פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ,
בני בן ה-8 הינו ילד מצטיין , מקובל חברתית . במצבים של תסכול או עקב מריבה עם חברים הוא מסתגר ובורח ואומר שבא לו לאבד, בא לו למות , שאוטו ידרוס אותו או שיקפוץ מהחלון.
שהוא נרגע הוא חוזר לקדמותו כאילו דבר לא קרה.
הילד מאוד סגור לא ניתן להוציא ממני פרט של מידע וששואלים אותו מדוע התנהג כך הוא עונה : לא משנה או שכחתי.
הילד בעל נטיה לפרפקציוניזם , לא מוכן לקבל הפסד , בעל רגישות יתר ולוקח ללב כל דבר.
קרה פעמיים שהוא ברח שהיינו בחוץ ונאלצנו לחפש אותו והוא התחבא ושמע שאנו מחפשים אותו ולא יצא.
אנחנו מאוד דואגים , במסגרת הקופה אין מקום לפסיכולוג גם ברשימת ההמתנה.
אבקש עצתך,
תודה,
סימה

קוראים לי ליהי יש לי 4 ילדים ,ואני פונה לגבי הבן שלי , הוא בן 7 בכיתה א' , הוא מאוד עקשן, בעל דעות מאוד מוזרות. הוא תמיד ה"בסדר", תמיד "זה הוא לא אני", "אני לא עשיתי כלום", "הוא או היא אמרו לי", הוא מתרגז מאוד, הוא פגיע מאוד,רגיש מאוד ובוכה מכל דבר, לדוגמא שקרתה ממש היום, היום, הם יצאו לטיול מבית ספר וביקשתי ממנו שינעל נעלי ספורט והסברתי לו שיהיה לו יותר נוח מאשר עם סנדלים, בזמן שאני מכינה לו את התיק לטיול הוא בא אליי עם סנדלים ולבוש כולו בשחור, כששאלתי אותו למה הוא נועל סנדלים הוא עונה לי" לבשתי שחור כדי שיהיה לי יום לא טוב". לא ידעתי מה לענות לו ואמרתי לו מבלי לחשוב פעמיים, אם אתה לא רוצה יום טוב אז אין בעיה, אתה ללא הולך לטיול. הוא ניגש לדבר עם בעלי ובעלי אמר לו " גש לבקש סליחה והכל יהיה בסדר. הוא לא ניגש לבקש סליחה, נכנס לחדר החליף בגדים לפיג'מה והתנהג בצורה של " אין בעיה, אני לא יבקש סליחה ואני גם לא יילך".
אמרנו לו להכנס לחדר, כי בשביל להאשר בבית במקום ללכת לבית ספר זה לא פרס, ולו לא היתה בעיה, הלך לחדר והסתכל לי טוב לעיניים כאילו לא אכפת לו.
שלחנו אותו לטיול אחרי שאביו אמר לו שהוא לא מוכן להוא ימשיך להתנהג בצורה כזו.
הוא התלבש כמו שהצעתי לו וירד וכל הדרך לא דיבר איתי בכלל.
הוא מאוד רגיש, הוא לא משחק עם חבריו לכיתה, רק עם החברים של הכיתה של הבת שלי, ולטענתו כוללללם נגדו. כולם התחילו איתו, וכשאני מנסה לאמת את הדברים איתו הוא משקר לי עוד ועוד... עד שאני אומרת לו: " טוב, אז בוא נתקשר למורה או לאמא של הילד ונדבר איתה.." ואז הוא אומר אבל זה לא היה ככה, זה היה ככה.
הוא יכול לסובב אותי ובכל הזמן הזה אני יודעת שהוא משקר לי בלי סוף.
איך להתנהג איתו, מה לעשות, להעניש, מ ה????
אני יודה על תשובה מהירה... תודה רבה רבה.

שלום,
שמי איילין, לאחרונה,בתי בת ה-5 וחצי, החלה לפחד מאוד מהמוות...היא כמעט בכל לילה...מתחילה לבכות...ואומרת שממש כואב לה בבטן ובלב(אני מניחה שזו תחושת הכבדות של"אבן על הלב"...גם למבוגר זה קשה לתפוס,אז בטח לילדה בגילה)
שהיא יודעת שעוד מעט היא תהיה בבי"ס ואז בצבא..ואז היא תתחתן ותהיה אמא..ואז סבתא וסבתא רבא ואז תמות. ואז היא נורא בוכה..וגם חוששת שאני אמות עוד מעט כיוון שאני גדולה ממנה...וסבתא תמות יותר מהר..כי היא יותר מבוגרת...ו"מי יותר גדול..את או אבא? אז מה...?? הוא ימות לפנייך???" וכל מיני שאלות בסגנון...ו"מה קורה כשמתים.....וכד'. היא ילדה מאוד פקחית וחכמה...הרבה מעל הממוצע...סקרנית...שואלת שאלות עמוקות וכד'.
לפני שנה + , סבתא של בעלי נפטרה...אני לא יודעת איך ולמה בעלי בחר לומר לבתנו כששאלה אותו...שסבתו מתה ועכשיו היא גרה בשמים...ותמיד תהיה איתנו...הוא לא זוכר מה אמר לה...ואני לא הייתי נוכחת...מאז פחות או יותר זה החל. כמובן שבגן חובה, מלמדים אותם גם על יום השואה ועל מלחמות....וזה מטריד אותה.מאוד.
אני באופו אישי לא יודעת מה עדיף, לנסות להסיט אותה מזה...לענות תשובה מתחמקת...להגיד לה שלא מתים...ויש לה עוד מלא זמן והיא רק ילדה...ואז להעביר את הנושא לדברים משמחים..ולנסות לומר לה שהיא לא צריכה לחשוב על זה..ושתחשוב על דברים כיפיים...ולציין בפניה אופציות חיוביות למחשבה...ובכל ערב לחזור על זה שוב ושוב...או להסביר לה את האמת ,באופן שילדים יכולים להבין(למרות שאין לי מושג קלוש איך ומה לומר לה בצורה שהיא לא תחוש כבדות או מועקה) אולי להגיד לה שמי שמת...גר בשמים..עם אלוהים...ואפילו שאנחנו לא רואים אותו הוא תמיד איתנו בלב ושומר עלינו...ואפשר לדבר איתו גם בלי שיענה..וכו...וכו'....אינסטנקטיבית אני מרגישה שזה "גדול עליה" ,לגילה, שזה כבד...מכדי להבין את זה בלי שזה ימשיך להטריד אותה.אני רוצה לחסוך את זה ממנה כרגע, אבל מצד שני אני לא רוצה לשקר לה ולבלבל אותה להמשך..אני לא יודעת מה עדיף לומר לה ובאיזו דרך.
זה מאוד מטריד אותה ומכאיב לה, ומכאן שגם לי...
אני ממש אשמח ואודה לתשובה כלשהי...
איילין

שלום,

בני בן שנתיים וחצי, עד לפני חודש-חודשיים ילד רגוע למדי וטוב. בחודש האחרון הוא הפך להיות מאוד אגרסיבי, ואנו מקבלים תלונות רבות במעון שהוא מרביץ לילדים, לעתים אפילו ללא סיבה. הוא גם משחק באלימות, מרביץ לצעצועים שלו זה בזה. גם איתנו הוא בודק גבולות - אך בדרך כלל לא משתולל יותר מדי. מה שעוד יותר מטריד הוא שלאחרונה הוא החל למשוך לעצמו בשיער (מגיל קטן הוא שיחק בשיערו ומולל אותו סביב האצבע, אבל רק עכשיו הוא התחיל ממש למשוך אותו) ולתלוש לעצמו קווצות, עד כדי כך שיש לו על הראש שתי קרחות קטנות (סיפרנו אותו מאוד קצר שלשום, כדי שלא יוכל לעשות זאת שוב). אנחנו מאוד מודאגים.
יש לציין שרבנו ריב גדול בנוכחותו לפני חודשיים, טעות טפשית לכל הדעות. עם זאת, מאז האווירה בבית נעימה ואנו משתדלים להתחבק ולנשק בנוכחותו (ולצרף גם אותו כמובן).
מה עושים? האם המצב מצריך ייעוץ מקצועי?
תודה.

הי

להפתעתי ולחרדתי גיליתי שבני בן ה- 9 רואה סרטים פורנוגרפיים במחשב.
כשגיליתי זאת פניתי אליו והילד אמר בתוקף שזה לא הוא....חיכיתי מס' ימים והזמן הגיע להבין שהוא באמת צופה בסרטים הנ"ל. קראתי לו לחדר בו המחשב ממוקם ובני ראה שההיסטוריה של המחשב פתוחה במקום של הסרטים, מיד הוא אמר שחבר שלו היה פה, וכשהודעתי לו שאני הולכת להתקשר להוריו של החבר ולהודיע להם מה הוא עושה במחשב בביתנו בני נשבר התחיל לבכות ובפחד בעיניו הודה הוא ראה את הסרטים האלה, שבמקרה נכנס לאתר ....הושבתי אותו על ברכי ואמרתי לו שהסרטים האלה אינם משקפים את המציאות והם לא לגילו ושאם יש לו שאלות בנושא כי מובן לי שהוא סקרן הוא תמיד יכול לפנות לאבא או אמא ואנחנו נענה לו על הכל, חבקתי ונשקתי אותו ואמרתי לו שאני גאה בו שלמרות שפחד הוא הודה וסיפר לי את האמת.

אבל עכשיו שהלך לישון מה אני עושה עם הידע הזה? ואם זה יקרה שנית מה לעשות? האם אפשר למחוק לו את ההרדיסק מהמוח? איך להתמודד עם זה? אני אובדת עצות אלוהים הוא רק בן 9!!!!!!! לא אמורים להתעניין בנושא בגיל 12 או 13 ????

אודה על העצה המהירה אני ממש בפניקה

אוראל

שלום רב!
ברצוני לדעת האם בני בן ה-3.9 נמצא בנורמה מבחינה התפתחותית.
הוא הולך לגן תת חובה,יישן עם טיטול רק בלילה ,שותה בקבוק מטרנה לפני השינה.
לדברי הגננת קשה לו להתמודד.כשילדים עושים לו משהו הוא ישר בוכה,קשה לו להתמצא במרחב,והוא עדיין לא מזהה ספרות עד 5.
[למרות שהוא יודע למנות ולספור עד 10}בשנה הבאה הוא יהיה עם ילדים בגילאים 4-5 ושוב הוא יהיה בגן בין הקטנים.,ברצוני לדעת האם יש קשר בין הבשלות לבין תחומי הידע בהם הוא מתקשה?
האם אני צריכה להפסיק לתת לו בקבוק ולנסות לגמול אותו בלילה ואיך?[האם זה יעזור?]
איך אפשר לקדם אותו ולעזור לו כדי שנוכל לצמצם פערים ולא נגלה קשיים גדולים יותר בגיל 5 ו-6?
איזה חוג יכול להתאים?
האם העניין קשור לבטון ולדימוי עצמי?
בברכה אמא אוהבת .

שלום, בני בן חמש ילד אהוד ומקובל מאוד (כך נימסר לי מהגננת בגן ) מאוד כריזמטי וסוחף , נבון וחכם, הבעיה שלי היא שהוא מציק מאוד ועושה המון שטויות ודברים טפשים כך שכל הזמן הגננת רק מעירה לו ומספרת לי על כך ,אפילו קבעה איתי פגישה בנידון כיון שהילד ממש מתיש אותה וגם לא מקשיב לה , היא צריכה לבקש 3 פעמים ויותר עד שהוא עושה את בקשתה ..בבית הוא גם מתיש אותי מאוד בהתנהגות שלו ( לדוגמא : עולה על הספה אז אני מעירה לו לרדת , מציק לאחותו הקטנה (בת שנתיים ) - מתקרב אליה לפנים קרוב מאוד, מקרב לה לפנים צעצועים, לא נותן לה לראות טלויזיה ועוד כל מיני הצקות ), גם לי ולבעלי הוא אינו מקשיב כאילו לא נרתע מאיתנו כמה שאנו מנסים להראות לו שאם יתנהג לא יפה לא יראה תוכנית שהוא אוהב או שלא אקח אותה לחבר שהוא אוהב אך שום דבר כאילו לא מרתיע ומפחיד אותו ,חוץ מפעם שרציתי להוציא אותו מחוץ לדלת הכניסה ואמרתי לו שאם לא יקשיב לי הוא לא יהיה בבית הזה - האיום הזה קרה פעם אחת ואכן ראיתי שהוא נירתע והקשיב לאחר מכן- האם זה תקין לעשות זאת ?, האם אכן בגיל זה מציקים הרבה או שישנה בעיה שאני צריכה ללכת לבדוק כי הרי לא יכול להיות שהילד פשוט יתיש את הגננת ואני אוסיף גם שכל הגננות בגן כולל הצהרון מעירים לי על התנהגותו (בשבוע שעבר הוא שם רכבת נוסעת לילד על הראש והרכבת משכה לילד את השערות) , איך אני משתלטת על הילד ? אני ממש חסרת אונים , הגעתי למצב שפשוט לא כייף לי לשחק איתי ולהיות איתו כי הוא מציק גם לי וזה ממש כואב לי להרגיש ככה. אודה לעזרה ותשובה . תודה

שלום,
הבן שלי בן שנתיים וחצי וממש בקרוב אני ובעלי נפרדים. שנינו עוזבים את הדירה , אני עם הבן והאבא בנפרד.
האבא מוכן לשתף פעולה על מנת שתהיה הסתגלות יחסית קלה לבן ומוכן יהיה לפגוש אותו גם ברמה היומיומית ולהוריד את המינון בהדרגה.
העניין הוא שאני והבן נגור מס' חודשים אצל ההורים שלי (עד שתתפנה הדירה שלנו) והאבא לא ירצה לבוא לבית של ההורים. ובכל זאת, אנחנו כן רוצים לעשות משהו עלך מנת לעשות את ההפרדה מהאבא בהדרגה.
האם לעשות את המפגשים היומיומיים האלו בחוץ שלושתינו (באיזה קניון / גינת שעשועים / סתם בית קפה)? האם זה תקין / תורם ?
אודה לקבלת לטיפים להתנהלות מיד אחרי הפרידה במצב זה כי אנחנו ממש רוצים לעשות את ההפרדה בהדרגה רק לא יודעים איך...
תודה.

שלום רב,
בתי החלה לאחרונה לקבל התקפי בכי מסיבה לא ברורה, זאת אומרת שלא קרה שום דבר תכוף לבכי שנראה שגרם לה לבכות זה גם נמשך להרבה זמן (לעיתים אפי' שעתיים) בלי שהיא תאמר לנו שום סיבה ומבלי שנראה משהו שמציק לה,
אציין שזה היה לה כבר לפני מספר חדשים לתקופה של בערך שבועיים,
מה ניתן לעשות ? ממה זה יכול לנבוע ? אל מי צריך לפנות ? אנחנו פשוט נבוכים אל מול התופעה.

שלום,
בני בן השבע אוהב לשחק משחקי דימיון בהן הוא בת/ אמא הוא לובש חצאית של אחיותיו ונועל את נעלי העקב שלי. מבקש שאאפר אותו ואמרח לו לק על הציפורניים. והצבע האהוב עליו הוא ורוד. הוא מאד אוהב לשחק בזה ולא ברור לי האם לאפשר לו ולתת לו לפנטז או שעלי להציב גבולות ולומר את המשפט הנדוש "אתה בן ובנים לא לובשים שמלות/נעלי עקב וכו'? הוא ילד שאוהב לשחק רק עם הבנות הוא מתקשר איתן הרבה יותר טוב והן נותנות לו ביטחון מבנים הוא מתרחק ומכל מה שקשור באופן סטריאוטיפי לבנים ( לא אוהב מכוניות/לא ספורט .... האם הדבר מעיד על נטייה מינית? האם אני צריכה לתת לילד להתנהג כמו שבא לו טוב לו? לא ברור? אשמח להכוונה.

אלו הסדרי השינה של תינוק בן 11 חודש שהוריו התגרשו:יום א-בבית של סבתא(האמא של הגרוש .הילד קשור אליה מאד והאבא מגיע לפעמים לשם)
יום ב-בבית
יום ג-אצל סבתא (אמא של אמא)ביחד עם אמא שלו
יום ד-אצל סבתא(אמא של הגרוש)
יום ה-בבית
סופש-שבת אחת בבית ושבת שניה אצל אמא של הגרוש
מה דעתך?מה יכולות להיות ההשלכות להסדר כזה?

שלום,

בני בן ה 17 אובחן לפני כ שנה כסובל מדכאון. זאת לאחר שהפסיק ללמוד והסתגר בבית.
הוא קיבל כדורי לוסטראל ועוד כדור נוסף, שנותנים אותו גם במקרי אפילפסיה (שהבנתי גם מייצבת מצב רוח).
מאז המצב שלו השתפר , אך יחד עם זאת התחילו אצלו כל מיני עוויתות בפנים, הליכה מוזרה .
אולי זה כבר התחיל במידה מסויימת לפני הכדורים, אך גבר עם הכדורים או לפחות לא עזר.
הוא חזר ללמוד והצליח מאוד תקופה ראשונה.
אך מאז הוא החליט מרצונו להפסיק את הכדורים, הוא גם החליט שהוא לא אוכל בשר או דגים.
הוא עדיין ממשיך ללמוד, אבל ההשגים שלו התדרדרו מאוד.
גם העוויתות ממשיכות, למרות שיש לי הרגשה כשמעירים לו על כך, הוא עושה מאמץ ומשפר את המצב.
אבל עם לימודים יש לו ממש ירידה - נראה לי הוא מאוד נלחץ כשמגיע המבחן ולא מצליח לעשות את המבחנים.
אני מפחד שהמצב שלו ייתדרדר, אך תרופות הוא לא מסכים לקחת שוב.

מה לעשות ?

הי,
בעלי ואני מתכננים מסיעה לסופ"ש[3 לילות] לחו"ל. מתלבטים מאד אם לקחת את בננו בן השנה ו7, המחשבה היתה להשאיר אותו עם הסבים מ 2 הצדדים,[צד אחד מטפלים בו ממש על בסיס שבועי] להמשיך את שגרת יומו עם הגן, המשחקים וכו'.
אנחנו ממש לא יודעים מה לעשות, הוא ילד שמח ומאד מאד פעלתן וברור שחופשה איתו ובלעדיו לא תיראה אותו דבר...

בני בן ה3 שנים ושלושה חודשיים קרה פעם מקרה כאשר היינו אצל בית חמות וכאשר נכנס לשירותים הדלת של השורתים נתקעה והוא היה בפנים ולא הצליח לפתוח את הדלת לבד והתחיל בבכי מטורף והצלחנו לשבור את הדלת ולהרגיע אותו גם עוד מקרה שקרה לו שאני עשיתי מעשה טיפש ומתחרטת כאשר פעם עשה מעשה רע ולא התנגה יפה אז עשיתי לו עונש בחדר וסגרתי את הדלת עליו למשך דקה גם בכה ופחד.
אחרי שאני האירועים התחיל אצלו פחד מכל דלת סגרוה.גם כאשר יש הרבה אנשים בחדר הוא מתחיל בבכי מטורף וצעקות כאשר הוא רואה אחד רוצה לסגור את הדלת
למשל אם אנחנו אצל אמא ורוצים לסגור את החדר ולישון הוא מסרב ומתחיל לבכות
אם אנחנו אצל סבתא ויושבים בסלון הוא מסרב ומתנגד אם רוצים לסגור את הדלת
גם כאשר אנחנו בבית והור רוצה לשחק בחצר הוא מסרב ובוכה אם אני רוצה לסגור את הדלת
מה לעשות עם בעיה כזואת הוא בגן עכשוי ואני מואד מתחרטת שבפעם עשיתי לו עונש כזה ומטריד אותוי הבעיה הזאות איך לטפל ומה השיטות.
תודה.

שלום ,

אני גרושה מזה 3 שנים ואמא ל-2 ילדים בני 5 ו-8. מאז גירושיי הילדים חוו כבר 3 מעברי דירות מסיבות כאלה ואחרות. כעת ניצבת בפניי ההחלטה האם לעבור דירה בפעם הרביעית לשם מגורים משותפים עם בן זוגי מזה שלוש שנים, עם שני ילדיו בני אותו הגיל לערך. הילדים מסתדרים מצויין יחד. עליי להוסיף כי לשני ילדיי בעיות שאופיינו על רקע רגשי.

השאלה היא האם למעברי דירה תכופים תהיה השפעה לרעה על ילדיי ויערערו אצלם את הרגשת היציבות והבטחון. או שנכונה יותר הגישה: