פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
לא כל כך הבנתי למה את מכתוונת כשאת אומרת ביקורת. האם זה כל פעם שאתם לא מסכימים לעשות מה שהוא רוצה. או שיש לכם ביקורת על משהו שהוא עשה, (ציור או משחק או התנהגות כלשהי)? אם הכוונה ב"לא מוכן לקבל ביקורת " שהוא בעצם מנהל אתכם ואתם חייבים לעושת רק מה שהוא רוצה, אז אין כאן מה להסביר. אתם בלכל לא חייבים להסביר לו, זה לא עניין של הבנה, אלא עניין של קבלה של זה שאתם המבוגרים ואתם מחליטים. מותר לו לא להיות מרוצה מזה, את לא חייבת להסביר לו וההסברים לא יעזרו גם אלא יתפרשו כחולשה שלכם, כדרך לקבל את הסכמתו לגבי דברים שלא אומרוים להיות תלויים בהסכמתו כי לא הוא מחליט לגביהם. אם העניין הוא רגיושת שלו לביקורת ממש, כאן אני צריכה לקבל דוגמאות יותר מפורטות כדי לעזור לכם.
לגבי גיסתך, זו באמת בעיה בעיני, כי אם לא נמצאת שם ולא יודעת אם זה נכון או לא אז אולי היא באמת צודקת? כי אם יש לך בן, שאי אפשר להגיד לו כלום, והוא חושב שהוא מנהל את העולם, אולי באמת יש לו בעיה בהתנהגות עם בני הדודים שלו?

שלום סימונה,
לילד קצת יותר גדול הייתי מסבירה שבבטן יש לך עובר, שאם הוא יתפתח יפה, הוא יוולד ויהיה תינוק. לא כל העוברים מתפתחים ונולדים. מאחר ומדובר בילד קטן מדי, הייתי מחכה עם ההסבר כמה שבועות, ורק אומרת שאכן לאימא יש בטן שמנה עכשיו, בלי להיכנס להסבר יותר מדי כרגע, אלא רק אחרי שיתברר שהכל בסדר וההריון ממשיך.

תודה על תגובתך..
השאלה שעולה היא מה לעשות אם הוא שואל מה יש לי בבטן.. אני אומרת את זה כי יש כמה חברים מהגן שהאמהות שלהן בהריון מתקדם וחלק שילדו והוא מבין מה זה הריון ותינוק..
שוב תודה..
סימונה

שלום סימונה,
אם את חשה שהוא מבין, אז את יכולה לומר שאכן את בהריון, לא הייתי נכנסת כרגע לכל ההסברים המסובכים, אבל אם אכן ההריון לא יעלה יפה, אז הייתי מסבירה את ההסבר על העובר. אני מבינה שכרגע זה מעמיד אכתם במצב מורכב, כיוון שהריון אמור להיות דבר משמח, אבל אתם אמורים כרגע להיות עצורים, ולא לפתח ציפיות והעובדה שצריך לתת הסברים לילד כשאתם עדיין לא יודעים מה יהיה מפגישה אתכם עם הכאב והחשש. לכן אני לא בעד להכביר בהסברים כרגע, אלא לתת את המינימום לפי מה שהוא שואל,
אני מקווה שבכל זאת הכל יהיה בסדר...

שלום איילץ,
כמו שאת רואה עונשים לא עוזרים. וכלן כדאי לך להפסיק איתם. ענישה כתוצאה טבעית יכולה להיות רק לגבי דבר שמפריע גם לה. אם את לא מבקשת הרבה עזרה, חשוב שתבחרי את התחומים שבהם את מבקשת עזרה לפי מה משפיע גם עליה ומפריע לה. בכלל אולי כדאי להחליט ביחד, מתוך הסכמה על תפקיד קבוע ולא כל פעם לבקש משהו אחר, אלא לתת לה תחום אחריות שאותו היא מכסה, ושאם הי אאל מבצעת אותו, יש לכך מחיר שגם היא משלמת.

תודה על התייחסותך
כתבת "ושאם היא לא מבצעת אותו, יש לכך מחיר שגם היא משלמת." אצלי זה נקרא שוב "עונש" - ההבדל הוא במינוח הסמנטי, כנראה שאין מנוס מכך....
עם כל היצירתיות שבי נגמרו לי הרעיונות לסנקציות. כשתוכנן משהו (הליכה לברכה, לחברה קל לי למצוא עונש שהיא פשוט מפסידה את החווויה, אך לא בכל פעם יש תכנון כזה.ואז:
1. מה עושים בחיי היומיום הזורמים ? אילו עונשים לתת?
2. קשה לי להתמסגר לדרך של תפקיד קבוע טוטאלית, כי חיי היומיום מזמנים צרכים שונים והיא בכל זאת הגדולה שגם זקוקים לעזרתה...

שלום איילת,
את שאלת לגבי תוצאה טבעית. תצוצאה טבעית הי אאל עונש, אלא המציאות. אם לא עושים משהו אז אין אותו. אני לא מאמינה בעונשים, ולכן אין לי המלצה מעבר לזה לתת לך.
זה שהיא הגדולה זה לא אומר בהכרח שתפקידה לעזור בבית. במיוחד אם זה נעשה כהנחתה לפי מה שנוח לך ולא לוקח בחשבון גם את הצרכים שלה זה נחווה כהנחתה וכניצול. את לא באמת יכולה לצפות ממנה שתעזוב את מה שהיא עושה באותו רגע ותסדר את הסלון כי הבלאגן מפריע לך בעיניים עכשיו. זה לא עובד ככה. את אמורה לחנך אותה לאחריות, ולחשוב יחד איתה, על מה היא יכולה לקחת אחריות, בזמנה החופשי ולדאוג שהוא יבוצע. יש צורך לגייס אותה לכך ולדאוג שגם היא תקבל הרגשה טובה של מתן כבוד ואחריות גם לה.
היא לא בחרה להגיע לעולם, את הבאת אותה, זו לא אשמתה שהיא הגדולה, זה בסדר לחנך אותה לאחריות בתוך הבית, אבל זה לא מתקבל טוב, כשזה נעשה באופן שלא מכבד אותה ואת הצרכים שלה כאילו היא חייבת לכם. גם אם אתם לא מתכוונים לכך באופן הזה, יכול להיות שזו ההרגשה שהיא מקבלת.

שלום ליאת,
נשמע שלבנך קשות הפרידות וגם הגמילות (זה גם סוג של פרידה, מהטיטול ומהמוצץ) וזה לא שמשהו שהתחיל לקראת גן חובה, וגם אין שום סיבה שיהיה משבר לפני גן חובה. אני ממליצה לך לפנות לאיש מקצוע כדי לבדוק את הקושי יותר לעומק.

תודה על תגובתך המהירה.
הקושי התחיל רק בחודש האחרון לקראת סיום הגן וההבנה שהוא נפרד מהגננת ומחלק מהילדים. באותה תקופה חברה לגן איבדה את סבה שנפטר וגם זה תרם למצב.
מעולם לא היו לו קשיים בפרידות ותמיד היה בין היחידים בגן שנפרד מאיתו בשימחה וצהלה החל מהיום הראשון לגן. לכן אני בהתלבטות אם לחזק אותו ולהמתין או שכדאי כבר לגשת לאיש מקצוע ואודה לעצתך לאיזה גורם עלינו לפנות.
תודה רבה

שלום ליאת,
נראה לי שתשובתי לא הובנה. אם תשימי לב אני קשרתי את הקושי בגמילה לקושי בפרידות. להיגמל ממשהו זה גם להיפרד ממנו. עד לא מזמן היו לו קשיי גמילה. במובן הזה קשיי הפרידה שיש לו עכישו הם לא בדיוק חדשים כמו שנדמה לך אלא אפשר לראות אותם כהמשך של קשיי הגמילה. לכן, בעיני זה לא קושי חדש. זה די חריג כשיש קשיי גמילה עד גיל 5. אפילו שהם כבר נגמרו. לכן בעיני יש כאן אולי בעיה יותר עמוקה מהמשבר הנוכחי בגן וכדאי לבדוק אותה יותר לעומק.

היי תמרה,

לכל ילד יש את אופיו אך ניתן לרכך זאת ע"י עבודה על כישורים חברתיים.
בנוסף, כדאי לשים לב שבבית אינכם "מנצלים" זאת שהיא מוותרת, למשל- מול אח שלה, או בהתנהלות איתה.
להיפך- תחזקו אותה לעמוד על שלה, קודם כל בחיק המשפחה ורק אח"כ בחוץ.
לא ניתן לומר לילד שאין מה להעלב כי כך הוא מרגיש. הוא לא יכול להתכחש לרגשותיו וגם אנחנו לא.
אבל כן נוכל לתמלל ולשקף את החוויה וללמד להגיב אליה טוב יותר.

בהצלחה!

נעמה סבג שמש
מנהלת מכללת עידן ההורות
המתמחה בייעוץ שינה, הנחיית הורים וליווי לאחר לידה.

שלום לך,
הפורום הזה הוא בהחלט המקום שלאלות שלך, אבל חסרים פרטים בשאלה, על המשפחה ועל הילדה. למשל איך היא מקבלת גבולול בנושאים אחרים, מתי התחילה ההתנהגות הזו, או האם זה היה כך תמיד, וכו'.

בסך הכל היא ילדה טובה וכמו כל הילדים יש לה פה ושם ניסיונות של פריצת גבולות, אבל
אנחנו מעמידים אותה על מקומה והיא מתמודדת עם זה בדרך כלל יפה, מאחר והגבולות בבית מאוד ברורים.
בעיית ההתנהגות שלה היא בעיקר בגן והיא התחילה בחודשיים האחרונים, הבעיה עם האוכל הייתה מידי פעם (אפילו לעיתים רחוקות), אבל הצביטות זה משהו חדש יחסית.
כעקרון נראה שישנו שינוי התנהגותי לרעה. רקע: היא נמצאת באותו הגן (פרטי )כבר 3 שנים (בשנתיים האחרונות היא נמצאת גם עם אחיה בן ה 3) והוא כמו בית שני עבורה בעיקר לאור העובדה שאחת המטפלות היא גם חברה טובה ואנחנו נפגשות אחריי שעות העבודה,והילדים משחקים ביחד. היא הפסיקה לשבת בשעת הריכוז והיא מאוד מפריעה לגננת ולשאר הילדים. בהתחלה היא חשבה אולי כדאי לבדוק הפרעות קשב וריכוז ואחרכך אמרה שייתכן שזוהי רק הפרעה התנהגותית וכדאי לחכות עם אבחון , כי ייתכן ששנה הבאה שהיא תגיע למסגרת חדשה בה היא לא תרגיש כלכך נוח היא תחזור לעצמה. כששאלתי אותה למה היא מפריעה לגננת היא אמרה שמשעממם לה. אני לא ממש יודעת איך להתייחס לזה. מצד אחד בבית היא עצמאית, היא יושבת ומשחקת יפה (לבד עם אחיה או עם חבר/ה) , מציירת רוקדת ומעסיקה את עצמה יפה מאוד.ומצד אחר אני לא רוצה שהילדה תלך לאיבוד במסגרת של גן עירייה, ובטח שאני לא רוצתה שהיא תתוייג כילדה בעייתית. מה את מציעה?

שלום לך,
אבחון להפרעת קשב וריכוז הו אלא האבחון היחיד שרלוונטי. הילדה משדרת מצוקה. חשוב להבין יותר לעומק מה קורה לה. אני לא מסכימה עם דברי הגננת שבnקום חדש זה ישתנה, זה אולי ישתנה בהתחלה כשהיא תרגיש פחות נוח, אבל אחר כך זה יחזור כשהיא תרגיש נוח יותר, כי המצוקה שגורמת לזה לא נפתרה.
כפי שאמרתי, אף אחד לא אמר שזה חייב להיות עניין של קשב וריכוז, אבל כן חשוב שאיש מקצוע יראה אותה. זה גם לא שייך לתיוג במערכת. אתם יכולים לפנות למכון להתפתחות הילד ולא להעביר את התוצאות לגן אם אתם לא רוצים. חשוב שיראה אותה איש מקצוע וגם אותכם כדי להבין את המצוקה שגרמה לשינוי בהתנהגות.

את מתכוונת לפסיכולוג ילדים? או לבקש מהגננת למלא טפסים ולהתחיל איתה תהליך של אבחון הפרעות קשב?

למי לפנות אודה לך על קצת הכוונה.

שלום לך,
נדמה לי שקיבלת הכוונה מאוד מדוייקת. הפניתי אותך למכון להתפתחות הילד.

שלום לימור,
קצת קשה לטפל בחרדות בגילאים האלה כיוו שקשה להסביר לילדים דברים שדורשים הבנה. כך שיכול להיות שעוד כמה זמן יהיה קל יותר לעזור לה. פיתרון שכן אפשר לנסות כבר מעכשיו הוא חשיפה הדרגתית למה שמפחיד אותה, למשל קודם כל להקריא סיפור על כביש ומכוניות, להראות מכוניות בטלוויזיה, לצייר אותן ביחד, להסתכל על הכביש מרחוק ולהתקרב בקצב שלה, וכו'.

שלום לי,
כדאי שתפנו את שאלותיכם לרופא התפתחותי או בכלל שתבקשו אבחון במכון להתפתחות הילד.

עבר אבחון בהתפתחות הילד..מתפתח כמו שצריך..
זוהי תופעה חדשה..

שלום לי,
אם את מודאגת, אז פנו שוב.

שלום שרית,
את מרגישה נכון. זו אכן לא דרך טובה, היא אולי פותרת את הבעיה בואתו רגע אבל מחמירה אותה בהמשך ולא מפסיקה את התופעה.
הבעיה שבתך סובלת ממנה נקראת אנקופרזיס והיא מעידה על קשיים ריגשיים, ומומלץ לפנות בהקדם לטיפול בעניין, כיוון שהוא עלול להחמיר ולהתקבע. בגילאים מאוחרים יותר הרבה יותר קשה לטפל בבעיה.

שלום ניקיטה,
אני חושתב שאת כבר מבינה לבד שיש כאן בעיה, וזה לא חלק נורמטיבי מההתפתחות שלו. כדאי שתפני בהקדם למכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים שלך כדי לעשות אבחון מסודר ולהחליט על דרכי טיפול.
בהצלחה.

שלום מירית,
זהו מצב שאין די בייעות באינטנרט כדי לתת לו מענה מספק. את זקוקה להדרכת הורים מסודרת יותר. רקודם כל, חלק ניכר מהמצב של ביתך נובע מכך שלא מדובר אצלכם בבית על האמת. יש למצוא דרך לספר לה את האמת, ולתת לה לשאול ולהבין מה קורה. אני מבינה שזה משהו שקשה לך מאוד לעשות ולכן חשוב מאוד שתפני לקבל עזרה מסודרת בעניין, אם דרך מחלקת הרווחה של באר שבע או דרך קופת חולים או כל מסגרת אחרת.
בהצלחה.

שלום תותי,
לפני שנחשוב על מה לעשות צריך להבין טוב יותר מדוע זה קורה. נשמע שהילדה במצוקה כלשהי, את מתארת התנהגות חרדתית. אם הייתי משוכנעת שכל מטרת ההתנהגות היא להשיג תשומת לב הייתי מציעה לך להתעלם, גם אם זה קשה, אם עושים זאת בעקביות, זו הדרך היחידה. אך מאחר ועדיין לא ברור לי מהתאור שלך מה באמת קורה, נראה לי חשוב לברר זאת יותר לעומק. יכול להיות שחלק מהעניין הוא שהיא בודקת גבולות, וכשהיא חשה שקשה לך מסיבה כלשהי (בהעומס שבגידלו שני ילדים, סיבות אחרות) להיות בטוחה וחזקה כפי שהיית בעבר, וזה מגביר את החרדה שלה ואז היא בודקת גבולות כדי לייצר הזדמנויות שידרשו ממך להיות חזקה איתה. מה זה להיות חזקה איתה - זה משהו שאולי דורש הדרכת הורים קצרה, במיוחד כיוון שנאי אל יודעת איך מתבטאת החולשה שלך אם אכן יש כזו. יכול להיות שהטון שאת משתמשת בו לא מספיק חד משמעי, יכול הליות שהיא עדה לאמירות שלך שאין לך כוח, לכל מיני ויתורים שלך שנבעים מחוסר עיקביות בדברים שפעם היית עומדת עליהם יותר בנחישות, יכול להיות שהיא חשה קשיים שאולי יש בזוגיות או במצב התעסוקתי שלכם וכו'. נסי לחשוב על מה שהעליתי, ואם זה לא עוזר לך להתארגן אחרת, כדאי לפנות להדרכת הורים קצרה.
בהצלחה.

שלום נעם,
אני לא חושבת שזה מצב שדורש התייחסות מיוחדת, זה נשמע לי דבר נחמד ותמים.

מסירת הכלב היא בעוד יומיים וזה דחוף. תודה

שלום אליס,
הרעיון של היועצת נשמע לי סביר, הייתי נותנת פרק זמן של 3 ימים עד שבוע כדי להיפרד, ומציעה לה להכין לו ציור, ולבחור מה בא לה לעשות איתו במסיבת הפרידה, אולי לנסוע למקום מיוחד לטייל איתו, וכו'.

שלום צחי,
לא הבנתי מה זאת אומרת לא מוכן ללכת לישון בלי שאחד ההורים איתו בחדרומה זה נקרא שהיה הולך לשיון בחדר לבד. האם היה הולך לישון לאחר טקס שינה או פשוט פורש לחדרו וישן? אם אתם לא נוהגים לקיים טקס שינה כדאי לעשות זאת.
פחדים בשינה הם דבר שכיח בגיל הזה, ולא כדאי לאפשר שינוי בסדרי השינה, כלומר לא כדאי לאפשר מצב שהוא יישן איתכם או שאחד מכם יישן איתו. כן כדאי לנסות לשוחח איתו בהתאם לגילו, ולהבנתו המילולית על הפחדים, לנסות להשאיר או קטן דולק, להציע לו לישון עם דובי או חפץ מעבר כלשהו, וכו'.

עד לפני שבוע הינו משכיבים אותו במיטה עם אוכל לאחר המקלחת והוא היה שוכב במיטה עד שהוא נדרם (לפעמים יותר מחצי שעה).
היום הוא לא מוכן להישאר דקה לבד בחדר, ניסינו דובי ואור קטן וזה לא עוזר.
אנחנו מנסים לברר אתו ללא הצלחה את הסיבה לשינו הזה.
בינתיים אנחנו יושבים לידו עד שהוא נרדם.

שלום צחי,
ילדים זקוקים לליווי במעבר בין העירות לשינה .השינה נראית דבר מפחיד, כמו להיעלם מהמעולם ומההורים, יש חלומות, יש חושך וכו'. הליווי הזה לקראת השינה לא אומר להעשות במאצעות אוכל. הליווי אמרו להיות בצורתה עיבוד ריגשי של נוכחות הורה שעוזר לילד לעבור לשינה. הנוכחות היא לא בהכרח במובן של לשבת לידו עד שנרדם, אלא לייצר מין מזדרון כזה של מעבר מערות לשינה, על ידי שיר ערש, סיפור, הרגעה, ליטוף, דיבור על כך שעכשיו כולם הולכים לישון, השמש, הגננת בגן, הילדים, כולם ומחר בובוקר נקום, וכו' כדי שלילד יתחיל להיות סדר והרגשה שהדברים בשליטה, יש להם משמעות ומבון והוא יכול לסמוך, להרגע ולישון.
נסו את זה למשך זמן, אני מאמינה שזה יעשה שינוי.