פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום הילה,
אם אכן מדובר בריגות תחושתית, אין הרבה מה לעשות בינתיים מלבד לתת לו ללבוש בגדים שנוחים לוף להוריד את התגיות, לבחור בדים נעימים, ולהצטייד בהרבה סבלנות...
בהצלחה.

תודה על התגובה,
אבל אם מדובר ברגישות תחושתית איך יכול להיות שלפני חודש כל המכנסיים שלא נוחים לו היום היו נוחים והוא היה לובש אותם.האם יכולה להיות סיבה אחרת?

שלום הילה,
אני לא מהתחום המתאים לדעת האם רגישות תחושתית היא מולדת או יכולה גם להתפתח בהמשך. את זה צריך אולי לשאול בפורום של ריפוי בעיסוק או רפואת ילדים.
כדי לדעת אם יש סיבה אפשרית אחרת להתהנגות הזו, צריל לדעת יותר על הילד ועל המשפחה. את הפרטים האלה לא סיפקת בשאלתך.
אם את רוצה לדעת תשובה מתחום הפסיכולוגיה כדאי שתפרטי פרטים רלוונטים, כמו אם קרה משהו בשפחה לאחרונה, תכונות המאפיינות הילד, מהלך ההתפתחות שלו, מבנה המשפחה ודברים אחרים שאולי יכולים להיות קלוונטים לדעתך.

היי
הייתי רוצה תשובה מתחום הפסיכולוגיה משום שאני מרגישה שזה משהו בראש שלו ולא קשור לתחושות אבל אולי אני טועה.
בני הוא ילד רגיש מאוד,חכם חברותי פעיל ומלא אנרגיות.בגן יש לו הרבה חברים ובבית הוא הילד הבכור,יש לי ילדה בת 5 חודש' שאותה הוא קיבל יפה מאוד,הוא עוזר לי הרבה ולא מציק לה יותר מדיי.בימים האחרונים חזרתי לעבודה אך אני לא חושבת שיש קשר משום שהעניין עם הבגדים הוא ישן יותר(לפני שנה זה התחיל).הפסיכולוגית של הגן הגיעה למסקנה שמדובר ברגישות תחושתית בעקבות כך שהיא צפתה בבני משום שהיתה תקופה שהוא היה מרביץ הרבה והגננת היתה אומרת שזה ללא סיבה.היא שמה לב שהוא לא סתם מרביץ אלא בגלל שילד עובר ונוגע בו וזה כנראה מפריע לו,מעבר לזה הוא גם רגיש לרעש,הוא מפחד מרעש של פן,מיקסר וכו',אז בגלל כל זה היא הגיעה למסקנה הזו.
האם אני צריכה לציין עוד משהו?
תודה רבה על העזרה.

שלום הילה,
ההשערה בדבר הרגישות התחושתית נשמעת לי הגיונית.
צריך גם לקחת בחשבון שלפסיכולוגית הגן יש יתרון עלי משום שהיא ראתה את הילד ואולי גם יודעת עוד פרטים עליכם ואני צריכה לשער השערות על סמך פרטים מועטים, ולכן צריך לקחת את הצתעותיי בעניין בעירבון מוגבל.
יכול להיות שהילד שלך בבית הוא הרבה פעמים ילד "טוב מדי" את מתארת שהוא לא מציק הרבה לאחות וגם עוזר לך, ולא ברור מהתאור שלך איך הוא ביטא את הקשיים שלו בעקבות ההריון והולדת האחות, ואולי הרגישות הגבוהה שלו בשנה האחרונה קשורה לזה, שהוא חש שאתם ההורים פחות פנויים אליו והוא נדרש להתנהג בבגרות כי כבר יש אחות קטנה ממנו (זה תקף גם לתקופת ההריון או חלק ממנה, שבה את מטבע הדברים ועקב מצבך הפיזי יותר עייפה, פחות פנויה אליו וגם הוא מבין לאט לאט שעוד מעט תהיה כאן עוד מישהי חוץ ממנו), כדאי להעניק לו זמן איכותלל אהאחות ולהיות סבלניים להתנהגויות רגרסיביות שלו, לצורך לחזור להיות תינוק, לבכות, וזה לא סןתר הצבת גבולות ברורים. במקביל כמובן להמשיך את הבירור לגבי הרגיושת התחושתית.

שלום שני,
המאת היא שאין גיל כזה שבנות רוצות להידמות לאבא, אלא גיל שמתרחקים מאימא ואוהבים את אבא, זה לא קשור לרצון להיות דומה לו.
אם יש בעיה או אין בעיה זה עניין של השקפה. יש אנשים שיגידו שאם זה רצונה, צריך לכבד אותו. לכן את מרגישה שנכון שאם יצא לך להגיד אמירות שונות לגבי העניין זה עלול לגרום לה לרצות להסתיר את זה, זה גוםר לה בושה וסבל אך לא גורם לה לשנות את רצונה האמיתי.
היא עדיין ילדה קטנה, ועוד מוקדם להגיד באופן סופי מה יהיה בהמשך.
בכל אופן מה שלא יהיה, עדיף לשדר לה קבלה שלה, כי זה לא משהו שניתן לשנות אותו על ידי הערות מסוג זה או אחר.
אם הורייך מעוניינים לבדוק את העניין יותר לעומק אז כדאי לפנות לייעוץ מסודר.

שלום רוז,
קודם כל, לפני שמחליטים מה עושים צריךל להגיע להבנה טובה יותר ממה זה נובע וזה לא ברור. זו שנה שנייה שלה בגן, כלומר זו לא בעיית הסתגלות לגן. הבעיה מתרחשת רק בפרידה מכם, ואחר כך בגן היא מרוצה וגם נשארת ככה כשאתם באים לקחת אותה.
לכן יותר הכיוון בעיני קשור למשהו שמתרחש כרגע בבית, או בינכם לבינה או בכלל במערכת המשפחתית.
ילדים לעיתים יכולים לחוש כל מיני דברים, שינויים במצב הרוח של ההורים, חרדות שלהם, שינויים בזוגיות, הריון שמתהווה אפילו אם לא סיפרו להם, דאגה מסויימת סביב מצב בריאותי של מישהו, או כל דבר אחר שמשפיע על הקשרים במשפחה.

כיוון נוסף, יכול להיות שעקב כאבי האזניים לא רצתה ללכת לגן אבל כשראתה כמה תשומת לב היא מקבלת סביב העניין, אפילו שהכאב עבר, היא עדיין לא מוכנה לוותר על הרווח המישני של תשומת הלב סביב העניין.
אם זה כך, חשוב להקפיד על פרידה קצרה ועניינית ולא להתרשם נורא מהבכי או חוסר הרצון ללכת לגן ולא לשתף עימו פעולה.
בהצלחה.

המון תודה את תמיד עוזרת



במערכת המשפחתית יש קצת מתחים אני ובעלי בטיפול זוגי הרבה זמן אני לא ידעת לאן זה יוביל אבל הילדה תמיד היתה חזקה ולא ראיתי שהדברים משפיעים עליה יותר מדי לעמת זאת אצל הילדה הגדולה הדברים מאוד משפיעים


השאלה שלי האם באמת הגננת לא צרכה לדבר איתה ולחזק אותה ???בגן שאני עובדת מדברים עם הילד!!!!!!

ועוד שאלה לדעתי יש לילדה עיקוב בדיבור והגשתי ניירת למכון התפתחות הילד לקלינאית לדעתי לרוב הסייעות בגן אין סבלנות להקשב לה האם מסגרת קטנה ותר תעזור

שלום רוז,
אני לא חושבת שזה תפקיד של הגן לדבר עם הילדים במיוחד אם בגן אין בעיה. זה נותן לילד הרגשה שהוא בעייתי וחריג בעוד שבגן היא מתנהגת יפה אז למה לקלקל לה?
אם לילדה טוב בגן, לא הייתי משנה למסגרת יותר קטנה. לא נשמע לי שהבעיה היא בגן, וחבל לטרטר אותה כשיש משהו בחיים שלה שהוא כן יציב ומוצלח כרגע.
טוב מאוד שאת ובעלך בטיפול זוגי, זה סימן שאתם לקוחים אחריות על הבעיה, וכך צריך. אני מקווה שזה יצליח, ואם לא, צריך יהיה לחשוב על איך מתמודדים ואיזה עזרה אתם יכולים לקבל במצב החדש שנוצר, אבל זה לא קשור לגן.

שלום לך,
את בעצמך מבינה שאי אפשר לאבחן כך...אני מבינה את הרתיעה שלך מכך שאנשי מקצוע שמכירים אותו הרבה פחות ממך "ידביקו" לו כל מיני תארים לא מחמיאים ואולי גם לא מדוייקים ולדעתך יהפכו אותו ל"בעייתי".
אני מציעה שתתחילי אכן עם קלינאית תקשורת. הוא עוד קטן ולא חייבים להרחיק לכת עם הגדרה של "בעיות התנהגות" כרגע, נסי לראות אם את יכולה ליצור קשר של אמון עם אשת מקצוע ולקבל דברים שהיא אומרת, ואחר כך נראה, לאט לאט. לא אמרת דבר על הרשמתו למסגרת בשבנה הבאה, אולי גם על זה כדאי לחשוב, אצל גננת שאת מרגישה אמון כלפיה...
בהצלחה.

שלום רתם,
אני לא יודעת אם ההשערה נכונה או לא, בכל אופן ייתכן שאכן משהו מטריד אותו, ואולי ניתן לראות איך לעזור לו להרגע בלילה. אפשר לנסות לדובב אותו באופן עקיף, למשל על ידי ציור או סיפור משותף על ילד שפוחד בלילה, ולראות איזה תכנים עולים , ממה הוא חושש, לספר סיפור ילדים שקשור להתגברות של ילד על פחדים בלילה, להשאיר אור דלוק, לשיון עם דובי וכו'.
פחדים בגיל הזה שכיחים ונורמליים, וחשוב לנסות לעזור לו באופנים שציינתי או בדרכים אחרות שעולות בדעתכם.

שלום גל,
אני מבינה שקשה לך מאוד עם התנאים של הגן, ואני לגמרי מבינה אותך. לדתעי הנשוא של מעבר באמצע השנה הוא קריטי לתשובה לשאלה. יורת מדי מעברים זה לא טוב. לכן, אם הסיכוי למעבר נוסףך הוא נמוך, העבירי אותה גן ושפרי את איכות חייכן, בכיף. אם הסיכוי הוא גבוה, אני הייתי משאירה אותה וסובלת עוד כמה חודשים.
צר לי אם לא פתרתי לגמרי את הדילמה, בהצלחה.

שלום לך,
אני לא חושבת שזה צריךלהיות או או , או ילד טוב או ילד לומד. לא ברור לי איך הגעת לחלוקה הזו.
כמבון שזה טוב שבנך לא מסתובב בחברה רעה ומסכן את עצמו. יחד עם זה, הוא אל עושה לכם טובה. זה עבורו.
אני חושבת שכרגע הלימודים הם פחות חשובים. לימודים תמיד אפשר להשלים.
עם זאת, יש בעיה כנראה, יכול להיות שהילד שלכם מרגיש שלא סומכים עליו, שהו אחושש לגדול, לקחת אחריות, להגיע להישגים, ולהתמודד. אני לא יודעת ממה זה נובע, אולי ממעורבות יתר שלכם (ובגלל זה הוא אומר שאתם לא סומכים עליו) או מסיבה אחרת. אני חושבת שכרגע אין טעם להתעמת איתו על הלימודים, אבל כן לדרוש תפקוד כלשהו, למשל במטלות בבית, וכן לפנותי אתו לטיפול כיד לברר את הקשיים שלו יותר לעומק, ואם הוא לא מוכן לבוא אז להדרכת הורים עבורכם.

שלום נילי,
אפשר להסביר לילד שעד שהתינוק לא נולד הוא בעצם עדיין עובר. ויש עוברים שמתפתחים היטב ויש כאלה שלא. במקרה הזה עוברית אחת לא מתפתחת כמו שצריך, ולכן כנראה יוולד רק עובר אחד וייהפך לתינוק.
מעבר לזה לא הייתי מסבירה כרגע אלא בהתאם לשאלות של הילד, רצוי לתת מינימום פרטים אך להקפיד לא לשקר.

שלום נילי,
אפשר להסביר לילד שעד שהתינוק לא נולד הוא בעצם עדיין עובר. ויש עוברים שמתפתחים היטב ויש כאלה שלא. במקרה הזה עוברית אחת לא מתפתחת כמו שצריך, ולכן כנראה יוולד רק עובר אחד וייהפך לתינוק.
מעבר לזה לא הייתי מסבירה כרגע אלא בהתאם לשאלות של הילד, רצוי לתת מינימום פרטים אך להקפיד לא לשקר.

שלום יפעת,
יכול להיות שבתכם סובלת מחרדת אסלה. לילדים רבים קשה לשבת על האסלה ולתת לצרכים לצאת שם כי זה מרגיש כמו סוג של התפרקות של משהו מהגוף. התגובה של הבת שלכם לחרדה יכולה להיות בכך שהיא מייצרת נסיון להיות מאוד בשליטה ואתם חווים את זה כמניפולציה. חשוב שתבינו את החרדה שלה, זה לא אומר שאתם צריכים להיענות לכל הוראות הבימוי שלה, אבל גם לא צריך לכעוס על זה. אם לא יוצא לה באסלה, אז לא, חשוב מאוד בנקודה הזו לא ללחוץ, כי אז זה נהפך להיות משהו שחשוב לכם והיא שכחה שהיא בעצמה רצתה את זה. כדאי לנסות לתמוך בה בתהליך באופן הדרגתי. למשל לאפשר לה לשבת על האסלה בהתחלה עם טיטול, ולעשות בטיטול על האסלה, ואחר כך עם טיטול חצי פתוח, ואחרי זה לגמרי פתוח עד שתוכל לוותר עליו לגמרי. באופן הזה אולי תרגיש פחות חשופה ופחות מאבדת שליטה על הצרכים שלה, ותוכל לשחרר יותר בהדרגה.
בהצלחה.

שלום לך,
אפשרויות פיזיולוגיות כדאי לברר בפורום שעוסק בפיזיולוגיה, זה לא הפורום הזה ואני ל אמומיחית בבעיות גופניות. אני באופן אישי לא שמעתי על אפשרות כזו, והעובדה שאחותך לא מודעת לחרדה לא אומרת שהיא לא קיימת. הפעילות הכפייתית נועדה בדיוק כדי שהיא לא תרגיש חרדה. אם ימנעו ממנה לבצע את פעילות, אז היא כנראה תרגיש המון חרדה, גם אם היא עדיין לא תדע להגדיר ממה.

שלום לך,
אולי כדאי קודם לשחק איתה קצת בבית. אתם. לעזור לה להכיל הפסד וויתור בתנאים בטוחים, ורק כשהיא מצליחה להתמודד עם זה בבית באופן מאוד הדרגתי (בתהחלה תידרשו לוותר לה לתת לה לנצח, לעמת אותה עם תסכולים באופן חלקי בלבד) אפשר יהיה לצפות ממנה לעמוד בזה בחוץ.
כמו כן שימו לב האם בבית היא בעצם זו שמנהלת את העניינים? איך היא מגיבה לגבולות? מה היא עושה כשאומרים לה לא? האם היא מתפרצת ואתם מוותרים? אם זה כך אין סיבה שיתחשק לה לוותר על משהו כשהיא עם חברים. יכול להיות שכדאי לשים לב לגבולות בבית ולאפשר לה לחוות תסכול בלי להתרגש יותר מדי מבכי או התפרצויות זעם מצידה.

שהתנהגותו עם אחיו הקטן מדהימה. מחבק מנשק, "מקריא" לו סיפור רוצה לעזור לקלח אותו, להלביש אותו. כמעט ולא מראה רגשות קנאה, ממש נהנה מהביחד של שניהם.

שלום לך,
מהתאור שלך אני מתרשמת שיש צורך בהדרכת הורים מעמיקה יותר, ורצוי בהקדם. מדובר בילד בכור, שיש לך ממנו ציפיות, גם אם לא מדועות ולא נאמרות באופן גלוי, להיות מפותח ומצטיין, ועובדה שהוא נהיה כזה, ילדים קולטים את הציפייה הזו מההורים מהר מאוד. אבל בפנים הוא עוד ילד קטן, ולזה יש אצלך פחות לגיטמציה. הוא לא מצליח להחזיק את עצמו עם כל הדרישות שהוא תופש שיש ממנו. זה מאמץ אדיר עבור ילד כל כך קטן לספור בארבע שפות, ולשיר בעברית ובאנגלית ולא נשאר לו כוח למשימות התפתחותיות הרבה יותר פשוטות של הגיל שלו, כגון גמילה. העובדה שהוא מבקש ללמוד עוד, מעידה על זה שהוא נהנה לרצות אותך, וזה חשוב לו, אבל עדיין זה סוחט אותו.
חשוב מאוד שתיגשי להדרכת הורים כדי ללמוד איך אפשר להוריד ממנו ציפיות, ולאפשר לו לחזור לגיל האמיתי שלו.
כמו כן הייתי מפסיקה עם העונשים מייד. הם לא יעילים ופוגעים בו נפשית ומשפילים אותו.

יכול להיות שתיאורטית מה שכתבת נכון, אבל זה ממש מפספס את החוויה הנחווית בעולמו של בני, אני מבלה איתו הרבה זמן איכות, עם משחקים, שירים, וגם הולכים לחוג מוסיקה ביחד, קוראים ספרים, הולכים לספריה ולמשחקיה ביחד, כל יום לאחר הגן משחקים ביחד במה שהוא בוחר, הולכים לגינה, משתוללים ביחד, נפגשים עם חברים מהגן, לגבי הלמידה הוא בגן דו לשוני והוא סופג משם הרבה, כך שלגבי הלרצות אותי זה לא נכון במקרה שלנו כיון שהכל זה דברים שנלמדים בגן והוא מאוד נהנה בגן, הגן תרם לו רבות הן מבחינת הבטחון העצמי והן מבחינה חברתית.לגבי העובדה שהוא אח גדול הוא תמיד מבקש לעזור, מחפש משימות ומאוד מרוצה מעצמו כשהוא מצליח. יש לו הרבה לגיטימציה להיות ילד. לכן מה שכתבת ממש פיספסת את מה שכתבתי.
אם עונשים לדעתך זה לא אפקטיבי מה כן יכול לעזור? התעלמות מהתנהגות שלילית לא פותרת הכל

שלום לך,
אני מצטערת אם הרגשת מותקפת ממה שכתבתי אני בטוחה שאתם משקיעים בילד המון, ואין לי ספק שאתם הורים מסורים וטובים. עם זאת, אני לא רואה סתירה בין מה שכתבתי למה שאת מציינת. עדיין ייתכן וקיימות ציפיות ממנו, או, גם אם לא קיימות ציפיות שקשות לו, עדיין יש פער בין היכולת השכלית שלו ליכולת הריגשית להחזיק מעמד למשל במעברים, בגמילה וכו'. לכן אני ממליצה לך בכל זאת לבחון את האופציה של הדרכת הורים כדי לעזור לכם לעזור לו לגשר על הפערים האלה. במסגרת הזו תוכלי לקבל מענה יותר מדוייק לצרכייך בעניין העונשים.
בהצלחה.

שלום עדי,
יכול להיות שכדאי למצוא את שביל האמצע. במקום להיכנס עם בנך למאבק כוחות, ולדרוש ממנו לעושת הכל לפי הכללים, מצד אחד , ובמקום שלחרר לגמרי מצד שני, נסי לבדוק איך את יכולה להעצים אותו, לתת לו הרגשה של גדול, במשימה של המקלחת וגם בסיטואציות אחרות. השאלה אם הוא יכול להתלקח לבד או לא תלויה בכמה הוא עצמאי. האם את חושבת שהו איכול לכוון לבד את המים בחמים בלי לקבל כוויה? לסבן את עצמו לבד? לחפוף את הראש בלי שייכנס לעיניים? אלה לא דברים כל כללים שבאים איתם מראש אלא את צריכה לבנות את הדברים מהשטח מתוך ההכרות עם הבן שלך ולהתאים אצ עצמך למה שמתאים. אותו הדבר לגבי כללים אחרים בבית. יכול להיותש את חוששת נורא לאבד שליטה ואז את מקפידה נורא על כל הכללים בלי לשים לב מתי זה מתאים, על מה חשוב להיאבק ועל מה לא, ואולי כדאי לחשוב איך להפעיל שיקול דעת, שגם מאפשר לבנך להרגיש גדול, עצמאי ,בוחר וגם עדיין לא מוותר על המסגרת. למשל הייתי מנסה לראות אם אפשר לשתף אותו בעניין המקלחת, בבחירת הסבון והשמפו, לתת לו לעזור לך עם אחיו, להציג את הדברים כאטרטיביים וכייפים, להציע להתקלח בקיץ בגיגית או במרפסת, ובכלל להשתדל להיות יותר גמישה וקשובה לצורך של הילד להחליט גם קצת על עצמו ולתרום משהו ולא רק לציית לכללים.

כיוון שבני הגדול כבר מתקלח לבד לגמרי ואני יכולה להשאיר אותו לבד להתקלח האם את ממליצה לי להעביר עליו את האחריות ברמה של אם לא בא לו להתקלח שלא יתקלח וזהו?

שלום עדי,
זו אפשרות. אבל קשה לי להתייחס אליה במנותק מכל עניין הגבולות והכללים שבבית. צריך לדעת עליכם קצת יותר כדי לעודד אותך לנקוט בפעילות כזאת. להערכתי עניין המקלחת לא עומד בפני עצמו ולכן פיתרון כזה או אחר שמתייחסת רק אליו לא בטוח יפתור את הבעיה. לכן הצעתי לך בתשובתי הקודמת פתרונות ורעיונות אחרים.

שלום ע.
אני לא כל כך מבינה את ההתעקשות הזו על בעיטה באשכים. זה נראה לי מיותר. לא הייתי מכניסה את הילדה ללחץ בעניין הזה, הייתי מלמדת אותה איך להימנע מתקיפה כזו (לא לדבר עם זרים וכו') . ללמד ילדה מה לעשות בזמן תקיפה כזו זה נראה לי מאוד לא מתאים. קודם כל זה לא תמיד נכון, לא תמיד תקיפה חזרה מצידה תעזור לה, יש מצבים שהיא תחמיר את מצבה, קודם כל היא צריכה להעריך אם יש מישהו יותר חזק ממנה או בחוזק שלה, ואם חלילה יקרה לה דבר כזה והיא לא תצליח להתנגד? איזו תחושת אשמה תהיה לה סביב זה? לא הייתי עושה הכנה כזו מלחיצה. אם את באמת רוצה להכין אותה למצב כזה, אז כמו שאמרת כדאי לשלוח אותה לסדנת הגנה עצמית, ולא לתת בבית הוראות חלקיות שגם יכולות לסכן אותה יותר.
זה בעניין עצמו.
באופן כללי השאלה לא נראית לי מביכה אלא ההתעקשות על בעיטה באשכים דווקא ועל כל הנושא המיני נראית לי קצת שקצת מצביעה על חרדה שלך שקשורה לנושא שחשוב מאוד שלא תעבירי אותה לבת שלך. לכן אם חלילה קרה לך דבר כזה בעבר, ואת חרדה שגם לבתך יקרה, נראה לי חשוב שתפני לייעוץ בלי שום קשר.

שלום לך,
אין ספק שאת והילד כרגע במצב קשה מאוד. אין לך לצערי דרך לדאוג לכך שהילד לא יפגע. הוא כנראה ייפגע. למרבה הצער. לא הכל תלוי בך ולא הכל בשליטתך. את עושה נכון שאת לא מאפשרת לגרוש שלך לסחוט אותך ריגשית. את תמשיכי בחייך, בלי קשר למעשיו. עם זאת, מה שאת כן יכולה לעשות כדי לעזור לבן שלך, הוא ללוות אותו בתקופה הקשה הזו. וזה כולל למרבה הצער לראות את הכאב שלו, ולתת לו לבטא אותו, להגיד לו שאת מבינה שהוא מתגעגע לאבא, שאבא עסוק ולא יכול לפגוש אותו כרגע. כשיגדל יותר תוכלי להסביר לו שמה שקרה לא קשור אליו. אני מקווה שבעוד כמה חודשים בעלך יתגבר והתהנגותו תשתנה. חשוב, למרות חוסר האונים שלך ובהכעס הגדול על בעלך שתשתדלי לא להשחיר את דמותו בעיני הילד, למרות מעשיו הילדותיים והפוגעניים. חשוב שכן תתייחסי בהבנה לאהבה של הילד לאביו ולגעגועים אליו, תאפשרי לו לצייר לו ציורים לאביו, ותכילי את העצב בכעס והכאב שלו על כך שאביו נוטש כרגע. זו עבודה לא קלה וכפויית טובה. כיוון שכרגע, האב גורם את הנזק ואת זו שוספגת את הכעס והכאב. אך אין ברירה. אם את מעוניינית בטובתו של בנך, זה מה שניתן לעשות כרגע, וזה המון.
אני מאחלת לך ולבנך תקופות קלות ושמחות יותר.
בהמשך לא כדאי להכביר פרטים באוזני גרוש שלך שאת יוצאת עם אנשים אחרים. די באמירה תקיפה וקצרה שאינך מעוניינת לחזור אליו.

תודה רבה סמדר
זאת הדרך שאני נוקטת בה.
אני אומרת לו שאבא עסוק ואבא מאוד אוהב אותך ומתגעגע אליך.
אני מקווה שהוא יתעשת...

שוב תודה ושבוע טוב