פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
בתי בכיתה ה'. בכיתתה לומדת ילדה שהיא בעצם "מלכת הכיתה" או הדמות הכי פופולרית בקרב הבנות. יש בה תכונות מנהיגותיות אבל הן מנותבות לכיוון השלילי של נהגת חרמות, נידוי חברתי והצקות בלתי פוסקות. לראשונה בתי במוקד. הבת הזאת מרחיקה את כולן ממנה (מנסה) ו"שתי סגניותיה" משתפות עימה פעולה ויורדות לחיי בתי. פנינו להורים של אותה בת ונתקלנו באוזניים אטומות וכבר היינו על סף ריב (מה שלא רצינו) עם הוריה. פנינו למחנכת כיתתה שבאמת מנסה ופועלת (מה שראינו בשנה שעברה) ואנו כל הזמן מנתבים ומחזקים את בתנו. קשה לה , היא מרבה לבכות ואנחנו די חסרי אונים ו"לוקחים מאד ללב" . כבר חשבנו לפנות לאותה בת ולדרוש שתתרחק מבתנו אך אנו חוששים מצעד זה. מה עוד עלינו לעשות?

תודה.

קצת רקע: אני גרושה זה שנה וחצי בני בן 2.5 במשמורתי. לאחרונה בכל פעם שהוא כועס או לא מסכים איתי הוא סוטר לי ולפעמים בחוזקה. ניסיתי כיסא חשבה כמה פעמים, ניסיתי לרדת לגובה העיניים כמה פעמים ולדבר איתו ולהסביר לו שכשהוא כועס הוא צריך לדבר איתי ונפתור זאת ביחד. בדרך כלל זה קורה לפני האמבטיה כי הוא מסרב להתקלח. אני זקוקה לפיתרון בדחיפות...
תודה וחג שמח...

שלום רב,
בני הבכור בכיתה א בן 6.5. יש עוד אח בן 3.5
כשהיה בגן היה ילד מאד נעים, היו לו חברים, היה מנומס ורגוע ואפילו לפלף קצת. רק בגן חובה התחיל להחזיר אם היו מרביצים לו וכד'. היה אהוב על הגגנות, ילד מרצה שעשה מהר וטוב כל מה שאומרים לו וכד'.
היום בכיתה א' הילד השתנה מאד. הוא חוצפן (גם בבית אבל בעיקר למורות בבי"ס) הוא לא תמיד משתף פעולה, הוא מאד חכם קורא וכותב יפה מאד יחסית לכיתתו ולקצב ההתקדמות בכיתה. מבין המובילים בתחום הלמידה. אבל מבחינה התנהגותית יש שינוי קיצוני.
לפעמים אני שמחה שהוא תפס קצת בטחון ומרשה לעצמו להחזיר לילדים (פיזית ומילולית) ושהוא מרגיש מספיק ביטחון ל"ענות" למורות כשהוא מרגיש שיש לו צורך..
אבל, לפעמים אני לא בטוחה שזה מביטחון אלא אולי הוא משדר איזו מצוקה.
בבית יש לו גבולות (והוא בד"כ עומד בהם), עושה את המטלות שלו , בוגר ומתפקד יפה (מתקלח לבד, מצחצח שיניים, עושה שיעורים בלי שאזכיר לו וכו) .
השאלה היא מה לעשות עם הטלפונים מהמורות שאני מקבלת שהוא מתחצף. האם זה שלב התפתחותי או מראה על מצוקה.האם הוא "מתבגר" ובודק גבולות ומנסה למצוא עצמו חברתית בכיתה ובעולם?
הוא מקבל זמן איכות איתי כל ערב לפני השינה, בו אנחנו גם מדברים על היום שהיה והוא משתף (מעט) מבי"ס, בחברים וכד'.
אני גם יודעת שהוא נגרר אחרי מס' ילדים "שובבים" בכיתה ואולי גם זה משהו שצריך לבדוק.
קצת מגששת באפילה פה...
תודה

שלום רב
הבן שלי בן 12 ,
הילד האופי שלו קצת לחוץ באחרונה הוא כל הזמן בודק דלת כניסה שואל שאלות האם סגרנו דלת, שיוצאים ביחד מדירה לטיולים הוא שואל האם בודקנו את הדלת את המכשירים חשמליים בבית, כש שומע צילצול בבית אני ראה כש הוא בלחץ, כאילו הוא מפחד שמשהוא יפרוץ לדירה
האם אני צריכה לבדוק את הפחדים אצל פסיכולוג
בברכה,
אלונה

שלום רב...
ביתי בכיתה ב', הקטנה מבין הילדים [5] בסוף שנה שעברה היא החליטה שהיא לא הולכת לבית הספר...דבר שהיה מלווה בצעקות וצרחות מצידה.

הטיפול של יועצת בית הספר החמיר את המצב,. בהיתיעצות עד הצוות של בית הספר הוחלט על מטפלת בהנחיית הורים.... אני ואישתי נפגשנו איתה והיא הנחתה אותנו ליצור חוקים ברורים בבית. והעניין באמת ניפתר למראית עין....היא הלכה לבית הספר.

לפני כשבועיים התחיל הכל מחדש...היא לא הלכה כשבוע וחצי.... בדיבור איתה היא לא יודעת לומר למה.

הלכנו שוב ליועצת והיא הנחתה אותנו לא לוותר אלא לשים אותה בכוח בבית ספר וללכת....דבר שבנתיים לא הוכיח את עצמו כי היא אמנם בבית ספר. אבל לא ניכנסת לכיתה אלא יושבת בחוץ במשך כל היום.

עוד חשוב לציין שלילדה יש פחדים...היא לא ניכנסת לשירותים בבית אלא אם מישהו עומד לידה., היא לא מתרחצת לבד. לא הולכת לחדר שלה לבד...לא נירדמת לבד.
אמנם אני לא איש מקצוע אבל הדבר הזה מדליק אצלינו הרבה נורות. אך המטפלת טוענת שהיא מנסה אותנו.

חשוב לי עוד לציין שהיא כמו שכתבתי הקטנה מבין החמש ועם אף אחד לא הייתה לנו בעיה דומה.

יש לי חשש גדול שבדרך הזאת אנו מכבים לה את הנפש....כל הנושא הזה מערער את כל הבית ואת השקט הנפשי של כולם.

שלום רב,

קצת רקע: בעלי ואני פרודים כבר חצי שנה, יש לנו שלושה ילדים- 5.5 ,2.5 ו4 חוד'.
אני גרה אצל הורי והוא אצל ההורים שלו.
בהתחלת התהליך היה קושי מאוד גדול עם הבת הבכורה, התקפות זעם, צעקות, עצבות וכו'. זה לא היה כל הזמן אלא בגלים. כסידרנו לו"ז דיי ברור וקבוע למפגשים, אני ראיתי שיפור עצום מבחינת הילדה. היתה השלמה מסוימת עם התהליך והפרידה. בימים האחרונים יש שוב התקפות זעם וקוטביות גדולה בהתנהגות שלה. רגע היא שמחה ונעימה כמו שהיא יודעת להיות ורגע היא כועסת וצועקת ומתמרדת ומוציאה את כל הבית מאיזון. הבת שלי בוגרת וחכמה מאוד ויודעת להביע את עצמה בצורה יוצאת דופן. אחרי שהיא נרגעת מכל המהומה, היא טוענת שהיא עשתה את זה כי התגעגעה לאבא... (במהלך ההתפרצויות היא לא מזכירה אותו בכלל).
אני מאוד מנסה להכיל אותה ולתת מקום להבעת הרגשות.
השאלה איך מתמודדים עם זה נכון?! ניסיתי בעדינות בשלוה וברכות וזה לא עובד... ניסיתי בכוחניות ובהצבת גבולות וזה גם לא עובד... אשמח לקבלת יעוץ!
תודה,
קרן

שלום רב,
בני בן 8 מאז שהוא היה בגן הוא מאד איטי בכל ההתנהלות שלו
אכילה, להתלבש,עם הגיל זה המשיך להכנת שיעורי בית,להתקלח.. כל דבר לוקח לו המון זמן דבר שהוא חריג. כי מאז שהוא בגן הגננות אמרו לי שהוא איטי.
לא אוהבת את כל התיוגים השונים של קשב וריכוז וכדומה.אז אני לא ממהרת לחשוב שיש לו בעיה
לדוגמא- הוא צריך להעתיק מהחוברת משפטים הוא מעתיק עם שגיאות כתיב(הוא לא צריך להתאמץ או להתרכז .פשוט להעתיק גם עושה את זה מאד באיטיות משימה שלוקחת גג 10 דק' הוא יעשה בחצי שעה ויותר,וגם הוא מעתיק בשגיאות.
קורא מאד לאט יחסית לילד בכיתה ג'.
לא אוהבת את כל התיוגים השונים של קשב וריכוז וכדומה.אז אני לא ממהרת לחשוב שיש לו בעיה אבל האם אני צריכה לקחת אותו לאיזה שהוא איבחון? או שזה שכיח ולא להתרגש ולעשות עניין.
לפעמים אני ממש כועסת וצועקת עליו בגלל האיטיות והשגיאות כתיב
מבקשת עזרה תשובה ..תודה רבה שיר

שלום, אני זקוקה לעצתכם, ביתי מאז מבצע עמוד ענן והירידה למקלט החלה בשבוע האחרון בעיקר לפני השינה לחשוש מהמוות היא בכתה אתמול בערב במיטה ושאלה אותי מה קורה למי שמת וכו' מה עלי לעשות או לומר לה. בבקשה תגובתכם

שלום לכן,
אשמח מאוד לייעוץ לגבי הבת שלי: היא בת כשנתיים וחצי, ובזמן האחרון במהלך כל היום בכל סיטואציה שהיא רואה ילד ברחוב, או בטלויזיה, או בספר, ולפעמים אפילו לחפצים דוממים - היא ישר שואלת איפה אבא שלו, ואיפה אמא שלו..
כלומר, כל הזמן מחפשת את נוכחות ההורים, גם שלה, אם אנחנו לא נמצאים והרבה פעמים גם עבור ילדים אחרים וחפצים. היא כל הזמן מתעסקת בזה. אין שום רקע של נסיעה ארוכה או משהו בסגנון, אף פעם לא עזבנו אותה ליותר מלילה שבו נשארה אצל סבא וסבתא, אבל במשך כמעט כשנה יש תחושה שהיא מאוד מאוד קשורה אלינו ויש לה סוג של פחד מלהיות בלעדינו.
אני פשוט תוהה לעצמי האם זה משהו שבאמת מטריד אותה ואם יש דרך שאפשר או כדאי לטפל בזה..
תודה!
נירית

בני בן ה4 פעיל מאוד ומשתולל כל היום, לא ישן צהריים, לא במסגרת כרגע, חולה ונשאר בבית. בגן היה כמה ימים וישר נדבק שם.
על ערב אני משכיבה אותו לישון ותמיד שמה לו תכניות עדינות בטלביזיה כי כך הוא נרדם כבר שנים, תכניות שקטות כמו מיקי מאוס או טום וג'רי ולא דברים צעקניים.
הילד נשאר ער עד 11 או 12 בלילה. העיניים שלי כבר לא מחזיקות.....אני מרגישה שאין לי חיים משל עצמי, אפילו לשבת בערב לשתות סתם תה לבד אין לי אפשרות.
הוא שוכב במיטה, מחזיק בידי, ורואה תכניות עד שנרדם ולא פות מ11 בלילה.
מה גורם לזה?
האם כל הפעלתנות שלו לא גורמת לו להתעייף ולהירדם?
ישנם דרכים לעזור לו להירדם? בעבר נתתי לו גלימון שזה טבעי ולא עזר לו.
כמו כן הילד נרדם רק באור מלא בחדר ולא נורה קטנה, יש לו פחדים מחושך ורוצה רק אור חזק. ממש הייתי שמחה להכוונה מה לעשות....אולי הצעות ייעול, אני פשוט מתחרפנת.....מרגישה שאין לי דקה לעצמי בערב, פשוט צונחת אחריו למיטה כמו מתה.
תודה.

שלום
בתי בת 4 שנים ,תאומה. בחודשיים האחרונים החלה להכניס באובססיביות את הידיים לפה, מלקקת את האצבעות בלי הפסקה יש לציין שהיא עדיין משתמשת במוצץ ולא מוכנה להוציא אותו מהפה, כשהוא לא בפה שלה , היא מתחילה להכניס ידיים וללקק את האצבעות. זה משהו חדש , אף פעם לא הכניסה ידיים לפה. בספטמבר האחרון נכנסה לגן חדש(פרטי) ולאחר חודש זה התחיל. היא עושה את זה גם בגן וגם בבית, נראה לי שהיא אפילו לא שמה לב לזה כבר.

שאלתי היא ממה התנהגות זאת יכולה לנבוע? אין לה שום דבר שמפריע לה בתוך הפה.
האם אני צריכה לפנות לגורם מקצועי על מנת לבדוק את זה ? או פשוט להניח לזה ולהתעלם?

אודה לתשובה.

שלום רב,
בני בן שנה ושבע ועושה המון דברים דווקא. גם כשאני אומרת לו בטון אסרטיבי שאסור לעשות את זה וחוזרת על כך מספר פעמים זה לא עוזר והוא פשוט מתחיל לבכות ועושה זאת שוב. הבעיה העיקרית היא בארוחת הערב, כשהוא זורק את האוכל והשתיה על הרצפה בהפגנתיות ועושה רושם שהוא נהנה מלבחון אותנו כשהוא עושה זאת. אני לא בטוחה מהי הדרך הנכונה להתמודד עם זה. נראה שכשאני חוזרת ואומרת שאני לא מרשה משהו הוא פשוט עושה זאת שוב עד שלבסוף הוא מגיע לשלב של בכי היסטרי. מה כדאי לעשות?

בני בן ה-3 בוכה הרבה ומייבב הרבה (בוכה ללא דמעות ומדבר בטון בכייני).
בבקרים לפעמים גם מיד אחרי שהוא מתעורר הוא בוכה מהמיטה בלי סיבה.
אני ניגשת אליו, מחבקת אותו, מנשקת אותו, אומרת לו בוקר טוב ומזמינה אותו לסלון לשתות את החלב של הבוקר.
בדרך לסלון, אם במקרה הוא מקבל מכה, ולו הקלה ביותר, הוא מתחיל לבכות ולהתעצבן.
אני ניגשת אליו, מנשקת את המקום הכואב ואומרת לו שזה יעבור.
הוא מתיישב על הספה בסלון וכשאני מגישה לו את החלב, אם דבר הכי קטן לא מוצא חן בעיניו (כמו חלב טיפה קר או טיפה חם) הוא פורץ בבכי.
במקרה כזה אני כבר מתעלמת מהבכי, מניחה את החלב לידו ואומרת לו שכשהוא ירצה, הוא יקח לבד.
אחר כך הוא מחליט שהוא רוצה להחליף בגדים וכשלא מצליח להתפשט לבד מתחיל לבכות.
אני מחליפה לו במקומו בגלל שאין לי זמן לויכוחים בבוקר.
אם לא היה בוקר, הייתי אומרת לו – תחליף לבד או שלא תחליף בכלל כי אמא מלבישה אותך רק אחרי מקלחת (הוא אוהב להחליף בגדים כמה פעמים ביום).
אנחנו יוצאים בשעה טובה מהבית ובחדר המדרגות רגלו נתקעה בטעות במדרגה, הוא מתחיל לבכות ולהשתטח.
אני מתקדמת במדרגות ואומרת לו שאם לא יבוא אחריי ישאר לבד מאחור.
הוא בוכה שאני אשא אותו על הידיים אך אני מסרבת (יש לי תינוקת ביד, הוא כבד לי וכואב לי הגב) ומציעה לתת לו יד. הוא מסתפק ביד בחוסר שביעות רצון, וככה אנחנו ממשיכים לעלות במדרגות ביחד.
ככה פחות או יותר נראה כל בוקר.
אז אולי הוא עייף כי לא התעורר לחלוטין עדיין, אז אחרי הגן המצב קצת פחות גרוע, אבל הבעיה עדיין קיימת:
כשמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא מייבב ולעיתים בוכה.
דוגמאות לדברים שלא מוצאים חן בעיניו: כשנשפך עליו קצת מהשתייה שלו (אז הוא בוכה חזק ומשתטח), כשצריך לצחצח שיניים, כשמקבל מכה ממש קלה.
בלילה – אם בורח לו פיפי במיטה, מתעורר, בוכה בכי היסטרי עד שאני מחליפה הכל והוא חוזר לישון. כל הדברים שאני אומרת כדי להרגיע אותו, לא עוזרים.
אני אומרת לו שזה לא נורא ומחר ישתדל לעשות בשירותים, שאמא גם עשתה פיפי בלילה במיטה כשהיתה קטנה, שלא קרה שום אסון וזורקים הכל לכביסה וכדומה.
באופן כללי, לרוב אני מגיבה ב"דבר ברור, אחרת אני לא מבינה אותך" או "כשאתה בוכה אני לא שומעת אותך" ובאמת לא מתייחסת עד שהוא מדבר יפה,
אבל המצב לא משתפר כבר כחודשיים.
אני רוצה גם לציין שהעוצמה של הבכי תלויה במצב הרוח שלו באותו יום. יש ימים שהוא יותר שמח ואז בוכה הרבה פחות ויש ימים שהוא פחות שמח ואז בוכה המון. מכל עניין פעוט.

אני תוהה אם יש סיבה אחת מובהקת להתנהגות זו או שזה מכלול של סיבות.
אני גם רוצה מאוד לדעת כיצד אני יכולה לעזור לו להיות ילד שמח יותר ?

בתודה רבה מראש

הילדה שלי בת 3.5 ולפעמים אני מרגישה שהיא מתנהגת בצורה אובססיבית לגבי דברים למשל: אם היא רואה נעל הפוכה היא חייבת לסדר אותה אם יש מגירה פתוחה היא חייבת לסגור אותה, אם נופל לה משהוא כשהיא אוכלת על השולחן או על הבגדים היא לא תמשיך לאכול עד שאני אנקה וכל מיני דברים כאלה השאלה היא איך אני אדע אם זה נורמלי או לא?
תודה מראש

שלום, יש לי ילדה מדהימה בת 8 בכיתה ב', אני ואמא שלה גרושים כבר 3 שנים ובכללי אני לא גר בבית איתה 4 שנים יש לציין שאנחנו במערכת יחסים טובה מאוד והתקשורת בנינו מעולה עכשיו. הילדה מאוד אוהבת להיות אצלי בבית (אני מתגורר בבית הוריי כרגע) כי מפנקים אותה עד מאוד שם, בשנה שעברה הילדה הייתה מצטיינת בלימודים ומאוד אהבה לשבת וללמוד ולפתור תרגילים ולעשות חוברות אך השנה הכל התהפך, היא כל הזמן משקרת גם לי וגם לאמא שלה על השיעורי בית היא הביאה אותי למצב שבו אני כבר לא מאמין לה וכל יום שהיא נמצאת אצלי אני בודק לה את כל התיק ( כל מחברת וכל ספר), לאחר שלפני שבועיים שנתפסה על מספר שקרים יחד גם על הערות במחברת קשר וגם על אי הכנת שיעורי בית היא קיבלה עונש של שבוע לא לראות טלויזיה( היא כל הזמן נותנת לנו את התחושה שהטלויזיה הרבה יותר מעניינת אותה מכל דבר אחר בעולם) ולא נתנתי לה ללכת יום אחד לחוג ג'אז ( מה שגרם לה להכנס למצב של היסטריה מטורפת בכי צרחות בעיטות בשולחן ועוד- אני אציין ואומר שהיא ילדה שמחה מאוד אבל היא רגישה מידי מתחילה לבכות מכל דבר פשוט מכל שטות אפילו כשאומרים לה משהו שלא מוצא חן בענייה היא בוכה ) בת זוגתי שמאוד אוהבת ועוזרת לי עם הילדה מרגישה שלילדה יש התקפי זעם לפעמים, בכל אופן לאחר כל השיחות הרגועות מאוד החיבוקים והאהבה שאני מרעיף עלייה כמו כל משפחתה היא ממשיכה לשקר ופשוט לא מעוניינת לעשות שיעורי בית ואפילו לפעמים נותנת תשובה חצופה " מה אסור לי לשכוח" אני כבר לא יודע מה עוד לעשות ואיך לדבר איך לגרום לה להפסיק לשקר כל הזמן כי מלבד לשקר על כל מה שקשור לבית הספר היא לא משקרת בכלום ואפילו להפך אם מספרים לה סוד "בצחוק" על סבתא לדוגמא היא ישר תרוץ לסבתא שלה ותספר לה מה אמרו... תעזרו לי בבקשה אני לא רוצה לתת לה להדרדר כי אני יודע למה היא מסוגלת וכמה שהיא יכולה..