבא/סבתא/דודה וכו - שאיתה היא כן מוכנה להישאר? איך הצוות בגן מתאר את ההתנהלות שלה לאורך היום? מידע כזה יכול להיות חשוב ולסייע בהבנת מקור הקשיים.
בהצלחה.

שלום ג'סיקה,
אכן נשמע מעייף ומתסכל לקום כל כך הרבה במהלך הלילה.
נסי לבדוק עם ביתך האם היא חשה בטוחה ולבדוק איתה מה יכול להגביר את תחושת הביטחון שלה בזמן השינה. פעמים רבות אנחנו משתמשים בחפצים להרגעה, אצל תינוקות זה בולט - מוצץ, חיתול טטרה, שמיכה וכך זה מקל עלינו המבוגרים ומאפשר להם יותר עצמאות והרגעה עצמית. את יכולה לנסות לבנות עם ביתך גם כל חפצים שיסייעו לה להירגע. שמיכה ומצעים מיוחדים ונעימים שתבחרו לה, מגרש חלומות רעים, בובה שהיא אוהבת וכדומה ולבנות יחד עימה שלחפצים אלו תיהיה בשפעה מרגיעה עליה גם בהעדרך וכך כשהיא נבהלת בלילה ממשהו היא יכולה להעיזר בהם במקום להעיר אותך.
בהצלחה