פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, ביתי בת 4 היתה ילדה עם ביטחון עצמי שאוהבת להשתתף בחוגים בגן, בפעילות אחרי צהרים וכדומה. בתקופה האחרונה משהו השתנה. היא נדבקת אלי בצורה קיצונית, בוכה בגן למרות שזה אותו גן כבר 3 שנים, לקחתי אותה לחוג היא נדבקה לי לרגל ולא השתתפה, ששואלים אותה לשמה היא לא עונה, ברגע שמישהו זר מתקרב היא קופאת במקום, כאשר אני מסתובבת איתה ברחוב ומתרחקת ממנה בחצי מטר היא נכנסת להיסטריה.היינו בבריכה המציל שרק אז היא לא רוצה ללכת לבריכה יותר. לא קרה שום דבר בגן או משהו טראומתי (התעללות או משהו כזה) כי היא איתי כל הזמן וחוץ מבגן היא לא נשארה עם אף אחד. אני ממש מתוסכלת מזה. היא הפכה לילדה חרדתית\ ביישנית שדבוקה לי לרגל. היא כל כך רצתה מסיבת יום הולדת בגן עם מפעילה ועכשיו היא לא רוצה היא רוצה בבית. הדבר היחד שהשתנה הוא שנולדה לי תינוקת לפני 5 חודשים, אך השינוי לא חל מיד. מה לעשות? למי לפנות? בהתחלה הייתי מאוד אמפתית להתנהגות הזו, אך עכשיו זה כבר עובר כל גבול ואני התחלתי להגיד לה שהיא מאכזבת אותיוההתנהגות הזו כבר לא מקובלת עלי. איזה גישה נכונה ? לתשובתך אודה נעמי

שלום רב
ביתי בת 7 עלתה לכיתה א' אנו נתקלים כל לילה בבעיות שינה שהולכות ומחמירות כלומר זה מתחיל בזה שהפחדים שלה התגברו והיא אומרת בעצמה לא רוצה לישון לבד למרות שבני בן ה 4 וחצי איתה והם ישנים יחד ללא בעיה אך הילדה מתעוררת כל לילה לפחות 3-4 פעמים ולא מוכנה לחזור לישון בחזרה בשום פנים ואופן בוכה ונכנסת להיסטריה בלתי מובנת כיום היא מצאה לעצמה פתרון והיא מתגנבת למיטה שלנו וללא כל פלא נרדמת בשניות
די אנו סובלים ממנה מאוד עם נושא ההשכבה ואם ההמשכיות של הלילה שמתקרב אני ובן זוגי לא יודעים מה זה לישון לילה אחד שלם, מדובר גם בילדה שהייתה עדה לגירושין שלי מאביה אנחנו לא יודעים מה לעשות איתה בהתחלה נורא הבנו לליבה בגלל העלייה לכיתה א' אך די זה כבר חודש ככה וזה רק מחמיר מיום ליום
אני מיואשת כבר אודה לתשובה

נודה לשמות.
חרדה חברתית באופן כללי+השלכותיה
אין לנו רכב.
תודה

שלום. בני בן שנתיים+5 חודשים, עדיןי לא בגן אלא בבית עם מטפלת. אני מנסה לגמול אותו מחיתולים. הוא ממש לא רוצה להתקרב לשירותים או לסיר, לא בשביל קקי ולא בשביל פיפי. הוא פיתח שיטה משלו: אומר שרוצה לאמבטיה, שמים אותו באמבטיה והוא עושה שם פיפי, גם קקי עשה שם פעם אחת או פעמיים. אני לא יודעת איך לשבור את ההתנגדות שלו מהשירותים ומהסיר. הוא ממש צורח כשאני רק מציעה לו שירותים או סיר. אני קוראת את הספרים הנכונים, מציעה פרסים, מראה לו שאחיו הגדול ואביו הולכים לשירותים וכולי וכולי. כלום לא עוזר. השלב של זיהוי הצרכים והידיעה שלא עושים במכנסיים עבר, השלב הבא של לעשות בשירותים או בסיר, לא עובד לנו. אגב, הוא גם מוכן לעשות פיפי בדשא, למשל. רק שירותים וסיר לא. יש לכן עיצה? אגב, הגמילה התחילה מבקשות שלו לא להיות עם חיתול, היה נראה שהוא פשוט לא מעוניין יותר בחיתול, וגם מבשר על שעושה פיפי או קקי, כלומר במובן זה הרגשנו שהוא בשל. הוא גם מדבר מעולה ומפותח מאוד מבחינה מוטורית.

ביתי בת 7. בעבר הייתה אמנם בררנית, אך אכלה ברצון. בחודשים האחרונים החלה בהדרגה לסלוד ממאכלים שבעבר אהבה לאכול ובאופן גורף מבשר. בחלק מהמקרים היא פוסלת את האוכל על פי מראה בלבד, ולפעמים היא טועמת וישר יורקת. חשוב לומר שאני לא מציעה לה גפילטע פיש ורגל קרושה אלא מאכלים פשוטים וטעימים שבעבר היא אהבה.

כמה עובדות חשובות:
1. יש הרעה כללית בהתנהגות. תמיד היא הייתה ילדה מאד דעתנית, עקשנית, רגישה ביתר, "קריזיונרית", אבל כעת המצב חמור יותר.
2. עד לפני כמה חודשים היא הייתה באחוזון 90 במשקל ובגובה, אבל להערכתי היא מאבדת משקל.
3. בהחלט יש לה את הסיבות הרגשיות שלה להיות "לא מרוצה מהחיים" - בעיות חברתיות שתמיד ליוו אותה, הורים גרושים (מאז שהיא הייתה תינוקת) - אבל לא הייתה החמרה בשטח זה שנראית רלוונטית.
4. היא לא מודעת לרעב. יכול לקרות שהיא לא תאכל את מה ששלחתי לה לארוחת עשר (לבקשתה) כי היא לא הייתה רעבה, מה שהגישו בצהרון לא היה לה טעים, וכך אני מקבלת בארבע ילדה עצבנית מאד שבכלל לא מבינה שהיא פשוט גוועת.
5. אני מנסה ככל יכולתי לנטר את התזונה שלה ולדאוג שתצרוך מספיק מכל דבר.
שאלות:
1. האם יכול להיות קשר לבעיה אורגנית (למשל: מע' עיכול, פטרת בפה)?
2. האם יש מקום להתייעצות עם פסיכולוג? אני מבינה שתזונאי הוא התשובה אבל כרגע זה לא רלוונטי (היא לא תהיה מוכנה לאכול במילא).
תודה מראש, נעה.

שלום, בני בן שנתיים ועשרה חודשים וממש מסרב להגמל מטיטול. הוא מבין ולא נראה לי שמדובר בבשלות, הוא פשוט הסטרי בכל פעם שמציעים לו ישבנון או סיר (לפני כחצי שנה עשה מספר פעמים בסיר והפסיק)-כעת לא מוכן לשמוע.
אתמול שמעתי מאחת האמהות שהגננת צועקת על ילדים שמפספסים פיפי על הרצפה והיו מספר תקריות עם הורים שהתלוננו על כך ,אחת ששמעה את הגננת צורחת על ביתה על כך שפספסה פיפי. פתאום הרגשתי כמו אגרוף בבטן, כאילו הפזל הסתדר לי שבני מפחד להוריד טיטול כי אם יפספס יצעקו עליו בגן.
האינסטינקט הראשון שלי היה להוציא אותו מהגן,אבל לאחר מחשבה אני תוהה אם אני לא עושה נזק לילד.
שאלותיי: האם לשוחח עם הגננת בעניין? האם נכון להעבירו לגן אחר?
מה הנזק שכבר נגרם לו ואיך אוכל לתקנו?(חשבתי אולי שהגננת תדבר איתו ותסביר לו שזה לא נורא אם בורח פיפי והיא לא כועסת...
אני מאוד נסערת ולא יודעת איך להגיב...
נא עזרתך

שלום,
אני אמא לפעוטה בת שנה וחודשיים.
הילדה לא נמצאת במסגרת של גן, היא איתי ועם אימי בבית + משחקיות, ג'ימבורי ים וכו'...
באופן עקרוני אני מזהה שהילדה לא "מתלהבת" מלתקשר עם אנשים זרים ולוקח לה זמן עד שמפסיקה לחשוש מהם (מייחסת זאת להימצאותה הרבה בקרב משפחה בלבד).

לפני כחודשיים - הילדה הייתה מאושפזת במשך שבוע ימים עקב דלקת בקליות, האשפוז היה לא קל וכלל: בדיקות חום כ-3 עד 4 פעמים ביום,בדיקות דם, קטטר מס' פעמים, הכנסת אינפוזיה ומתן עירוי בן חצי שעה - שעה מס' פעמים ביום...

היות וכל אלו נעשו ע"י אנשים זרים והיו פעולות שלרוב היו לה לא נעימות - היא פיתחה מין פוביה מאנשים שנמצאים בסביבה אשר דומה קצת לבית חולים.
לדוגמה: כאשר אנו מגיעות לטיפול פיזיותרפי והיא רואה את המשרד היא מיד מסרבת לשתף פעולה ואפילו להסתכל על המטפלת, היא רק בוכה ורוצה להיות עליי, דבר דומה קרה גם בטיפת חלב...
אציין שהיא מעולם לא "התלהבה" מהפגישות הללו אבל מאז האשפוז זה החריף מאוד.
מה עושים?

ביתי בת השנתיים בגמילה מחיתול והדרך הקלה להשאיר אותה בלי בגדים למשך כמה דקות כרגע אני מנסה לסיים לה שוב והיא נלחמת ובוכה שאני מכאיבה לה
היא לא רגישה למגע כי בדקנו את זה שהייתה קטנה יותר אותה הייתה בוכה שהינו גוזזים לה ציפורנים כולל שנת צהרים שניסינו ולא עזר
האם יש לכם טיפ שיעזור לי ולה ?
תודה מראש

שלום,
הייתי רוצה לדעת מהי יכולת ריכוז המינימלית הצפויה מילד בן 4 ו4 חודשים.
כמו כן, איך אני כאמא יכולה לעזור לו לפתח יכולת ריכוז ממושך יותר. הילד המדובר בקושי יושב בריכוז בגן, אבל בפעילויות כגון סיפור, משחקי הרכבה ובניה ולפעמים יצירה הוא מצליח לשבת יותר זמן. תודה מראש על התשובה

שלום רב!
עברנו דירה לפני שבועיים ומאז בכל לילה בני בן השנה בוכה המון, זה מתחיל מהרגע שאני שמה אותו במיטה לישון, באמצע הלילה , ומוקדם בבוקר.
הוא מתעורר ומתחיל לבכות בכי צרחות, בכי שלא היה לו אף פעם קודם, ועד שלא מרימים אותו ומציאים אותו מהמיטה הוא לא נרגע.
יש לציין שגם העברתי אותו לחדר לבד, למרות שהוא עדיין ישן באותה מיטה ועם אותם צעצועים וחפצים שהיו לו, ואני ממש לא יודעת ממה נובע הבכי הזה, האם זה המהמעבר או מהחדר החדש או שמשהו מפריע לו???
אשמח לדעת מה ניתן לעשות ומה כדאי לעשות, כי עד עכשיו היו לו הרגלי שינה מצויינים.
תודה.

יש לי תאומים בני 10.5 בכיתה ה' ולאחר איבחונים הומלץ ע"י ניורולוג ילדים להתחיל לתת ריטלין לשניהם. אמרו לי שצריך לתת את הכדור לאחר ארוחה טובה , אבל לא אמרו לי מה צריך לאכול , הכוונה שלי אם דגני בוקר זה בסדר, האם שוקו ועוגיות זה בסדר? או שצריך לאכול ארוחה של ממש ז"א ביצה , לחם גבינות וכו' .
תודה לתשובתכם

שלום,
בני בן ארבע וחצי הקטן מבין שלושת ילדי (אח בן שמונה ואחות בת שש וחצי). בני כל היום מתחפש ללוחם: ספיידרמן, באטמן, אבירים... תמיד מרכיב חרבות ונשקים... מכל דבר מנייר, מלגו וכו'...

הגננת העירה את תשומת ליבי כי אולי מדובר בבעיה אחרת שהוא שומר משהו בפנים בלב, וזוהי הדרך להוציא את זה. אציין כי בני ילד מקסים, לא אלים (אך מרביץ ומחזיר כשמרביצים לו), בגן הגננת אומרת שהוא בסדר, אך כמו בבית כל דבר מייחס ללוחמה, כשהגננת מראה לו תמונות הוא תמיד בוחר בתמונות של החרבות.

כשרואים סרט הוא תמיד שואל מי הרעים ומי הטובים? מי ינצח? האם הטובים תמיד מנצחים וכו?

אני כמובן אמא מאוד לחוצה.. והחבאתי לו את רוב המשחקים של הרובים, החרבות וכו'.. למרות שהוא מוצא משחק אחר ומדמה אותו לחרב... במשחקי המחשב גם מחקתי את משחקי הלוחמה.. אני לא יודעת אם יש לזה השפעה אך לפני כחצי שנה הכנסתי מחשב לבית בפעם הראשונה, והוא ואחיו הגדול היו גם משחקים במשחקי לוחמה...

בנוסף, בבית וגם בחוץ הבנים השלי גדול והקטן תמיד משחקים כאילו הם לוחמים הנלחמים אחד בשני, בקשתי מבני הגדול להפסיק עם זה, כי זה לא משפיע לטובה על הקטן, וצריך לעודד אותו לשחק גם בדברים אחרים.

אציין שלפעמים הוא שקוע בפאזלים, אבל רוב העניין שלו זה לוחמה, חיילים, גיבורים וכו'...

דבר נוסף, בני הוא ילד מאוד שמח, "קונדסון", מלא שמחת חיים.. כך שאני לא יודעת איך לפרש את האמור לעיל...

חשבתי גם לרשום אותו לחוג לנסות להעסיק אותו בדברים אחרים.

האם עלי להיות מודאגת? לפנות לפסיכולוגית ילדים להנחייה ועזרה?

שלום,
אני לומדת לעבוד עם ילדים שיש להם בעיות חברתיות והפרעות קשב וריכוז, בקרוב אתחיל לעבוד עם ילדה בת 7 שיש לה בעיות עם חבריה לכיתה. היא לא יודעת להשתלב חברתית היא ילדה מאוד מניפולטיבית שרוצה שיעשו את הכל בדרך שלה ואם לא, היא עושה פרצופים ויושבת בצד כועסת..
איך אני יכולה להסביר או ללמד (חשבתי לעשות זאת דרך משחק) אותה שצריך לדעת להשתלב ולא לחשוב שהכל זה רק היא ורק בדרך שלה??
אני אוסיף גם שהילדה היא בת להורים גרושים בעלת אינטלגנציה רגשית מאוד גבוהה.
אשמח מאוד אם תוכלי לעזור לי
תודה ויום נפלא
אושרית

שלום רב,
ביתי בת ארבעה וחצי חודשים היא לא מוכנה לקחת מוצץ או בקבוק ועכשיו החלה למצוץ אצבע כמעט באופן קבוע . אני לא מרשה לה - מוציאה לה את האצבע אומרת "לא" ומנסה לתת מוצץ אך ללא הועיל.
ביתו הגדולה של בעלי החלה ככה והיא בת 9 כמעט ועדיין מוצצת אצבע
מה עושים - אני בשום אופן לא מסכימה לכך - איך אפשר למנוע ממנה / לשכנע אותה להפסיק???
אני רוצה לציין שאם היא מכניסה אצבעות אחרות או את כל היד אני לא מונעת ממנה....

יש לי 2 שאלות בקשר לחפץ מעבר ומוצץ
הבת שלי בת שנתיים + 3 חודשים (ילדה מסימה ונבונה !!!)
יש לי חפץ מעבר שהוא בובת סמרטוט כזו וגם מוצצים.
הבובה משמשת אותה רק לשינת לילה (לא בגן) והמוצץ היא ישנה בגן ובבית
כשחוזרים מהגן אח"צ או בזמנים אחרים בהם היא צריכה להרגע או עייפה היא מבקשת את המוצץ והבובה.
אנחנו מגבילים את המוצצים רק לבית, לא יוצאים איתם ואת הבובה רק לשינה
השאלה אם זה נכון או שצריך להניח לה להיות איתם כמה שהיא רוצה ורק בגיל מאוחר יותר לגמול. אולי נכון להגביל רק את הבובה ולא מוצצים ?
תודה רבה