פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בתי בת השנתיים החליטה לפני כחודש - חודש וחצי להיגמל. אף שזה לא היה זמן ממש טוב (בשבילי - וגם כיוון שהתחיל להיות קר) זרמנו איתה, הורדנו חיתול, קנינו תחתונים, והיא ממש שלטה מעולה.
היא בתי השניה, (הגדול בן 4) והיא ממש בוגרת ומבינה, עושה הכל לבד ועומדת על שלה.
במקביל, היא גם החליטה לגמול עצמה מהמטרנה והגענו למצב שהיא היתה גמולה לגמרי (כך שכמעט לא פספסה). עושה את הצרכים בשירותים ולא רוצה ישבנון ולא כלום, פשוט יושבת על האסלה.
לפני כשבוע היא חלתה בדלקת בשלפוחית השתן ואז התחילו פספוסים. היא עשתה רק בתחתונים. כל פעם קצת, וכמובן התלוננה שכואב לה. טיפלנו בדלקת, והיא הבריאה, אבל היא לא מפסיקה לעשות פיפי בתחתונים. כאשר היתה הדלקת עשתה כל פעם ממש מעט כך שהתחתונים רק נרטבו מעט. עכשיו כאשר עושה בתחתונים, יש שלולית על הריצפה.
אם אנחנו לוקחים אותה לשירותים (כדי שלא תפספס) היא בד"כ מסרבת ונלחמת.
לעיתים, כאשר שמים אותה על האסלה, היא עושה בשירותים, ואנחנו מעודדים אותה. (אם אני נכנסת לשירותים והיא נכנסת איתי, היא מבקשת לשבת על השירותים, ואני מושיבה אותה, ולעיתים היא גם עושה) לפני השינה, היא משחקת איתנו כל הזמן מבקשת לשירותים, ואנחנו שמים אותה, והיא גם עושה לפעמים בשירותים.
יש לציין שקקי היא בד"כ לא מפספסת.
בעלי מדי פעם מציע שאולי נחזיר לה את החיתול, אבל אני ממש לא רוצה (וגם נראה לי שהיא תסרב).
ראיתי פה בפורום שהוצע לשאול את הילד אם הוא רוצה להיות תינוק. שאלתי אותה והיא אמרה שהיא גדולה, כך שבעצם היא לא מנסה לחזור אחורה.
אנחנו אובדי עצות. מתלבטים איך להמשיך איתה.
האם להתעלם וזה יעבור בשלב כלשהו, כלומר לא לקחת אותה לשירותים לחכות שהיא תבקש ואם לא תבקש פשוט לנקות אותה?
האם להציע פיפיפרס? (היא אוהבת לראות את הסרט בלי חיתולים ואוהבת את הספר של נפתלי)
נא עצתכם.
תודה.

בני המקסים,עוד חודש בן 3 לא ישן טוב בתקופה האחרונה(ענין של שבועיים).הוא בא אלינו באופן קבוע למיטה והחלטנו להפסיק עם זה עי שהכנו אותו שכל אחד ישן במיטה שלו וכשהוא יבוא אלינו למיטה בלילה אנחנו מתכוונים להחזיר אותו...כשהוא נרדם בערב זה עם סיפור ואנחנו יושבים לידו עד שהוא נרדם.כבר שהוא הולך לישון הוא אומר-"אמא אל תלכי".בלילה ,כשאנחנו מחזירים אותו הוא בוכה דקה ואז אומר שהוא מפחד ורוצה שנשב לידו.אנחנו לא ככ מסכימים ואני מסבירה לו שאני שומרת עליו מהחדר ועכשיו כולם ישנים ...והוא מחבק אותי ממש חזק.נראה שהוא מאד מפחד.בינתיים זה לא עוזר שאנחנו מחזירים אותו למיטה.עדיין הוא ממשיך לבוא למיטתנו 3 פעמים בלילה.מה עושים?

שלום רב,
אנחנו זוג עם שתי בנות, בת 4 ובת שנתיים.
הבעיה היא שבעלי ואני נמנעים מללכת לביתה של חמותי בעקבות היותה נשואה לאדם שאיננו רוצים בקרבתו ובטח שלא רוצים שיהיה בקרבת בנותינו.
מאז שבתי הבכורה נולדה לא ביקרנו בביתה של חמותי אך יש לציין שהשקר עימה טוב\היא מרבה לבקר את הבנות אצלנו בבית וכמו כן היא מודעת לתחושותינו לגבי בעלה ומשלימה עם המצב.
הבעיה היא שבתי מתחילה לשאול לאחרונה : "למה אנחנו לא מבקרים בבית של סבתא מרים?" בעלי ואנוכי לא יודעים מה לענות לה.איך להתנהל מול הסיטואציות הללו?
כמובן שככל שבתי תגדל השאלות יהפכו להיות ממוקדות יותר ולא נדע כיצד להגיב...
תודה,יעל

שלום
בני בן 14 תלמיד מצויין בלימודים
אך חברתית אין לו חברים בכיתה יש שני ילדים שאיתם מדבר ואחד מהם מעצבן לטענתו חבר אמיתי יש לו רק מכיתה מקבילה
כל הזמן במחשב
די סגור לא פותח רגשות, אומר שהכל בסדר
מדי פעם מספר על הצקה בכיתה שהוא מסתדר ושאני לא אתערב
כשאני מדברת על הילדים המציקים נראה קצת מפוחד
לא מחזיר אם מציקים לו
הוא לא נראה עצוב או משהו כזה
אך חסר ביטחון אפילו העמידה שלו מראה זאת קצת כפוף העיניים ...
בבית יש לו את כל התמיכה שבעולם אהבה מאיתנו ומאחיו
מה דעתכם עלי לעשות????

שלום
בני בן חמש, בזמן האחרון לא מעוניין לעשות שום דבר ולא להתאמץ, מביע עניין רק בצפייה בטלוויזיה, כל ההצעות שלי לא מעניינות אותו, משחקי קופסא, יצירה, ציור מה לא, כל האופציות על השולחן, הוא מעוניין או במשחק מלחמה פשוט כזה שצעצוע פוגע בצעצוע או בטלוויזיה.
ואם כבר שכנעתי אותו לשחק אז הוא אומר שהוא לא טוב במשחק הזה, או שהוא לא יצליח, או שהוא לא מוכן לנסות ומתייאש.
מה עושים ? איך אני מעלה לו את המוטיבציה לשלל פעילויות ואיל אני מחזקת את הביטחון שלו במשחק ?
תודה !

שלום,
בני בן 6.5 בכיתה א'. יש לו אח בן 3.5. הם מסתדרים טוב, לפעמים רבים אבל בד"כ חברים טובים.
בני ילד אהוב בבית סםר, יש לו חברים והוא משחק בהפסקות (גם בפעמים שהגענו וראינו אותו וגם מסיפורים שלו ושל המורה) אבל הוא לא מזמין חברים ולא מזמינים אותו אחה"צ. אני לא בטוחה שזה משהו בעייתי- כשביקשתי ממנו כמה פעמים להזמין והוא התקשר מאד שמחו לשמוע ממנו אבל היו צריכים ללכת, או היה חוג וכד'... אז לא יצא.
שאלתי היא אם זה בעייתי בגיל הזה ואני צריכה לשים על זה יותר דגש?
חשוב לציין שהוא בצהרון אחרי ביה"ס ואני אוספת אותו ב16:30.ועד שאנחנו בבית השעה 17:00. כך שלא נשאר הרבה זמן לבלות עם חברים. ב18:30 כבר אוכלים ארוחת ערב וכו'...
בנוסף, בני אמר מספר פעמים (בערך 5) מאז שעלה לכיתה א' שהוא רוצה למות. אני יודעת שיש התעסקות בגיל הזה עם מוות ומה זה מוות וכו'. אבל השאלה מתי לקחת את זה ב"רצינות" ולקחת אותו לטיפול? הוא לא אומר את זה בכעס או בעצבים אלא דווקא ברוגע וכשאני שואלת אותו למה הוא אומר שהוא שונא את כולם ולא אוהב את העולם ושמשעמם פה.. בפעם האחרונה למשל אמר את זה ליד החבר שלו והחבר הטוב שלו שאל אותו: מה אתה לא אוהב אותי? אז בני אמר לו שכן ושהם חברים הכי טובים.
השאלה שוב: עד כמה להתייחס לזה?
כשהוא אומר את זה אני מסבירה לו את כל הדברים שאפשר להפפסיד כשמתים ולא חיים ושזה כיף לחיות למרות שלפעמים יש קשיים . יש ימים טובים ויש ימים פחות טובים אבל שהטובים עולים על הרעים ולכן שווה לחיות.
יש רעיון לתשובה אחרת?
תודה רבה ויום מקסים.

שלום לכולם,
בזמן האחרון הבן שלי(בן 7) אמר לי שלא רוצים לשחק איתו בבי״ס ואף אחד לא רוצה להכין איתו עבודה שצריך לעשות בזוגות. המצב הזה מאוד מפליא אותי כי הוא תמיד היה מאוד מקובל בקרב הילדים. בכל מקום שהוא נמצא כולם תמיד רצו להיות איתו! מסתבר שהחבר הכי טוב שלא הוציא לו שם של שקרן בבי״ס ...
בקיצור הוא נהיה מאוד רגיש ואתמול שהוא סיפר לי את זה הוא היה על סף בכי והתנהג לא יפה לאחים שלו ולאחותו התינוקת שהוא חולה עליה!
אני לא יודעת מה לעשות ואיך לגרום לו להרגיש טוב יותר. אני ממש מרגישה חסר
אונים!
למישהו יש עצה לטיפול בבעיה כזאת?
אשמח לשמוע!
תודה

שלום רב,

ביתי בת 4 וחצי מתחילת השנה לא מעוניינת ללכת לחברות.
היא מאוד אוהבת לארח ולפחות פעמיים בשבוע באה אליה חברה אחרת, אך כשהחברות מזמינות אותה לביתן היא לא רוצה ללכת.
פעמיים קרה שהבאתי אותה לחברה ולאחר זמן קצר האמא של החברה התקשרה ואמרה שהיא בוכה ורוצה אותי, ובאתי לקחת אותה.
יש לציין ששנה שעברה כאשר הייתה קטנה יותר היא הלכה לחברות ונשארה לבד ללא שום בעיה.
אמנם עברנו דירה והתחילה גן חדש (גן ערייה), אבל הסתגלה יפה מאוד, רכשה חברות, היא אהובה על-ידי הילדים ומבחינתה שכל יום תבוא אליה חברה אחרת.

האם לקבל את המצב כמו שהוא ?
קיבלנו כבר לא מעט הזמנות שנאלצתי לסרב להן...
אני מרגישה שיש צורך לעשות משהו אך אני לא יודעת מה.

אשמח לעצה,
תודה

אובססיה לאוכל... איך נכון לנהוג?

שלום,
בני בן שנה ו- 4 חודשים.
החל ללכת לגן לאחרונה (פחות מחודש).

הוא נמצא בגן מ 8:00 ועד 16:00.

בסדר יום הרגיל שלנו-
כאשר הוא מגיע מהגן מחכה לו ארוחה בשרית מלאה וחמה.
וכן בדר״כ מקבל חטיף בוטנים/ ממתק חלווה או פרי כקינוח.

ואם רוצה לפני השינה- אז יוגורט/ מעדן/ פרוסה/ דייסה.

הולך לישון סביב 19:30-20:00

בשבוע האחרון מתנהג מוזר בכל הקשור לאוכל: מהרגע שנכנס הביתה ועד הרגע שהולך לישון (אבל ממש בלי הפוגה)- תמיד מוביל אותי למטבח בידו ורוצה לאכול...
יוצא שכל הערב הוא (ואני) מתעסקים רק באוכל.

שיתפתי את הגננת בכך שבימים האחרונים הוא גם חוזר מורעב ממש (כמו חייל שחוזר ממילואים) ובנוסף על העיסוק האובססיבי שלו באוכל. וכמובן שזה די חדש ומוזר לי.
ביקשתי יותר תשומת לב לנושא מצידה.

לפי הגננת, הוא אוכל ״בסדר״. הוא מתעקש לאכול לבד ושהיא גם מאכילה אותו במקביל.
אני די סומכת עליה, אבל אין לי באמת דרך לדעת.

שאלותיי:
1. איך נכון לנהוג מולו?
מחד, לג רוצה ולא אוהבת להגיד ״לא״ לאוכל (גם עלול לדעתי להגביר את הבעייה).

מצד שני, אם הייתי במקומו- בטוח הייתי מקיאה . הוא מערבב ואוכל כל דבר אפשרי (סוגים וכמויות).

חשוב: לפני מס׳ ימים היה עם וירוס שלשולים, ולכן ניזון 5 ימים מכלכלה מתאימה (אורז, תפו״א, בננות וכו׳). כל נסיון לתת לו משהו אחר באותם ימים הגבירו את השלשולים, אבל ניכר עליו שנמאס לו מהאוכל הנ״ל.

האם סביר יותר שקשור לכלכלת הוירוס או שהוא לא אוכל טוב בגן? או אולי שניהם?

2. איך הכי נכון לנהוג מול הגננת בכדי לקבל מקסימום שיתוף פעילה וכמובן לג להלחיץ?

תודה רבה,
אמא טלי

שלום,
הילד לא נותן לגזור ציפורניים ברגל. בידיים אין שום בעיה. ברגליים עד עכשיו עשיתי רק בשעות לילה. כבר שבוע אני לא מצליחה לגזור גם בלילה. הציפורניים גדולים וזה מפריע לו. הבעיה הזאת מגיל 3 שנים (היום הוא בן 6). היה תקופה שגזרתי לו גם כשהיה ער - זה היה נגמר בבכי של חצי שעה לציפורן אחד. מאז עד עכשיו עשיתי רק בלילות. איך להתחיל להרגיל אותו כמו כולם? תודה

שלום,
יש לי ילדה מקסימה בת 3. לפני 10 חודשים נולד לה אח קטן. לאחרונה, החלה לגלות רגשות קנאה ואף תוקפנות כלפי אחיה. עד כה לא הרגשנו בשינוי אצלה כתוצאה מהולדת האח הקטן. מדובר בילדה שתמיד התנהגה למופת, שמעה תמיד בקולנו, מעולם לא היו לה התקפי זעם או בכי וגם ביקשה את קירבת התינוק בכל הזדמנות (שנביא אותו אליה למיטה, לחבק אותו, לשחק איתו וכו'). הגננת תמיד תיארה אותה כילדה למופת, סבלנית, בוגרת ונבונה.
בשבועות האחרונים הילדה סובלת מהתקפי בכי תכופים, בעיקר כשמסרבים למשל לתת לה ממתק או להחליף בגד. כל דבר הופך למלחמה ארוכה ומתישה, שנגמרת לרוב בבכי וצעקות. היא משמיעה מדי פעם שתזיק לאחיה הקטן (דברים איומים כמו "לזרוק אותו במדרגות" או "להפיל אותו"). בנוסף, היא לא מאפשרת לו להיכנס לחדר שלה ולשחק בחפצים שלה. כל צעצוע שהוא אוחז בידו- מיד עובר לחזקתה בכוח.
הכי מעציב אותי שהיא ביקשה במספר הזדמנויות שאני לא אבוא לקחת אותה מהגן, שהיא רוצה מישהו אחר- כמו סבתא או דודה. יש לציין שהילדים נמצאים המון איתי, העבודה של בעלי תובענית, במסגרתה נסיעות תכופות לחו"ל לתקופות של שבוע ויותר (היה כך מאז ומתמיד). שאלתי בגן אם חל שינוי כלשהו, בהתנהגות שלה או ביחסיה עם החברים, ונאמר לי שלא הבחינו בדבר.
יש לציין שאני מקפידה אחת לשבוע לבלות איתה לבד אחה"צ, בלי אחיה הקטן, הצגה, קניון או בילוי אצל חברה.
אני פחות או יותר מבינה מדוע היא מתנהגת כך, אך אני פונה כאן כדי לקבל כלים להתמודדות.
הנני שוקלת לקחת ייעוץ מקצועי, בעיקר בגלל המהפך הקיצוני שעברה. זה מכאיב לי מאוד.
בברכה,
רוני

בני בן 3.5 עכשיו נולדה לו אחות שנראה שמאוד אוהב אותה ומתייחס אליה יפה מאוד .
הוא כול הזמן דורש משהו הוא דורש כמעט כול יום לטייל לקנות לו לעשות לו ושהא לא מקבל צורח ומרביץ לנו צועק לאבא שלו חוצפן ובוכה .
כול בוקר יש לנו מאבק מה ללבוש ורק הוא מחליט אי אפשר להלביש אותו רק הוא בוחר את הבגדים אני מפחדת לפגוע בו אז בדרך כלל נותנת אני נותנת לו איך אני מחזירה איתו את הגבולות מה לעשות איתו ואיך להרגיע אותו
תודה מראש

בס"ד

שלום בורכה,
יש לנו שני ילדים - בת בת 4 ובן בן 3 חודשים
בתנו בת 4 . ילדה נבונה ומקסימה.
היום חגגנו לה בגן יום הולדת והגננת סיפרה לי אחרי שהיא מאוד ביישנית בגן . לא עונה לשאלות ששואלים אותה, מפסיקה פעילות ברגע שמסתכלים עליה.
עם החברות היא פעילה ופטפטנית עד לרגע שמסתכלים עליה גננת מהצוות
הגננת שאלה אם היא גם בבית כזו והיא התפלאה לשמוע שאני מדברת על ילדה אחרת לגמרי. גודמא קטנה - הגננת ישבה לידה ושאלה אותה על צבעים והיא לא ענתה. ניסתה להסביר לה דף משימות והיא לא הראתה אם היא הבינה או לא אך אחרי שהגננת יצאה לרגע היא עשתה את הדף טוב מכל הילדים בגן.
בבית היא פעילה ומדברת ונבונה ויש לה ידע רב

מה עושים? איך משפרים לה את הבטחון בגן?
אנחנו מודאגים מזה

שלום רב, יש לנו 3 בנות , הבכורה בת 5.5 , ו-3,5 ושנה וחודש.
הבכורה נמצאת כבר שנתיים בגן חובה , בגלל שהיא הייתה בוגרת החלטנו לעלות אותה לפני הזמן לגן חובה. שנה הבאה היא צריכה לעלות לכיתה א' . היא מאוד יצירתית וויש לה קליטה מהירה . הילדה כל הזמן חוזרת ואומרת שמשעמם לה בעולם הזה, היא לא אוהבת את העולם.
מה אתם מציעים לנו לעשות ..?..

שלום,
יש לי ילד בן 3 וחצי, יש לו עיכוב בדיבור, והוא נמצא כרגע בטיפול אצל קלינאית תקשורת כבר יותר מחודשיים, בלי קשר לקלינאית, יש שיפור ניכר כל יום שעובר.
בגלל שאין תורים פנויים בהתפתחות הילד, התחלתי תוך כדי הטיפול אצל הקלינאית, טיפול אצל פסיכולוגית קלינית.
אני אנסה בקצרה להסביר שבהרגשה שלי הוא לא מתנהג כמו ילד רגיל, יש לו התנהגויות מוזרות, כגון: צעקות נוראיות בפתאומיות, מרביץ לסייעת, ורצון לשליטה שזה נוגע לילדים אחרים. חשוב לי לציין שלא הייתי מגדירה אותו כילד אלים.
הדאגה העיקרית שלי שהוא עדיין לא גמול. וכל הנסיונות כשלו. הבעיה היא לא שהוא מפספס, אלא שהוא מביע פחד ואי רצון להיגמל בצורה חדה וברורה. הוא יושב בסיר או בישבנון ובוכה. וכל דיבור על כך מרתיע אותו.
הוא מתאפק שעות ארוכות ולא עושה את צרכיו כל היום, וכמעט ולא מפספס בתחתונים.
הוא משתף פעולה עם הפסיכולוגית, אך קיוותי שתיתן כלים להתמודד עם מצב זה או עם מצבים אחרים. רק חוזרת ואומרת שהוא לא אוטיסט כמו שחשבתי ואין לובעיות תקשורת.אחרי כל מה שרשמתי, רציתי לשאול האם יש טעם בטיפול פסיכולוגי? כי אני ובעלי התרשמנו ששזה לא ממש עוזר.וכיצד אני מתמודדת עם כך שכנראה לבני יש איזשהוא טראומה או משהו רגשי בנושא הגמילה.
אשמח לייעוץ והכוונה או הפנייה לגורם מקצועי שיכול לעזור...תודה