פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בעלי נוסע עם בתי בת השנה וחצי לארה"ב למשך שבועיים לבקר את הוריו (סבא וסבתא של הילדה). האם זה בסדר שהיא תהיה בלעדי?

שלום,

בתי בת 3 שנים ו-4 חודשים -(יחידה בינתיים) ילדה חכמה מאוד , שנונה אנרגטית ויצירתית, מאוד אוהבת חברה , אנשים ילדים. היא במסגרת גנית שבה אין מעידים על בעיות כלשהי בשיתוף חברים במשחק ואפילו משבחים אותה על היכולת הדימיונית והיצירתית שלה היא יודעת לגייס ילדים למשחק - גם אם לא מכירה אותם..
אנחנו לא מארחים הרבה חברים שלה בבית שלנו - יותר בבית החברים , לאחרונה היו כמה מפגשים גם אצלנו. אני רואה קושי גדול מאוד שלה לשתף ולהשתתף במשחק של 1 על 1. היא תמיד חייבת להחליט, להיות ראשונה , אם היא לא מקבלת מה שרוצה יש דרמה - בכי ואמירות "איומיות" כמו - "אז אני לא אשחק איתך.."
היא יכולה לקחת את החפץ ולזרוק על הריצפה,, אלא אם מקבלת את מה שרוצה ואז יש משחק שקט.. כמובן שיותר קשה לה לוותר במגרש הביתי.
זה יכול להיות על כל דבר ואני קצת חסרת אונים מול ההתנהגות הזו , איני יודעת איך להגיב. היא יכולה לבכות ולצעוק עד שתקבל. לעיתים ההתנהגות הזו קורית גם בבית - בעלי ואני משחקים איתה הרבה משחקי תפקידים בהם יש לה יד חופשית להחליט על הכל.. כשהתנהגות כזו קורית בבית - כלומר כשהיא רוצה משהו שאינה יכולה לקבל לאו דווקא כשמשחקים- אנחנו שמים גבול - היא יכולה לבכות ולעשות "דרמה" כשאנחנו לידה ונרגעת. אני לא מרגישה נוח לעשות אותו דבר כשיש חברים ליד.
אני מרגישה שלאחרונה זה החמיר והמפגשים החברתיים האלו בין אם אצלינו ובין אם בבית החבר/ה נהיו ממש לא נעימים..איך אוכל לעזור לה ללמוד איך לשתף , ולמתן את הצורך לשלוט?
אגב אומרים לי מסביב שזה קשור הרבה בהיותה ילדה יחידה כרגע..
תודה רבה

שלום, ביתי בת ה-5, לומדת בגן חובה בו למדה בשנה שעברה. לפני כשבועיים, קיבלתי ימים ושעות הכשרה במסגרת לימודיי ויחד עם מערכת השעות , המצב הפך למורכב עבורי ועלה צורך במסגרת יום לימודים ארוך עד 16 במקום 14 כיום. ההתלבטות קשה ואני זקוקה לייעוץ. כיום הגן ממלכתי דתי, ונשארו בו 5 חברות, היות והשאר עלו לכיתה א, וחלק קטן שעברו למסגרת יול"א. האפשרות שעומדת לפני היא להעבירה למסגרת גן ממלכתי שאינו דתי, אך הצוות דתי, תכנים דומים ורק תפילה בבוקר וברכות אין. עבורי, אין הדבר משנה. אני חושבת ודואלת האם זה קריטי עבור ביתי? בגן כיום יש 2 בנות שיעלו עימה לכיתה א' באותו בי"ס. בגן החדש היא תכיר ילדה אחת שפגשה גם בקייטנה משותפת שתעלה איתה לכיתה א'. אני מתלבטת מאוד האם לעשות מעבר לגן חדש. האם זה נכון ולא יזיק. הגן החדש מרחק של שביל הליכה מהבית, כך שביתי הגדולה תוכל לאסוף אותה וגם דודה שלי המתגוררת סמוך אליי תוכל לעזור, לעומת המצב כיום, בו אצטרך למצוא סידור בכל יום לפי השעות שלי, מה שמאוד קשה מבחינה לוגיסטית וכלכלית... אציין דבר חשוב והוא שאנחנו בתהליך גירושים, עליו שני הקטנים כולל ביתי זו טרם יודעים (רק הגדולה בת תשע בכיתה ד' יודעת כרגע), אבל כמובן שהם יודעים ומרגישים, כי אנו לא מדברים ביננו ובכמה שבתות לפני החגים הלכנו לאימי ללא בעלי. לאור כל הפרטים, אודה מאוד לעצה וראיה מקצועית בדבר הנכון, הראוי והטוב לעשות עבור ביתי. תודה רבה, שרון.

בזמן האחרון הוא תפס פטנט ו"מאיים" שהוא לא יאכל. אציין שמדובר ב"ילד סנדוויץ'" שעלה עכשיו לכתה א'.
מכל דבר שלא נראה לו הוא מתעצבן ומתחיל לבכות, מתחצף וכו'.
מציק ונדבק בטירוף לאחיו הבכור ומציק ב"קטנות" לאחיו הקטן.
ילד שגם ככה היה רזה ועכשיו עוד יותר. אגב, ספירת דם שבוצעה לפני כחודשיים
יצאה תקינה לחלוטין.
ושכחתי לציין ששוקולד זו החולשה שלו ועל זה הוא לא מוותר!

ביתי בת ה-8 וחצי התחילה ממזמן לשאול מה זה סקס אני לא יודעת מאיפה היא שמעה את זה וגם קיבלה פרשנות מסויימת לגבי זה מילדים אחרים. בהתחלה אמרתי לה שזה משהו ששייך רק לעולמם של המבוגרים ושהיא תגדל אני אספר לה. אחר כך היא שוב שאלה והבנתי שאני חייבת לתת לה תשובה יותר מספקת כדי שלא תחפש תשובה במקום אחר כמו הגוגל למשל אז הסברתי לה שגבר ואישה שהם מאוד מאוהבים הם מתחבקים ומתנשקים הרבה וזהו. זה לא סיפק אותה והיא דרשה לדעת יותר וגם לא האמינה לי שזה רק זה. לדעתי או שהיא ראתה משהו או סיפרו לה ילדים אחרים והיא בוחנת אותי אם אני אומרת לה את האמת אולי. אני לא יודעת מה לעשות ואם בכלל עשיתי את הדבר הנכון אני לא רוצה שתחשף לזה כמובן בגיל כל כך צעיר ומצד שני אני רוצה לתת לה תשובה שלא תאפשר לה לחפש את התשובה הזו במקום אחר. מה לעשות?

בתי בת הארבע ילדה מקסימה, נבונה,חברותית מאוד לא מפחדת מזרים בעלת בטחון עצמי לאחרונה התחילה להעילם מהבית ללא רשות יש לציין שאנחנו לא מתגוררים בארץ, אנחנו חיים בעיר שוקקת חיים והבחוץ מסוכן מאוד.. היא יוצאת לשכנים ללא רשות יורדת לכניסת הבניין ולרחוב גם כשחשוך בחוץ. לילדה אין כל פחד ואפילו שניסינו להסביר כמה וכמה פעמים
היא אפילו לא מבינה שהיא עושה משהו לא בסדר,
ניסינו עונשים קלים עד כבדים ולא עזר
לאחרונה המצב החמיר והיא נוהגת להעילם גם במקומות ציבוריים כשהורדנו עניים ממנה ואפילו לכמה רגעים ספורים
אני לא יודעת מה לעשות אני פוחדת שהסיפור לא ייגמר טוב אני חוששת לחיי הילדה.
חשבתי אולי להרתיע אותה עם סרט מפחיד על חטיפת ילדים וכדו
אבל אני פוחדת לפגוע בה שלא יהיה לה סיוטים
נואשת לעזרה ויעוץ
תודה
מיכל

ביתי בת 14.5 מביעה רגשות קנאה עזים באחותה בת ה 17. משווה בינהן כל הזמן ועד למצבים בהם מלינה שהיא לא מתה בלידה וכך היה לה קל יותר. הקנאה מביאה אותה להתפרצויות בכי צעקות ול"השאלות" של חפצים מאחותה ללא רשות. בעבר טופלה אצל פסיכולוגית אבל נראה שהדבר סייע רק לזמן המיידי.

שלום,
בתנו בת השבע וחצי היא תלמידת כיתה ב'. היא לא אוהבת את בית הספר כלל. כל יום חופש הוא יום חג וכל חזרה ללימודים מלווה בדכדוך מסוים. הלימודים היו קשים לה עוד מתחילת כיתה א'. על כישורי הקריאה והכתיבה היא הצליחה להשתלט רק לקראת סוף שנת הלימודים הקודמת (כשלושה חודשים לפני סוף השנה) וגם זאת לאחר תגבור במסגרת השעות הפרטניות.
בחשבון- עד היום היא מתקשה בחיבור וחיסור בעשרת הראשונה והשנייה. כל תרגיל, ולו הפשוט ביותר, כרוך בספירת האצבעות. אותו תרגיל יכול לחזור שוב ושוב והיא שוב תיעזר באצבעות (אין הפנמה של הנושא כלל)
הפנינו אותה לאבחון דידקטי בו עלה כי לא נמצא קושי ספציפי אצל הילדה. לאחר כחודשיים או שלושה של שיעורי הוראה מתקנת שלא הביאו לתוצאה כלשהי, החלטנו להרפות מהתרגול בחשבון מתוך חשיבה שמדובר אולי בלחץ.
לקראת סוף החופש הגדול, בחנו את הילדה בבית (שלא במסגרת הלימודים) באמצעות סדרת תרגילי חיבור וחיסור מהעשרת הראשונה והשנייה, והילדה פתרה אותם בקלות ובמהירות. אולם, עם החזרה לבית הספר, חזרו שיעורי הבית בחשבון ויחד איתם הקשיים בכל הקשור לעשרת הראשונה והשניה. נראה כאילו הילדה נאטמת מולם. כל תרגיל דורש חישוב מדוקדק (אפילו 9+1).
הילדה שוב מתלוננת על בית הספר, מציינת כי הלימודים הם כמו "תחרות" ולכן נמנעת מהם, מציינת שכולם מסיימים ראשונים ורק היא אחרונה, מהרהרת בקול כמה נחמד היה לו הייתה "חיה" (ללא דאגות ומחוייבות) . בנוסף מתלוננת על צעקות המורים ובכלל על שנאה לבית הספר.
נדגיש שמדובר בילדה חכמה ומבריקה, ונראה כאילו בית הספר "מפספס" אותה ולא שם לב לפוטנציאל, שכן מבחינת המורה אין בעייה מיוחדת אלא רק "שהילדה מתקשה קצת יותר"- כך שאנו לגמרי עובדי עצות.
נשמח לקבל הכוונה למי עלינו לפנות בכדי לאבחן את הבעייה ומשם לקבוע דרכים לפיתרון

בתי בת שלוש. כשהיתה בת שנה ושבעה חודשים ילדתי את בני השני. לאחר שלושה חודשים הוא התחיל למצוץ אצבע והיא בעקבותיו. מזה כמה חודשים כאשר מוצצת אצבע גם צובטת בעדינות את הציצי השמאלי שלה. לגבי האצבע ניסינו מספר דרכים: גם להעיר לה, גם לאיים שיהיו לה שיניים עקומות וגם לשים מרה. שום גבר לא עזר. לגבי הציצי - בעלי כל הזמן מעיר לה שתפסיק עם זה ושהיא גורמה לפצע. אני דיברתי איתה כמה פעמים והסברתי לה שהיא מכערת את הגוף אך ללא הועיל. מה לעשות? תודה

שלום

בני בן שנתיים והוא פשוט שולט בבית. כל מה שאסור לעשות, לגעת בחשמל לגעת בחומרי ניקוי, הוא חייב לגעת, אם לא בא לו לאכול הוא יזרוק הכל לרצפה, יזרוק את הצעצועים, יפריע לאחיו הגדול (בן חמש) יהרוס לו את הפזלעם, את היצירות. אי אפשר להתנהל בבית. כשחוזרים מהגן אני חייבת רק להשגיח עליו. אני לא יכולה לתת תשומת לב לאחיו, לעשות כביסה לבשל, פשוט רק איתו. אני בהריון ואני מפחדת מהעתיד לבוא. אני ובעלי אבדנו כל סמכות הורית, אין לנו שליטה ולא נעים בבית בכלל. מה עושים?אך מחזירים את השליטה? למי ניתן לפנות?

בתודה מראש
מלי

שלום ותודה

יש לי ילדה מקסימה בת ארבע, נהדרת בגן, מביעה רגשות, מקשיבה, טובה לאחיותיה, עוזרת וכו'.
אבל יש לה נקודות ביום שהיא כועסת, צועקת על אנשים, מדברת בציווי ובצורה מאוד מאוד לא נעימה. זה יכול להיות כלפי סבא /סבתא, חברים, אלינו.
אני מרגישה שאנחנו מנסים לעשות את כל הדברים הנכונים וההתנהגות עדיין ממשיכה
שנינו הורים מאוד סבלניים ורגועים, מציבים גבולות כשצריך, לא מתעקשים על מה שלא... אנחנו לא מגיבים בכעס, לא מענישים, ומאידך לא עושים עניין מהנושא. בד"כ מסבירים שצורת הדיבור הזו אינה נעימה, מתווכים את הסיטואציה וכו'.
אנחנו גם דואגים לא לקטלג אותה בהתנהגות הזו (כשתלטנית או צועקת) ולהתייחס לאירוע כנקודתי.

אנחנו דואגים לשבח אותה על התנהגות חיובית
מה הדרך להתייחס להתנהגות זו ?

שלום, אני אמורה לנסוע לשבועיים לטיול בחול ואאלץ להשאיר את התינוק שלי בן
חצי שנה אצל סבתא שלו שהיא גרה בבית מתחתנו והוא רגיל אליהה כי היר מטפלת בו בשעות העבודה שלי מלפני חודשיים... אני מתקשה להחליט ומפחדת לפגוע בו????

שלום רב,
ביתי בת 8 בתקופה אחרונה חשה פחדים שונים. בלילה היא מפחדת ללכת לישון לבד, תמיד נרדמת עם אור אבל בתקופה אחרונה צריכה שמישהו יהיה ליד כל הזמן. אפילו במהלך היום מפחדת לבד ללכת לחדר שלה או אפילו לשירותים.
האם ניתן לקבל הנחיות לטיפול?
תודה

בתי בת ה 10 מדברת רוב הזמן בצעקות.
הדבר קורה הן כאשר היא כועסת וגם כשהיא מתלהבת ומשחקת עם חברות שלה.
לרוב היא תוקפנית ואגרסיבית וכל דבר מפריע לה: רעש של אכילה, ריח, מגע של חול, שנכנסים לה לחדר, שמשנים לה את הסדר של החדר (מאד בלאגניסטית) ועוד.
הבעיה העיקרית היא שזה מאד משליך על יחסי החיברות שלה עם בנות אחרות בכיתה שלא רוצים להיות בנוכחותה בגלל קולה הגבוהה והדומיננטיות שלה.
יש לציין שאנו הורים גרושים במערכת יחסים עכורה והמון בעיות בין ההורים עצמם. הגירושים לא היו קלים וגם הסדרי הראיה בעייתים.
למי את מציעה לי לפנות ע"מ לעזור לה לווסת את עוצמת הקול והרגש ולעזור לה בקשיי החיברות שלה בכיתה?