פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום קרן,
למה זה בעצם כל כך מפריע לך שהוא מסתובב סביב עצמו? האם הוא מציק למישהו? האם הוא מפריע? יכול להיות שכדאי פשוט להניח לו, עצם זה שלך יש חוסר שקט סביב העניין, זה יכול להנציח את זה שהוא לא מרגיד שסומכים עליו ומניחים לו והוא נשאר כל הזמן תלוי בתעסוקה שאת מספקת לו.

שלום סער,
יכולות להיות המון סיבות, ולא נראה לי שניתן לנחש אותן בצורה כזו. אני מציעה לכן לנסות לדובב אותו על ציור או משחק , למשל לצייר ביחד ילד ולספר עליו סיפור ומתוך כל לנסותלהבין מה עובר עליו.
בהצלחה.

שלום נועה,
למעשה נשמע שאת עדה לסוג של התעללות נפשית. את יכולה להציע לילדה לפנות ליועצת בית הספר או לפסיכולוגית בית הספר (השירות הפסיכולוגי אמור להיות זמין לפחות בחלק מחופשת הקיץ). את יכוהל גם לפנותצ בעצמך ללשכת הרווחה ולדווח או לדווח אנונימית לאגודת אל"י. זו לא בעיה להשיג את הטלפון שלהם דרך גוגל.
כמובן קיימת גם האפשרות שתנסי לדבר עם האם אם את מרגישה נוח לעשות זה. אם כן חשוב שזה ייעשה בצורה רגועה ולא משימה אלא פשוט לנסות להעיר את תשומת ליבה לסבל של הילדה.

שלום רוני,
מה שאת יכולה לעשות הוא לתת מקום לתחושת שלה בלי לשפוט, ועד כמה שניתן בלי לכפות את דעתך. בני נוער רבים בגיל ההתבגרות מתלבטים לגבי נטייתם המינית, ולא ניתן לדעת כרגע האם התחושות של בתך הן חלק ממזהות קבועה או שישתנו בהמשך. אם בתך חשה מצוקה כלשהי, אם זה סביב הנטייה המינית או הקושי החברתי, אז יכולה להציע לה לפנות לטיפול. לא כדי לשנות את הנטייה אלא כדי לדבר על המצוקה סביב העניין.
בהצלחה.

שלום דנית,
ילדים בגילאים האלה מרביצים, כמו שראיתת גם הילדים האחרים עושים את זה וזה לאבגלל שבבתיהם מרצביצים אלא כי ילדים קנים עוד לא ידועים להביא תסכול בדרכים אחרות. ואת זה צריך ללמד אותו, לתת מילים לכעס שלו, להגיד לו למשל : זה מעצבן שאין את התכנית שאתה אוהב" וגם לתת לו לאטרנטיבה, למשל להרביץ לכרית במקום לך, להפוך את זה למשחק, ובנסוף לראות תכנית אחרת או לעשות משהו כיפי אחר.
לגבי ילדים אחרים, ברור שהוא לא מרשה לעצמו להתיות תקופני אליהםן כי הוא לא מכיר אותם, והוא גם חושש מהם וגם רוצה למצוא חן בעיניהם, בדרך כלל אנחנו מרשים לעצמנו בבית דברים שאני חוששים לעשות בחוץ. זה גם קשור כנראה לחוסר ביטחון שאת אולי משדרת, ייתכן גם שההתנהגות שלךלא תמיד מסםיק אסרטיבית, גם כשאת מציבה לו גבולות וגם בכלל, והוא גם מתנהג בחוסר ביטחון בחוץ.
יכול להיות שכדאי לך לפנות להדרכת הורים קצרה כדי להפנים התנהגות יותר סמכותית כלפי בנך. גם כשאת אמרת לא, תלוי באיזה טון את אומרת את זה, מה את אומרת לפני כן ואחרי כן וכו'.

קודם כל תודה על התשובה.
ועוד משהו- מה זאת אומרת שאני משדרת חוסר בטחון ולא אסרטיבית? אני הרי לא אצעק עליו או ארביץ לו.....
איזה אסרטיביות יותר גדולה אפשר להביע לילד כזה קטן? אני מעירה לו אומרת לו אסור, מורידה אותו אם מטפס על מקומות גבוהים וכד...
אחר כך אני ממשיכה להיות אם אוהבת ורכה כמו שילד צריך
אני לא ממש הבנתי את הכוונה שלך בהערה הזו, מה אני אמורה לעשות? לצעוק זה לא בריא לילד, להרביץ לא בא בחשבון, אז איך זה קשור לחוסר בטחון שאת טוענת שיש לו? הוא משחק עם ילדים יפה ופשוט לא יודע מה זה להרביץ מה זה אומר שילד שלא מרביץ יש לו חוסר בטחון????
קצת התבלבלתי....

שלום דנית,
קודם כל, לא צריך להתעצבן:-)
אני אמרתי שאולי את לא אסרטיבית מספיק, לא קבעתי את זה אלא שיערתי, אני לא יכולה לדעת, כי אני לא מכירה אותך, ואם זה לא מתאים לך את יכולה לא לקחת את זה.
יש כמובן הבדל גדול מאוד בין להיות אסרטיבית לבין לצעוק או להרביץ לילד. יותר מזה, התנהגות אלימה היא בכלל לא התנהגות אסרטיבית. אני הסברתי את עצמי בתשובתי שאם אכן נכון שיש משהו חסר באסרטיביות שלך, זה משהו שקשור לטון, ולמה שאת אומרת לפני או אחרי. הטון לא אמור להיות של צעקה. אבל יש הבדל בין טון סמכותי שאומר "אסור" לבין טון רך מדי או לא מספיק ברור. אלה דברים שקשה להסביר בפורום באינטנרט, ולכן המלצתי לך לפנות להדרכת הורים.
בודאי שלא טענתי שילד עם ביטחון עצמי אמור להרביץ. את זאת שהעלית את השאלה מדוע ילד שמרביץ בבית לא מרביץ בחוץ. כלומר העניין לא עצם המכות אלא ההבדל בין ההתנהגות הטבעית שלו בבית לבין ההתנהגות בחוץ. זה הדבר שמעיד על חוסר ביטחון. כמובן שעדיף שהוא לא ירביץ לא בבית ולא בחוץ.
המלצתי לך על כמה דרכים להתמודד, ואני מקווה שתוכלי להיעזר בהן.
בהצלחה.

ממש לא...
סתם מבולבלת ולא יודעת איך להתנהג.. הורות לילד ראשון מאוד מבלבלת, וכמו כן, כולם מתערבים לנו אז אני כבר לא יודעת איך להתנהג והאם אני בסדר.
תודה על התשובות, אני תמיד נעזרת בפורום הזה ובעצות שלכם, ממש לא התעצבנתי.
ושוב תודה לך.

אז ממש לא...
סתם מבולבלת ולא יודעת איך להתנהג.. הורות לילד ראשון מאוד מבלבלת, וכמו כן, כולם מתערבים לנו אז אני כבר לא יודעת איך להתנהג והאם אני בסדר.
תודה על התשובות, אני תמיד נעזרת בפורום הזה ובעצות שלכם, ממש לא התעצבנתי.
ושוב תודה לך.

היי דנית,
זה מובן לגמרי להיות מבולבלת בהורות לילד ראשון, יכול להיות שהאסרטיביות צריכה להתחיל בלהציב גבולות למי שמתערב לך בלי שביקשת:-),
בכל אופן בהצלחה.

שלום רחלי,
לא ברור לי מה מונע ממך להזיז אותה משם. אני מניחה שאת לא רוצה שהיא תבכה. ואם היית צריכה להזיז אותה ממשחק מסוכן? או מכל דבר אחר? הרי בודאי שככל שהי אתגדל לא תוכל לקבל כל מה שהיא רצה וזה יגרום לה לאי שביעות רצון, השאלה אם את יכולה לעמוד בכך. לומר לה שאנחנו באנו לשחק וזה לא יפה לאכול אוכל של ילד אחר, לקחת רק חתיכה אחת מהבמבה נניח, להגיד תודה ולקחת אותה משם גם אם זה לא מוצא חן בעיניה בפעמים הראשונות.

שלום דני,
זו שאלה שכדאי להפנות לקופת החולים שלך. בעיקרון כדאי גם לעשות סקר שווקים כי לא בכל המקומות אבחון פסיכולוגי עולה אותו דבר.

שלום לך,
אין טעם בעונש. חוץ מלתת להם להרגיש רע עם עצמם זה לא פותר שום דבר. בכלל ענישה היא לא דרך שמשיגה יעדים חינוכיים בדרך כלל.
יותר חשוב לברר מהיכן למדו את זה. אבל את הבירור חשוב לעשות בלי כעס, ולא מתוך נזיפה. כמו כן חשוב לתת לגיטמציה לסקרנות המינית, לתת להסבר תואם גיל על ההבדל בין בים לבנות, על הדרך בה מגיעים ילדים לעולם, יש ספרים בנושא שמיעודים לגיל הזה, ניתן להיעזר בהם, וכן לתת להסבר על פרטיות הגוף, על כך שלא חושפים אותו בפומבי וגם לא נוגעים. חשוב להסביר שמותר להם להגיד לא גם כשמישהו אחר מבקש מהם לגעת בהם או שיגעו בו ושחשוב לספר על כך לכן ההורים ואתם לא תכעסו.

שלום מיכל,
מדובר בתופעה מאוד שכיחה בגיל הזה וקשורה בין השאר לכך שהילדים בגיל הזה עוד לא רכשו יכולת מלאה לבטא את עצמם מילולית. חשוב להבין שתוקפנות היא לא דבר רע, אלא חלק חשוב מאוד מההתפתחות והמהישרדות של כולנו. היא עומדת בבסיס הסקרנות, ההישגיות, התחרותיות וכו'. חשוב לדעת לתעל אותה נכון. לכן תגובות כמו "תעשה טובה לאימא" או "תעשה טובה לבטן" הן לא מתאימות כי הן כאילו מנסות להכחיש את זה שדווקא התחשק לו לעשות משהו תוקפני לא בא לו לעשות טובה, וכאילו מסמנות לו שתוקפנות זה דבר רע ואי אפשר לקבל את התוקפנות שלו. זה לא עוזר לו, כי התקופנות עדיין קיימת אבל הוא לא מקבל כלים מה לעשות איתה.
כשזה קורה, ניתן להסיט את התוקפנות שלו לאובייקט אחר, למשל להכות איתו ביחד בכרית, או לדפוק על השולחן, וכו', להפוך את זה למשחק. בד בבד, לצד אמירה ברורה ותקיפה שאסור להרביץ לאימא או לצבוט אותה. אין טעם בענישה. ענישה לא עוזרת באף גיל, ורק מזיקה לילד ומשפילה אותו.
כמו כן כדאי להצטייד בסבלנות, עם הגדילה והיכולת להתשמש במילים, זה יעבור.

שלום דנה,
רצוי להכין מראש כמה שיותר זמן. חמישה ימים בגיל שנתיים וחצי זה לא נורא. אם את מרגישה ששיחות בסקייפ לא יעשו לו טוב, אז לא חייבים, אפשר להסביר לו שאתם נוסעות וחוזרות, לא בטוח שהוא לגמרי יפנים, אבל זה בסדר. סעי ותהני.

שלום לך,
קצת קשה וגם לא נראה לי הוגן להביע דעה על טיפול שאני לא מכירה מקרוב. בעיקרון בגילאים כה קטנים, לחרדות יש קשר הדוק לקשר עם ההורים, ואני באופן אישי הייתי מעדיפה לעבוד איתכם יותר מאשר עם הילד, ולדעתי זה גם היה יותר אפקטיבי. אבל שוב, אני לא חושבת שזה הוגן לשפוט טיפול שאני לא מכירה וזה גם לא אומר שהפסיכולוגית היא לא מספיק טובה.
בדרך כלל ניתן לטפל בבעיות חרדה ואנקופרזיס בטיפול קצר מועד יותר אב ל זה נכון לגילאים יותר מאוחרים, כאשר לילד יש בשלות יכולות קוגניטיביות מפותחות יותר והוא יוכל לשתף פעולה באופן פעיל יותר בטיפול קוגניטיבי התנהוגתי שכולל גם מטלות מעבר לזמן הטיפול. לכן זה לא הוגן לצפות לשיפור באותה מהירות בגיל כזה ובסוג טיפול כזה.

שלום לך,
הדיבורים לא עוזרים כיוון שהם לא מתייחסים לפחד שלו, מה יקרהלו אם לא יציית. יכול להיות שבנך קורא היטב את המפה ומבין שבסיטואציה הזו, או שהוא מאלה מציקים או שהוא מאלה שמציקים להם.
מדובר עדיין בילד קטן שלא יכול לעשות מהפכה חברתית כזו מול המנהיגים בכוחות עצמו.
ההתערבות צריכה להיות מול הגננת ולא לדרוש מהילד להתנגד למשהו שמעלה אצלו חשש נורא גדול.

שלום סימה,
אכן זה גיל שלא מתאים להשאיר בו את התינוקת ללא הוריה ל-7 ימים. כיוון שלא ניתן להסביר לה את ההעלמות שלכם ואת העובדה שתחזרו. ההשלכות לטווח הקצר יכולות להיות קושי בשינה, היצמדות אליכם כשתחזרו ,קשיים באכילה, בכי רב, נסיגה זמנית בהתפתחות, ועוד. ההשלכות לטווח הארוך יכולות להיות חרדת נטישה והמשך קשיים בהתפתחות הרגשית.

שלום חגית,
אני לא רואה איך לשוחח איתה על כך יעצים את התופעה אבל מצד שני זה גם לא יעזור. כדאי לנסות להציע לה להכיר עוד חברותף ליצור קשר עם אימהות נוספות ולהזמין הבייתה ילדות אחרות, לברר איתה אם היא חוששת לדבר עם ילדות ולהציע לה דרכים איך לעשות את זה.

שלום יפית,
אני לא משוכנעת מהתאור שלך שההתנהגות של בנך נובעת רק מחוסר ביטחון. יכול להיות שרק עם אותם ילידם הוא מרשה לעצמו התהנגות יותר פרועה, שהו אלא מרשה לעצמו בבית לבד, וההתנהגות הזו היא גם צורך שלו, שקשה לך להכיר בו.
את צודקת שאין טעם להעיר לו על כך. אם את רוצה לחזק אותו, את יכולה לעשות זאת דרך מתן חיזוקים לתכונות חיוביות שלו, מתן מחמאות, וכו'.
עם זאת, כדאי לשים לב לכך שואלי יש לו גםצורך להתפרע לפעמים ולחשוב איך כדאי לאפשר לו את זה בצורה לגיטימית, והאם את יכולה לתת חיזוקים גם להתנהגויות שהם פחות מרצות אבל יותר מבטאות אותו. במילים אחרות, האם את מוכנה שהוא יעמוד על שלו גם מולך ולא רק מול החברים. משם זה מתחיל בדרך כלל.