פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פסיכיאטריה_ילדים_ובני_נוער' id=link]פסיכיאטריה ילדים ובני נוער[/a].

גל שלום,
ייתכן שיש משהו באוזן שמגרד או מגרה לילדה באופן כלשהוא, ואולי כדאי לבדוק זאת. במקביל, כשהיא רגועה חשוב להציב גבולות ולהסביר לה באופן ברור שהיא עלולה לעשות נזק לא הפיך לעצמה. כדאי לקנות ספר בנושא גוף האדם ותוכלי להסביר לה איך נראית האוזן, למה עור התוף חשוב ומה יקרה אם מכניסים לתוכה חפצים. בנוסף, אפשר לחשוב/לצייר/להמחיז מה עושים כשאני כועסת ואיך אפשר להתמודד עם זה בדרכים נוספות.
בהצלחה,
שירי

שלום נונה,
קודם כל צריך ללמד ואתו להתאפק, לספור עד 10, להציב גבולות. יכול להיות שהוא רגיל לקבל את מבוקשו מייד ובכלל לא יצא להיתקל מספיק בקושי בדחיית סיפוקים. מה זאת אומרת הוא מלחיץ אתכם כשהוא מרים את הקול? אתם לא אמורים להילחץ, אתם אמורים להציב שם גבול ברור והחלטי, ולא לתת לו את מה שהוא רצה אם זו הדרך שלו להשיג את זה. אם אתם זקוקים אולי כדאי לפנות להדרכת הורים בעניין.

ביתכם הופתעה מהרעש הלא צפוי ונלחצה ממנו. זוהי תגובה אופיינית.
אם מדובר בעניין של ימים לאחר המקרה, תספקו לה את מבוקשה, אך גם הסבירו לה מהיכן היה הרעש והבהירו שהרעש נגמר.

תשקפו לה את התחושה: זה היה ממש מפחיד לשמוע רעש כזה פתאום, נכון?
כדאי להסתובב איתה בבית ולאפשר לה מעט להתרחק כדי שתראה שכעת הכל בסדר.
תאמרו זאת גם במילים.
תעטפו אותה ותאזרו בסבלנות.
אם התופעה תקצין או תימשך ייתר על המידה כדאי יהיה להיוועץ באיש מקצוע.

בברכה,

נעמה סבג שמש, מנהלת מכללת עידן ההורות
המתמחה בייעוץ שינה והנחיית הורים

שלום מיכל,
התגובות שלך למעשי בנך היו טובות ונכונות. עם זאת, מאחר והן לא פותרות את הביעה, כנראה שיש כאן כבר משהו שהו אמעבר לסקרנות נורמטיבית אצל ילדים, וכדאי לבדוק את העניין יותר לעומק. ראשית הייתי שואלת את הילד, בצורה רגועה, לא מאשימה ולא כועסת, היכן ראה דברים כאלה ואם מישהו עשה את זה גם איתו. אם הבירור מעלה דברים -לפי מה שעולה כדאי לשקול כיצד להמשיםך לפעול. אם הבירור לא מעלה דבר אך ההתנהגויות ממשיכות - כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי לברר את זה יותר לעומק.

שלום רוז,
אי אפשר להכריח ילדות להיות חברות של הבת שלך. יכול להיות שההתערבות שלך לא מועילה כרגע לילדה. יכול להיות שעדיף לנסות לעזור לילדה במיומנויות החברתיות שלה, איך עונים, אם עונים, איך מתמודדים, איך מטפחים קשרים עם ילדות אחרות וכו'. זה לא שזה נחשב הלשנה לפנות לגננת, אבל לא בכל מקרה זה הפיתרון היעיל ביותר. פניה לגננת היא הכרחית כשמדובר באלימות. לא כל מקרה של מריבה בין ילדים או הצקה הוא באמת כזה. יש אירועים שילדים אמורים ללמוד להתמודד איתם, פנייה לגננת בכל מצב מונעת מבתך להתמודד ומשדרת תדמית של בכיינות וחוסר אונים.

חברות בגלל זה נתתי לה כילים בעניין ההתעלמות שתלך לחברות אחרות היא מאוד חברותית

אבל מה עוש'ם בעניין העלבות אם משהי העליבה אותה אני אומרת לה שזה לא חברי אבל מה אני אמורה להגיד למשל החברה אמרה שיש לבת שלי פה מגעיל ושהיא שמנדוזה ובכלל הבת שלי רזה ???????????????


ועוד שאלה מה שאת אומרת לי זה למעשה לא לערב את הגננות כי הילדה שלי מבקשת לא לערב הא בסך הכל בת 6 ???????????

שלום רוז,
מה שעושים בעניין ההעלבות זה פשוט מאוד, מסבירים לילדה שאין לה מה להתייחס לדברים האלה, זה נאמר מתוך קנאה, וזה לא אומר עליה שום דבר. היא יכולה לבחור אם היא רוצה לענות לזה - למשל להגיד שזה שטויות, או להתעלם, זה בסדר גמור. אם מדובר בילדה מקובלת ומסודרת מבחינה חברתית, אז אין מה להיות כל כך מוטרדים מהדברים, ואין צורך לייחס להם כל כך הרבה חשיבות. ככל שאת תהיי רגועה עם העניין הזה, גם הבת שלך תוכל לא להיות מוטרדת ממנו, אלה דברים שילדים אומרים זה לזה, וזה לא סוף העולם.
שנית, לא הבנתי איך הבנת מדברי שאני מייעצת לך לא להגיד לגננת כי הבת שלך לא רוצה. איפה ראית את זה כתוב בתגובה שלי? נדמה לי שנימקתי בצורה עניינית לגמרי למה התערבות כזו היא לא הכרחית ולא בהכרח מתאימה למצב שאת מתארת.

שלום לך,
קשה לי להגיד לך מה לעשות כי לא נתת שום פרטים לגבי הילד והמשפחה וקשה להבין כך ממה זה עלול לנבוע. אני מציעה לך לפנות לייעוץ, זו התנהגות שמעוררת סימני שאלה, וכדאי לבדוק ואתם.

שלום חמוטל,
אכן התאור שלך מעורר חשדות. אני מציעה לך לבדוק יותר לעומק את ההתנהלות בגן, לדבר עם עוד הורים, אולי לבוא לביקור פתע וכו', ואם הבדיקה מעלה דברים או אם המצב נמשך, בהחלט כדאי לשקול מעבר לגן אחר.

שלום רננה,
ילדים בגיל שנה עוד לא ידועים להעסיק את עצמם לבד, צריך ללמד אותם, להבנות להם את הפעילות, להציע להם, וללוות אותם. היא כנראה מרגישה שאתם קצת עוזבים אותה ולא ממש יודעת מה לעשות עם עצמה, צריך לנסות בצורה יותר הדרגתית להרגיל אותה לעצמאות, למשל לשבת לידה כשמשחקת, לשחק איתה, לתת לה לשחק לבד בנוכחותכם, להגיב אליה בדיבור ובמבט להנחות אותה מה אפשר לעשות עם המשחק, איך משחקים איתו, וכו'.

שלום נטע,
נשמע שקשה לה עם המעברים בכניסה ליום וביציאה ממנו לעבר השינה. לכן כדאי לעשות את המעברים מאוד הדרגתיים, אפרופו העדר ההדרגתיות בתהליך הגמילה. כלומר להעיר אותה יותר מוקדם, לאפשר יותר זמן למעבר בין שינה לעירות, וכנ"ל בהתארגנות לשינה - להתחיל אותה הרבה קודם במהלך הערב, בלי לחץ, לאפשר לה לנוע לאט ובקצב שלה לעבר השינה.

שלום לך,
חשוב שתהיי עיקבית איתה. אין טעם להגיד ילד בן 5 שהוא יקבל קרטיב בלי להגיד לו מתי. הי אמרגישה שהי אמקבלת אצלך דברים כשהיא לוחצת אחרת אי אפשר לדעת מה יהיה.
זה דבר אחד.
דבר שני, את חייבת ללמוד לעמוד בהתפרצויות שלה. אין דרך אחרת. לא לנסות להרגיע אותה ולא להיבהל. אמרת לא? זה לא. שתבכה ותשתולל כמה שבא לה. את אומרת לה פעם אחת את הלא ולא עונה לה יותר. לא נכנסת לנאומים, התחננויות, איומים, צעקות, וכו'. פשוט מתעלמת. חשוב מאוד שתהיי עיקבית בזה. כל פעם שאת מנהלת איתה דיון סביב ההתפרצויות שלה את מגבירה אותן. עם הזמן היא תלמד שאין התייחסות לזה וזה יפחת. כלומר זה לא מספיק שאת לא נותנת לה את הקרטיב או את מה שהיא ביקשה, חשוב גם שלא תתתני לה תשומת לב בזמן ההתפרצות.
בהצלחה.

שלום מילי,
קשה התייחס לשאלה שלך בלי להכיר אתכם. כי אני לא יודעת האם זה קורה הרבה שיהלדה שלכם חולה, ואם זה כך האם זה חלק ממצב גדול יותר שבו המחלות החוזרות והנשנות שלה הן חלק מסימפטום משפחתי יותר גדול, לשמל שהיא נצמדת אליכם די הרבה, זה לא מאשפר להציב לה גבולות כי כשהיא חולה ל אמציבים גבול, זה נהפך להיות גורם מפריע בזוגיות כי אז כל תשומת הלב מרוכזת בה, סדרי השינה בבית משתנים, ובקיצור היא מנהלת את הבית דרך הסימפטום הבריאותי שלה (באופן לא מודע כמובן, ואתם משתפים פעולה עם זה באופן לא מודע), או שמדי פעם היא זקוקה לריענון ופינוק בבית, וכדאי לאפשר לה את זה כדי שתתחזק.

אני מבינה שאת שואלת בעצם אם ילד לא בוכה ולא מתלונן אם זה אומר שזה טוב עבורו, וכמובן שלא, עדיף שהיא תהיה בבית ותתלונן. הבכי הוא לא הבעיה הוא רק הסימטום, הוא לא הסטרס הוא רק הביטוי שלו. אבל אני לא בטוחה שזו באמת כל התמונה בלי להכיר אתכם יותר.

היא לא חולה הרבה והיא גם לא מנהלת אותנו. כלומר: היא ישנה במיטה שלה, נרדמת עצמאית ולא מתלהבת באופן כללי מהמיטה שלנו, לא מגיעה אליה אף פעם.
היא מבקשת הרבה על הידיים, בעיקר של אבא לא תמיד מאפשרים לה, כשהיא מתחילה בסצינה של בכי אנחנו מושיבים אותה או משכיבים אותה במיטה כדי להירגע ובד"כ היא נרגעת די מהר וחוזרת אלינו. אוצר המילים שלה לא מאוד גדול ולכן היא מתוסכלת המון ובוכה כתוצאה מכך. בן זוגי טוען שכשההרגשה שלה לא טובה או גבולית עדיף לה להיות בגן מאשר בבית כי בבית היא חווה צורך לא מסופק (היא נמצא על הידיים אבל היתה רוצה יותר) וזה גורם לה נזק ואני טוענת שהיא צריכה את ההורים שלה לידה וזה עדיף מאשר להיות בגן.

שלום מילי,
גם בגן היא חווה צורך לא מסופק אבל אין למי לבכות כדי לבטא את זה. במובן הזה אני מסכימה איתך.

שלום לך,
אם יש התרשמות שמדובר בבעיות ריגשיות, צירך לאבחן את זה קצת יותר לעומק לפני שמחליטים איך ניתן לטפל. אני ממליצה לך לפנות למכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים שלכם באיזורכם כדי לבדוק את העניין.

היי סמדר,

תודה על תשובתך המהירה,
פניתי למכון להתפתחות הילד אך הם הפנו אותי לטיפול של מרפאה בעיסוק בלבד.
אני מאוד לחוצה והייתי מעוניינת לברר אם ישנם טיפולים נוספים שדרושים לשם כך.

שלום לך,
ריפוי בעיסוק לא מטפל בבעיה ריגשית. לא ברור לי מהתאור שלך מדוע במכון להתפתחות הילד הפנו אותך רק לריפוי בעיסוק. האם זה על סמך המידע שנתת להם, האם זה בגלל שאין להם מענים אחרים שם (לא בכל המכונים יש תמיד אותם טיפולים) האם ביקשת טיפול לבעיות ריגשיות, מה הייתה ההתרשמות של הצוות המאבחן במכון ,האם גם הם התרשמו מבעיות רגשיות? בקיצור לא ברור לי אם מוצה התהליך שם.
במידה וכן, והם בדקו הכל ואין שם אפשרות כזו, את יכולה לפנות לאחת ממנהלות הפורום שעובדת בעיזור מגורייך או לחפש על פי המלצה של מכרים או של הגננת, פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם הגיל הרך. בדרך כלל בגיל הזה נהוג לעבוד או עם ההורים בלבד, בהדרכת הורים, או בטיפול דיאדי, כלומר טיפול משותף של הורה וילד, באמצעות משחק ויצירה.
בהצלחה.

שלום בשמת,
נשמע שיש לך המון תחושות אשמה ואת נורא מוטרדת. כל מה שקורה לנו בחיים יש לו בפוטנציאל פגיעה בילדים. אין מה לעשות, גם ההתמודדות חשובה ומחסנת.
את יכולה להסביר כרגע שאימא לא מרגישה טוב, ושזה יעבור לה. אני מקווה שזה יעבור מהר. סביר הניח שאכן לילד שלך עומד להיות קשה, זה לא סוף העולם, אלא חלק מהחיים. נסו לפצות על כך על ידי תשומת לב מדמויות אחרות, אך לא על חשבון גבולות ולא באופן של פינוק יתר.
תרגישי טוב...

שלום לך,
זה אכן לא רצוי שתעברו ממיטה מיטה ותישנו עם הילדים שלכם. רצוי להרגיל אותם באופן הדרגתי לישון לבד. בהתחלה רק להיות לידם, ולהחזיק הם את היד, אחר כך להפחית את זמן הישיבה איתם, לשבת לידם בלי להחזיק יד וכו'. כמו כן רצוי לתת להם כלים להרגע לקראת השינה, כמו למשל נשימות, אפשר ללמד את הילד בן השמונה להפריח בועות סבון גדולות, במשך 5 דקות כל יום לפני השינה, באופן זה הוא לומד לנשוף נשיפות ארוכות וזה מאוד מרגיע, אפשר לשוחח על הפחדים לפני השינה, ולחשוב מה יעזור להתמודד איתם, השארת אור קטן דלוק, וכו'.