פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום גלית,
זו שאלה שקשה לענות עליה, כי אנחנו לא יודעים ממה שהוא ייפגע יותר, מהטיפול בקסדה או במזה שבהמשך הראש שלו יהיה עקום מאחורה.
כל טיפול רפואי בגיל כה קטן, יש לו מחירים של אי נוחות וזה דורש מתינוק להסתגל וזה גוזל ממנו משאבים נפשיים. זה נכון. אבל זה לא אומר בהכרח שלא צריך לעשות את זה.
מה שחשוב בעיקר הוא שאת תהיי רגועה ותדעי ללוות את הילד בקשיים שלו בצורה מכילהל ונינוחה.

בן שלי בן חצי שנה ויש לו ראש שטוח איך מטפלים בזה?

שלום מעיין,
מעבר למה שעניתי בתשובה הקודמת אין לי מה עוד להציע. זו שאלה רפואית ביסודה ולא פסיכולוגית, אוןלי כדאי שתפני לפורום של רופאי ילדים או אורטופדים.
בהצלחה.

שלום לך,
נשמע שאת מחפשת את דרכך כאימא ומרגישה מאוד לא בטוחה מה הדרך הנכונה. האמת היא שאין דרך אחת נכונה, וכל אחד צריך למצוא את המינון שמתאים לו. אני לא מציעה לך ללמוד מדודתך, או להשקיע כל כך הרבה זמן בלהתבונן בתינוקת שלה, כי זה לא מה שמתאים לך, וניכר שזה מלחיץ אותך.
אני גם חושבת שזה לא נכון שכל השאלות שלך יובאו לפורום. המענה בפורום לא מספיק לרמת החרדה שאת נמצאת בה ולרמת ההדרכה שאת זקוקה לה.
אני חושבת שאת ובעלך זקוקים בשלבים האלה לליווי יותר צמוד של דמות בוגרת, או מקצועית שתדריך אתכם גם בצעדים הראשונים של ההורות, וגם בצעדים הראשונים של הזוגיות.
את יכולה לנסות לברר בטיפת חלב האם והיכן יש אפשרות לקבל הדרכה כזו, או לחפש באופן פרטי, אם יש לך אפשרות, או למצוא דמות במשפחה או בקהילה שאת סומכת עליה ולהיוועץ בה. אולי אפילו לבקש מאחות טיפת חלב ייעוץ באופן פרטי.
לגבי ספרים, את יכולה פשוט להיכנס לחנות הספרים הקרובה, אני בטוחה שכל מוכרת תדע להמליץ לך על ספרים מתאימים.
בהצלחה.

הבעיה היא שאין דמות שאני מתחברת למה שיש לה לומר, הכל נשמע לי לא הגיוני ולא בסדר, וללכת על פי דרכי חסרת הניסיון יהיה לא הגיוני.. תודה על תשובתך

שלום לך,
אם זה כך אז למה נראה לך שמה שאנחנו נגיד כן יתאים לך? גם אנחנו דמויות...

שלום לילו,
נשמע שתא מבינה שההתהנגות של בתך קשורה להולדת האח. זו התהנגות טבעית ושכיחה במצבים אלה. את יכולהל לדבר עם בתך ולהגיד לה שאת מבינה שמאז שנלד אחיה היא גם רוצה להיות תינוקת לפעמים. וזה בסדר שפעמים גם תשחקו בתינוקת, (ואכן לקיים את זה), בשעות היום, ואז היא תוכל לבוא אלייך, להתרפק, שלתות מבקבוק קצת, לדמייןם שאת מחליפה לה, רוחצת אותה וכו'. אבל בלילה צריך לישון.
אני ממליצה לך, גם אם בעלך לא נמצא ואין לך עזרה, לבלות זמן איכות עם הילדה לבד, במידת האפשר, או כשתינוק ישן או לנסות לבדוק אם את יכולה להעזר בבני מפשחה האחרים או אפילו לקחת בייבי סיטר לשעה שעתיים פעם בשבוע כדי לאפשר את זה.

שלום לך,
הפסיכולוגית בבית הספר אכן מחוייבת לשמור על סודיות. בנוסף לדעתי חשוב לספר את האמת. לומר שיכול להיות שאבא עשה טעות, והמשפטרה עצרה אותו, וכרגע הוא ממתין למשפט, ואנחנו לא ידעים עדיין מה בדיוק הולך לקרות, וזה קשה לא לדעת, אבל אין ברירה, אנחנו ממתינים. הייתי גם מסבירה לו שלא כל מי שעושה טעות המשטרה עוצרת אותו, אלא רק אם הוא מבוגר ואם זו טעות חמורה.

שלום גליה,
קודם כל, את לא יכולה למנוע העלבות. אני מבינה שאת מאוד רוצה להגן על הילדה שלך, אבל למנוע העלבות לגמרי זה בלתי אפשרי. חשוב לדבר עם הבת שלך על מה שהיא הרגישה באותה הפעם, ולחשוב יחד איתה מה אפשר לעשות. דבר ראשון אפשר לדבר על כך שאם מישהו מעליב אותה, זה לא אומר כלום עליה אלא על הילד. שאולי הוא מקנא, או שהוא בתחרות איתה ויש לו כל מיני סיבות להגיד את הדברים אבל זה לא אומר שהיא לא בסדר. מתוך ההבנה הזו היא יכולה לבחור איך היא רוצה להגיב, היא יכולה לבחור להתעלם, זו תגובה מצויינת. היא לא בהכרח מעידה על חולשה, אלא דווקא על חוזק, על כך שהדברים לא ממש מזיזים. היא יכולה לבחור גם לענות, ואז אפשר לחשוב מה אפשר לענות במצבים כאלה. מה שחשוב, הוא שאת תשדרי קור רוח וביטחון, אני מניחה שזה יעבור גם אליה.

אשמח לקבל טיפים .....דבר נוסף ...האם אני אמורה לחייב אותה לשחק עם אחיניות שלה שהן בנות 5-6? כשבאים לבקר היא לא מתייחסת אליהן ואז זה יוצר חיכוחים ביני לבין אחי..היא טוענת שאין לה מה לעשות איתן הן קטנות ולא לגילה....אודה לעזרה

שלום מיכל,
נשמע שאת מאוד ביקורתית כלפי הבת שלך. את מכנה אותה עצלנית, למרות שילדים בגילה בדרך כלל לא מסדרים את החדר מרצונם, ואם היא נענית לך אחרי רבע זה הישג יפה. מי בכלל אמר שהיא חייבת לעשות כל מה שאת אומרת באותו רגע? את יודעת, ילדים הם לא רובוטים, הם בני אדם בפני עצמם ולא תמיד הרצון שלהם מסתדר עם מה שאנחנו רוצים מהם....
אני מסכימה איתך שההתמכרות למחשב היא לא המצב הכי רצוי, מצד שני, היא לא לבד במחשב אלא המחשב הוא חלק מהחיים החברתיים שלה.
כמו כן, לא ברור לי איזו תקשורת את מצפה שתהיה לה עם אחיה בן ה-5 חודשים? על מה בדיוק היא אמורה לתקשר איתו חוץ מפוצי מוצי פה ושם?
מדובר בילדה טובה, סה"כ, ממושמעת, תלמידה מצטיינת, אך
נראה שיש לך ציפיות ממנה שתעשה דברים שאת רוצה בדרך שאת רוצה, וכשזה לא הולך, נהיה ביניכן מאבק כל כך קשה שהוא נהיה כל הקשר.
השאלה אם את יכולה לפעמים באופן זמני לשים את הביקרתיות והתסכול שלך בצד, ופשוט להתעניין בילדה שלך, בחוויות שלה, במה שמעניין אותה, להציע לה לעשות דברים ביחד, ולא לצפות שהכל יהיה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה באותו רגע. אני מאמינה שאתם תצליחי להתרכך ביחס אליה גם היא תתכרך קצת ולא תצטרכי להתווכח כל כך על כל דבר.

שלום ראשית תודה על תשובתך, עם זאת חייבת לציין שאני מאד מופתעת מהתשובה המקצועית שקיבלתי. אני מודעת לבעיה שיש לי מול הבת שלי ויודעת שהיא צריכה הכוונה אך לא יודעת איך בדיוק לעשות זאת לכן פניתי לכאן . מסכימה איתך שילדים הם אינם רובוטים אך עם זאת ילדים אמורים להבין שיש גם זכויות וגם חובות בבית מעולם לא ציפיתי מהבת שלי לנקות את הבית או לעשות בייביסיטר על אחיה אך ליצור אינטרקציה מינימלית עם אח שלה נראה לי שזאת לא בקשה מוגזמת ולסדר את החדר שלה ולהתקלח אלו הם דברים יומיומיים שאמורים לכלול בסדר יום של ילדה נערה בגילה. . אני אמא שלא דוגלת בעונשים אני מעולם לא נתתי הענשתי..לכן פניתי לכאן לקבל מס טיפים איך אני אמורה לגרום לה להבין שצריך כן להתקלח עד השעה 20:00 וכן לסדר את החדר. כשאני נותנת לה לעשות את הדברים בשעות שהיא בוחרת אני עדיין מוצאת עצמי מנדנדת לה לעשות אותם וזה היות שהיא כל היום במחשב כמו שקראת לזה שם היא בקשרים חברתיים עם החברים..

שלום מיכל, אני מבינה שאולי נפגעת מהטון בתשובתי, ואם זה כך אני מתנצלת. אני חושבת שהדרישות שלך מבתך הן הגיוניות אבל הדרך נהייתה לוחצת מדי. זה הגיוני לבקש שהילדה תסדר את החדר. הדבר שלא נראה לי הגיוני הוא שנפגעת מזה שלקח לה רבע שעה. זה מסמן לי שיש משהו לחוץ בקשר שלכן. מבחינתי ה"טיפ" שנתתי לך, הוא לשפר את הקשר עם בתך באופן כללי כך שממילא תרד ההתנגדות שלה לדרישות שלך.אם תצליחי להתעניין בה, להתרכך כלפיה, לבוא פחות בטענות, לבלות איתה זמן כיפי משותף, בהמשך אני מניחה שתוכלי להסתפק בפעם אחת לבקש ממנה להתקלח וזה יהיה אפקטיבי והיא אכן תתקלח.בהצלחה.

תודה שוב על תשובתך המהירה. ולא בדיוק נפגעתי אלא שאני שומעת מהסביבה המון ביקורות שאני מידי רכה איתה שאני אמורה לתחום לה קווים אדומים ..בכל אופן ברור לי למה הייתה כוונתך. מודה לך שוב....אנסה ליישם ולהיות פחות ביקורתית מולה אולי זה מה שיעזור ללחצים שיש בבית.
תודה רבה!
יום נפלא:)

שלום מיכל,
אני חושבת שאין סתירה בין הצבת גבולות לבין קשר טוב עם הילד. כשאני מדברת על רכות אני לא מתכוונת לכך שלא תידרשי מהילדה שום דבר או שאת דורשת יותר מדי מטלות. יכול להיות שאת לא דורשת כלום אבל יש תחושה של אווירה מתמדת של מרירות סביב הילדה וחוסר שביעות רצום ממנה. אפשר בהחלט לדרוש מהילדה גבולות, אבל זה לא אומר שהיא חייבת לסדר את החדר באותו רגע, לשחק עם אחיה בן ה-5 חודשים, ושאין צורך לקשר טוב איתה, שכולל גם דברים שלא מתייחסים לגבולות.כשאנשים מעירים לך שאת רכה מדי אני חושבת שהם מתכוונים לוותרנית ולא אסרטיבית. אני חושבת שאת לא חייבת לוותר, אבל כדאי להתעקש על הדברים הנכונים, לא על ביצוע באותו רגע, אי אפשר להכריח אותה לשחק עם תינוק, ואסרטיביות לא סותרת קשר טוב ורך ברגעים ובתחומים אחרים.
אני מקווה שהפעם הובנתי.
בהצלחה.

שלום מרית,
נשמע שאכן הילדה שלך במצוקה, אבל ממש לא הכרחי לחשוב שזה קשור למשהו מיני. למרות הגרד בפי הטבעת. ישנןו סיבות רבות ומגוונות למצוקה ריגשית אצל ילדים, ואני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע כדי לבצע הערכה מיומנת ממה נובעות החרדות שלה והקשיים, ואיך כדאי לטפל בהם.

שלום עמית,
אני ממליצה לך לפנות לתחנה לייעוץ משפחתי וזוגי בעיריית רמת השרון. יש להם צוות מיומן בטיפול בילדים, ורוב המקרים שבהם הם עוסקים הם מהסוג הזה. ככל הידוע לי הם מטפלים גם במי שאינו תושב רמת השרון בתעריפים דומים לקופות החולים.

שלום ליטל,
זו לא שאלה שניתן לענות עליה ללא הכרות איתכם. אני ממליצה לכך לפנות ייעוץ מסודר.

שלום לך,
מהתאור שלך גם אני לא יכולה לדעת ממה נובע השינוי. מה שברור הוא שממשהו הוא נובע. יכול להיות שתאם לא ידעים להציב גבולות בצורה טוב. דרך אגב, לתת פליק קטן או גדול זה לא נקרא להציב גבולות.
השאל האם השינוי היה פתאומי, או הדרגתי. אםה שינוי היה פתואמי, צריך לחפש מה כן קרה. אני לא יודעת מה, אולי נסעתם או היית חולה, או שאת בהריון והוא מתחיל להרגיש את זה וכו'.
אם זה היה הדרגתי אולי זה קשור לקושי בהצבת גבולות. ואז כדאי לקבל הדרכת הורים מסודרת בעניין.

אופן, גם לא "פליקים" בשום צורה.

איך אני אמורה להסביר לו שאסור לעשות משהו? אני לא רוצה לצעוק עליו או להבהיל אותו אז איך מציבים לפעוט בגיל הזה גבולות בלי שהוא ישנא אותי?

אלא הבהרתי שזה לא העניין. זו לא הצבת גבולות ואין קשר בין "להיות טובים מדי" או לא לתת פליקים להצבת גבולות.
זה לא נורא דרך אגב שהוא ישנא אותך. אם את תתנהלי מתוך חשש שהוא ישנא אותך באמת לא תצליחי להציב גבולות. ילדים והורים שונאים לפעמים זה את זה (כן כן) ואחר כך זה עובר ואוהבים שוב. בכל מערכת יחסים, גם של הורים וילדים יש מגוון רחב של תחושות, שליליות וחיוביות, ביניהם, כעס, שנאה, קנאה וכו', וזה לא סוף העולם. העניין הוא לא רק מה מרגישים אלא מה עושים עם מה שמרגישים.
כשתציבי גבולות, הוא לא יהיה מרוצה בהתחלה, ואולי גם בהמשך. זה לא אומר בהכרח שהוא ינשא אותך אבל באותו רגע זה בהחלט יכול להראות ככה. אז מה?
זו טובתו שאת לא תחששי ולא תתנהלי לפני מה שנדמה לך שהוא חושב עלייך. זה חלק מהסמכות ההורית. ההורה לא חושש מהציון שהילד ייתן לו ולא פועל כדי לרצות את הילד אלא כדאי למצות את טובתו כפי שהיא נראית באותו רגע. ואם טובתו היא לא לקבל את מה שהוא רצה, גם אם הוא נורא בוכה וחושב שאמא רעה ופויה, אז זה מה שיהיה.
וכשהוא עושה מה שאסור, אומרים לו בצורה תקיפה וברורה, את המילה "אסור". גם אם הוא קצת מופתע מזה או נבהל. אם יש צורך גם מזיזים אותו פיזית מהמקום, כדי למנוע סכנה (חשמל) או אלימות (כשמרביץ לכם או לילד אחר). חשוב להיות קצרים, ברורים, בלי הרבה דיבורים, נאומים או הסברים, ולא להיבהל אם הוא בוכה. יעבור לו. והוא ירגיש טוב יותר אחר כך, שיש לו הורים חזקים, שמסוגלים להיות חזקים מולו ולכן גם לשמור עליו בעולם.
בהצלחה.

שלום זיוה,
כל שינוי או משבר במשפחה יש לו מחירים. בודאי שלגירושין יש השפעה על הילדים, ובודאי שזה גורם נזק וגובה מחיר. מצש שני גם נישואים גרועים עושים נזק. ההגדרה "יתפתחו ככל הילדים" היא לא כל כך מתאימה, כי מצד אחד כן, בודאי, ומצד שני סביר להניח שיהיו קשיים. לכל הילדים דרך אגב יש קשיים, והם לא הילדים היחידים שהוריהם מתגרשים.
לגבי הגיל וכו', אני לא בטוחה שהשאלה שלך רלוונטית, ואני אגיש לך למה. כיוון שפרקטית, אתם למעשה כמו גרושים בהמון מובנים, יש תקופות שאבא לא בבית, וגם כשהוא כן, לא נשמע לי שאתם מתנהלים כמו זוג נשוי. אז השאלה אם להתגרש או לא ומתי לא נראית לי כל כך רלוונטית, אלא זה יותר עניין של הגדרה רישמית של הכרה שלכם במציאות, זה מה שתכל'ס קורה בין כה וכה. לכן מהבחינה הזו, דווקא עדיף להתגרש, כי אז האמת גלויה ואפשר להתחיל להתייחס אליה ריגשית.
ואז צריך לספר לקראת העזיבה של האב, רצוי שניכם ביחד. צריך להסביר לילדים שאתם לא מסתדרים (הם שמים לב לזה כבר הרבה זמן, תהיי בטוחה), ולכן אבא עוזב את הבית. זה לא קשור אליהם, הם לא אשמים בזה, אתם אוהבים אותם כמו קודם, וגם רצוי להסביר מה יהיה הסידור מעכשיו, איך מתי ואיפה הם יראו את אבא וכו'.

שלום דני,
תראה, נראה לי לא אתי ולא מקצועי, לענות לאבא בקשר לבעיות שקורות אצל האימא. במיוחד כשההורים גרושים. אם משהו מפריע לה היא צריכה לשאול בעצמה. אני מקווה שאתה מבין אותי.

שלום רומי,
לנסות להוריד את רמת החודרנות והביקורת שלך כמובן. אם את לא מצליחה, כדאי לפנות לאיש מקצוע. נסי לשחרר. כמה שאת יכולה, לאט לאט.

שלום רומי,
לשקרים יכולות להיות סיבות רבות. בליל להכיר את הילד הוהמשפחה קשה לי לדעת ממה זה נובע במקרה שלכם. זה יכול נבוע מזה שאולי הוא מרגיש שאת חודרנית מאוד, חוקרת כל דבר וכך הוא מנסה לשמור על הפרטיות שלו. יש גם משפחות (אני לא אומרת שזה המקרה שלכם) שבהם גם המבוגרים משקרים ואחר כך הם לא מבינים מדוע הילדים עושים את זה, וגם יכול להיות שכשהוא אומר את האמת התגובה היא בדרך כלל ביקורתית ולא מרוצה. אבל כאמור, אני לא יכולה לדעת מה הסיבה אצלכם.

מידי פעם שנוגע באיבר הפרטי, אני מעירה לו על כך, או ששואלת אם משהו מפריע או מגרד נלך לרופא והוא מסרב בכל תוקף, וטוען שהוא עולה למעלה וזה מציק לו ולכן הוא נוגע, עניתי לו שאם לא ייגע בו ולא יחשוב עליו זה יחזור לקדמותו.

אשמח למענה בעניין.

שלום רומי,
חשוב שלא תעירי לו בצורה שנותנת הרגשה שזה מבייש או לא בסדר. אלא להסביר שזה דבר טבעי, את מבינה שזה נעים לו, אבל עושים את זה בפרטיות. זה הכל.

שלום לכם,

שינויים אינם מתרחשים בן יום.
ביתכם מנסה להפגין את כוחה דווקא בגלל התנהלותכם החדשה. זה מה שמעצים את התנהגותה וגורם לה לבדוק גבולות אף יותר.
התנהגות עקבית שלכם היא זו שתעזור לה להתייצב. במקביל, הייתי בודקת אם יש משהו רגשי המניע אותה להתנהגויות אלה מלכתחילה.

בהצלחה!
נעמה סבג שמש- יועצת שינה ומנחת הורים.
מנכ"לית מכללת עידן ההורות.