פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לילך,
את שואלת שאלה מאוד כללית, ואין לי כל כך דרך לענות לך מבלי להכיר אתכם מלבד זה שאני בודאי לא מחדשת לך בכך שהמצב כמו שהוא היום שבו אין בינך לבין האב תקשורת, ואתם מסוכסכים ביניכם ולא מצליחים לשתף פעולה לטובת הילד (לא משנה כרגע באשמת מי) הוא לא לטובת הילד ומשפיע עליו לרעה.
מעבר לזה, נסי לדייק יותר אם את זקוקה לעזרה מאיתנו - לאיזה עזרה בדיוק, מה את רוצה לדעת ולמה.

שלום נירית,
מאחר ובתך יודעת שאת נכנסת לה לחשבון, את יכולה לשתף אותה בכך שראית את ההתכתבות הזו, ושאול אותה אם היא מעוניינת בעזרתך. אם כן, כדאי לברר את העניין יותר לעומק, לנסות להבין מה קורה שם, מה החלק של בתך בעניין הזה וכו'. אם לא, כלומר אם היא לא מעוניינת שתתערבי. חשוב שתכבדי את בקשתה בשלב הזה, המצב כרגע הוא שלא נראה שבתך היא קורבן להתעללות אלא ייתכן שיש לה ריב עם אחת הבנות, וזה טבעי וקורה, ולא בהכרח עניינך אם בתך לא מעוניינת לערב אותך.

שלום מירי,
יכולות להיות לכך סיבות רבות, מה שנשמע לי שהיא צריכה שאת תשדרי יותר חוזק. זה טוב מאוד שאת מחליטה להיות תקיפה ולהגיד שעכשיו יש את אימא. חשוב לעשות את זה בלי שום הסברים ושכנועים, פשוט להציב עובדה. נשמע שאת מתייאשת מהר מאוד, וטוענת שזה לא עובד לך ויכול להיות שזה בדיוק חלק מהחולשה שהיא חשה ממך ולכן למעשה לא יכולה להשעין עלייך ראש. בודאי שזה לא יעבוד מייד, מותר לה לצרוח כמה שהיא רוצה, צריך לעבור כמה פעמים כאלה לפחות עד שהיא תפנים שאת לא מתרשמת מזה, ובנוסף חשוב שתפגיני תקיפות בעוד חלקים של היום, שבהם אולי היא מקבלת תחושה שהיא מנהלת אותך, או שלא נעים לך כשהיא בוכה ואת מתקשה לעמוד בזה, מבקשת, מסבירה, משכנעת, כל זה משדר חולשה ברגעים כאלה, ומכניס אותה לחרדה. היא צריכה כרגע הורים חזקים שיכולים לעמוד בזעם שלה ובחרדה שלה.

מעורר מחשבה ומצד שני נראה לי קשה ליישום או לפחות כרוך בהמון עבודה על עצמי. איך משדרים רוגע ובטחון כשלא כ"כ בטוחים ורגועים?

שלום מירי,
אכן, החיים לא קלים:-) בודאי שרצוי עבור ביתך שאת תהיי חזקה ורגועה, וזה דורש ממך עבודה. אבל למזלנו, יש גם פשרות בחיים. אני מציעה לך לא להסתכל על זה כעל משימה גורפת וענקית שלפיה את אמורה להיות כל הזמן רגועה וחזקה, אלא להתחיל באותם רגעים שבהם היא בוכה וצורחת, ולהגיד לעצמך, שזה לא דורש ממך בהכרח לעשות משהו, אלא בעיקר לנשום עמוק, להגיד בקול תקיף וברור מה ניתן ומה לא, ולהניח לזה, בלי לנסות להיכנס לאמביציה להרגיע אותה, אחרי שאמרת את שלך פעם אחת, זה בסדר גמור אם היא תבכה. כמה שהיא צריכה. אחרי מספר פעמים היא תלמד שזה לא אפקטיבי וזה יתמתן. נסי את זה בתור התחלה, ותני לעצמך חיזוק כל פעם שאת מצליחה או בקשי ממישהו אחר, למשל בעלך שיעשה את זה(לתת לך חיזוק).
בהצלחה.

שלום אוסנת,
זה ממש ממש לא מתאים וכדאי להפסיק עם זה מהר. ההשפעות יכולות להיות נזק להמשך ההתפתחות המינית והרגשית שלו, קושי בפיתוח מערכות יחסים בעתיד, והתנהגויות מיניות לא תואמות בהמשך חייו עד כדי הסתבכות עם החוק בעניין כשיגדל.
חשוב שתסבירי לו שאת מבינה שזה עושה לו נעים, ומרגיע אותו, אבל אלה דברים שעושים בפרטיות, הוא יכול לעשות את זה עם עצמו כשהוא לבד, ולא נוגעים במקומות הפרטיים של אנשים וילדים אחרים וגם הוא לא אמור לתת לאנשים לגעת במקומות הפרטיים שלו.

היי סמדר
תודה רבה על התגובה אני ייסם זאת.
אני מאוד מעונינת להבין כיצד זה יכול להוות נזק להתפתחות המינית והריגשית ובפיתוח מערכות היחסים?


להיות נזק להמשך ההתפתחות המינית והרגשית שלו, קושי בפיתוח מערכות יחסים בעתיד, והתנהגויות מיניות לא תואמות בהמשך חייו עד כדי הסתבכות עם החוק בעניין כשיגדל.

שלום אוסנת,
בעצם מה שאת עושה כרגע זה כמעט כמו לקיים יחסי מין עם בנך, למרות שהוא מבקש את זה. לדברייך. את האדם המבוגר ואת אמורה לשים שם גבול, זו אחריות שלך. ההסבר מה לא בסדר בזה ואיך זה מזיק הוא קצת ארוך מדי לתשובה בפורום, ואת מוזמנת לחפש על כך חומר בגוגל, אם תקלידי את הצירופים "גילוי עריות" ו"טראומה מינית" תוכלי להבין יותר לעומק את התשובה לשאלותייך.
טוב שכעת החלטת להפסיק את זה, בכך את לוקחת אחריות הורית כמו שצריך.

שלום נור,
את לא יכולה ללמד דבר כזה. את צריכה קודם להבין למה היא משקרת. רק אם תביני, תוכלי לעזור לה למצוא פיתרון אחר לבעיה שאותה היא מנסה לפתור באמצעות השקרים.

לדעתי בעית השקרים היא להתקבל בחברה מכיוון שעלתה לחטיבה צעירה בבי'ס חדש האם זה יכול להיות ומה ניתן לעשות

שלום נור,
זה יכול להיות, ואם זה אכן כך, כדאי לחשוב מדוע היא מרגישה כל כך חסרת ביטחון שהיא חייבת לשקר ולא יכולה להיות פשוט היא? במה היא מתביישת? ואז כדאי לנסות לחזק את הביטחון שלה, להראות למה את התכונות החזקות שלה, להדגיש אותן, לתת לה חיזוקים חיוביים, וכן ללמד אותה מיומנויות חברתיות, איך כן היא יכולה להתחבר לא בעזרת השקרים. איך לפנות לילדות, איך להזמין אותן, על מה לדבר איתן וכו'.

שלום לך,
קודם כל נראה שיש לך ציפייה לתוצאות נורא מהירות. יום אחד עשיתם איתה שיחה ולמחרת את מתפלאת שזה חוזר על עצמו. בודאי שזה חוזר, איך את מצפה שלא? יש דברים שלוקחים זמן, את צריכה להזכיר לה ולהמשיך להיות עיקבית. כמו כן אני לא מבינה מדוע אתם חוזרים הבייתה כשהיא בוכה? זה מתפרש כעונש וזו כן תשומת לב לבכי. אתם פשוט אמורים להמשיך בתוכניות כרגיל, לא להעניש אותה על הבכי.
מעבר לזה אתם זקוקים לסבלנות...תהליכים כאלה יכולים לקחת שבועות.

את צודקת, לא חשבתי שזה יחלוף תוך יום...נתתי דוגמא מאתמול אבל זה נמשך כבר הרבה זמן
אנחנו חוזרים הביתה רק בגלל שהיא מבקשת
ואני חושבת שהבנתי מה עיקר הטעות שלי - אני נותנת יותר מידי חשיבות לכך שהיא תדבר ולא תבכה במקום להגיד לה שהיא יכולה לבכות ולהיות מתוסכלת אבל זה לא ישנה את ההחלטה שלי ...

שלום לך,
אני מסכימה....

שלום לירון,
אני ל אחושבת שיש יחסים לא טובים, אלא שאתם כנראה נורא מתרגשים מהבכי של הילד כשאביו מתקרב אליו. את לא אמורה להציל אותו כשזה קורה, אלא לתת לו להתרגל לאביו. זה בסדר להניח לזה לקרות בקצב שלו, לא חייבים לכפות עליו חיבוק או משהו, אבל בהחלט לא להתרגש מהבכי שלו, אלא להסביר לו שזה אבא, ועכשיו אימא הולכת הצידה והם ישחקו יחד. שום אסון לא יקרה.להערכתי הבכי שלו מיועד לך, ואם הבכי לא יפיק ממך את הגנת היתר המצופה, הוא יתמתן.

שלום לך,
ההסבר שנתת לו בזמנו הוא קצת בעייתי. כי זה לא שעכשיו זה את והוא. יש לו אבא, צריך לדבר על האבא הזה, להראות לו תמונות ולהסביר לו, כבר מעכשיו, שיש איש כזה, הוא חי בחו"ל, וכו'. אם את חושבת שבזה שלא תעלי את הנושא, תמנעי ממנו כאב את טועה. הוא קורא לכל הגברים אבא לא בגלל שהוא חושב שזה שם כללי לגברים אלא כי הוא מחפש את אבא שלו, ולך אולי קצת נוח לא לראות את זה, כי זה מכאיב, אני מבינה אותך.
לגבי הקנאה שלו, מצויין שהיא קיימת, זה היה לא בריא כשהוא חשב ש"עכשיו זה רק את והוא" במצב כזה בנים יכולים לפנטז שהם בעצם בין הזוג של אימא, וזה לא מתאים.
זה לא נורא שכואב לו, כרגע, זה כאב חשוב של מפגש עם המציאות. מה שגורם לו יותר נזק זה שאת מתעלמת מנושא אבא שלו.
אם את לא מצליחה להתמודד עם זה, חשוב שתיפני להדרכה מסודרת.

שלום רינת,
אפשר לנסות להציע לה חיזוקים חיוביים כל פעם שהיא מצליחה (פיפי- פרס) למשל מדבקה או משהו קטן אחר.
בכל כדאי לנסות להוריד לחץ מהתהליך. האפקטיביות של חיזוקים חיוביים תלויה גם בזה כשזה לא הולך, לא מגיבים בכלל, כלומר לא כועסים, אין טעם בזה, פשוט ממשיכים הלאה בענייניות.

שלום מיכל,
אני לא חשובת שהבת שלך לא מסתגלת לגן, כי אם אחרי שאת הולכת היא נרגעת ונהנית היא כן מסתגלת. כנראה שהיא שמה לב שזו נקודה רגישה אצלך לכן היא ממשיכה לבכות. את צריכה להיפרד ממנה בבוקר בענינייניות ובקצרה, ולא לנסות בכל מחיר להרגיע אותה. גם אם המחיר הוא שאת הולכת והיא עדיין בוכה. שום אסון לא יקרה. כשאת תיקחי את זה בקלות, גם היא תפסיק לבכות.

שלום יעל,
את מצייננת שכשהיא הייתה עם בעלך היא עלתה לרכבת בלי בעיה. האם את חושבת שייתכן שלחרדות שלה יש קשר לנוכחות שלך ועם בעלך זה יותר קל? אם כן כדאי לחשוב על כך כי יכול שחלק מהעניין קשור לקשר איתך וזו סוג של מניפולציה לגבייך. זה לא שהיא לא סובלת באמת, היא כן, אבל יכול להיות שהי אמכניסה את עצמה לזה שלא לצורך. אם זה כך, זה נכון לא נכון לא לעשות דרמה, רצוי שבעלך יודיע לה זמן קצר לפני מה הולך לקרות, בענייניות ובקצרה וזהו.

תודה על התשובה. זה לא קורה רק איתי, אלא גם ששנינו נמצאים. אני כמעט בטוחה שזה לא קשור ישירות אלי.
אשמח להתייחסות למקרה שתסריט שתיארתי קודם לכן , עם העלייה למטוס, יקרה...

שלום יעל,
שימי לב טוב מה כתבתי. לא כתבתי שזה קורה רק איתך, אלא רק בנוכחותך. זה לא אותו דבר. ככשרק בעלך היה, ואת לא היית, העלייה לרכבת התבצעה בלי בעיות. בכל מקרה גם אם זה קשור ישירות אלייך וגם אם לא, ההמלצה שלי היא אותה המלצה, לא ללבות את הדרמה ולתת הודעה קצרה ועניינית בלבד לפני העייה למטוס, בלי שום הכנה מיוחדת. אפשר כמובן להביא לשם צעצועים, ספר ילדים או כל דבר אחר שיוכל לשמש הסחת דעת ולהגיד משהו כמו : אנחנו עולים למטוס, נוכל לשק יחד, לקרוא, סיפור או לישן קצת עד שהטיסה תיגמר. זה הכל.

שלום שונית,
אני לא בטוחה שיש סיבה כל כך גדולה לדאגה, כיוון שהסביבה של הילד למעשה זו את, ואת הולכת איתו. דווקא העובדה שיש לילד זיכרון טוב אמורה להקל עליו את המעבר, כי הוא מסוגל להחזיק בזיכרון את הדברים וזה נותן עוגן מסויים, זה לא שהם נעלמים ככה סתם.
אם אתם רוצים להכין אותו, כדאי להסביר שנוסעים, להראות תמונות, גם של מטוס, להסביר את מי הולכים לראות, לתאר לו את הצעצועים שתקחו אתכם, לתת לו להיות שותף במידת האפשר לאריזה (שיגיש לכם את הדברים שלו כשאתם אורזים למשל), לקחת איתכם תמונות של הבית ושל החדר שלו, וכו'. ומעבר לזה לא לצפות מעצמך שתוכלי למנוע בהכרח משבר או קושי, יש קשיים ומתגברים עליהם. אם את תהיי רגועה ותבטחי בעצמך, זה מה שיקל גם עליו.

שלום אילנה,
כל עוד זה במשחק ולא משהו אובססיבי שהיא עושה כל הזמן אין מקום לדאגה. בלי להכיר את הידלה זה קצת יומרני להגיד מה זה אומר, ניתן רק לשער שיש לה צורך להחזיק הכל כדי שלא יתפרק ולא ילך לאיבוד, אוי זה מעיד על קושי במעברים, או קושי להרגיש מוחזקת. לא הייתי בהכרח מסתכלת על זה ממקום של דאגה אלא רק משהו לקחת בחשבון ולחשוב עליו.

שלום יעל,
הכאב שלך מובן, אבל מה שחסר לי בתאור שלך, מעבר לתחושת העצב והכאב תחושת כעס כלפיה. הרי יש גם עניין של חוצפה וכפיות טובה בהתנהגות שלה, מדוע את מייד מרגישה אשמה? מדוע רק לחפש במה את לא בסדר? אולי חלק ממה שהבת שלך צריכה זה שתהיי פחות חלשה ופחות מתחננת?
עכשיו תראי, את פונה לאינטנרט בלי לתת שום פרטים כך שקשה לדעת באמת מה קרה ביניכן, מדוע היא כל כך כועסת עלייך, אבל נשמע שתגובה של עצב בלבד היא תגובה חלקית ומפגינה הרבה חולשה. אם את באמת רוצה להבין יותר לעומק מה קורה לביתך יכול להיות שכדאי לך לפנות לייעוץ מסודר, גם בלעדיה.

יש אצלי ביקורת כלפי עצמי.
החינוך שלי היה לוקה בחסר.
לא נתתי מספיק אהבה ולציין שגם לא ידעתי מה זה.
ילד ראשון, לא היה לי הדרכה. הגעתי מבית הרוס ולא היה לי ממי לקחת דוגמא. מה שידעתי לתת לביתי היה אוכל ולימודים.
הקשר הזוגי שלי מלווה בחוסר כבוד וחוסר הערכה ואני בטוחה שביתי הושפעה מכך. היא דוחה כל קרבה וכל גילוי של חיבה. והחשש הגדול שלי שאולי ישנה בעיה נפשית ? מה לעשות? אני כל כך דואגת.

שלום יעל,
אם את כל כך דואגת אז אולי כדאי ללכת לאיש מקצוע, כדי לקבל הדרכה ו/או הרגעה.

שלום רותם,
את מבינה יפה שהמשיכה למקרר נובעת משיעמום או מסוג של ריקנות ריגשית. לפיכך הפתרון רצוי שיבוא מהכיוון הזה. ילד בן 3 זקוק להבניה של שעות הפנאי שלו, הוא לא מסוגל עדיין להעסיק את עצמו לגמרי לבד, רצוי להציע לו משחקים ופעילויות יצירה או משחקים בחוץ (כדור נדנדות) ולעבוד איתו ולשחק איתו. אני מבטיחה לך שאם הוא יהיה עסוק, בלווית מבוגר או עם ילדים אחרים, הוא ישכח מהמקרר מהר מאוד.