פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי

בני בן חמש כמעט. יש איתו ילד שנמצא יחד עמו גם בגן וגם בשכונה. הילד הזה לא נחמד בלשון המעטה והבן שלי אובססיבי עליו. לא משנה מה, הבן שלי ירצה לשחק איתו. כשרק שניהם ביחד ואין ילדים או חברים נוספים, הם משחקים יפה מאוד. אבל, כשיש אפילו ילד אחד נוסף, אותו ילד לא נחמד, מחרים את הילד שלי ומדבר אליו לא יפה.הוא יכול לקחת את הצעצועים של הילד שלי ולשחק עם אחרים ולומר לבן שלי לעמוד באיזה פינה, והבן שלי נעלב יעשה זאת. או שיזרוק לו את הארטיק או שיגיד לו מילים לא יפות כמו "תעוף מפה, אתה לא משחק". יש לציין שהבן שלי הוא ילד מאוד חברותי ונדיב ולא משנה מה "החבר" הזה יעשה, הוא ירצה לשחק איתו. אנו ההורים מיודדים מהשכונה, ומבחינת ההורים של אותו ילד, הם אומרים שלא צריך להתערב. בעיני זה לא מקובל ומדובר בהתנהגות שנמשכת כבר שנה. אני לא יודעת איך לנהוג ומה לעשות? בשלב זה אני משוחחת עם הילד שלי שלא ישחק עם חבר כזה שלא מתנהג ולא מתייחס אליו יפה, ואם הוא לא רוצה לשחק, אז לא צריך ושיחפש חברים אחרים- אבל זה לא עוזר והבן שלי ממש רוצה אותו.
אשמח לשמוע את דעתכן בנושא.
תודה

שלום,
פנייתי היא בשל התנהגות חדשה ולא ברורה של בני בן השנתיים.
לאחרונה הוא החל לפחד מהשתקפות אור על הרצפה,
זה מתבטא בכך שהוא לא מוכן להמשיך ללכת, קופא במקום., רועד ובוכה "אמא , אמא"..
לדוגמה כשאנו מגיעים לכניסת הקניון
אודה לתשובתכם המהירה
שרון

שלום רב!
ביתי בת 4 וחצי מסרבת לשתות סירופ בזמן חולי , היום ניסיתי בכל דרך אפשרית כדי לשכנע אותה לישתות סירופ אנטיביוטיקה אך ללא הצלחה אני ממש לא רוצה לתת לה "בכוח" אבל אין לי ברירה , ניסיתי להסביר לה את החשיבות בשפה פשוטה ומה קורה אם לא שותים, מקשיבה אך חוזרת על כך שלא טעים לה ובוכה בלי סוףף אנא עזרו לי:
1 . אם אוותר ולא אתן אני חוששת מסיבוכי זיהום
2. אם אתן בכוח אגרום לטראומה נפשית , שכבר קיימת לדעתי מהניסיונות בעבר
3 אם אסביר לה שיש דרכים אחרות כמו בזריקה גם אגרום לחרדה

אשמח לתשובתכן

שלום
יש לי תינוקת בת 8 חודשים, עדיין יונקת ולרוב מסרבת בקבוק, וכשמסכימה שותה מעט. אוכלת בכפית נוטרמיגן אך רק חצי מהכמות כי מסרבת לבקבוק, ואז יונקת. עד גיל חודשיים קיבלה בקבוק כל ערב, ופתאום סרבה.. גם למוצץ סרבה ובסוף לקחה מוצץ חודשיים עד שיצאו השיניים.(גיל חצי שנה). אני רוצה לגמול מהנקה מסיבות שונות אך חוששת שאפגע בה רגשית , שמא תרגיש דחייה ממני ובמיוחד כשאינה מוכנה לבקבוק. האם זה עלול לפגוע בה רגשית והאם "להלחם" על הבקבוק.?
בנוסף, נרדמת רק על הידיים, בלי מוצץ או אצבע, לאחרונה הופיעה חרדת זרים. בלילות האחרונים מתעוררת כל שעה (עברה לחדר משלה לפני חודש) ונרדמת טוב רק מהנקה. אם בעלי מרדים אותה בוכה ישר כשמניח אותה במיטה.
האם זה הזמן והגיל לחנך לשינה עצמאית לאור כל הנתונים שרשמתי? האם זה קשור לחרדת זרים?
תודה

יש לציין שיש לו בעיית קשב וריכוז קלה, כמו כן נולדה לו אחות.
הוא יושב הרבה על המחשב ואומר שזה לא בשליטתו ובורח לו הקקי.

שלום,
אני ובעלי בתהליכי גירושין. עדיין גרים באותו בית ובעוד מס' חודשים אנחנו עוברים לבתים נפרדים (הילד יהיה בן שנתיים וחצי).
כיום הילד רואה אותי ואת אביו ברמה היומיומית, אבל עדיין האבא חוזר מאוחר מהעבודה (בסביבות 19:00) ומידי פעם הילד שואל אותי - איפה אבא ? רוצה אבא.
חשוב לציין שבסופי שבוע הילד כמעט ולא רואה את אביו (כי האבא לא נמצא בבית או שאנחנו מחוץ לבית). הוא רואה אותו שעה בבוקר , שעה בערב. משהו כזה.
אבל ביום יום, האבא מארגן אותו בבוקר ולוקח אותו לגן, מקלח אותו כל ערב.
היום נוח לי לענות לשאלה "איפה אבא" ? ואני עונה "אבא בעבודה" (מה שנכון...)
השאלה שלי היא מה לענות בעוד מס' חודשים שכבר לא נגור תחת קורת גג אחת ? (הילד יהיה במשמורת שלי עם הסדרי ראיה לאב)
מה עונים לילד ששואל איפה אבא שלו ? האם להתחמק ?האם להסיט את הנושא ? או פשוט לענות את האמת ? מזכירה - הוא בן שנתיים וחצי.

אודה לעזרה - מה עונים לילד.
תודה.

יש לי בת מקסימה בת כמעט 3
ילדה נהדרת באמת ! חשוב לציין שלפני 4 חודשים נולדה לה אחות ולפני חודש נגמלה ממש בצורה מדהימה מטיטולים, שניהם (עם הרבה סבלנות מאיתנו והכלה) עברו בצורה נהדרת.
יש לי דילמה כיצד לנהוג איתה בבוקר כשאנו באות לגן.
כשאנו נכנסות לגן היא ישר "כועסת" על הגננות ולא מוכנה להגיד בוקר טוב (לא מרוע אלא שבראש שלה היא אומרת רק כשהיא מסיימת את האוכל שהביאה...) אח"כ מאוד קשה לה שילדים מתקרבים לעגלת אחותה, היא שומרת עליה כמו לביאה... כועסת עליהם ולא נותנת להתקרב / לגעת / להציץ... אני אומרת לה שאני רואה שהיא שומרת על התינוקת אבל היא צריכה להסביר יפה וכמובן לא להשתמש ביידים אלא במילים.
גם אם מתקרבים לאוכל שלה אותו סיפור, למרות שהיא יכולה לכבד ולהתנהג יפה, אני מרגישה שכל הכניסה לגן קשה לה והיא מרגישה צורך לשמור על האוכל ואחותה בחירוף נפש...
היא נפרדת יפה מאוד ואין לה בעיות בתחום הזה
כיצד לנהוג ?

שלום רב.בני בן הארבע החל בשבוע האחרון למצוץ את חיתול הבד שישן איתו או את השמיכה במידה ואין חיתול.יש לציין שנגמל ממוצץ לפני 8 חודשים והגמילה עברה יחסית בסדר.ישן גם בגן בצהריים ללא חיתול ולא ידוע לי על תופעת המציצה בגן.האם להסביר לו לא לעשות זאת?לתת לתופעה לחוף?והאם זה מעיד על בעיה או מצוקה כלשהי?אודה לתשובתכם.

לפני 4 חודשים בנינו בן ה- 8 (כיתה ב') נשאר יום אחד לאחר הלימודים עם מספר ילדים (4-5) בחצר ביה"ס. אחד הילדים האחרים שאל מי מעז להשתין בגינת ביה"ס ובנינו וילד נוסף "התנדבו". הדבר נודע לנו וכעסנו עליו מאוד. לפני מספר ימים הוא נשאר שוב לאחר הלימודים עם 5 ילדים נוספים (מתוכם 2 בנות) והפעם הוא אמר להם "בואו תראו משהו" וחשף בפניהם את איבר מינו. הפעם כבר הענשנו אותו בחומרה רבה יותר כולל איסור להישאר בשטח ביה"ס עם חבריו לאחר הלימודים עד סוף שנה"ל. כשניסינו להבין ממנו מדוע עשה זאת לא הייתה לו תשובה ברורה אלא אמר שהוא חשב שזה יצחיק אותם. לא ברור לנו אם הוא מבין את חומרת המעשה. אנחנו מתוסכלים ולא יודעים כיצד לנהוג. האם זה נורמלי? האם צריך לקחת אותו לטיפול? יש לציין שהוא ילד נבון היודע להביע את עצמו, מרבה להשתתף בשיעורים ומקבל תשומת לב רבה בכיתה.

שלום
בני בן שלוש ושלושה חודשים, לא ממש משחק עם עצמו ואנחנו ממש רוצים לעודד אותו להיות יותר עצמאי במשחק מבלי להיות תלוי בנו הוריו כל הזמן. כשרוצה לשחק הוא ממש דורש שנשב לצידו ונשחק איתו ולרוב אנחנו אכן משחקים ביחד אבל לפעמים כשאנחנו רוצים לשתות קפה וקצת לנוח הוא ממש מתחיל לבכות ולהשתולל. יש לציין שבני סובל מקושי בויסות החושי ואנו מטופלים אצל מרפאה בעיסוק. ובנימה חיובית- יש פעמים שהוא משחק לבד ולא מבקש את נוכחותנו אך זה ממש מדי פעם. בינתיים החלטנו על "טבלה" שבכל פעם שאנו מבקשים ממנו חמש דקות לשחק לבד והוא משחק הוא יקבל מדבקה, ואחרי עשר פעמים כאלה יקבל פרס קטן.נראה שזה גורם לו למוטחבציה אך האם זה כדאי? מה דעתך? איך ללמד אותו לשחק בהדרגה?

ביתי בת חמש וחצי. לאחרונה שמתי לב לשוני במשחקים עם חברות. אופי המשחק השתנה והפך ליותר משחקי תפקידים: אמא-תינוקת,רופא- חולה וכו. ישנה יותר אינטימיות ונגיעות במשחקים. לעיתים שכיבה יחד במיטה, ישיבות אחת על השניה, מגע באיברים כמו ישבן (זריקה בטוסיק למשל). יש לציין שהיוזמה למשחק הדדית הן של ביתי והן של החברות. לעיתים הן גם מבקשות לסגור החדר.
בתור אמא זה מלחיץ. כמובן שאני משתדלת להשגיח,לא לכעוס,להדריך מה מותר ומה אסור וכו. אני לא רוצה להלחיץ את ביתי אלא לאפשר לה חופשיות. אך מצד שני אני פוחדת פחד מוות.
האם זה נורמלי? איך להגיב בצורה בריאה?

שלום מיכל,
יש לי ילדה בת חמש רזה מאוד.
בתקופה האחרונה היא מסרבת שאלביש אותה בנוכחות אנשים זרים ומתעקשת ללבוש בגדים שמסתירים את גופה. כמו כן החלה לומר לי כי "יש לה בטן והיא מרגישה שמנה". אני לא יודעת איך להתנהג במצב כזה. חשוב לי להדגיש כי אני מדריכת כושר במקצועי ואין לי מושג אם יש קשר אבל ייתכן והילדה שומעת אותי לפעמים מדברת על שומן. רק אתמול היינו בים והילדה סירבה להוריד את הבגדים ולהשאר עם בגד ים בגלל שהיא מתביישת בגוף שלה. לאחר כשעה בערך ואחרי בכי ממושך, היא הסכימה להוריד את הבגדים אבל חשה לא בנוח. מה עלי לעשות במצב כזה? כמו כן בעיה נוספת שהחמירה לאחרונה זה עניין העקשנות שלה הילדה. לדוגמא הילדה בוחרת לעצמה את הבגדים וכשאנחנו מגיעים למקום מסויים היא מתעקשת לחזור הביתה להחליף בגדים ואם אני מסרבת אז היא בוכה ללא הפסקה. אני אשמח כי תייעצי לי בעניין. תודה רבה נטע

ברצוני להוסיךף עובדות מהותיות, ולבקש התייחסותך:

האב עזב את הבית לפני 4 חודשים וחי חודשיים במחיצת אישה אחרת. עזב אותה, שב הביתה ועם זאת ידוע לי מהודאתו כי מצוי בקשר עימה. לא "חזר" במובן המהותי, אלא בעיקר במובן הפיזי, ככל הנראה מסיבה כלכלית של חוסר יכולת לשכור לעצמו דירה וגם לשלם מזונות. כפי הנראה, ומכך חששתי כשעזב, עזיבתו את הבית לפני 4 חודשים למשך חודשיים - בלתי הפיכה (כפי הנראה! אין ודאות שזה נכון).

הבעיה: בן זוגי בעל אישיות לא בשלה,ילדותי ואימפולסיבי.

כבר התגרש בעבר ולחלוטין לא הקפיד על הסדרי ראיה (היה רואה את ילדיו מנישואיו הקודמים אחת למס' חודשים, אם בכלל).

בהינתן עובדות אלה, ומתוך מטרה למזער עד מינימום את נזקי הגירושין הפוטנציאליים מילדיי:

1) האם להתגרש בכל מקרה, או לנסות להשאירו עימנו פיזית בבי לכמה שיותר זמן? (אזכיר: בניי, בני 3 וחצי ו- 5 וחצי)

2) אם אמנם האב יראה אותם לא בקביעות, לא באופן סדיר ובתדירות נמוכה, כפי שצפוי שיהיה לאור העבר - האם בכלל כדאי שיהיה קשר כזה ביניהם או עדיף שום קשר?

3) איך אמזער את הנזקים לילדיי?!! חשוב לי ביותר בחיי, כי יגדלו עם בריאות נפשית תקינה , להיות אנשים מוצלחים כפי הפוטנציאל העצום הגלום בהם, וכי גירושינו יהיו בעלי השפעה זניחה. איך אדאג שכך יהא?
כיצד עליי לנהוג??

אנא המלצותיכן.
תודה מראש בעד התייחסותכן!!!

אשמח לקבל מענה

יש לי ילד כמעט בן 4 , נמצא בגן עירוני עד 14:00 ואחרי חופשת פסח +שבוע שהיה חולה בבית , לאחרונה כל בוקר הוא חושש ולא רוצה ללכת לגן, איך ששומע את המילה "גן" גם יום לפני הוא ישר משנה פרצוף ונכנס למצב רוח ירוד במיוחד ,חוסר תיאבון ופתאום כואב לו הגרון ...מעין תחושות בחילה וזה מתגבר בעיקר בבוקר כשהוא יודע שתיכף הולכים לגן וכמעט כל בוקר הוא רוצה להקיא ..אין לו כל כך מה להקיא, אז יוצא לו ליחה והילד בריא , אני ובעלי יודעים שבגן בסדר,גם דיברנו איתו ואין לו משהו שמפריע לו בגן (והוא ילד שמדבר ומספר הכל) חשוב לציין שכבר שנתיים את צרכיו עושה רק בבית ובגן רק פיפי , כמה שניסינו לעבוד איתו על זה הוא לא מרגיש נוח לשבת שם בשירותים כאני לא נמצאת לידו , חוסר בטחון כזה ,והיה יום אחד שבוע שעבר שכנראה היה קשה לו עם זה והוא התחיל לבכות בארוחת הבוקר ,לא רצה לאכול והיה לו בחילות ,התקשרו אלי ולקחתי אותו וכשהגענו הביתה אז הוא "התרוקן" בשירותים... ובגלל זה לא הרגיש טוב בגן, כי חוצמזה אחרי זה הכל היה בסדר איתו ומאז הוא חושש כל פעם ולא רוצה לאכול בארוחת עשר בגן , (בבית אין בעיות עם אוכל) אני דואגת לו ורוצה לעזור לו להתגבר על הקשיים , הוא ילד מאוד חברותי ושמח ודיברתי גם הגננת ואמרה שלא יכריחו אותו לאכול אם לא ירצה אבל כל בוקר אותו "סרט" מייגע של ללכת לגן ,היום בערב הוא כבר איד תיאבון וכמה פעמים שאל אותי אם יש מחר גן ושהוא לא רוצה ללכת , ובוכה
אני צריכה עזרה בבקשה ! מה לעשות ?