פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בני בן 11 וחצי. יש לו התקפי זעם וחוצפה, בנוסף יש לו פחדים כמעט מכל דבר-חרקים, מעופפים...אפילו לענות לטלפונים או ללכת למכולת לקנות משהו...יש לו גם בעיות חברתיות למעט חבר אחד או שניים. הוא מרבה לריב עם האחיות ולצעוק בבית. אני לא יודעת לאן לפנות כי ברור לי שהוא זקוק לטיפול.
מה דעתך?

הבן שלי בן 7. היום היה אצלו חבר והם דיברו על ילד אחר מהכיתה. החבר אמר שהילד מהכיתה ליקק לו את ה"טוסיק" והבן שלי אמר שהוא "מצץ לו את הבולבול". אחרי שהחבר הלך שאלתי אותו האם הוא אמר בצחוק או שזה היה באמת. בתחילה הוא אמר שזה בצחוק. אחרי שהסברתי לו שאם זה קורה אז צריך להבהיר שהגוף שלו הוא פרטי ולאף אחד אסור לגעת בו בניגוד לרצונו, הוא אמר שזה מה שהוא אמר לחבר. כלומר זה קרה באמת. שאלתי אותו למה הוא לא סירב, והוא אמר שהחבר איים עליו שהוא יפסיק לשחק איתו.

אני לא רוצה לעשות מזה עניין ולא נראה שהילד מוטרד במיוחד מהסיפור. אבל החלטתי שיותר לא יילך לחבר הזה. מעבר לכך לא ברור לי איך ניתן למנוע מזה להשנות וגם אני דואגת לחבר הזה, שייתכן שעובר משהו כמו תקיפה או הטרדה מינית.

מה שנראה לי כאן שגם העניין של האקט הספציפי הזה לקוח מעולם המבוגרים וגם האיום שבמעשה, שלא היה הדדי וכתוצאה מסקרנות של 2 הצדדים.

האם אני צריכה לדבר עם האמא/יועצת בית הספר. אשמח לעצתך. האם הבן שלי זקוק לטיפול או שיחה מעמיקה יותר? האם הילד השני?

אני חוששת שאם אדבר על זה יותר מדי אהפוך משהו לא טראומטי למשהו בעל השלכות עתידיות...

יש לנו תינוקת מתוקה, שסבלה מרפלוקס קשה בחודשיים הראשונים
כרגע מטופלים ויש שיפור משמעותי שאי אפשר לתאר.
התינוקת מאוד קשורה אלינו, ומסכימה בעיקר שרק אני אאכיל אותה.. בנוסף אם אנחנו נעלמים משדה הראייה שלה מאוד נלחצת ומתחילה לבכות. אם מישהו אחר מחזיק אותה ורואה אותנו לרוב אחרי כמה דקות תעשה פרצוף נעלב ותרצה לחזור לידיים שלנו.
הבעיה הכי גדולה שהיא ממש תלויה בי מבחינת האוכל, והעניין הוא שאני לא מניקה. כלומר לרוב מסכימה שרק אני אתן לה בקבוק. היום הייתה הפעם הראשונה שהשארנו אותה בערב עם הסבתא ויצאנו. חזרנו אחרי חצי שעה כי הילדה בכתה וצרחה ולא הסכימה לאכול. ברגע שהגעתי ולקחתי אותה לידיים, אכלה, ואפילו צחקה ו"דיברה" עם הסבא והסבתא.
האם זה תקין? האם בשלב הזה אפשר לעזור לה איכשהו להתרגל לאנשים אחרים? האם ההתנהגות שלי יכולה לגרום לה להתנהגות תלותית? החשש שלי נובע בעיקר מהעובדה שאאלץ לשים אותה בקרוב במשפחתון
תודה!

שלום לך שמי אורטל אני אמא לילד בן שנתיים, הוא כרגע לא מדבר ברצף אבל מביע את עצמו ע"י הצבעה ומילים שגם לא את כולם הוא יודע לומר.למשל - "אמא דני ומצביע על המקרר הוא יודע אבל גם קשה לו.
הכל התחיל עד שביתי השניה נולדה יש בניהם הפרש של שנה וחדשיים שעד אז הוא לא היה מרביץ ונושך.
בגן מתלוננים עליו וגם אני בתור אמא שלו יודעת שהוא בעיתי כרגע כי הוא כל היום כמעט זה הפרדות של נשיכות ושהוא מכה את אחותו הקטנה אסור לי לעזוב אותה לרגע.וזה מאוווודדד קשה לי... אני מנסה לומר לו שאסור ורק כלב נושך או שאני שמה אותו בחדר שלו ל3 דק' עד שהוא נרגע אבל לא עובר הרבה זמן והוא מתחיל עם זה שוב {וחשוב לי לציין הוא ילד מאוד טוב ועדין}.הוא גם נושך אותי ואת בעלי זה יכול להיות סתם ככה כי בא לו או שהוא רוצה יחס או שקשה לו לבטא את עצמו בקיצור זה בא לו מתוך תיסכול.אם אני שואלת אותו שאלה אז הוא כן מבין הוא אומר לי כן לא,או למשל בגן ילדים הוא לא יזוז מימני עד שאני לא אבוא איתו ואתן לו מין סוג של ביטחון ואז הוא ישחק אבל שוב זה לבד כי אני רואה את הקושי שלו לתקשר עם ילדים .הוא יכול לעמוד בצד ולהתבונן ולא לשטף פעולה הוא חיצוני כזה ואם רוצים לשטף אותו אז הוא לא רוצה או אם אני מפגישה אותו עם חברים אז הוא אחרי כמה זמן זה מתחיל סיוט של נשיכות והרבצות כאילו זה הדרך שלו לתקשר .
בגן לא יודעים אך להתמודד מול זה המטפלת כל היום כמעט צמודה אליו וליפעמים היא מביאה לו מוצץ וככה זה מפחית בבעיה אבל לא פותר אותה .
היתה לי שיחה עם מנהלת הגן היא סתם אמרה לי שאולי יש לו בעיה חושית ושהוא לא אוהב לנגוע בצבעי ידיים והוא לא אוהב את המגע עם החול ועם הדבק אמרתי טוב ניסיתי את זה בבית ואני רואה שאין לו בעיה כל שהיא הוא נוגע יפה מאוד וחשוב לי להדגיש שהוא רק חודש שם וגם העבירו אותו לבוגרים זאת אומרת שהוא צריך להתרגל להרבה שינויים בבת אחת ועכשיו אני באמת לא יודעת מה לעשות כי ראיתי שאין לו בעיה חושית וסתם כנראה בגן לא יודעים אך לטפל בזה אז אומרים דברים ע"מ שההורים יטפלו בזה
אין לי בעיה אני רוצה לטפל בזה רק שאני לא יודעת מה הבעיה שלו?ואך אני יכולה ללכת לגורם שהוא יאבחן את זה וישלח את הילד לטיפול כל שהוא. אבל במקביל אני יכולה להבין שגם יכול להיות שאולי יש לו בעיה של עד שהוא ידבר זה יקח קצת זמן ולכן זה חלק מההתפתחות .חשוב לי שוב לציין שוב שהוא כל הזמן נושך, ושהשיניים שלו צמחו כמעט כולם רק יש עוד 2 שכבר רואים שהם בתחילת צמיחה .אנ י חייבת עזרה בשביל הבן שלי ובשבילי.

שלום

ברצוני לשתף במקרה ואשמח לעצתכם

יצאנו לטיול משפחתי (הורים ושני ילדים) לטיול בחיק הטבע.
בני בן ה10 התלונן במשך חצי יום:
"איזה שמש מעצבנת"
"מי צריך את הטיול החרא הזה"
"למה בחרת את הפעילות הזאת, פעילות דפוקה"
"אני סובל"
"סתם הופעה מטומטמת"
"כמה זבובים, אני לא אוכל כלום"
"הכל מגעיל פה"
ככה חצי יום.....
הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ ומצד שני ריחמתי עליו ושאלתי את עצמי - מה יש לו?

נכון שחם והשמש מסנוורת, נכון שההופעה היתה רועשת, נכון שכשאוכלים בחוץ יש זבובים אבל ככ הרבה תלונות וקיטורים!!!
איפה הסיבולת שלו? יכולת האיפוק שלו? כאילו שכל מה שעבר לו בראש יצא החוצה בלי סינון?

מה האבחון שלכם לסיטואציה שתיארתי?
איך עוזרים לו?

תודה

שלום

בני בן 10 מכניס מזלג לפיו עמוק בכוונה עד שמשמיע קול של חנק,
הוא מובך כששואלים אותו למה ועונה שמגרד לא בגרון

מה זה?

תודה

שלום רב,
הבן שלי בן 6, התחיל כיתה א לפני חודש. יש לו התקפי זעם שהתחילו כבר שנה שעברה אבל לאחרונה הם החמירו. עד עכשיו זה היה רק בבית, עכשיו הוא גם מרשה לעצמו להתפרץ על המשפחה המורחבת ועל שכנים. הוא מקלל, אומר שהוא שונא את כולם ולפעמים גם מרביץ. כשזה בפומבי אני בעיקר אומרת לו שזה לא יפה איך שהוא מתנהג. כשזה קורה בבית אני מוציאה אותו מהבית ל5 דקות בערך ואח"כ דורשת ממנו להתנצל על איך שדיבר/מה שעשה.
לא נראה לי שמה שאני עושה עוזר להתנהגותו.
מה לעשות?

שלום רב,
יש לי ילד בן 8 מנישואיי הראשונים, ולבן זוגי ילדה בת 4.
לפני כמה ימים בן-זוגי תפס על חם את שניהם משחקים ברופא וחולה, כשבני "נותן זריקות" לילדה בכל הגוף, כולל באיבר מינה.
היא היתה עירומה לחלוטין וסיפרה אח"כ שבני ביקש ממנה להוריד את כל הבגדים ואף דאג לסגור את דלת החדר לפני שהתחילו במשחק.
אנחנו כמובן היינו המומים ובן זוגי נותר כועס ופגוע וקשה לו כעת לסמוך על בני. דיברתי עם בני רבות על כך ביום שזה קרה, והוא הביע צער וחרטה והבין שמדובר בדבר אסור והבטיח שזה לא יקרה שוב.
שאלתי היא קודם כל האם זו התנהגות נורמלית לגילו? האם עליי לפנות לטיפול? ואשמח גם לעצה כיצד אוכל להרגיע את בן זוגי ולהחזיר את אמונו בבני.
תודה

שלום,
בעלי והילד לא מסתדרים ביחד. הסברתי לבעלי איפה הוא טועה ומדברת עם הילד איפה אסור. הבעיה שהילד התחיל לגעת בגוף (מינית) של כל אחד. ולבעלי הוא עושה את זה יותר מכולם. בעלי לא מסוגל לשבת ולשחק עם הילד. גם לבעלי יש קשיים. כשאני לא בבית, הם פשוט כמו במלחמה. אני מסבירה לבעלי יש מצב שזה הדרך של הילד שבעלי התייחס קצת עליו. אני כבר לא יודעת איך להסביר לבעלי שעם הילד לאט ובעדינות, ורק כך הוא מבין. בעלי עומד על שלו שכואב לו כשהילד נוגע לו חזק, שאחרי זה קשה לו לנשום 5-10 דקות.
אני כבר מגיעה למצב שמבקשת מבעלי גירוש. לי כואב שבעלי מתבייש שיש לו ילד PDD, וגם לא מסתדרים ולא מבינים אחד את השני. הילד מחפש עם אבא שלו קשר, אבא שלו מתרחק. הם דומים שהם עם הקשיים, ושונים רק בגלל הגיל. ובגלל המצב הזה שאין קשר נורמלי בין ילד ואבא שלו, הילד מוציא עצבים רק עלי. אני הייתי רוצה להתגרש, כי לי קשה שבעלי גם מתבייש מי הילד שלי וגם לא מסתדרים. אם זה כבר יקרה איך להסביר לילד (שיש לו בעיה בהבנה) שאבא לא יהיה יותר בבית? תודה

שלום.יש לי ילדה בת 12 ,כיתה ז , הנוהגת להתערב לכל אחד בחיים,מבלי לחשוב מהן התוצאות, בין אחיה,ביני ובין בעלי, בכיתה, יש לי איתה מריבות רבות וכעס רב וצעקות בבית, עד לרמה כזאת שהיא מקללת אותי..אני מענישה אותה ,מבטלת לה תחביבים,פייסבור וכו', אך ללא הועיל.בעלי מדבר איתה ,וזה בדיוק ליום..אנחנו אובדי עצות...אנא..כיצד להימנע מהכעס ואיך להתמודד. נואשת.תודה

שלום,
לבני בן שלוש וחצי התקפי זעם איומים כבר כמספר חודשים שהולכים ומתממשים יום יום. אנחנו כבר לא יודעים איך להתמודד איתו. תוך כדי התקפים הוא ממש צורח "אני מדבר עכשיו, שקט וכדומה", טורק חלונות/דלתות בחוזקה, מתרוצץ בכל הבית, בוכה בהיסטריה, משליך את עצמו לריצפה וגם חפצים שונים בדרך. ההתקף יכול להתחיל אפילו מבקשות קטנות שלנו כלפיו כגון לך תצחצח שיניים, או אם מישהו אמר לו משהו שלא אהב או שלא נתנו לו משהו שרצה. ניסינו כבר הכל, ענישה בחדר, התעלמות מהצעקות באיזשהו שלב אחרי שכבר נתנו הסברים, אפילו איומים כגון אם תמשיך ככה אז לא תילך לסבתא או לא תיקבל משהו וכדומה. לא עוזר והולך ומחמיר.
מה השיטה הכי טובה להתמודד ולהיפטר מההתקפים האלו?
חשוב לציין שיש הרבה שינויים בחייו בחודשים אחרונים: נולדה לו אחות, הוא נגמל ממוצץ, הלך לגן חדש והפסיק לישון בצהריים. ברור לנו שכל אלו הם הגורם לשינוי הזה. לפני כן היה ילד ממש טוב.

תודה רבה על העזרה.

שלום
1. אנו עומדים להתגרש יש לנו ילדה אחת בת 11.5 בעלי רוצה משמורת משותפת
הילדה גם מבקשת לישון אצל אבא שלה (נראה לי שהוא זה שמשפיע עליה גם בנושא)
רציתי לדעת אם כדאי לי להסכים הילדה תישן אצלו בחודש בין עשרה לשתיים עשרה יום.
או שכדאי לי להלחם על כך שתישאר אצלי.
אני תמיד הייתי זו שלוקחת אותה לרוב מחנכת ואפילו מגוננת עליה מפניו שהיו רבים.
והיום היא רוצה לישון גם אצלו
שמצד אחד זה בסדר זה אבא שלה, אבל באיזה מקום אני מרגישה בוגדנות מצידה כלפיי. אני חייבת גם לציין שקורה שנוצר ויכוח בנינו כי היא לא תמיד מקשיבה השבוע רבנו ואמרה אוף נמאס לי ממך כבר בא לי להיות רק אצל אבא.
לא עניתי הנושא גם ככה רגיש כרגע. אני מרגישה שאפילו לחנך אותה או לעמוד על שלי אני לא יכולה כי כל ויכוח שנוצר או ייווצר היא יכולה לאיים בזה ,אני יודעת שאני יכולה להגיד לה לכי שלום... אבל אני לא רוצה את זה ממש עצוב לי וגם לא פייר מצידה בכל זאת די בוגרת כבר. איתו היא פחות בויכוחים כי הוא נמצא איתה פחות כרגע הוא לא נכנס איתה לסיטואציות כמו לא רוצה להתקלח וכ'ו.....וגם היא די ממושמעת לו ופוחדת ממנו.

2. אני יסביר יותר לעומק. למשל כשהיה לוקח אותה אליו והיתה אמורה לחזור הביתה לא היתה מבקשת ממנו ומתחננת להישאר לישון אצלו או מה שהכי הרגיז אותי שלנה אצלו בשישי היתה אמורה במוצ"ש לחזור הביתה התקשרה אליי וא מרה שהיא רוצה לישון אצלו גם במוצ"ש שאלתי למה מה קרה ואמרה שהמזרן שהיא ישנה אצל אבא יותר נוח(תירוץ).
או שלמשל אני עושה לה פיצה אז היא אומרת הרוטב שאבא עושה לפיצה ממש טעים.
כל מה שהוא עושה ז ה תמיד יותר טעים ותמיד יותר טוב והוא תמיד יודע הכל יותר טוב ומבין יותר טוב ואם אני יגיד משהו או שהוא יגיד על אותו נושא אז ברו ר שאבא צודק.
אני חייבת לציין שגם אותי היא מאוד אוהבת ואומרת לי את זה אבל באמת שזה לא מקנאה זה סתם מרגיז אני זו שיותר גידלתי וגוננתי עליה אם כעס עליה יותר מידי הייתי מנסה להרגיע אותו שלא יגזים וכו' ועכשיו אני מרגישה שבאיזה מקום היא בוגדנית מה גם שאין לי הורים אז ציפיתי שהיא למשל שהיתה אצלו מוצ" ש והיתה צריכה לחזור ורצתה לישון עוד לילה גם לא התגעגעה אליי ? אבל אם זה היה הפוך אין מצב שהיתה מבקשת ממני לישון עוד לילה ולהפסיד זמן עם אבא שלה.
היא מתקשרת אליו המון פעמים ביום
מה אני עושה לגבי שאלה אחת ושתיים
תודה

הי,

בתי בת ה-8.5 תמיד היתה בישנית וסגורה בעיקר כלפי זרים.
היא אינה משירה מבט ואינה עונה כאשר פונים אליה אנשים לא מהמעגל הקרוב.

בשנה שעברה המורה התלוננה כי היא מסרבת להשתתף בפעילות ספורט בכיתה ובהפעלות יום-הולדת או כל הפעלה מחוץ לכיתה.

לאחרונה אנו רואים החרפה במצב -
1. היא מסרבת לישון אצל חברות (למרות שישנה שם בעבר) מחשש כי תתעורר מחלום רע ולא נהיה שם
2. חוששת להגיע לבית הספר אם אין כמה מורות באזור בשעות הבוקר לפני הצלצול
3. מסרבת ללכת לחוג האהוב עליה מחשש שלא נגיע לאסוף אותה בזמן (למרות שזה אף פעם לא קרה)

ניסיתי לברר עימה מה מעיק עליה, ואם משהו מציק לה. היא ענתה שאף אחד לא מציק לה,

לא ברור לי ממה נובעים הפחדים ואינני יודע כיצד להתמודד עם התופעה ההולכת ומחריפה.

יש לה הרבה חברות, חלק יותר פתוחות ופעלתיניות וחלק יותר סולידיות.
רק אוסיף שיש לה אחות תאומה, משחוררת ופתוחה.

מה עלי לעשות?

שלום,לפני כשבועיים התגלה גידול אצל אביו של בעלי,סבה של ביתי בתה-4 וחצי הקשורה אליו, בשתי שנותיה הראשונות גדלה בשכנות ובקשר קרוב עם הסבא והסבתא,בשנתיים האחרונות עברנו לגור ביישוב מרוחק,תדירות הקשר פחתה,אך עדיין הם דמויות מאוד חשובות חיוניות ואהובות בחייה . כרגע שיתפנו את ביתי בכך שסבא מאוד חולה. בעלי נוסע הרבה אליהם אך אביו של בעלי אינו רוצה כרגע שנכדיו יראו אותו . רציתי לשאול כיצד להסביר לביתי המצב,בהתחשב בעובדה שמדיווח הרופאים מדובר במצב חמור וקריטי .

בתנו שינתה את ההתנהגות שלה לאחרונה ומרבה לצרוח על כל מיני דברים שלא לרוחה..מה שהיא לא הייתה עושה עד החודש האחרון..כמו כן כשהיא בוכה הרבה פעמים היא מכניסה את כל האצבעות לפה ונראה שהיא כאילו מנסה להקיא...
מאז ומתמיד היה לה מזג נוח..ילדה סקרנית וחכמה..מדברת כבר משפטים שלמים בעיקר משירים..חברותית ושובבה ורק בחודש האחרון היא נעשתה "קשה" בהתפרצויות שלה..היא ילדה יחידה לבינתיים...

אודה לעזרה