פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
בני בן 5.5 , ילד מקסים וטוב .
בתקופה האחרונה כליצירה או מלאכה שהוא עושה בחוג או בביה"ס אחרי שהוא מראה לי הוא הורס או משחית .
כשאני שואלת למה הוא הורס דבר ככ יפה שהוא עשה הוא אומר שזה לא מעניין אותו.
דוג' הוא חוזר מחוג אלקטרוניקה נהנה ברגע הראשון ואחרי כמה דקות או שעות הוא מפרק וזורק את מה שעשה.
מה זה יכול ללמד על הילד??
תודה מראש,

שלום !
רציתי להתייעץ בנוגע לביתי בת ה- 6 העולה לכיתה א'.
לאורך השנים הפרידות בבוקר בגן היו קשות מלוות בבכי והכל הסתדר לאחר כמה דקות הגננות תמיד אמרו שהיא משתתפת ומקסימה "והיא עושה את זה רק לי " בחודש האחרון היא לא נותנת לי לזוז ממנה במיוחד אם אני צריכה לצאת מהבית לשעה קלה וסידורים היא מתחילה לבכות וגם לילל בטון מפונק שלא אלך וזה גם מגיע לבכי היסטרי שמקשה עלי מאוד אך אני לא מוותרת ויוצאת לסידורים היא נשארת עם אביה שמשחק ומצחיק אותה וטוען שלאחר כמה דקות הכל עובר ,או עם סבתה שהיא מאוד אוהבת ונתמכת בה.אני חייבת לציין שאני עובדת מהבית והיא תמיד לידי בסביבתי אני לא משאירה אותה בצהרון או בייביסיטר ואני לא מרבה לצאת מהבית...ככה שאין לה "חסכים" ממני.
אני מאוד חוששת מתחילת השנה מהשינוי -כיתה א' שלא תהיה לי עזרת הסייעת שמכניסה אותה "בכח" לגן .
אשמח לעזרה כלשהי..
תודה, מיכל

בני בן 4.5, כל הסימנים מראים שיש לו ADHD.
כחלק מזה - הוא נוטה להיעלב בקלות מילדי הגן האחרים- מה שיוצר מעגל כי כשהוא נעלב מהם הם דוחים אותו יותר.

האם יש דרך לשפר את בעית היעלבות - היתר?
ולטפל בכך שהוא זוכר בעיקר שמישהו העליב אותו ולא שהוא גם שיחק איתו יפה באותו יום?

שלום בני בן 7.5 תמיד היו לא בעיות התנהגות בעיקר בבית
אבל בשנה האחרונה המצב החמיר בבית הספר הוא התפרץ על המורה בהלך השנה כבר שלוש פעמים.
היום היתה התפרצות בקיטנה על המנהלת כולל אלימות פיזית ומילולית של הילד.
אני מטפלת בילד בטיפול באומנות במשך כ- חודשים אני חסרת אונים ולא יודעת מה עלי לעשות אשמח לקבל התיעצות דחוף

שלום ותודה... הבן שלי בן שנה וחצי וזו שאלה של סוג של אמא טרייה...
הוא ילד עצמאי - אוכל לבד, נרדם לבד. הולך מגיל 11 חודשים.
ילד מאד מאד פעיל מתרוצץ מתלהב מצעצוע לצעצוע - הכל מאד מגרה אותו. יודע גם לשבת להקשיב לסיפור...

לאחרונה (נגיד חודש-חודשיים) הוא מאד מאד מפעיל אותי ואת בעלי שאנחנו בבית איתו. מקים אותנו, לוקח לנו את היד כשהוא רוצה שנשחק איתו. אנחנו כמובן נענים לו ומאד אוהבים לבלות את הזמן איתו. כשאני לבד איתו ועסוקה בכביסות או כלים וכ הוא יודע להעסיק את עצמו (אחרי נסיונות לקחת אותי כמובן מעיסוקיי שלא מצליחים לו).

העניין הוא שלאחרונה הוא ממש כמעט לא מוכן ללכת לבד בשבילי המושב הוא כל הזמן רוצה על היידים! אני מנסה לצחוק איתו ולשאול "איפה הרגלים" וכ אבל הוא לא מוותר וממש בוכה ועקשן. האם להתעקש? (לפעמים כשהוא בוכה אני מחבקת אותו וצוחקת איתו אבל לא לוקחת אותו על הידיים וממש צריל לשכנע אותו לזוז - עוזר אם יש כלב לרדוף אחרי וכ אבל הוא ממש מתעקש וסיבוב קטן הופך לשעה של קיטורים)
האם זה שלב? האם להתעקש? מתי "מחנכים" ומתי פשוט מקשיבים לצרכים שלו?
(אני בטוחה שלפעמים הוא פשוט עיף לדוגמא) - אגב, הוא לא ילד עגלה. כל פעם שהוא בעגלה הוא משתחרר לבד מהחגורה ונעמד עליה וצוחק)

ושאלה נוספת.. למה אומרים שילד ראשון הוא בדרך כלל רגיש? אני יכולה לראות את זה עליו לפעמים אבל האם זה גורף?
תודה רבה!!!!

הבת שלי בת 4 וחצי ילדה פעילה, מפותחת ודברנית -- בבית!
בגן-יש לה 4 חברים שמשחקת איתם, את השאר "לא אוהבת" או "מפחדת מהם".
עם הגננת והעוזרת-לא מדברת. רק בכן ולא ובתנועות גוף. בחוג תנועה לא משתתפת.
מה לעשות? איך ניתן לעזור לה?

ביתי גמולה מגיל 3 לחלוטין .גם בלילה. מאז שיצאה לחופש גדול לפני שבוע כל יום בורח לה מעט קקי(לא ממש)ופיפי מספר פעמים ביום.זה מוזר מאוד כי עברנו מזמן את הדברים הללו. ועוד שנה היא אמורה לעלות לכיתה א. מה אני אמורה לעשות בעניין?

בני בן 6.5, כאשר נכנס לגן עיריה הייתי בהיריו ומאוד עצבנית. הגמילה מקקי הייתה קשה ובעצם לא הסתיימה. היו תקופות טובות שלא היה בורח לו והיה עושה בשירותים. הייתי ביעוצים שונים ומשונים, שמעתי וקראתי המון בנושא. וכמו שאמרתי היו כל מיני תקופות לכן אני יודעת שאין בעיה פיזיולוגית. בשנה אחרונה לקחתי אותו לטיפול רגשי באומנות. שנה חלפה ובמהלכה גם היו כל מיני תקופות פחות או יותר מוצלחות. ניסיתי שיטות שונות וגם פרסים. שום דבר לא השתנה למעט כמות הקקי בתחתון. יש שבועות ללא לכלוך ויש כל יום לכלוך ויש פעמיים ביום. אני מיואשת. המון זמן כסף עצבים ודמעות.
אני פוחדת שיהיו השלכות פסיכולוגיות/פסיכיאטריות. בספטמבר הוא עולה לכיתה א. האם הסיוט הזה ימשך עד אין סוף?
אולי הוא זקוק לטיפול פסיכולוגי?
מה לעשות.

הבן שלי בן 4.5 ומבחינת השנתון הוא גבולי ולכן משובץ לשנה הבאה לגן טרום חובה.
עד השנה (3 שנים) הוא היה עם אותם חברים, חברים טובים שכולם גדולים ממנו – כולם שובצו לגן חובה ועוברים לגן חדש, הוא שובץ להישאר באותו גן – טרום טרום חובה וטרום חובה.
העירייה שלנו מסרבת בתוקף להעביר אותו לגן חובה – הגן אליו עוברים כל החברים שלו ואליו אנחנו רוצים שהוא יכנס – גם כדי שימשיך עם החברים וגם כדי שיקבל הכנה וכלים לכיתה א' כדי שבאמת נראה את הבשלות והמוכנות.
השאירו לנו אופצייה להשאיר אותו בגן כמו שהוא שובץ (גן משנה קודמת כשהוא הכי גדול וכמעט כל הילדים קטנים ממנו בלפחות חצי שנה או יותר הוא יהיה בן 5 ושאר הילדים בני 3) או להעביר לגן חדש בו יש טרום חובה וחובה.
אנחנו מאוד מתלבטים מה לעשות מכמה סיבות:
1.בימים הקרובים אני אמורה ללדת ואיננו יודעים כיצד הלידה והשינוי המשפחתי ישפיעו על כולנו ועליו.
2. הגן שהוא שובץ בו הוא יהיה הכי גדול ומרבית הילדים קטנים ולכן לדעתנו לא יקבל כלים ולצוות אין הרבה מה לתרום מעבר למה שטרם לו במהלך השנה הקודמת מה שנראה לנו יפגע בהתקדמות שלו ובאפשרות בכלל של מוכנות לכיתה א'. את החברים שלו הוא יוכל לפגוש בצהרון למשך 2-3 שעות בכל יום ולשמור על רצף מינימלי איתם.
3. מעבר לגן חדש לחלוטין - טרום חובה וחובה צוות חדש וילדים חדשים מה שאומר הפרדה מהחברים שלו לגמרי אבל הכנה וקידום מבחינה התפתחותית.

אנחנו בכל מקרה רצינו לעשות לו אבחון בשנה הבאה כדי לבדוק את המוכנות שלו לכיתה א' ואולי דילוג על שנה בגן חובה – הוא ילד מאוד בוגר מצד אחד ואנחנו גם מאוד רוצים שהוא ימשיך עם החברים.

אנחנו מאוד מתלבטים מה יהיה הרע במיעוטו לאור השינוי המשפחתי שכולנו הולכים לחוות זמן קצר לפני תחילת השנה הבאה.

האם עדיף לשמר את הקטע החברתי ולקחת בחשבון שיכול מאוד להיות שלא תהיה התקדמות התפתחותית ואולי אפילו תקיעות או רגרסיה או האם לתת לו את מקסימום הכלים ללמוד, להתפתח ולהתקדם ולסמוך עליו שיסתדר מבחינה חברתית כי הוא ילד סתגלן.

שלום
בתי בת שנתיים וחצי כמעט. בוגרת ובעלת כישורים מפותחים מאד לגילה.לקראת גיל שנתיים החלו מאבקי כח. לאחרונה המצב החמיר. הילדה כל היום מקטרת. למשל- לא אומרת שהיא רעבה אלא אומרת "אוכל" בסוג של יללה. אם לא מקבלת מה שהיא רוצה שאותו הרגע מתפרצת- צרחות ואף יריקות על הריצפה. וכמעט כל מריבה איתה מסתיימת כשהיא מיללת "אוכל". הילדה איננה מורעבת! מיותר לציין שכמובן איננה רוצה אוכל אלא לרוב ממתק (לא אוכלים אצלנו הרבה ממתקים). כך בכך בוקר- אני נאבקת איתה כדי לצאת מהבית ובסוף היא יוצאת על הידיים שלי בצרחות אוכל אוכל אפילו אם הצרחות התחילו על הנעליים. כנראה יודעת שאוכל היא תמיד תקבל ומנצלת את זה. לכן הפסקנו לתת לה כשהיא צורחת. המצב ממש בלתי אפשרי, נדמה כי 90% מהזמן הילדה בקריזה. פינת חשיבה לא עוזרת. עונשים של לקיחת צעצועים לא עוזרים. התעלמות לא עזרה. מה לעשות??? האם זה עלול להצביע על איזו מצוקה נסתרת? האם זו אכילה רגשית?

שלום. בתי בת 1.7 בשנה הבאה הולכת לגן. האם רצוי להשאיר אותה בגן מההתחלה עד 16 כולל שינה או בימים הראשונים לקחת אותה ב- 13 ללא שינה ורק לאחר הסתגלות בגן להאיר אותה לישון שם. (אם ישר תסתגל אז אין בעיה) (אני עובדת עד 13 ואני יכולה לקחת אותה מוקדם)

שלום
בני בן 6 עולה לכיתה א
הוא מאוד אחראי פיקח בעל כושר למידה מעולה אבל.. קיים קושי במעגל חברתי להשאר רגוע
הוא משתולל ומפריע לדברי הגננת
גם בבית אנחנו נאלצים לחזור על עצמנו מס פעמים על מנת שיפסיק להשתולל
למרות לא מעט שיחות שאנו מקיימים עימו ההתנהגות הרגועה לא מחזיקה מעמד יותר ממס ימים בודדים
התנהגותו די אימפולסיבית מבלי חשיבה למה שעלול לקרות בעקבות ההתנהגות
לדבריו מתלונן על קושי לשבת רגוע בזמן ממושך בפעילות חברתית.
לעומת זאת בזמן משימות פרטניות שמותלות עליו יושב רגוע עד שהמשימה מושלמת
אשמח תגובה
תודה

שלום אני אמא לילד בן שנתיים וארבעה חודשיים ובהריון בחודש החמישי .

התחלתי עם הילד בהדרגתיות רק בבית את הגמילה מטיטולים הלך לי בסדר ולפני שבוע וחצי החלטתי עם הגננת שעידו מגיע לגן ללא טיטול היא הסכימה איתי ומאז כל יום היא אומרת לי עידו לא אומר לנו הוא מתבייש מאיתנו,הוא מתאפק רוב היום וכבר כשיש לו אז בורח לו ,איתי בבית הולך לו ממש טוב עם הפיפי , חוץ מקיבה שבורח לו ופעם עשה בשירותים אבל רק פעם אחת ,הים התקשרה שוב ואמרה לי שהן לא יכולות להתעסק כל היום בהחלפות לעידו ושהיא מבקשת להחזיר לו את הטיטול אני כמובן לא הסכמתי לכך .

מה שאני רואה זה שעידו חוזר מהגן בשבוע האחרון באמת מתוסכל ,אבל בבית הכל בסדר והוא הרבה יותר טוב ואפילו מבקש לעשות פיפי וכבורח לו קיבה הוא אומר לי בזמן שהוא עושה מא יש לי "קקי".

אני לא יודעת מה לעשות לטובת הבן שלי אני נורא מתוסכלת מזה ,חייבת את עזרתכם .

שלום,
לילד יש דמעות אחר שהוא רואה שאחרים בוכים. הייתה בטלוויזיה אישה שבכתה והילד אמר: "אימא, האישה בוכה". הילד לא הבין את הסיטואציה שהייתה בטלוויזיה. אחרי שנייה לילד היו קצת דמעות. חיבקתי אותו ואמרתי לו, "עכשיו לא בוכים". אותו דבר קורה כשיש ילדים בסביבו שבוכים. רק לפעמיים הוא גם צועק במצב הזה.
מה עוד אפשר לעשות?
תודה

שלום רב
החודש אנו נוסעים לחו"ל לשבועיים(טיול שתוכנן לפני חצי שנה) לטיול זמן איכות עם שני ילדינו הגדולים(בני 10 ו 7) וללא הבן השלישי בן השנתיים ,יש לציין שלפני חצי שנה שתכננו את הטיול זה נראה לי הגיוני,נכון לעכשיו אני מתייסרת שאנחנו לא לוקחים אותו,הוא נשאר אצל הוריי שאליהם הוא מאוד קשור
שאלתי היא כיצד ניתן להקל עליו למשך התקופה ,האם מומלץ שנדבר איתו בטלפון שישמע את קולנו ובכלל מה מומלץ למזער את נקיפות המצפון ואת ההעלמות הפתאומית שלנו.
אודה על תשובתכם
גלית