פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב, אני גרושה ואם לילדה בת כמעט 3. הילדה גדלה במשמורת שלי והסדרי ראייה עם אביה כבר לא סדירים למעלה משנה. כמו כן היה נתק של כ - 4 חו' בהן הוא לא ראה אותה כלל. וההחלטה האחרונה שהתקבלה היתה שיראה ויחדש את הקשר במרכז קשר. האב הגיע לשם אך לא מוכן להמשיך בדרך הזו, ושוב נוצר נתק.
אציין שהאב רוצה לראותה, אך רק בתנאים שלו שכוללים, שעות משלו, לינה, חינוך ע"י הגברת טונים וכיו"ב. מיותר לציין כי אנו לא רואים את זה באותה עין.
כרגע הילדה מדברת עליו, אך כשבפועל הוא מתקשר לדוג', היא עונה וזורקת את השפורפרת, או לחילופין רצה ומתחבאה מתחת לשמיכה שלה ומצחקקת. היא קוראת לו שובבון קטן. להערכתי היא רוצה בקרבתו והיא גם אומרת זאת שהיא רוצה שהוא יבוא אלינו. היחסים בינינו אינם טובים, בלשון המעטה. האב הינו מקלל, צועק, ואלים. אינני רוצה להימצא בקרבתו והילדה לא רוצה להיות עימו בלעדיי. מה אפשר להגיד לילדה בת 3 בעניין זה?

בתי בת שנתיים ועשרה חודשים השנה היא התחילה גן חדש (לא גן עירייה) וחוץ מזה בסוף ספטמבר גם ילדתי. בימים הראשונים היא הלכה לגן בלי בעיות. אחרי מספר ימים מועט היא חלתה ונשארה איתי בבית במשך יומיים ומאותו רגע שהיא חזרה לגן היא התחילה לבכות מהבית עד הפריגה ממני או מאביה בגן (עדיין לא ילדתי). בהתחלה הילדה בכתה גם במהלך היום וגם כאשר משהו זר נכנס לגן כמו המורה למוסיקה או המורה לספורט. נכון להיום היא רק בוכה מהרגע שאני אומרת לה בואי נלך לגן עד שאנחנו מגיעות לגן הבכי מתגבר ולפי דברי הגננת אחרי כעשר דקות של בכי היא נרגעת ומשתפת פעולה בגן ויותר לא בוכה כל היום גם כשמשהו זר נכנס לגן.
שאלתי מה ניתן לעשות כדי לעזור לילדה להתגבר על הפרידה מאיתנו (בעיקר ממני) או לפחות להקל עליה?

אני ובעלי כבר תקופה דיי ארוכה נמצאים בלופ ביחסים. אחרי ניסיון בטיפול זוגי (שהופסק באמצע), ותחושה שאנחנו חוזרים שוב ושוב לנקודה הקשה בנינו ולא מצליחים להגיע לפתרון. לפני כמה ימים היה לנו שוב ריב גדול אחריו דיי הפסקנו לתקשר. אני כבר תקופה דיי ארוכה דיי ויתרתי על הלינק הרומנטי שיש בנינו ומתוך כך המעט שהיה דיי הצטמצם לאפס.
אתמול בבוקר עשינו שיחה בה הסברתי לבעלי שאני לא מצליחה לגדול לידו. וכך אי אפשר להמשיך. אני חושבת שהוא הריח "סכנה" ושלח לי מייל ענייני(וגם אימפולסיבי מעט) בו הוא חושב שכדאי שנפרד, הוא יחפש דירה ויפנה לעו"ד.
אני אתמול לא ישנתי בלילה, זה היה לי קשה מדיי.
אני חושבת שזה בריא לעשות פרידה, אחריה או שנצליח לגשר על פערים ולחזור או שלא.
יש לנו שני ילדים מקסימים וקטנים (5,2). אני רוצה לעשות הכל עם המון רוך ורגישות כלפיהם.
איזה מסר אתה מציע להעביר להם, איך להתנהג אתם בתקופה הקרובה. מאחר ואני כן חושבת שזה דינמי וכן האיש יכול לחזור הביתה אחרי זמן מה, וגם יש אפשרות של פרידה, אבל אני חושבת שזה לא בהכרח הסוף.
תודה על ההקשבה.

שלום רב. אני תושבת גן יבנה ובשבוע שעבר התארחתי אצל חמותי בבת ים בשל המצב הבטחוני הקשה שהיה בגן יבנה. אני חושבת לעבור לבת ים. האם נכון לשאול את בני בן השש מה דעתו האם הוא היה רוצה לגור בבת ים ליד סבתו? אני יודעת שכעקרון לא צריך לשתף ילדים בהחלטות גדולות כמו אלו אבל אני במילא לא בטוחה במעבר דירה אז הייתי רוצה מאוד להתחשב ברצונו של בני.

שלום, בעלי ואני פרודים, אנו גרים מזה כחודשיים כל אחד בבית הוריו ויש לנו ילד משותף בן כ-3, לא ברור האם נתגרש או שלא. כיוון שהתחלנו בשיפוץ לפני הפרידה מה שאמרתי לבן שלנו הוא שהבית בשיפוץ. הילד גר איתי. כמעט בכל יום בננו שואל מתי השיפוץ ייגמר (כנראה מתכוון לשאול מתי המצב יחזור לקדמותו והמציאות של המגורים המשותפים תחזור לקדמותה). לפני כמה ימים הסברתי לו בפעם הראשונה שלפעמים לא מסתדרים ואבא ואמא לא מסתדרים ומתווכחים ואפילו הוא היה עד לכמה מהויכוחים ולכן אנחנו כרגע לא גרים ביחד. היה נראה שבננו "מבין". אך שאלתי איך להמשיך להציג את פני הדברים, מה לאמר ומה לא לאמר לו (לבננו הקטן)
תודה רבה על העזרה.

שלום נכדי בן 6 ולומד בכיתה א,הילד ילד רגיש ועדין ,לא אלים ביום יום, אבל יש לו פטיל קצר,שגורם לו ,לא לחשוב פעמיים אם מציקים לו,מכיוון שהילד מוצק כל דחיפה או כל הרמת יד שלו ,הצד השני נפגע,הנכד נבדק ולא נמצאה אצלו שום בעייה וגם לא בעיות של קשב וריכוז,מבטיחים לו פרסים על התנהגות טובה,זה עובד שבוע שבועיים עד שמצליחים להרגיזו,ומיד מגיע הדחיפה /מכה למציק שלפעמים נגרם גם נזק
וכמובן מיד מריצים את ההורים,ומיד השהיית הילד
מה ממליצים לעשות

ילדתי בת ה- 6 מאוד חברתית , מתחברת מאוד בקלות ומיד רואה בכל אחד חבר או חברה. יש לנו שכנה הגדולה ממנה בשנה והן מאוד אוהבות אחת את השניה, אך בתי כל הזמן רוצה ללכת ולהיות איתה ולהזמינה אלינו הביתה, הילדה השכנה לפעמים פוגעת בה ומעליבה אותה בכל דרך אפשרית, וילדתי עדיין רוצה ללכת אליה , איך אני יכולה למנוע ממנה את הרצון העז להיות איתה , גם כשהיא שומעת אותה מעבר לדלת היא ישר קופצת ורוצה לצאת אליה, המצב די הדדי אך השכנה יותר מאופקת ונהנת כנראה מהשליטה המוחלטת בבתי. כשאני שואלת את בתי למה היא רוצה ללכת אליה אחרי שהיא מעליבה אותה התשובה היא שהיא נחמדה .

שלום רב, יש לנו שני ילדים, הבכור כבן 8 והשניה בת 5. הבת מאז לידתה עם עוצמת תגובה מאד גדולה, ומזג מאד סוער, נטיה לבכי וצרחות אינסופיות. ילדה חכמה וכשרונית, אולם הולכת לאיבוד בסערת הרגשות. היום אנו בתהיה האם לפנות לאבחון וטיפול עבורה. בגן הגננת מציינת את השתלטנות, הקיצוניות והקושי ביחסים בינאישיים. אולם בגן עומדת בד"כ בכללים ובבית מתפרקת. נציין שמדובר בהורות רגועה של שני בני הזוג, עם גבולות מאד ברורים וסבירים שיודעים לעמוד עליהם. אנו מקפידים מאד לחזק על התנהגות חיובית, ועובדים על יצירת אוירה חיובית ונעימה בבית. כמו כן לאור הסערה של הבת, אנו לאחר תקופות ארוכות של הדרכת הורים בענינה. לציין גם שהאח הבכור הוא ילד נעים הליכות מאז ומעולם ללא כל בעיות התנהגות. ויחד עם כל זה אנו מגיעים עימה למצבים מאד קיצוניים, של בכי וצרחות של כשעה וחצי, שתלטנות אינסופית, התחשבנויות, דיבור לא נעים וכו. אינה גמולה מפיפי בלילה ואין לה מוטיבציה להתקדמות לכיוון של בגרות רבה יותר. בעבר גם גילינו כמה בקלות היא מפתחת חרדות, אך בהכחדה של חרדות (מחיות למשל) הצלחנו לטפל באופן התנהגותי הדרגתי לבד. אולם הסערה הרגשית וקשיי ההתנהגות עדין עימנו. וכאן נחלקות הדעות. אשתי סבורה כיום שיש לילדה בעיות אורגניות והיא זקוקה לאבחון וטיפול רגשי/כימי/אחר ובדחיפות. אני סבור שהיא ילדה מאד קשה, אולם שאין פתרונות קסומים ויש להמשיך ולעבוד על הגבולות ועל ההחזקה בבית. מה דעתכם ?

שלום
יש לי ילד בן 6 שהתחיל השנה כיתה א' .
מגיל 5 וחצי בערך התחילה בעיית סטריליות המתבטאת באופן הבא :
הילד לא מוכן לשבת על משטח משופשפף,דהוי , ולמשל יש לי ספה שהילד הקטן הקיא עליה וניקינו אותה לחלוטין ומאז הוא לא מוכן לשבת שם .
מאוד מציק לו בבית ספר שהילד שיושב לידו נוגע לו בחפצים .
אם הספרה או האות לא יוצאת כמו שצריך הוא יכול למחוק ולמחוק עד שייצא כמו שהוא רוצה.
הוא לא מוכן שאנחנו המשפחה נשתה מהכוס שלו או הבקבוק שלו .


מה עלי לעשות ? לאן לפנות ?
האם זה יחלוף או שצריך לט]ל במיידית ?
אשמח לתשובה ועצה

ילד בן 9, רגיש מאד, עדין ויצירתי. לפעמים אני מרגישה שהוא "טוב מדי" (תמיד עושה מה שמבקשים ממנו בלי להתווכח, ומנסה לסייע לאחרים). לאחרונה גיליתי שיש לו פצע נפוח על היד, הוא התחמק מלענות מה קרה לו, אבל אחיו הקטן "הלשין" שכאשר הילד מתעצבן עליו הוא נושך את עצמו. ניסינו לדבר עם הילד שמותר לכעוס, ויש כל מיני דרכים לבטא כעס, אבל הוא לא ממש מגיב לכך. אני תוהה מה לעשות. אני גם תוהה האם זה קשור למנהג שהיה לו לכרסם את השרוולים. ברור לי שיש כאן מצוקה קשה שהילד לא מוכן לבטא, וזה מאד מדאיג אותי (במיוחד משום שאנחנו משפחה שבה צועקים ומתעצבנים, אבל גם מבטאים חיבה בצורה מאד מופגנת).

בתי בת 5.5 בגן חובה, ילדה מאוד חברותית ואהובה על כל הכיתה, יש לה ביטחון עצמי טוב ומדברת יפה וברור.. העניין שבגן שלה יש את בת דודה שלה, שבתי כל כך מתחרה בה, והמורה מספרת לי שהיא מתחרה אך ורק איתה בכיתה ועושה את המקסימום לקבל כמוהה מחמאה ברגע שהמורה נותנת לקרובה מחמאה.. היא מנסה להפריד ביניהם בלהסביר שניתן לבנות קשרים עם בנות אחרות וכן לבתי קשר טוב עם כולן.. אבל עניין התחרות הזה מפריע קצת בהרגשה עם הקרובה והוריה שהם מעורבים ומסבירים שניתן לבנות קשרים אחרים.. בבית היא תמיד נותנת דוגמה שהילדה הזו עושה כך וכך ולה אין דבר מסוים כמו שלה וכו'... האם ילדה תחרותית תיתקל בבעיות בעתיד?
נא תשובתכם ותודה מראש

שלום,
הבן שלי בן 3 סובל מעצירויות ומטופל אצל רופאת גסטרו ולוקח באופן קבוע נורמלקס.
ישנן תקופות שבהן העצירות חריפה ויש לו יציאה פעם בשבוע וכתוצאה מכך יוצאת לו צואה קשה מאוד מאוד אשר מכאיבה לו.

מקרה העצירות הקשה האחרון היה כאשר נגמל מחיתולים לפני 4 חודשים. ועברנו שבועות קשים עד שחזרנו לתלם. במהלך השבועות האלה הבן שלי היה עושה את צרכיו בשירותים, אך בסבל רב.

מאז הוא לא מוכן לעשות את היציאות שלו בשירותים אלא בתחתונים. בהתחלה הוא היה שומר את הצואה. כלומר, מתאפק - העיקר לא להיכנס. כל ההסברים והשכנועים לא הועילו (לא הובטח לו פרס כלשהו, רק הרגשת נוחות ושחרור).
יום אחד, מרוב שהתאפק, הצואה יצאה בתחתונים - ומאז (כמעט חודשיים) הוא עושה את הצואה שלו בתחתונים.
אודה לכם באם תוכלו לייעץ לי לעזור לו להיכנס חזרה לשירותים לעשות את צרכיו.
לציון רק, הוא עושה פיפי רגיל..

יש לי 3 ילדים בני 14 ,11 ו-3.5 האחרון "מוציא אותי מדעתי". הוא עקשן ובכיין בצורה שלא חוויתי בעבר עם ילדי הגדולים.
בחודשים האחרונים מאז כניסתו לגן עירייה (פעם ראשונה שלו במסגרת לימודית) הוא מנוזל. לפעמים עם חום,לפעמים כאבים באוזן,וכו... ניסיתי להזמין רופא הביתה אך הוא סרב בתוקף ואף הרביץ לרופא. כשלקחתי אותו לקופ"ח הוא זרק את עצמו לריצפה ולא נתן לו לבדוק אותו. בדרך לא דרך עשיתי לו ספירת דם וגילו שיש לו דלקת שמצריכה טיפול אנטיביוטי.מיותר לציין שהוא לא מוכן לקחת את התרופה ואפילו מקיא כשאנחנו מתעקשים ומחזיקים אותו חזק בין הידים. אנחנו אובדי עצות,לא יודעים למי לפנות ואיך "לטפל" בתופעה הזו. אני מקווה שתוכלו לעזור לי התייאשתי.

שלום,
בתי בת החמש הודיעה לי פתאום,חבל שאבא לא גר איתנו.
אנחנו גרושים מאז שהיא בת 2.5 מעולם לא הסברתי לה שום דבר בנושא.
אני מעוניינת לדבר איתה על הנושא ואני גם חושבת שאוטוטו היא גם תישאל מדוע אבא לא גר איתנו.
מהי הדרך הטובה ביותר להסביר ומה להגיד?

תודה ויום טוב.

שלום, רציתי לשמוע את חוות דעתכם.
אני בת 43 רווקה, בן זוגי בן 44 גרוש + ילדה בת 14. לא גרנו יחד מבחירה של שנינו, היינו יחד 5 שנים.
נפרדנו לפני כשבועיים ביוזמתו,5 שנים שניתן לומר שבהן הסתדרנו טוב. והוא הרעיף אהבה גדולה. בחור מקסים.
במהלך השנים הללו, טרם הכרתי את ביתו, גם כשרציתי הוא טען, שהוא ניסה כמה פעמים לשכנע אותה והיא לא היתה מוכנה בשום אופן להכיר אותי, ומכאן ששבתות כמעט שלא בילינו יחדיו מהסיבה שהילדה היתה איתו כל שבת, אל תשאלו אותי איך זה שהאמא וויתרה על הילדה בשבתות, אבל אלו הסדרי הראיה שהם קבעו מלכתחילה מאז הגירושים, הילדה אצלו כל שבת ובמהלך השבוע אצל האמא.
יש לציין שהוא היה בחור מדהים, אוהב ומעניק ללא גבולות. (עלי העיב מידי פעם העניין שהבת לא היתה מוכנה להכיר אותי כי זה מנע מאיתנו לעשות דברים יחדיו בשבתות וחגים, ועיצבן אותי עוד יותר שהוא לא פותר את העניין אולי בייעוץ מקצועי איך לעשות זאת נכון) לפני כשבועיים הוא ביקש פסק זמן (מבחינתי פרידה) היות וסיפר שהעובדת הסוציאלית מבית סיפרה של הבת קראה לו לשיחה ונאמר לו בשיחה שיש ירידה משמעותית בלימודים, שהבת אינה אוכלת (אני לא יודעת אבל אולי מדובר בסוג של אנורקסיה אבל לא בטוחה), מגיעה עייפה מאוד לבית ספר, והוא מבחינת הילדה הדמות הדומיננטית והמגוננת, וכנראה יש לה חרדה שיעזוב אותה, או שמרגישה שהוא לא מספיק איתה ,לי בעצם אין מושג מה חומרת הבעיה עם הילדה, אך הסביר שכעת הוא חייב להקדיש את כל כולו בביתו, וזה אומר בתקופה זו ייקח אותה כל יום אליו, לדבריו הוא לא רוצה לעשות לי עוול ושאהיה מתוסכלת מהמצב, או שאהיה איתו כשהוא מוטרד ולא מצליח לשמח אותי, הוא בחר בנתק מוחלט בטוענה שלא רוצה להפריע לי בחיים גם אם אחליט לצאת עם אחרים, היות וביתו תצטרך בתקופה זו להיות אצלו כעת יום יום.
מספר ימים לאחר הפרידה היות והנושא הציק לי מאוד ונשארתי עם סימני שאלה, רציתי לאמת את הנושא שאכן הסיבה לרצון שלו להיפרד זה ביתו ולא דברים שנוגעים אלי שגרמו לו להחלטה הזו.
באותה שיחה אמר הוא שהוא אוהב אותי ושלא אתעסק בכלל בניתוחים לגבי, והסיבה היא נטו ביתו היות וצריך להקדיש את כל כולו, ואמר ש:"אם אנחנו נצטרך להיות ביחד אנחנו נהיה בסוף".
אני מרגישה שליבי נשבר, ומאוכזבת מאוד שלא בחר להתמודד עם הקושי יחד איתי, גם אם זה אומר שאצטרך לוותר ולראות אותו מעט מאוד, גם שיחות טלפון אין ביננו כעת, פשוט נתק.
מה אתם חושבים ? אשמח לשמוע את חוות דעתכם.
איריס