פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
אני הייתי כאן בעבר בעקבות כך שאני ובעלי פרודים כשנה בערך ,נמצאים בתהליכי גירושין יש לנו בת אחת בת 11 ובעבר הלא רחוק הידידה שלו כמו שהוא וביתי מכנים אותה הביאה לה הרבה מתנות (למרות שגם היום כך) אם אתן זוכרות את הסיפור פחות או יותר?גם אם לא לא נורא..
הילדה נמצאת אצלי כל השבוע ושישי בערב אצלו ובשבת אצלי ושבת הבאה להיפך כך אני ואבא של ביתי קבענו בינתיים. הוא לוקח אותה פעמיים בשבוע לכמה שעות ומחזיר.
אתמול הבת שלי ענתה לי בחוצפה כל מה שאני אומרת לה היא מרימה את הקול ועונה לי בחוצפה. אמרתי לה שהיא לא רואה ערוץ ילדים יומיים והוספתי לכך שאני לא רוצה לדבר איתה היום ואח"כ החלטתי שגם מחר אני לא אדבר איתה ואמרתי לה שלא נעים לי לשמוע אותה ולהיות בחברתה כשהיא מתנהגת כך . (היא היתה איתי אתמול )היא מאוד בכתה וביקשה סליחה וכ' , לא עזר לה כי הרבה פעמים בעבר היא ביקשה סליחה על חוסר משמעת וחוצפה וחזרה לאותה התנהגות.
בצהריים הלכנו לאחי והיא מחכה תמיד ללכת אליו לראות את הילד המתוק שלו ואתמול אמרה שהיא לא רוצה לבוא איתי ,אמרתי לה שחייבים כי אישתו בישלה לנו וזה לא יפה ואם היא לא היתה מבשלת אני לא הייתי רוצה שהיא תבוא ,עוד לפני זה כשהיא בכתה אמרה לי אני רוצה ללכת לאבא איתו יותר כיף לי (כמובן שזה מאוד הפריע לי שהוא כל הזמןן המלאך הטוב כי הוא לא חי איתה וצריך לחנך וכו'..)אמרתי לה תלכי שלום את לא מאיימת עלי ולא מפחידה אותי (וברור שמאוד כואב לי שכך היא מדברת כי אני נותנת לה את הלב והנשמה). לפני שיצאנו לאחי התקשרה לאבא שלה ואמרה לו שהיא רוצה שיבוא לקחת אותה והיא לא יכולה להגיד למה כי אמא לא מרשה שתתערב בנינו(כי בעבר כשהיינו מתווכחות או כדומה היתה ישר מרימה אליו טלפון ומתבכיינת לו אז אסרתי עליה זאת ואמרתי לה שאנו צריכות להתמודד בניונו ושלא תערב את אבא שלה). אתמול אני לקחתי לה את הטלפון כי הרגיז אותי שהיא אמרה לא במילים אחרות אמא לא מרשה שתתערב בנינו ,אמרתי לו שהיא חוצפנית ועברה כל גבול וכו' ,הוא אמר לה שהוא לא בא לקחת אותה כי זה יום של אמא וגם הוא נמצא איפשהו רחוק. כל היום הם היו עם שליחת הודעות בניהם הוא אמר לה כמה הו א מתגעגע ואוהב והיא אמרה לו .ובין היתר אמרה לו שהיא מתענה פה ורע לה פה ושהיא מתחננת שיבוא לקחת אותה הוא חזר ואמר שזה יום של אמא וגם הוא נמצא רחוק.
יותר מאוחר הידידה חברה שלו כתבה לה נסיכה שלי אל תהיי עצובה אני אוהבת אותך והבת שלי כתבה לה גם אני אותך ואני מתגעגעת אלייך וכדומה.
רציתי לדעת:
האם העונש שנתתי לה מוגזם ?

וגם מאוד מציק לי שהבת שלי אמרה לחברה של אבא שלה שהיא מתגעגעת אליה ואוהבת אותתה מאוד מאוד מפריע לי כבר כעסתי על עצמי שאם הייתי נותנת לה לראות טלויזה אז אולי הייתה פחות מתקשרת איתם(הוא מצד אחד יד אחת איתי ומצד שני במקום שיגיד לה אל תתקשרי כל רגע אני עצוב מאיך שאת מתנהגת לאמא שלך הוא כל הזמן מרעיף עליה אהבה וגם חברה שלו לדעתי ניצלה את המצב .

שלום רב, בני בן 3, גמול מחיתולים כחצי שנה, עדיין מפספס שתן לעיתים תכופות. צואה לעולם אינו מפספס ואין לו בעיה ללכת לשירותים ולשבת שם, אפילו ניראה שדי נהנה...
במהלך השבוע אין שום בעייה. הבעייה מופיעה בסופי שבוע כשנכנסים לרכב לנסיעה ארוכה, למרות שאני מבקשת שילך לשירותים קודם ושואלת אם יש, תמיד אומר שאין ו10 דקות אחרי שמתחילה הנסיעה טוען שכואבת לו הבטן והוא צריך קקי. אנו בדרך כלל עוצרים בצד ולפעמים אכן יוצא לו והרבה פעמים לא יוצא בכלל. זה עניין מאד מטריד כי הוא מתבכיין כל הנסיעה אם אנחנו לא עוצרים, ומצד שני לעצור כל פעם זה ממש קשה ומעכב וגם לא נוח כשאין שירותים בסביבה.
האם התופעה ידועה?
האם כדאי לא לעצור לו וללמד אותו להתאפק? להסית את תשומת ליבו למשהו אחר? אני מפחדת שזה יגרום לו לפיתוח של עצירויות...

תודה על ההיענות ושבוע חדש ונעים.

שלום.
הנני אם חד הורית מבחירה לבן 8 שמתקשה מאוד להרגיל את בני לישון בחדרו לילה שלם. ברור לי שאני גרמתי לבעיה המתמשכת על ידי מתן לגיטימציה לישון איתי.
נכון להיום אני מעוניינת להפסיק את ההרגל ומתעוררים קשים מרובים.
הוא לא מבין את נושא הפרטיות שלי מאחר ואף פעם לא היה אצלי בן זוג ללילה. הוא לא מבין למה חשובה השינה הניפרדת. הוא מדבר על פחדים (מפלצות וכד׳).
הנסיונות שלי לשוחח עמו בצורה הגיונית ולהסביר את הנושא והחשיבות נתקלים בכעסים, בכי וחוסר רצון להשלים עם הרעיון. אני יודעת שלפני מספר שבועות קשים.
הייתי מעוניינת לקבל עצה או רעיונות להתמדה.
אחת הבעיות הקשות הן שהוא מתעורר אחרי שעתיים שלוש, מבקש להגיע אלי למיטה ולי קשה מאוד עם השכנוע והניסיונות להחזירו למיטה. מציינת שוב שאני חד הורית וכל המסימה מוטלת רק עלי. תודה

התאומים שלי בני שנתיים והבן שלי מאוד רגיש ,הבת תמיד הייתה חזקה יותר ,הייתה תקופה שהיא משכה לו בשיערות(עברנו את זה) והיא הייתה לוקחת לו הכל(עברנו את זה:) והוא לא נלחם אלא מוותר ובוכה, השבוע הם נכנסו לגן פעם ראשונה והוא בוכה המון כשאנחנו מגיעים ונרגע כשאני הולכת(טבעי) אבל, הוא התחיל לתת לעצמו מכות בראש עם הידים כשמישהו לוקח לו משהו והוא ומשתתח על הרצפה וצורח ואפילו דפק את הראש ברצפה מס פעמים . מה עושים? האם יש בעייה רגשית?
אני מנסה לא להתייחס אבל אני מפחדת עליו וגם מרגישה שהוא עדין ולא מכן על עצמו ומכאיב לעצמו

שלום,

בני בן 5 ואחותו בת שנתיים. הוא ילד מקסים, חכם, עם חוש הומור אבל רוב הזמן אנחנו לא נהנים ממנו... זאת האמת, כשהוא לידינו הוא לא מפסיק להתבכיין. אני באמת לא מבינה מה חסר לו. אוספים אותו ב4 וחצי והוא כל יום או עם אמא או עם אבא אין סבא וסבתא שעוזרים בשוטף, כל יום אחרי המקלחת כל ילד מקבל זמן לבד עם אחד מאיתנו. הוא מקבל המון חיזוקים חיוביים (במחמאות) על כל דבר נחמד שהוא עושה- אם זה לסדר צעצועים, לעזור לאחותו כשהוא מצייר, באמת אני חושבת שהמצב מאוזן- יש גם כעסים כשהוא מציק לאחותו אבל סך הכל לא משהו חריג. משפחה מאוזנת...
הוא מאד חברותי, יש לו המון חברים וכולם כל הזמן רוצים את קרבתו.
וכשהוא איתנו הוא כמו סמרטוט יללן, אפילו טיפת מים מהכוס גורמת ליללות. הוא מדבר בקול מתבכיין הוא עושה סצינה מכל דבר קטן- כמו צעצוע שנעלם או דף שנקרע זה בלתי נסבל! ואנחנו כבר כ"כ מתעצבנים רוב הזמן שזה נורא
איך מתמודדים עם ילד שמתבכיין כל הזמן? להתעלם? להגיד שלא הבנתי כשהוא מדבר ככה? לשלוח אותו לכמה דקות להירגע?

ילדתי בת ה 3 ו4 חודשיים הולכת לגן ורק לאחרונה היא התחילה לחבר 2 מילים היא באיחור בשפה(היא מדברת 2 שפות)בכל אופן כבר תקופה שמנסים ללמד אותה בגן ובבית צבעים בעיברית וכל צבע הוא אדום או כחול והיא ממש תקועה עם הצבעים האלה
האם יש דרך ללמד צבעים?מה השיטה?והאם זה נורמלי שהיא תקועה על זה?
תודה ושבת-שלום
גילה

ערב טוב!
בתי בת 6 עדיין צמודה בבית לחפץ מעבר - חיתול בד שמלווה אותה מאז שהיא תינוקת. היא לא מוציאה אותו מן הבית כמובן, אבל כשהיא בבית ואם משעמם לה/ היא עצובה/ עצבנית/ בוכה וכו' אז היא מאוד רוצה אותו. וכמובן היא גם ישנה עם החיתול. היא מאוד אוהבת ריח שלו - אז היא פשוט מריחה את הקצה כל הזמן שהיא מחזיקה אותו. כשהיא מחוץ לבית היא מסתדרת מצויין גם בלי והוא לא חסר לה בכלל. לאחרונה ניסינו להפחית שימוש בחיתול וביקשנו שרק תישן איתו, אבל זה לא הולך. היא כאילו ממש מכורה לחיתול הזה. אני מתלבטת מה לעשות- האם יום אחד פשוט לקחת לה אותו וזהו ולעשות גמילה או שלהניח לה עד שתעזוב את זה לבד? בכל זאת היא כבר בת 6,
תודה!

שלום
בתי בת 3 לא מסכימה לוותר על המוצץ, רק בגן היא לא משתמשת במוצץ ולאחר שהיא מגיעה הביתה היא מבקשת את המוצץ, העניין מאד הפריע לי במיוחד שיש לה בעיות בלבטא את חלק מהאותיות כמו הל,ר,ע
ניסיתי לגמול אותה לפי השיטות הקיימות ביניהן השיטה ההדרגתית אבל זה הביא לתוצאה הפוכה. לאחר שראיתי שהמוצץ משפיע לרעה על השיניין ועל הדיבור החלטתי לגמול אותה ולמנוע ממנה את המוצץ, ביומיים האלה שמנעתי ממנה מוצץ היאו לה התפרצויות בלילה של זעם בלתי נשלטות, אפילו בשעות אחרי הצהריים , התחילה לפרוץ בבכי מכל סיבה , הבכי היה ללא הפסקה עם צעקות . היום (ולאחר יומיים) היא עשתה סצנה של בכי בלתי נשלטת אפילו רעדה מבכי וראיתי שיש לה פריחה בבטן, והחלטתי להחזיר לה את המוצץ מאחר וכבר יומיים לא ישנה טובץ אני מאד מתחרטת על זה שהחלטתי לגמול אותה בצורה הזו ומקווה שהעניין לא פגע בה נפשית.
אודה על עזרתכם בעניין גמילה מהמוצץ. ברצוני לציין שהבת שלי היא ילדה עצבנית בדרך כלל ומאד צריכה תשומת לב. ההיקשרות שלה למוצץ העצים לאחר לידת הבן הקטן ממנה בשנתיים.
אני כבר לא יודעת מה לעשות בעניין המוצץ אנא עזרו לי

שלום רב,

בתי בת 3.5, אחות קטנה לילדה בת 5.5 ועוד מעט (עוד חודש וחצי) גם אחות גדולה.
מזה קרוב לשנה אבל בעיקר בחודשים האחרונים (עם החמרה נכרת מאז תחילת השנה - גן חדש) כמעט לא עובר יום בלי סצנת "תשומת לב", ולעיתים אפילו יותר מפעם ביום.
ה"סצנה" מתבטאת בבכי, צעקות ולעיתים השתטחות על הרצפה, ולרוב מתחילה ממש מכלום, כאילו רק חיפשה את הטריגר להתחיל (למשל - שואלת שאלה, אני עונה תשובה, והתשובה לא מצאה חן בעיניה אז היא מתחילה להתבכיין ובמהרה זה מידרדר).

אנחנו מנסים שיטות רבות להתמודד עם המצב. אנו מנסים להתעלם באופן מוחלט מהאירוע כדי לא לשמש לה קהל להתנהגות זו, אך לעיתים היא ממש חוסמת לנו את הדרך ו"נתקעת" לנו בין הרגלים, כמובן כדי לקבל תשומת לב. במקרה זה אני לפעמים באמת נותנת לה חיבוק, מה שלעיתים עוזר להרגיע אותה, אך פעמים אחרות חיבוק רק מחריף את המצב והיא משתוללת לי בין הידיים. במקרים כאלה - גם הסבלנות שלי או של בעלי פוקעת, והיא נשלחת לחדר "להרגע".
לאחרונה התחלנו למלא "טבלת התנהגות" במדבקה עבור התנהגות טובה. כמובן שכאשר היא מתנהגת יפה היא מאד שמחה וגאה בעצמה לקבל מדבקה. אך זה לא מפחית את מספר ה"סצנות". בזמן סצנה כזו, טבלת ההתנהגות ממש לא מעניינת אותה...

הדבר כמובן קורה גם במקומות ציבוריים, בדרך כאשר ממהרים למקום כלשהו, או בסיטואציות אחרות שאנחנו מרגישים ממש חסרי אונים, כי אז אין פתרון של לשלוח לחדר , ולפעמים באמת אנחנו מאחרים בגלל ההתנהגות הזו (היא מתיישבת על הרצפה בוכייה ולא זזה למשל).

בגן הגננות מאד התפלאו לשמוע על כך. שם - היא משתפת פעולה, חברותית מאד, ומתנהגת למופת. אף לא פעם היתה סצנה כזו בגן. יש לה גם הרבה מאד חברים והיא מזמינה והולכת אליהם הרבה אחר הצהרים. בחברת ילדים והורים אחרים - היא מקסימה.

כשהיא במצב רוח טוב - הילדה ממש שובת לב, מתוקה מאד וכיף להיות איתה. אבל כשהיא נכנסת למצב רוח ה"קרבי" הזה - זה ממש בלתי נסבל...!

זו בטח לא תופעה נדירה אצל ילדים... האם יש לכם הצעה להתמודדות?

שלום
קצת רקע
אני רוצה עזרה בהכוונה לבעיה של ילד בן 12 .
נולד פג עם קשיים רגילים של מוטוריקה עדינה / מטוריקה גסה/אובר סנסטיב
טופל בהתפתחות הילד והשיג התקדמות מצויינת.
ילד על גבול מחוננות,מצטיין, מעמד חברתי: ממוצע
(לא הכי מקובל,גם לא ילד שאין לו חברים)
הוא ילד רגוע , עם הרבה חברים , משחק במחשב כ-5 שעות ביום.
יש לו עוד אחות בכיתה ב' .
הורים עובדים שכירים+ עצמאי, בית רגיל ,נורמטיבי, אב אקדמאי .

הבעיה
הילד חווה טיקים שונים מזה כ-3 שנים.
כל פעם הטיקים לובשים צורה אחרת.
זה נמשך לאורך תקופה של 2-3 שבועות- ומתחלף לטיק אחר
פעם הוא נוגע באף כל כמה שניות , פעם הוא מרים את הראש למעלה כל דקה
פעם זה מצמוצים חזקים

אני לא יודע איך לטפל בזה- האם להעיר לו ?
האם לקחת אותו לעזרה ?
איזה עזרה ?
לא הייתי רוצה להתחיל בגילו טיפולים פסיכיאטרים
מבקש את דעתכם

היי
הילדה הבכורה שלי בת השש כל לילה לפני השינה שואלת אותי אם אני אוהבת אותה יותר מאחותה (יש לה חברה בבית הספר שהאמא אמרה לילדה שהיא אוהבת אותה יותר מאחותה )
אני אומרת שא5ני אוהבת אותה מאוד וגם את אחותה הקטנה
לעומת זאת אחותה הקטנה שואלת אותי המון פעמיים ביום אם אני אוהבת אותה ?????

האם יש פה תחרות ???
מה אני אמורה להגיד ??? האמת שאני מתה על שתיהן ואומרת תודה כל יום על מה הבנות שיש לי

שלום
יש לי ילד בן 3.5 ואנחנו עברנו כבר כמה בתים ואנחנו שוב עוברים
דירה לאיזור אחר ורציתי לדעת אם זה יפגע בילד ואם אפשר לעשות לא את המעבר יותר קל אנחנו עוברים עוד חודשים והוא עוד לא סיים את הגן שלא והוא יכנס לגן אחר

שלום רב,

הילדה החמודה שלי בת שלוש וחצי ובזמן האחרון יש לה קשיים ביציאות, היא בוכה הרבה סביב היציאות ואומרת שכואב לה ולא מוכנה ללכת לשרותים ובדר"כ זה יוצא בתחתונים. יש לציין שזה קורה לה כל שבועיים שלוש ובין לבין היציאות תקינות והכול כשורה.
התייעצנו עם מומחה גסטרו והוא אמר כי לדעתו מדובר בעצירות פסיכולוגית וזה מראה על עקשנות מצד הילדה. דבר נוסף שמחזק את זה הוא שזה קורה רק בסופי שבוע, בגן לא שמענו תלונה אחת בנושא.

אשמח לשמוע איך מתמודדים עם מצב זה

תודה רבה

היי,
יש לי ילדה בכורה בת 2.2, הריון רגיל ולידה עם זירוז (בגלל גיל ההריון 41+5), מרגע קבלת הזירוז (טבליה נרתיקית) ועד הלידה עברו כ 12 שעות.

מגיל שבועיים היא התחילה לצרוח, כנראה בגלל גזים ואולי כי ההנקה לא התנהלה כראוי.
היא ילדה מאוד דעתנית, עקשנית, ויש הרגשה כללית שהכל הולך קשה איתה.
יש לציין שאנו גב אחד בחינוך ולא מקלים בו. אין אצלנו הנחות ורוב החינוך מבוסס על אתרים/פורומים מרצים מקצועיים בהתאמה לילדה, אך עם זאת אנו למדים תוך כדי על טעויותינו (אם נעשו).

למרות גילה הבעייתי... "גיל שנתיים הנוראי" נראה כי בהשוואה לילדי החברים, ומקריאה במקורות שונים הכל אצלה מוקצן, הכל בווליום יותר קיצוני.

רציתי לשאול האם יש קשר בין זירוז לידה לבין התנהגות שכזו??????
בהנחה שזירוז בעצם לא נותן לעובר לצאת לעולם בזמן ההבשלה שלו.

אשמח לדעה נוספת

תודה

שלום
בני בן 9 מאוד חכם ורגיש עם בעיית קשב וריכוז(בלי היפר), יש לו 2 חברים טובים מהכיתה עם היתר אין קשר משמעותי...קצת קשה לו חברתית אבל לאחרונה בעקבות הריטלין הוא התחיל להפתח וקצת לשחק עם יתר הילדים. זה מספר פעמים שהוא חזר הביתה עם אותו סיפור: בהפסקה/בכיתה הוא כמעט בכה באיזו סיטואציה באמצע משחק וכד' ואז הוא מתאפק לא לבכות...ואפשר לראות את זה עליו. הילדים שמים לב ומקניטים אותו שהוא "תינוק בכיין", זה מפריע לו מאוד ולאחרונה הצעתי לו שכשהוא מרגיש שהוא עומד לפרוץ בבכי שפשוט ילך להירגע בצד מבלי שהם יראו אותו, אבל לצערי הם שמים לב ואומרים שהתינוק הבכיין הלך לבכות. קשה לי עם זה ואין לי יותר עצות אתמול הוא הלך להגיד למורה על ההתנהגות שלהם, אבל לדעתי זה לא יעזור עד שהוא יחזיר להם או שיפסיק להיות רגיש - מה שלא הגיוני...
מה עושים? איך לעזור לו?