פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הייתי מציעה לך לפנות לארגון קשר. חפשי אותם באינטרנט.

בהצלחה,

נעמה.

שלום לך,

בעיניי, ילדים בגילאים אילו הם צעירים מידי מכדי להגיע לבית העלמין, בעיקר שאין דחיפות לזה.
חשוב לא פחות שכאשר זה יקרה, את , כאמא שלהם, תחושי שזה נכון והם אכן מוכנים לזה.
לכשזה יקרה נכון יהיה להכין אותם מראש לסיטואציה, לדבר ולפתוח את הדברים מבעוד מועד.

אני מסכימה עם שיקול דעתך.

בברכה,

נעמה סבג שמש
יועצת שינה ומנחת הורים
מנהלת רשת ומכללת עידן ההורות

שלום רעות,
אין סיבה שתיגרם חרדת נטישה. מדובר בילד גדול, שאפשר להסביר לו מה קורה, ומתי הוא יפגוש אותך שוב, אפשר לדבר בזמן הזה בטלפון או בסקייפ, אם יש לך מחשב נייד, ואין סיבה לדאגה. חשוב מאוד שאת תיגשי להסבר רגועה ולא חרדה. כי אם את חרדה מהפרידה, הילד יקלוט את זה ממך ויבין שיש לו ממה לפחד וזה מה שיכול לגרום לחרדה, לא הפרידה עצמה. נסי לשדר לו ביטחון בכך שהוא יסתדר, וגם אם פה ושם יהיה לו קשה זה לא סוף הועלם.

שלום שחר,
בודאי שהילדה מבינה שזה מסוכן. מה חשוב זה לא להסתיר את הרצינות של העניין אבל להדגיש את ההגנה ולא את הסכנה. להסביר שאנחנו רצים למרחב המוגן כי שם אנחנו מוגנים, זה שומר עלינו. לאפשר לה לבטא את תחושותיה, מותר לה לפחד, אי אפשר למנוע את זה ממנה, הרעיון הוא לא שהיא לא תפחד אלא שהפחד לא יהיה כזה שיצא מכלל שליטה וישבש את התפקוד. אם אתם יחסית רגועים, ומדגישים את הפיתרון ולא רק את הסכנה, היא תחוש שהדברים בשליטה, ולמרות שיש סכנה היא יכולה לסמוך על ההורים שלה ויהיה בסדר. גם לא חייבים להסביר לה מעבר למה שהיא שואלת. אם היא שואלת מדוע יש אזעקה צריך להסביר שנופלים טילים, ולכן אנחנו רצים למרחב המוגן ושם נהיה מוגנים ולא יפלו עלינו. לא צריך כרגע לפרט יותר מזה, ולהתקדם עם השאלות שלה בצורה הכי הדרגתית וקטנה שאפשר.

היא עוד קטנה ולא שואלת שאלות, בעלי הסביר לה שמדובר במשחק(אני לא יודעת אם זה נכון להגיד את זה)
אני עצמי מאוד נלחצת ובטוח שהיא מרגישה שאני לחוצה..
לא יודעת איך בפועל לנהוג...

שלום שחר,
העובדה שהיא קטנה לכשעצמה לא מסבירה מדוע היא אל שואלת שאלות. יש ילדים בני שנתיים ששואלים. זה בסדר גם אם היא לא שואלת, אבל זה לא מובן מאליו. אם כרגע ההסבר של בעלך מספק והיא נראית רגועה לא הייתי משנה את זה. להבא הייתי משתדלת לא להסתבך בשקר כי זה יוריד מהאמינות שלכם בהמשך, המצב הזה לצערנו כנראה יימשך והיא תבין שזה לא משחק. גם כרגע היא מבינה אולי שמשהו לא מסתדר כי אם זה משחק למה אימא לחוצה?
בכל אופן כרגע לא הייתי משנה דבר ויותר הייתי עובדת על ההרגעה שלך. נסי לחשוב מה יגרום לך להיות פחות לחוצה, נסי לתרגל נשימות וחשיבה חיובית, ואם יש צורך פני לעזרה מקצועית.

כל הכבוד על התשובה המהירה והמקצועית!

שלום עדי,
אני מתרשמת מהסיפור שלך שחשוב שתניחי לילדה להיות עם אביה. הסיבה שהיא מתקשה לתת לך ללכת לא קשורה לכך שקשה לה עם אבא שלה אלא שקשה לה "לבגוד" בך. היא חושבת שלך קשה להשאיר אותה ואת חושבת שלה קשה , וכל אחת מנסה להגן על השניה וזה מיותר. במובן הזה, העו"סיות צודקות, צר לי אם אני מאכזבת אותך. הדבר היחדי שאני לא ממליצה עליו הוא ללכת בלי להגיד. צריך להגיד יפה שלום, וגם אם היא בוכה - ללכת. לא ייגרם לה שום נזק מזה.

שלום מורן,
את צודקת שעונשים מחד ודיבורים על ליבו מאידך אינם דרך יעילה לטפל בהתפרצויות זעם. ההתנהגות המתאימה במקרים כאלה היא התעלמות. כאשר הוא מכה יש להפסיק את המכות פיזית כמובן. יש לדבר אליו ברורה קצרה מאוד ותקיפה, בלי הסברים, התחננויות, איומים וכיוצא בזה, אלא אמירה קצרה וחד משמעית בטון תקיף בסגנון "אני לא מרשה להרביץ" או משהו דומה, וכן אפשר להוסיף ולהגיד לו שכאשר הוא מתנהג כך את לא יכולה להמשיך לדבר איתו עד שיירגע ומאותו רגע להתעלם, למעט כמוןב מניעה פיזית של מכות. הניחי לו לבכות ולצעוק, כמה שזה ייקח. אני יודעת שזה קשה, אך חשוב מאוד להיות עיקביים בזה. זה ייקח זמן, זה לא יעבוד מייד בפעם הראשונה, הוא ינסה אותך. אך אחרי מספר פעמים שבהם תעמדי בדבר בעיקביות גם אם הוא יימשך זמן רב, יהיה הרבה יותר קל.

שלום אוקסנה,
לא בטוח שיש בעיה עם הקלינאית. יכול להיות שליל דשלך קצת קשה בתחלה עם ההרגשה שהוא בסוג של מבחן. לא צריך להחליף את הקלינאית בשביל זה. אני בטוחה שעם הזמן הוא יתרגל וזה יהיה בסדר. נסי לסמוך על הצוות המטפל ולדאוג פחות. ככל שאת תשדרי לילד ביטחון בצוות, כך יהיה לו קל יותר להסתגל.
בהצלחה.

שלום ותודה על תגובתך,
יש לי עוד שאילה אחד אם אפשר.
היום הילד חזר מהגן מפוחד ובוכה. נכנסתי לגן ראיתי 3 אנשים (צוות של הגן) מנסים להרגיע את הילד. הוא היה בהיסטריה, ישב על הרצפה לא היה מוכן לקום גם כש כבר אני בקשתי. לא היה מוכן גם לחיבוק. והכל בגלל שהילד לא אכל בגן. אמרו לו אם לא תוכל לא תשחק למעלה.
אני יודעת שהם דואגים לילד, כי הילד מאוד רזה ולא אכלן בכלל. אבל אני ממש, אבל "ממש" נגד שיטה הזאת. ובכלל אני נגד עונש. זה "משפיל", זה עושה את הבנאדם כמו לא "שווה" ובגדול.
איך להסביר לצוות כדי לא להוריד להם את "הביטחון"?
והיום הילד כל זמן אומר: "אימא! ענן בצבע שחור".
האם כדי לי לשלוח אותו מחר לגן? אולי להשיר אותו כמה ימיים בבית בשביל להוציא אותו למקומות שהוא אוהב?
תודה

שלום אוקסנה,
אני ל א בעד להשאיר אותו בבית. לא קרה שום אסון שאי אשר להתגבר עליו ולהמשיך להתמודד. להשאיר אותתו בבית זה לשדר לילד שקרה משהו נורא קשה ושהגן זה מקום קשה. בסך הכל דאגו לו, זה כל מה שקרה. כל מה את צריכה לעשות זה להגיד לגן שאת מבקשת שלא ינקטו שוב בעונש כזה, כי זה לא עוזר. זה הכל.

שלום ג'ולי,
בדרך כלל נהוג להתחיל לינה אצל הורה שאינו משמורן אחרי גיל שנתיים ולא לפני. אכן בגיל הזה זקוקים ליציבות ושינויים תכופים מדי עלולים לגרום לשיבושים, חוסר שקט ,בעיות בשינה ותאבון, בכי מוגבר, ואנרגיה שאמורה להיות מופנית להתפתחות תופנה להסתגלות. לכן רצוי לחכות בשלב הזה עם המעברים הלאה.

שלום מלי,
נשיכות בגיל הזה הן דבר שכיח והן נובעות בין השאר מהקושי של ילדים לבטא את עצמן מילולית. כדאי לעזור לה, להגיד במילים במקומה מה קשה לה, כמובן להפסיק זאת בצורה תקיפה וברורה, ולא לאפשר לה לקבל גמול על כך, כלומר לא להישבר ולתת לה את מה שהיא רוצה כשהיא מתנהגת כך. מעבר לזה לא כדאי לדאוג זה יעבור עם הגיל כשיהיו לה כלים אחרים לבטא את עצמה.

שלום יוליה,
חשוב קודם כל לעושת הכרות הדרגתית שלכם עם הילדים אם עוד לא הכרתם, קודם להיפגש פעם ראשונה, קצרה, אחר כך לעבור לבילויים משותפים יותר ארוכים, וכו'. אחרי שיש הכרות ונוצר קשר, צריך לחשוב ביחד, אולי גם לקבל ייעוץ, איך אתם מחלקים ביניכם את הסמכות לגבי הילדים שלכם. על מה כל הורה אחראי לגבי הילד שלו ומה מותר לו להעיר או להתערב לגבי הילד של השני, מה הן אפשרויות המגורים שלכם, מבחינת חדרים, היכן יגור כל אחד, איך שומרים על מקומו של כל אחד וכו'.
כמו כן חשוב שתבואו בגישה שאתם לא מבקשים את אישור הילדים אלא מודיעים להם על הצעד. מותר להם לאהוב את זה יותר או פחות, להביע את התנגדותם בכל מיני דרכים ישירות ועקיפות, אך הם יתרגלו. חשוב להתייחס לקושי שלהם, לקנאה שעלולה להיווצר, וחשוב לשמור על גבולות ברורים, כמו בכל בית.

הילדים כבר מכירים אנחנו ניפגשים איתם על בסיס שבועי, בחודש האחרון גם התלנו לישון אחד אצל השני עם הילדים.

המעבר יהיה לדירה בה הוא גר עכשיו, יש בה חדר ילדים גדול שבהחלט ירחספיק לשניהם.
יש לך עיצה איך לגרום לבן שלו שלא ירגיש שמשתלטים לו על החדר ובמקביל לגרום לבן שלי להרגיש שמעכשיו זה גם החדר שלו והוא לא אורח?

חשבנו שבטח יעזור לעצב מחדש את החדר.. לקנות להם מיטות ולעשות לכל אחד פינה משלו בחדר אבל מעבר לזה מה עוד?
מה מסבירים להם? אני מזכירה לך שאחד בן 4 ואחד בן 5..

שלום יוליה,
שלום יוליה, לא ניתן לגמרי לייצר מצב שבו לא תהיה אי שביעות רצון מצד הילד שנכנסים אליו לחדר. העניין הוא לא לא לגרום לו להרגיש שמשתלטים ללו על החדר אלא לקבל את זה שכך הוא מרגיש, מותר לו לכעוס על זה, מותר לו לא להיות מרוצה מזה, מותר לבטא את זה, ובכל זאת, זו המציאות כרגע. אתם עושים שינוי, הילדים לא ביקשו אותו, ויהיה להם קשה בהתחלה לקבל אותו, וזה בסדר. מה שיעזור להם לקבל את השינוי זה בעיקר שלא תהיה מצידכם ציפייה שהכל יעבור חלק. יהיו קשיים, וזה לגיטימי לגמרי. עם הזמן הם יתרגלו וגם ייהנו מכך שיש להם חבר חדש בחדר, וגם יריבו. לפעמים זה חלק מהעניין.

שלום עדי,
לא רשמת מה ההתלבטות שלך. מה מול מה? וגם לא רשמת האם יש לה חברים או חברות מגן קודם ולאן הם נרשמים. הייתי מנסה שיהיה לה כמה שיותר בטוח ונעים מבחינה חברתית, זה יותר חשוב בעיני מההתקדמות בחומר הלימודים או להיות בין ילדים גדולים שכביכול ימשכו אותה למעלה.

שלום אפרת,
קודם כל מזל טוב.
את לא מחמירה לו את ההרגשה. דווקא השינה המשותפת וההרגשה שהוא מנהל אתכם על ידי הבכי זה מה שמחמיר לו את ההרגשה. אפשר לעשות איתו טקס שינה, לשבת לידו קצת, אבל להעביר מסר ברור שהבכי לא ישנה את מיקום השינה שלו, ושינה איתכם היא לא אופציה.חשוב מאוד להיות עקביים בזה, ולא להישבר.

שלום לילי,
כדאי לנסות להבין טוב יותר ממה הוא חושש אצל חברים, שהוא לא חושש בחוג. האם בין כשהוא בין ילדים קורה משהו אחר, כשאין מסגרת של חוג, למשל שלפעמים לא משתפים אותו, שמעליבים אותו ואז הוא רוצה הבייתה, שאין זמן מוגדר שבו מסתיים הביקור כמו בחוג ואז הוא מרגיש תלוי באוויר? מה אתם לומדים מהשהייה איתו אצל חברים, איך הוא משחק? האם יש שם מריבות? האם רוצה ללכת באמצע? אולי כדאי לתת לו פיתרונות לזה, להסביר לו מה צריםך לעשות כדי לבקש לחזור הבייתה, או איך להגיב כשחבר לא נותן לו לשחק במשהו וכו'.

שלום אייל,
טוב עשיתם כששמתם לב שאולי הגזמתם והפסקתם את ההערות. זה גם שעברתם לחזק אותו שזה בסדר והוא לא שמן. לא הייתי מוסיפה שזה יעבור או לא, כי אם הוא לא שמן לטענתכם אז מה צריך לעבור? וכמו כן אתם לא יודעים מה יעבור ומה לא, וזה לא מוסיף לאמינות שלכם.
כמו כן הייתי מציעה לכם לתת לו חיזוקים חיוביים באופן כללי יותר, וגם חיזוקים חיוביים שקשורים לגוף שלו, למשל לגבי דברים שהוא חזק בהם בנושא הגופני, כמו קואורדינציה, חלקים בגוף שלו שנראים יפה, זריזות או כל תכונה אחרת, וכן לתת חיזוקים שלא קשורים לגוף על תכונות שיש לו.

שלום מיכל,
אני מסכימה איתך. יש משהו בסיטואציה הזו שעולה ממנו שהאב מתנהג כמו ילד ומוחק את הבדלי הגילאים ביניהם. הצעצוע הזה הוא שלה. אבא אמור היות מסוגל לוותר שם. גם עם ילדים, כשהם ירצו לשחק במשהו שלה, הם יצטרכו לבקש רשות..בגן הצעצוע לא שלה אלא של כולם.בבית כן. ילד בגן הוא לא אבא. אבא אמור להיות עם יכולת לדחיית סיפוקים, ולא להתחרות עם ילדה בת שנה וחצי על משאבים שמיועדים לה, אפילו שהם נקנו בכספו.
הדרך להכין ילדים לסיטואציות בחוץ, היא לא על ידי יצירתן באופן מלאכותי מתי שהן לא מתאימות. הן יקרו מספיק מעצמן ואז יהיה צורך להתמודד איתן. לי זה נשמע שלאבא היה קשה לוותר על ההנאה שבמשחק והוא גייס לעצמו תירוף חינוכי כזה או אחר כדי לא לוותר לילדה בת שנה וחצי. וזה אכן בעייתי.
אני מקווה שהסברתי את עצמי.