פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
הבן שלי בן 10. אנחנו גרים בישוב קטן בו הילדים נהנים מבטחון יחסי - מעט מכוניות, מרבית האנשים מכירים אותם וכו'. ולמרות זאת הוא נמנע מלהסתובב לבד בישוב. גם אם אני מבקשת ממנו ללכת למכולת או להביא את אחותו מהגן הוא לא מסכים. התנאי שלו הוא שהוא יסע עם אופניים או שעוד מישהו יבוא איתו.
לפני כמה שנים היה לו ארוע עם כלבים שמאד הפחידו אותו כשהלך בישוב ויכול להיות שזה קשור.
כשאני מנסה לפתוח איתו את הנושא הוא מתעצבן ולא מסכים שנדבר על זה. מצד שני כשהוא הולך עם עוד מישהו הוא חופשי לחלוטין ומגיע לכל מקום בישוב.
מה אפשר לעשות? האם יש דרך לעזור לו?

שלום.
בניי בני 6ו 9 היו אצל חבר בן 7.
הם רצו לנסוע עם הסקטים שלו. הילד המארח החליט שאם הם רוצים לנסוע יקבלו את הסקטים הם צריכים ללכת ערומים בחדר. אני הגעתי לחדר הסגור פתחתי את הדלת והם הופתעו מאוד!!. הסברתי לילדיי את הטעות שנעשתה ושאסור להתפשט לטובת שום דבר שמבקשים מהם.
מה לעשות?לדבר שוב איתם או מספיק מה ששוחחתי

שלום,

אני אמא לילדה בת כמעט 5 (יש לה אחות בת כמעט 4 ואחות בת 4 חודשים).
היא ילדה מאוד מאוד נבונה, חריפה, מקסימה, חיכנית וחברותית מאוד.
לפני כשבועיים עברנו דירה מהמרכז למושב בשרון.
היא התחילה ללכת לגן חדש שממוקם בתוך בי"ס ולכן היא נוסעת בהסעה
כל בוקר אני לוקחת אותה ומעלה אותה לאוטובוס, אציין כי למרות שהיא בגן חדש ואינה מכירה את הילדים רק מתחילת השנה בהסעה היא יושבת ליד שני בני דודים שלה שגם הם גרים במושב.

בשבועיים האלו אני ממש שמה לב לשינויים במצב הרוח בהתנהגות אצלה כמו:
בכי רב, קושי בעליה להסעה (פעמיים ירדה ממנה ונאלצתי להסיעה לבי"ס בעצמי)
מעבר לבכי אני שמה לב שהרבה פעמים היא עושה "דווקא" אם אני או בעלי מעירים לה היא לא מקשיבה, מציקה מאוד לאחותה הקטנה, ומה שמתקיד אותי ביותר שהחל ביומיים האחרונים, היא מתאפקת לפיפי עד כדי כך שהיא נשכבת על הריצפה וצועקת שאני אקח אותה לשירותים כי בורח לה בתחתונים והיא לא יכולה ללכת בכוחות עצמה, פעמיים אף ברח לה הפיפי בתחתונים.

ניסיתי לעודד, לעשות שיחות שהיא בוגרת ושאני מאוד גאה בה וכל הכבוד שהיא עולה להסעה לבד, קניתי לה פרסים , ובעיקר המון חום אהבה חיבוקים ונשיקות

אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות, נראה שדבר אינו עוזר ואף המצב מחמיר.

מה לעשות?? כיצד להתנהג? ואיך לטפל בעניין הפיפי?

תודה!

שלום,

אני אמא לילדה בת 3 +10 ח.
היו איתה מספר בעיות בשנה האחרונה כמו גמגום שכבר נעלמו אל נשאר דבר אחד וזה הבכי.

היא בוכה ללא הפסקה, כל דבר שהיא מבקשת גם אם זה בפעם הראשונה זה בבכי וצעקות, אם אומרים לה משהו הכי קטן שלא מוצא חן בעיניה היא בוכה, בקיצור אין כמעט שעה ביום שהיא לא בוכה ולא חשוב בגלל מה. וכמעט תמיד אח"כ היא מבקשת סליחה ואומרת שזה בלי כוונה וחייבת חיבוק.
ניסינו את כל השיטות לגרום לה להפסיק לבכות, זה כבר הפך למטריד מאוד ולעיתים זה הופך להתקפי זעם צעקות והשתוללות על הרצפה.
אוסיף ואציין שלפני שבועיים עברנו דירה, יש לי ילדה גדולה ממנה בשנה וכן לפני ארבעה חודשים נולדה אחות חדשה . אך לא נראה איזה שינוי לטובה או לרעה בעקבות שינויים אלו

מה לעשות?? אנחנו כבר אובדי עצות

בני בן 6 בשם הראל , הראל ילד עם בעיות קשב וריכוז ADHD בבית ספר כיתה א' לאחר מכן נמצא בצהרון להראל אין העיות התנהגותיות קיצוניות ילד חביב לא אלים , אך יש לו בעייה שמרוב שמעירים לו הוא די אל תעשה כך ,מספיק להציק לאח שלך וכו' וזה בתדירות גבוהה פיתח תחונה שהוא לא רוצה להקשיב לדוגמא: אני באה לקחת אותו להצהרון והמדריכה באה להגיד לי שהוא לא התנהג יפה ומפרטת לי מה קרה הוא מייד מתחבא מאחוריי ומתחיל להגיד די די די בצעקות ומתחיל לבכות לאוטם אוזניים. מה אני צריכה לעשות כהורה להפסיק אותה כאשר היא מספרת לי או שבעצם הילד צריך להקשיב בכל מקרה למרות שהוא בוכה ומתעצבן ? ?????

שלום,
אני אמא לבן 11. אפשר להגיד שאין לי ממש חברות טובות כך שאני יכולה לדבר איתן יום יום או לצאת מדי פעם לבתי קפה. בני כל הזמן שואל אותי מדוע אין לי חברות. ושזה לא טוב שהוא רואה שאמהות של חברים הולכות לקניון והולכות לבתי קפה.
הסברתי לו שזה בסדר גמור ולא כולן אוהבות להסתובב עם חברות כל הזמן.
חשוב לי לציין שיש לי חברות מילדות וחברות בעבודה אבל אני אוהבת את השקט שלי ולא משוחחת איתן באופן קבוע.
אשמח לשמוע אך דעתך,

ריקי

שלום.
הבת שלי , בת שנתיים וחצי , נכנסה לפעוטון בפעם ראשונה .כבר 3 פעמים הייתה חולה עם חום . כיום היא נמצאת שם מ- 7 עד 17.00 , כי שנינו עובדים .
סה"כ ההתאקלמות שלה בגדר הנורמה . הגננת אומרת שהיא משתלבת יפה . אבל היא בעא הביתה עצבנית ונצמדת אלי כל הערב .
יש לי אפשרות להביא מטפלת הקודמת שלה,שהיא ישבה איתה עד כה , מ-13.00 בצהריים עד 17.00 , כך היא תישן בצהריים במיטה שלה .
האם זה ייקל על הילדה ועדיף על יום כזה ארוך?

שלום ותודה על הפורום הנהדר
אני רוצה לשתף אתכם בסיטואציה ותאמרו לי אם נהגתי נכון, זאת בעקבות בעצות שלכם.
היום אחרי הגן ביתי בת ה-4 ביקשה להזמין חברה הביתה ואני הסכמתי, הסתובבנו קצת בחוץ בגינה (ללא החברה) וכעבור זמן מה ביתי החליטה שהיא רוצה ללכת הביתה ולהגיד לחברה לבוא.
רק שבמקום לבקש היא דרשה זאת בטון כועס, רגזני וצועק כמה פעמים.
לפי עצתכם לא נגררתי לשיחות איתה, אלא התעלמתי לחלוטין וכאשר היא המשיכה שוב ושוב אמרתי רק במשפט אחד שאני מקשיבה כשהיא מדברת בצורה נעימה.
היא לא הקשיבה ואף סובבה את הגב והלכה בהפגנתיות גם כאשר קראתי לה. אז אמרתי לה שהחברה לא תוכל לבוא (מתוך מחשבה שזה תוצאאה הגיונית לצורת הדיבור שלה) היא החלה לכעוס ולבכות שהיא רוצה שהחברה תבוא. היא בכתה נורא והיה קשה להביא אותה לאוטו, באוטו התחלתי לדבר איתה (אולי זו טעות) שהיא צריכה לדבר יפה ולבקש, היא הייתה רק עסוקה שאני לא מקיימת הבטחות... ושכעת היא מבקשת יפה... בבית היא הבינה שאני לא מתכוונת להתקשר לחברה ופרצה בבכי קורע לב, שוב התעלמתי, אמרתי רק שאני מבינה שהיא עצובה וכועסת וזה בסדר גמור, אני בטוחה שמחר תבקש יפה ותוכל לבוא עם חברה.
עזרו לי ...
מה עלי לעשות כאשר היא דורשת משהו בטון כל כך לא נעים, כועס וצועק.
באופן כללי אציין שהיא ילדה בכורה, מקסימה, עוזרת, מקשיבה, דואגת, רגישה, מבינה, לפעמים לא נעים לי שאני כועסת עליה מרוב שהיא כזאת ילדה מקסימה. הבית שלנו רגוע ונינוח, יש גבולות ברורים והמון אהבה, כבוד וקבלה.

שלום רב,
בני בן שנתיים ושמונה חודשים, במסוף יוני התחלנו גמילה ואז הצלחנו די יפה עם קקי, לא עשה בטיטול כלל, כל הזמן ביקש וישב בשירותים, וגם פיפי ביקש, עם מעט פיספוסים, גם ישן צהריים ולילה עם טיטול אבל קם יבש ומייד ביקש ללכת לשירותים לעשות פיפי. אחר כך נסענו לחופשה לשבועעים וקצת התבלגן הסדר בנסיעות פעם עם טיטול ופעם בלי. ב1/9 התחלנו גן ילדים. בהתחלה בגן עשה כל הזמן פיפי במכנסיים עד שהסברנו שצריך להזכיר לו, עדיין בגן מפספס. אבל גם בבית התחיל לעשות פיפי במכנסיים ויותר גרוע גם קקי עושה בתחתונים. אני מאוד מיואשת, כועסת עליו ועל עצמי ולא יודעת מה לעשות. כאשר שואלים אותו איפה עושים פיפי וקקי הוא עונה בשירותים.
מה היית מייעצת לעשות במקרה כזה?
סליחה על שאלה ארוכה
בברכה
רינת

בני בן 10 חודשים, ומאז שאני זוכרת תמיד כשאני לא מרשה לו משהו (כמו לטפס על השולחן), בין עם באסרטיביות ובין אם בכעס, זה רק גורם לו לצחוק ולעשות את שוב בהתרסה.
היום הוא קרא לי פעמיים רק כדי שאבוא לראות שהוא טיפס על מקום שאסור לו.

האם זה נורמלי?
יש לו אח גדול עם ODD ואני לא זוכרת שבגיל הזה כבר שם עלי פס :-(
האם סביר שגם הקטן יהיה בעל אופי מרדני בעתיד או שזו רק בדיקת גבולות אופיינית לגיל?

בני בן 6.5, בכיתה א', ילד חכם, יצירתי, מוכשר בהרבה תחומים אומנותיים, שמח, מצחיק, בעל הרבה חברים, אלא שהקושי העיקרי שאני רואה שיש לו שהוא מאוד פגיע ןשאם למשל מישהו פגע בו ,אז באותו רגע הוא מאוד נעלב עד כדי בכי , אך הוא לא בא לספר למישהו או לבעל סמכות שבמקום וגם כששואלים אותו הוא ממשיך לבכות ולא מספר. תחושת הפגיעה שהוא מרגיש מאוד עמוקה עד כדי שלא יכול לדבר. דבר דומה קורה גם כשהוא איתנו, ההורים, הוא עמד עם אביו בתור לאנשהו ואז בעלי לא שם לב וילד שעמד בתור דחף את הבן שלי ואז הוא בכה בכי של נעלב, הוא לא בוכה בקול רם וכשבעלי ואני שאלנו אותו מה קרה , המשיך לבכות ולא סיפר. אחרי כמה דקות נרגע וחזר לעמוד בתור.אני מאוד דואגת מאחר שגם אני הייתי ילדה כזאת ואפילו בעצם עד היום אני כך- בוכה לעצמי כשקשה לי ולא משתפת אף אחד.לכן כואב לי כשאני רואה אותו כך, כי חוץ מזה הוא ילד מתנה, ילד מדהים וזה קושי שמעיב עליו.אודה לעצתך.

שלום רב ,
בני בן החמש וחצי , ילד מקסים ונוח מוקף בחברים.

מאז ומתמיד היה בעל ביטחון עצמי , אם בפרידה בגן ,יצירת קשרים חברתיים עם ילדים אחרים ואפילו הליכה לחוגים כבר בגיל 3 ללא הימצאות הורים.

העניין שבחודשים האחרונים ההתנהגות שלו נסוגה לאחור .
ישנם דברים שאנו מבינים כחלק נורמלי מהגיל כמו : פחד מהחושך וביעותי לילה.

באופן כללי הוא התחיל לפחד כמעט מכל דבר.

מה שמטריד או יותר נכון מתסכל הוא הרצון שלו ללכת לחוגים אך ברגע שמגיעים לחוג הוא חושש ברגע שהוא שהוא את הימצאותם של ילדים שאינו מכיר , בעיקר אם הם נראים לו גדולים ממנו .

אנחנו לא לוחצים עליו ללכת לחוגים אבל נראה שהוא מתוסכל יותר מאיתנו כי הוא באמת רוצה ללכת אבל חושש ....

אני בטוח שאם פעם אחת הוא יתגבר על החשש הוא יבין שלא היה ממה לפחד .
כיצד אפשר לעזור לו להתגבר על הפחדים ?

תודה

יש הרבה דברים בהתנהלות של בעלי עם הילדים שאני לא מסכימה איתם וזה טבעי הבעיה היא שקשה לי מאוד לא להראות את זה והילדים חשים זאת אפילו כשאני לא אומרת כלום הרבה פעמים הם באים אלי "להלשין" על אבא ואני אומרת להם תגידו את זה לאבא למה אתם באים אלי...אני מרגישה שאני עושה נזק לילדים והם יודעים גם לנצל את זה ...אני חשה נקיפות מצפון אך לא יכולה להתגבר ולא לעצור את בעלי או להעיר או להתערב הילדים שלי 5 בגילאי 2-9 מה לעשות. מה לאמר להם כשהם באים אלי ואני חושבת שהם צודקים????

בני בן ה- 6 אינו יודע איך להתמודד כאשר הוא מנסה לעשות משהו והוא לא מצליח. למשל הוא רצה להרשם לחוג כדורסל וכל כך התלהב מזה אך באימון הראשון הוא לא הצליח לקלוע לסל. הוא יצא בוכה ומתוסכל ואמר כי איננו רוצה להרשם לחוג. בשיחה ביננו לאחר מכן הציף עוד רגשות שלו כגון שכולם מנצחים אותו בכיתה בדמקה, שהוא איננו מצליח לא לדרוך על הקווים בקלאס ועוד. אנו מסבירים לו כי זה בסדר שלא תמיד מצליחים בכל ומנסים ליצור אצלו חוויות של הצלחה (לדוגמא נותנים לו לנצח אותנו בבית מידי פעם בטאקי או בדמקה). יש לו הרבה חוויות בהן אם הוא מנסה משהו ולא מצליח הוא נכנס להתקף זעם ובכי וישר מרים ידיים. הוא ילד מאוד פיקח ומאוד רגיש ואני לא רוצה שתיהיה פגיעה בביטחון העצמי שלו. מה אפשר לעשות?

ביתי בת חמש נבונה ורגישה יש לי בעיה איתה שמאוד מביכה אותי זה היחס שלה למבוגרים היא מתיחסת לכל מבוגר גם אם זו חברה שלי שהיא לא מכירה בכלל כאל חברה שלה בלי לשמור אף דיסטנס היא מסוגלת להתישב עליה לגעת בעגיל שעל אוזנה אם זה מענין אותה לנסות להוריד נצנצים מהסומק שעל לחיה לבדוק את התיק שלה וכו' זה נראה ממש חמוד ואפילו מצחיק אבל אותי זה ממש מביך אני מרגישה שהיא לא מבינה שיש דברים שלא עושים למבוגרים ולזרים היא יותר מידי משוחררת היא מסוגלת גם להציץ בתיק לשאול מה יש להם בתיק ומה את עושה עם העגבניות שבשקית שלך???.כל הסברים שלי לא עז