פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שרית,
עצתי לך -אל תתערבי. תני לילדה שלך להסתדר, והציעי לה לנסות להתחבר עם עוד ילדיות כדי שלא תהיה תלויה רק בחברה אחת. את רואה בעצמך שבהתערביויות שלך את לכרגע ,לא מכוונה רעה, לא ממש מועילה. תני לה להסתדר, להחליט בעצמה מתי היא מוותרת ומתי לא, ונסי לעזור לחשוב איתה יחד על עוד ילדות שאפשר להזמין הבייתה מדי פעם.

שלום ע.
מדוע שהשאלה תביך?
אני לא מבינה את ההבדל בין לתקוף באשכים לבין לתקוף בכלל. אם מישהו קילל אותה אין הצדקה לשום תקיפה פיזית מצידה, לא באשכים ולא בשום מקום אחר. נקודה.
אם מישהו תוקף אותה פיזית גם אין הצדה לתקוף בחזרה אלא אם כן מדובר בהגנה עצמית. זה לא תמיד המצב. לא כל מכה שאנחנו מקבלים אנחנו צריכים להגיב עליה במכה נגדית. יש מצבים שבהם פשוט אפשר לעזוב את המקום, או לגייס מבוגר לעזרה וזו צריכה להיות הברירה הראשונה לתגובה.
אני גם לא חושבת שבכל דבר צריך להסביר למה. יש דברים שאנחנו אוסרים ואין עליהם משא ומתן. הסבר למה רק מזמין את הילד לנהל משא ומתן. ואם תסבירי לה שבעיטה באשכים יכולה לפגוע בסיכוייו של אותו ילד להיות אבא בעתיד, אז מה? אולי היא תגיד שזה לא מעניין אותה, כי היא כל כך שונאת אותו...זה ממש לא רלוונטי.
מדוע את נתפקת מבכוה על כך שצריך להסביר את זה (לא שצריך לדעתי, אבל אם כבר...) האם בתך לא קיבלה ממך שום הסבר עד היום על ההבדל בין בנים לבנות, על הגעת ילדים לעולם ועל תפקיד האשכים בגוף? כי אם לא אולי הגיע הזמן, בלי קשר....

שלום לך,
אני לא חושבת שההחלטה תגרום נזק לטוח ארוך. אז האימא כועסת עלייך, אז מה? אי אפשר לרצות את כולם. לביתך יש גם חברות אחרות, ונראה שמדובר בחברה אלימה במיוחד וטוב עשית שהצבת שם גבול. זה לא פוטר אותך מלחשוב מדוע בתך נמשכת דווקא לחברה הזו, ואם יש משהו בחברה הזו שנוגע בצד של ביתך שחשוב להבין אותו. אולי גם בתך רוצה להתפרע לפעמים ויכולה לעושת זאת רק בחסות אותה חברה. האם את מאפשרת לבתך להראות תוקפנות (במידה) או שמייד יש ריסון של זה.? תוקפנות היא דבר חיובי וחשוב, אם מווסתים ואתה נכון, היא חלק מהחיים וחלק חשוב. כשלא מווסתים תוקפנות, כלומר או מרסנים אותה יותר מדי או פחות מדי היא נהפכת לאלימות. אלה רק נקודות לחשיבה עבורך. מעבר לזה נראה לי שעשית נכון.

שלום אודליה,
לא בלכ דבר אני יכולים לפתור לילדים שלנו את הבעיות. חשוב שלא תרגישו אשמים, לא עשיתם שום דבר רע. התפקיד שלכם כהורים הוא לא לספק הכול לילדים, (אפילו אח או אחות) אלא ללוות אותם בכך שקשה להם ולא תמיד הכול יוצא כמו שרוצים. כשהוא בוכה, אפשר לשבת לידו ולהגיד לו שאתם מבינים שעצוב לו שוהוא מקנא, ואתם גם מקווים שבקרוב יהיו לו אח או אחות. וזהו. פשוט להיות איתו כשהוא עצוב, אתם לא יכולים כרגע לקחת ממנו את העצב וגם לא צריך. אלה החיים.

שלום מור,
עצם העובדה שאתם מגדירים את חיקוק החוקים שלו כבעיה מעידה על המקום שאתם נותנים לו ועל כך שאתם מתייחסים שלמהו שממש לא ראוי להתייחסות. הוא מקבל מזה תחושת חשיבות רבה וממשיך. כשהוא מחוקק חוקים כדאי להתעלם מכך. גם אם הוא כועס ומתעצבן. הוא מרגיש אתכם כחלשים ולכן מנסה להיות חזק במקומכם ואתם כנראה מאפשרים לו, אפילו בעצם זה שאתם מתווכחים עם החוקים שלו או מתייחסים אליהם בכלל. לא הייתי נכנסת בכלל לעניין הזה. ככל שלא תתייחסו ותהיו עקביים בכך, גם אם הוא בוכה וצורח, התופעה תפחת. לגבי הבכי בבוקר, זה נראה לי משהו שקשור באופן כללי לתחושה שלו שהוא לא מחזק על ידי הורים סמכותיים וחזקים. נראה לי שכדאי שתחשבו באופן כללי על הסמכות ההורית שלכם ואולי אף תפנו לייעוץ בעניין. בבוקר הייתי מרגיעה אותו, אך לא מייצרת דרמה או תשמות לב רבה מדי סביב העניין.

תודה על תגובתך המהירה.
האם כדאי להשתמש בשיטה של הרחקה לחדרו עד שירגע?
הבנתי שזה דקה על כל שנת חיים.
מה את חושבת על שיטה זו?

שלום מור,
אני לא בעד, זו גם שיטה שנותנת תשומת לב להתנהגות שאנחנו רוצים שתיפסק ובכך מחזקת אותה. צריך להבין שעבור ילדים כל חיזוק הוא חיזוק חיובי, גם התייחסות שלילית היא מתן תשומת לב. החיזוק השלילי היחידי הוא התעלמות.

שלום ליאור,
לא ברור מהתאור שלך האם ההתהגות הזו הייתה תמיד או שהיא החלה או החמירה עם מתן התרופות. אם כן, כדאי לבדוק האם זו תופעת לוואי של התרופות ולהתייעץ עם הרופא לגבי המינונים או תרופות חליפיות אפשריות. אם זה משהו שתמיד היה, חשוב לתת לילד כלים להרגעה ולדחיית סיפוקים. כדאי ללמד אותו, דרך משחק בבועות סבון לנשוף נשיפות ארוכות (לנפח בועת סבון גדולה) במשך חמש דקות פעמיים ביום, זה יוצר אפקט מרגיע, וכן ללמד אותו לספור לפני שהוא מגיב, למלל עבורו את תחשותיו, (אני כועס כי...אני מעוצבן כי...) ובנסוף להיות מאוד עקביים ולא לשנות את מה שאתם עושים כי זה לא לרוחו. גם אם הוא מתעצבן.
אם זה לא עוזר, כדאי לפנות לייעוץ מסודר.

שלום שירלי,
אני מצטערת, אבל אני חושבת שבמקרה הזה אין ברירה אלא לערב את הרשויות. אולי זה נראה כרגע כפגיעה באחותך, אך היא תיפגע הרבה יותר אם לילד יקרה משהו.
נסי לראות אם עצם הרעיון של פניה לרשויות ירתיע את אחותך ויגרום לה לשנות את דעתה בעניין. אני מניחה שכבר ניסיתם להסביר ולשכנע בדרכים אחרות, אם לא, זה הזמן לעשות זאת לפני פנייה לרשויות. להצביע בפניה על הנזק האפשרי ועל כך שהמצב כרגע חורג מהנורמה ומסכן את הילד.

שלום איל,
חשוב שתבדילי, את זה לא הם. הם לא צריכים להיות מוטרדים מאישתו הראשונה של אביהם. המצב הוא אומנם מסובך, ככה זה כשמתחתנים ומתגרשים פעמיים, אבל לא מצב לא נורמלי. זה נורמלי שבת שהתחתנה תזמין אליה לארוחות שישי, ונורמלי שתזמין את שני הוריה שהתגרשו כבר לפני שנים, והעניין ביניהם אמור היה להתסיים מזמן. הייתי ממתינה עד שהילדים יחזרו, ואם הם לא מדווחים על בעיה כלשהי לא הייתי מתערבת.

שלום שרי,
אני מבינה את הבלבול שלך, טוב שהתייעצת, אני שמחה שעזרתי, אני בטוחה שיש בכם את הכוחות להתמודד, למזלו של בנכם אתם קשובים ואחראים מספיק כדי להתמודד עם הסיטואציה.

שלום שרי,
כדאי לשוחח עם בנך באופן רגוע, ולהסביר לו שזו לא אשמתו אבל מה שבן הדוד ביקש ממנו לעשות זה אסור, הוא לא היה יכול לדעת את זה וגם האמין לבן הדוד שלו כי הוא יותר גדול, אבל זה לא דברים שעושים, חשוב להסביר לו שמותר לו להגיד לא כשמישהו רוצה לנגוע בו במקומות הפרטיים, וכשמשחקים עם ילדים לא נוגעים במקומות הלאה ולא מורידים בגדים. לא אמורים לנגוע בו והוא לא אמור לנגוע באחרים. חשוב לקיים את השיחה באווירה עניינית ורגועה, ולהשתדל לא ליצור אצל הילד תחושת אשמה. במידה וסה"כ התפקוד של הילד תקין, מבחינת מצב רוח, חרדה, תאבון, שינה וכו', וכן אין לו התנהגויות מיניות חריגות (כגון אוננות מוגזמת, אוננות היא דבר טבעי ובריא, כל עוד זה נעשה בפרטיות במידתיות, אם לדעתכם יש חריגה בעניין הזה כדאי לשים לבד לכך) הייתי מניחה לעניין. כמובן יש לשוחח עם הורי בן הדוד ולא להפגיש ביניהם כל עוד העניין לא מטופל על ידי ההורים, וגם אם הוא כן מטופל, לא כדאי לתת להם להיפגש בלי השגחה. במידה וכן מתגלים קשיים או מצוקה אצל בנכם, כדאי לפנות לטיפול. הכי חשוב זה לנסות להישאר רגועים, ולא לייצר נזק היכן שאין מרוב דאגת יתר.

שלום סופי,
ראשית את יכולה לעיין בעמודת שאלות נפוצות בתשובה שעוסקת בפחדי ילדים ולראות אם יש שם משהו יכול לעזור לכם. במידה ולא ואתם לא מצליחים להתמודד נשמע לי מהתאור שלך שהילד סובל וכדאי לפנות לטיפול.

תודה רבה על התשובה המהירה.
אני כמובן אפנה למומחה אם זה ימשך. אך היום הילד שלי היתאורר במצב רוח טוב כרגיל.
הוא שוב דיבר על הפחד שהיה לו אתמול, ואמר שגם היום הוא קצת פחת אבל הוא הזכיר לאצמו שאין צורך לפחד וזה עזר לו. אך עדיין אני רואה שהוא ניזכר בפחדים שלו, אך אני דואגת להסיק אותו בדברים אהובים. מקווה מאוד שהוא ישכח מזה.
אם יש לכם אזו המלצה להמשך הדרך אשמח מאוד.
שוב תודה רבה

שלום סופי,
שנמע לי שמה שאתם (הילד ואת) עושים כרגע זה מצויין. זה בסדר שהוא נזכר בפחדים, גם אחרי טיפםול הוא ייזכר בהם, מה שטיפול אמור לעושת הוא לעשור לו לא להאמין בהם אחרי שהוא נזכר והם עולים. אם הוא עושה את זה כרגע לבד זה מצויין, וגם לארגן עבורו הסחות דעת זה מעולה. אפשר גם ללמד אותו לעשות את זה לבד, כלומר כשהוא נזכר בפחד, לנסות לחשוב או לעשות משהו אחר.

שלום מירי,
זה בסדר גמור לאפשר לה לבחור בגדים, כל עוד זה מתוך שתיים שלוש אפשרויות ולא עוברים כל בוקר על כל הארון. אם זה נגמר בזה שהיא רוצה כל הזמן את אותם בגדים זה בסדר גמור, נשמע לי שחלק מהעניין שבגללו זה לוקח הרבה זמן קשור גם להתעקשויות שלך שחשוב לך שהיא תלבש מה שאת רוצה. כל עוד זה לא נהפך להיות טקס בלתי נגמר של מעבר על כל הארון וחוסר יכולת להחליט או לחילופין שהיא מבקשת דברים לא הגיוניים למשל ללבוש קצר בחורף - אין בעיה להענות לה. פשוט אם זה מה שהיא אוהבת תדאגי שיהיה יותר מזה מבחינת הבגדים שאת קונה לה.

שלום לך,
מדובר בסוג של בסוג של חרדה שבאה לידי ביטוי בהתנהגות אובססיבית, ולכן כדאי לפנות לייעוץ מסודר כדי לברר זאת יותר לעומק ולטפל בכך.

שלום שגית,
ילדה בת שנה ושלושה חודשים הי אילדה שעדיין לא מספיק יודעת לדבר ולכן מביעה את הצמה על ידי בכי. התפקיד שלכם ההורים הוא לנסות להבין מה מציק לה ולעזור לה להפוך את זה למילים. כשהיא תוכל לבטא את עצמה במילים, היא לא תצטרך לבטא את מצוקתה בבכי וצעקות כל כך הרבה. כשילדה מתעוררת בבכי בלילה, ייתכן ושהיא פוחדת, חלמה חלום רע, יש מקום להרגיע אותה, למשל, להגיד במילים: "אולי חלמת משהו לא טוב, זה עבר, עכשיו חוזרים לישון" להרגיע אותה, ולעזור לה לחזור למצב שינה.

שלום מירי,
אחרי פעם אחת ביקשתם ממנה לדבר ולא לבכות, פשוט להתעלם. חשוב מאוד להיות עיקביים בעניין הזה. הבכי הוא דרך להשיג תשומת לב ולנהל אתכם. אם באופן עיקבי זה לא יביא לתוצאות המקוות מבחינתה, זה ייפסק. אבל צריך להיות מאוד עיקביים, ולא להתרגש ולא להילחץ מהבכי, גם אם זה במקום ציבורי וגם אם זה נורא לא נעים. לא להסביר לה, לא להתחנן לא לנהל משא ומתן, לא לצעוק ולא לאיים. להגיד בשקט שבבכי אתם לא שומעים והיא צריכה לדבר ואז פשוט להניח לה עד שהיא נרגעת ומדברת. זה הכל.