פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב, בני בן 6 , ויש לו אחות בת 10. הבן מגיל קטן בכל אפשרות שיש לו זה יכול להיות כל יום מבקש שנקנה לו משחקים (אפילו קטנים ולא משמעותיים) אני מנסה להסביר לו בכל פעם מחדש מה המשמעות של קניית משחקים ושאין צורך לקנות כל יום או כל פעם שהוא מבקש - מהי המשמעות של כסף כיצד מרווחים אותו. אבל הבקשות חוזרות להיות כרגיל. אציין כי לילד לא חסרים משחקים. האם לנקוט בעמדנ יותר חד משמעית? או להמשיך להסביר לו מדוע לא כשאי אפשר.

הי,
הבן הקטן שלי (מתוך 2) הוא בן 3. היה צמוד ל-3 מוצצים כל הזמן (אחד בפה ואחד בכל יד) ובגיל שנתיים וכמה חודשים כשהבאתי לו מוצצים חדשים כי הישנים כבר היו מסמורטטים, החליט שלא מוכן להכניס אותם לפה וויתר על המוצצים לחלוטין.
על פניו זה נפלא שהוא נגמל, אבל מאז קשה לו מאד להרדם ולישון שנת לילה רצופה. לדעתי הוא פשוט נגמל מהר מדי ומוקדם מדי מהמוצצים.
עכשיו, לאחר חודשים שבהם אני לא ישנה כמו שצריך (וגם הוא כמובן) איך אפשר לעזור לו?
הוא ישן כבר במיטת נוער, הוא גמול מבקבוק מגיל שנה בערך ומחיתול נגמל לפני כחודשיים בהצלחה מרובה. (גמול מחיתול גם בלילה). הוא ביקש מאז פעם או פעמיים מוצץ אבל הוא יודע שאין לנו בבית מוצצים בכלל.(הוא רואה ילדים בגן).
הוא ילד מאד אנרגטי והמוצצים עזרו לו מאד להרגע.
ניסיתי לתת לו בובות ממולאות כדי שיחבק אותן וישן איתן, הוא משחק איתן קצת וזורק אותם מהמיטה. בבוקר הוא אף פעם לא נמצא עם בובה במיטה. הוא לוקח לפעמים ספרים או משחקים קטנים אחרים כחפצי מעבר למיטה אבל אף פעם לא ממש נשאר עם אף אחד מהם, ובטח שהם לא עוזרים לו לשכב בשקט במיטה ולהירדם כי הוא כל הערב יוצא מהמיטה ומשתולל ונרדם בסביבות 22:00-23:00 מותש.
האם כדאי להחזיר לו מוצץ? (אני שואלת מתוך ייאוש.. )
איזה עוד חפצי מעבר אפשר לתת לו, ולמה הוא לא מצליח להתחבר לאף חפץ שירגיע אותו?
תודה
והמשך יום טוב

שלום לכם,

יש לי ילד ב7.5 עכשיו מסיים כיתה א'. התקשרה אלי יועצת של בית הספר וסיפרה שעל המקה "חמור מאוד" לדעתה על כך שילדה מהכיתה ביקשה ממנו להפליק לה בטוסיקים והוא הפליק לה כמה פעמים
האם זה באמת כו חמור שמצריך טיפול?

שלום,
אני אמא ל2 בנות, בת שנה ועוד אחת כמעט בת 4. לגדולה יש המון "עניינים" עם הקטנה, היא מקנאה, ועושה דברים בכוונה. ומאידך היא גם עוזרת מאוד ומטפלת בה. (לפעמים נכנס בה "הילד הרע...")
אנחנו גרים בדירה חלופית עד סיום בניית ביתנו החדש.
בבית הנוכחי יש 2 חדרים, כשעברנו מיקמנו את הקטנה איתנו בחדר ואילו הגדולה בחדר משלה (שהוא יחסית קצת רחוק מהחדר שלנו) (בבית הקודם היא ישנה בחדר משלה, קרוב אלינו כל הלילה ללא התעוררויות).
באיזשהו שלב העברנו גם אותה אלינו לחדר, בגלל חלומות, היתה באה אליו בלילה או שהיה צריך לשבת לידה עד שתירדם, ולנו בשלב זה לא היה כח להתמודד עם הבעיה.(יש לציין שמאז ומתמיד היינו צריכים לשבת לידה עד שתירדם), גם היום, כדי שתלך לישון, אחד מאיתנו מנוטרל עד שתירדם, כי היא לא תירדם לבד, או שתשתולל לתעיר את הקטנה.
כעת, לפני המעבר לבית החדש, אני מאוד רוצה לשים את שתיהן באותו החדר. הקטנה נרדמת כבר ב19:30 ואילו הגדולה בסביבות 21:00, הבעיה שאם נשים אותן ביחד היא תעיר את הקטנה ותשתולל לפני השינה ואז כל הבית על הרגליים.... וזה מתיש.
השאלה, האם זה יהיה נכון להפריד בינהן עד שהגדולה תלמד להירדם לבד (אני מתכוונת לטפל בנושא כשנעבור)? ואחכ לשים אותן ביחד?
האם זה יהיה נכון להמשיך לתת לקטנה לישון בחדר שלנו (זה יותר נח לנו, כי היא מתעוררת לאכול בלילה) או שכדאי ששתיהן יהיו בחדרים נפרדים?
תודה, מקווה שאני מובנת... (-:

שלום. אני ישי אבא ל-2 ילדים ילדה בת 5 וילד בן 3. הילד הקטן לפני כשנה היה מאושפז למשך חודשיים עקב הוירוס הטורף ועברנו כולנו תקופה לא קלה. לאחר האישפוז היה לו תקופה ארוכה בערך של חודש ימים של טיפול בבית ולאחר מכן כשהכול עבר בשלום ברוך ה' הוא חזר לגן חדש, כי האשפוז התחיל בסוף השנה של הגן הקודם. הילד הוא בעל אופי רגיש שמושך את תשומת הלב של הבית וזה כנראה גם בעקבות מה שעברנו. יש לו בגן גננת שהיא כביכול כמו אמא בשבילו הוא כל היום צמוד אליה, בנוסף ישנו ילד בגן שתמיד השם שלו שגור בפיו של הילד שלי ולא בפן החיובי לעיתים קרובות הוא מספר שהוא מרביץ לו ולעיתים הוא גם אומר שהוא חבר שלו (מה שיכול כנראה להיות דבר טיבעי בין ילדים). לאחרונה (בערך כשבועיים) הילד לא מפסיק לבכות בגן כשהגננת אליה הוא קשור לא נמצאת הוא לא אוכל טוב ולא ישן צהרים טוב הוא לרוב בוכה. אני מנסה לדבר עם הילד לבדוק אם יש איזה שהיא בעיה עם שאר הגננות והוא לא מראה שיש בעיה בנוסף אני שואל אותו איך בגן ומנסה לדלות פרטים על למה הוא בכה כל היום והוא רק אומר שזה בגלל שהוא רצה את הגננת שהוא קשור אליה. השאלה היא האם הדבר הזה נורמלי האם אני צריך לבדוק דברים נוספים, פשוט אני כבר לא יודע מה לעשות ממש לא נעים לי עם זה שהילד כל היום צריך לבכות כשהיא לא נמצאת. מקווה לתגובה. תודה מראש.

שלום רב,

ביתי בת החמש וחצי לא הוזמנה ליום הולדת של אחד הילדים בגן.
שמתי לב שאחרי הגן, חבורה גדולה של ילדים ואמהות הלכו לכיוון כלשהו, וכשבררתי, הבנתי שהלכו למסיבת יום הולדת.
אני באופן אישי נפגעתי - לא מדובר על חגיגה אינטימית של כמה חברים טובים, אלא על מסיבה שבה חלק מוזמנים וחלק לא.
השאלה שלי היא, מה לענות לביתי אם היא תשאל למה לא הוזמנה?
האם ילדים בגיל הזה נפגעים, או שרק אני עושה מזה עניין?
אציין שבאופן כללי היא ילדה חברותית ואהודה, ואין לה שום בעיה חברתית.

שלום,
יש לי ילדה בת שנה וחודשיים שכל הזמן הולכת לגז למכנות כביסה לשקע של המזגן למרות שאנחנו אוסרים עליה ומדברים איתה בתקיפות.
היא בכוונה הולכת לשם ומצחקקת.
ניסיתי לתת לה "עונש" כל פעם שהיא נוגעת בתנור/מזגן/מכונת כביסה ונוגעת בכפתורים שמתיאותה כמה דקות בלול ולא התייחסתי אליה מעין פסק זמן אבל זה לא עזר.
האם יש עוד דרך??
השאלה האם אפשר להטיל משמעת על תינוקת בגיל כזה? אם כן איך?

שלום,
בני בן ה3.5 שמע בקטנותו את אחיך האמצעי עושה אינהלציה ומאז פוחד מאוד מכל מכשיר חשמלי שואב אבק, מיקסר, בלנדר, מקדחה (גם כשהשכן קודח שואל "מה זה הרעש הזה?")
חשוב לי לציין שדווקא עבודת גננות יכול לשבת לצפות ולשמוע בלי בעיה
עד כדי כך שלא יכולה להפעיל שואב אבק או הכנת עוגה כשהוא נמצא בבית
מידיי פעם משתפת אותו ב: "בוא להכין עוגה" "בוא תעזור לי לשאוב" וכלום ברמה כזאת שאם אני שואבת הוא נכנס מתחת לשמיכה בחדר

שאלתי מה עושים? האם לעזוב ויעבור במשך הזמן עם הבגרות או יש צורך להיוועץ?

תודה

אשמח לקבל תגובה גם במייל תודה

שלום, בני בן ה12 עולה לכיתה ו' לאחרונה (קרה בילדותו והסתדר) חזרה לו תופעת הגימגום (לא בטוח לקרוא לזה כך)
יש לו בעיה עם רצף מילים לאחר כל מילה או בתחילת משפט יש "אאאא.." "נו...נו.." ואז יוצא מצב של אי יכולת לומר משפט בלי "גמגום"
לאחר שיחה טלפונית עם קלינאית תקשורת נאמר לי לפנות לפסיכולוגיית ילדים
אשמח באם תייעצו לי מה לעשות תודה

אשמח לקבל תגובה גם במייל תודה

בני בן ה-6(כיתה א) צייר שני ציורים באחד הכותרת "מלחמת העולם ה-2" ו- "ישראל נגד סוריה" בשני הציורים היו טנקים, טילים, אנשים עם רובים ועוד (נדמה לי שראיתי אפילו קבר - לא שאלתי אותו מה זה) הציור היה בסגול ובשחור (הבן שלי לא צייר גדול אך בהחלט ניתן לראות את המתואר). מטריד אותי שהוא צייר זאת, מהיכן הוא יודע על מלחמת העולם ה-2, הוא ילד מאוד שמח, קופצני, חכם מאוד, אהוב מאוד, כששאלתי אותו למה צייר את הציורים האלו - הוא לא כל כך רצה לענות ואמר סתם התחמק, לא עשיתי מזה סיפור וגם לא הראתי לו שזה מטריד אותי.מה דעתך? יש לו לעיתים שאלות על מוות, אם הבן האדם אחרי שהוא מת רוצה לקום - איך הוא קם? או למה מתים?ואני עונה לו שאדם זקן זקן מאוד מאוד מת וכבר לא יכול לקום או רק כשחולים מאוד מאוד - לא נראה לי שיש לו פחדים מזה, למרות שהוא אומר לי שהוא לא רוצה להיות חייל כי חיילים מתים ואני כל הזמן אומרת לו שהוא בכלל לא חייב להיות חייל, ויכול לבחור לעשות מה שאתה רוצה.

שלום.
יש לי ילדה בת 3. מאז היותה תינוקת שמנו לב שהיא רגישה ביותר. בהתחלה זה היה לקולות וצלילים ובהמשך זה יותר התבטא בתגובות קשות לשינויים שחלים בחייה.
הדבר מתאפיין אצלה בחוסר שטף בדיבור (שבא והולך לסירוגין עם כל שינוי שהיא חווה), במכות ונשיכות בגן (גם כאן- בא והולך לסירוגין).
הילדה בסה"כ מקבלת הרבה תשומת לב חיובית, מתייחסים אליה תמיד כבוגרת ומאוד משתדלים להציב גבולות בצורה נעימה אך אסרטיבית. אני לא יודעת אם יש קשר, אבל חשוב לי לציין שהיא מאוד חכמה וקולטת את הסביבה בצורה מאוד חדה.
שאלתי היא- איך אני יודעת אם המצב הזה שהיא נמצאת בו מצריך ייעוץ עם פסיכולוג ילדים? האם זה לא טבעי שילד, שהוא יותר רגיש, פשוט יחווה שינויים בצורה קצת יותר חזקה? והאם יש צורך להכניס אותה למעגל הזה, שכן זה עלול לשדר לה שאכן יש איזו בעיה?

שלום, בעבר שוחחתי איתכן(רבות) על ביתי שלא מקובלת(כתה ה'), עברה שנה והיום לפני מעבר דירה לשכונה סמוכה ( מרחק של-7 5 דקות נסיעה)היום בעת אריזת החפצים מצאתי יומן שביתי המקסימה כתבה לפני שנה(חופש גדול כתה ד') דברים שקראו לי את הלב מאוד "...יומן שלי אין לי חברות כל חופש גדול אני לבד .... הבנות שונאות אותי ומרמות אותי וכל שנה זה יותר גרוע ...מה עשיתי למה זה קורה לי?? היתי מוכנה לתת הכל בשביל שתהיה לי חברה טובה באמת שתאהב אותי , אמא מנסה שיהיו לי חברות ולא מצליחה והיא בוכה ובוכה ...ועוד..."היום חלפה שנה מאז ומתקימים מפגשים רבים אחה"צ ובשכונה הנוכחית היא הולכת ומשתתפת.
שאלותי
1. מה לעשות עם היומן של הילדה( שהיא כתה בו 3 עמודים)האם להשאירו שהיא תארוז אותו ? והאם לומר לה משהו בנידון?
2. החלטנו להשאירה באותו בית ספר (כרצונה) נצטרך להסיע אותה מהבית החדש לבית הספר ( במקום ללכת ברגל ) והחלטנו שהיא תספר על המעבר דירה כמה ימים לפני המעבר האם אנו נוהגים נכון בהחלטה זו?נ.ב היא סיפרה על מעבר הדירה רק לילדה אחת מהכתה השנייה שאיתה הייתה בקשרים הכי טוביםובקשה ממנה לא לספר.
תודה
מירי( שם בדוי)

שלום רב,
מה אומרים?
איך מסבירים לפעוט בן שנה ועשרה חודשים שאמו ההרה עם תאומים התאשפזה בבית החולים לזמן בלתי ידוע כרגע נמצאת בשבוע 28.
הוא עדיין לא מדבר, אבל מבין הכל.
סיפרנו לו, לא מזמן שיש לאמא 2 תינוקות בבטן ומידי פעם הוא מלטף את הבטן.
אשמח ואודה לתשובתכם

אני סובלת מתחושת בחילות כבר במשך חודשיים
וזה קורה לי לרוב שאני בלחץ ושאני בחרדה
זה ממש מפריע לי לחיי היומיום ומכול דבר קטן שאני נלחצת ישר אני קובעת שאני רוצה להקיא אבל אני לא מקיאה.
ולמשל אחרי ארוחות יש לי בחילה ובזמן האחרון הכנסתי לעצמי לראש שאני צריכה להקיא כל הזמן ושיש לי בחילה
ואני מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית
מה אפשר לעשות ?

שלום,
הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשים, בינתיים ילדה יחידה.
היא חכמה מאד מפותחת לגילה וחברותית מאד היא מתערה בחברה של גדולים ממנה ושל קטנים ממנה ויודעת לתפוס תמיד את התפקיד הנדרש.
היא עקשנית, עצמאית מאד ואקטיבית. מבחינה שפתית היא ממוצעת- עדיין לא מדברת ברור ואוצר המילים לא רחב אך בכל זאת היא מצליחה להבהיר את רצונה בדיוק רב.
יש לציין שאנו הורים חמים מאד מרבים במגע ובמילות אהבה, אני רכה ומפנקת ולעיתים לא מציבה גבולות למרות שאני מודעת לחשיבות הדבר.בעלי יותר נוקשה ממני אך איתי היא נמצאת זמן רב יותר.
היא שוהה במסגרת מעון החל מגיל 7 חודשים במהלך זמן זה נחשפה למטפלות רבות ובחופשים גם היתה בקיטנות -כלומר עברה בין הרבה ידיים גם במעון מציינים שהיא מנהיגה מטבעה חברותית אך גם מרדנית ועושה הרבה בלאגן) מהשעה 4 ובסופי שבוע הילדה איתנו ואף פעם לא עזבנו אותה אפילו לא לחופשה קצרה, צריך לציין שאנו נמצאים הרבה אצל ההורים שלי אך מעולם לא הטשטשו הגבולות בין אמא לסבתא וכו.
יש עניין שמטריד אותי לאחרונה:
יש סיטואציות בהן נראה שהילדה נוהגת בחוסר טאקט או בחוסר הבנה לדוג' כשאני נמצאת אצל ההורים שלי ואחותי שם עם ילדיה ביתי רוצה שאחותי תאכיל אותה כמו שהיא מאכילה את ילדיה ולא מוכנה שאני אאכיל אותה. מצב יותר מוזר בעיניי הוא שבגינות ציבוריות הילדה אומרת שלום לכל אחד ואף יותר מכך, היא קוראת לאמהות אחרות "אמא" ומבקשת מהאוכל שלהם ואם היא רואה אמא שמנדנדת את הילדה שלה היא רוצה שתנדנד אותה ולא מסכימה שאני אנדנד אותה וכו' ( כמובן שהאנשים מגיבים בחיבה ובהתלהבות)
לסיכום אני חייבת לאמר שאני מרגישה שהיא מחוברת אלי מאד, נפשית ופיזית ואין ספק שברגע הנדרש היא רוצה רק אותי אולם התנהגותה (שפירטתי למעלה) תמוהה ואף מביכה אותי ואינני מבינה מהי סיבתה.