פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בני בן השנה בחודשים האחרונים כל פעם שאני צריכה להחליף לו בגדים או חיתול על שידת ההחתלה הוא פשוט צורח ובוכה כאילו מישהו הורג אותו ותוך כדי כמובן שמשתולל מה שלא מאפשר לי להחליף לו חיתול. עם ההלבשה אני איכשהו מסתדרת אבל במקרה של קקי שהסטטיות הי קריטית זה ממש קשה. רציתי לדעת אם יש לכן רעיון למה זה? ואם יש לכן פיתרון יצירתי או משהו אחר לנסות. אציין שאני מנסה לשיר לו לתת לו משהו ביד לשחק איתו עם צעצוע תוך כדי, לפעמים זה עובד, לרוב לא.
תודה

שלום. אני אם חד הורית לתאומים בנים בני 7.5 שלומדים בכיתה ב'. אחד מהם מתנהג בצורה לא אופיינית זו פעם שניה (בעבר הוא הסתגל בקלות למסגרות. בכיתה א' החלו הקשיים). אציין שמדובר בילד פיקח מאד (המליצו עליו לאחרונה לאבחון מחוננות), ורבלי מאד ובאופן עקבי הקדים את אחיו במובן הקוגניטיבי, אך בצד הפיזי פחות. הפרידה מאחיו התאום נעשתה כבר בגיל 4.5, כך שנראה לי שאין קשר לפרידה ביניהם. אחיו התאום מתפתח באופן תקני והוא ילד מאד חברותי, "זורם", סוג של pleaser, בעוד הילד "המתקשה" (שכעת נמצא בקשיים) - הוא ילד אינדיבידואליסט, פרפקציוניסט וקצת "מעופף". הקשיים שלו באים לידי ביטוי בכל מיני קטעים של "אנטי" בביה"ס ובבית (למרות שבפועל הוא עושה את כל מה שהוא צריך ובקלות...רק שהוא "מוציא את המיץ" לכולם בדרך), הוא בוכה בדרמטיות מכל שטות, חוזר ואומר "אף אחד לא אוהב אותי", "אני טמבל", והכי מדאיג: "אני רוצה למות". התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי ע"מ לקבל הדרכה הורית כיוון שלא קיבלתי הסכמה של אביו לטיפול (בשלב זה הוא טוען שלדעתו זה יעבור). מה אני אמורה לענות לו?!

שלום
ביתי בת החמש ילדה מקסימה שמחה ומאוד רגישה, שעוברת ימים לא קלים:
מעבר דירה לעיר חדשה,גן חדש,חברים חדשים ואח חדש הכל בסלט אחד גדול.
תחילת השנה וההסתגלות לגן הייתה בסדר נראה שהיא די מרוצה מהגן.( למרות שבאופיה לרצות את המבוגרים ולהשמיע לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע.)
הבעיה התחילה לפני כשבועיים שהיא החלה חוזרת הביתה מלאה בקקי, חשבתי שהבעיה בגן אך בימים האחרונים גם בבית בורח לה בתחתונים.(קקי) היא טוענת שהיא לא מרגישה שיוצא לה.
אני צריכה עצה איך להתמודד אם התגובות שלי כלפיה, מה להגיד ומה לא להגיד, היו רגעים שאיבדתי סבלנות מרוב קקי כל היום, וודאי אמרתי דברים שפגעו בא יותר.
אשמח לכל עזרה שתוחלו
תודה

שלום רב

יש לנו ילדה מדהימה כמעט בת ארבע וכן ילד מדהים בן שנה וארבע חודשים.
בתקופה האחרונה ניתן לראות כי הבת הבכורה שלנו מתקשה להתנהל עם אח שלה - המון מריבות המון רצון שיתרחק ממנה . היא ילדה בעלת ביטחון עצמי מאוד גבוה ולפתע היא הפסיקה להשתתף בחוג הבלט אותו היא נורא אהבה. ששאלתי אותה למה היא אמרה שהאחרים מסתכלים עליה. למשל כשיצאנו מהחוג עברה קבוצת בנות עשרה וראתה אותה עם הבגד גוף והקוקיה והן חייכו ואמרו איזה מתוקה היא - והיא שאלה אותי :"אמא למה הן צוחקות עליי". משהו בכל התחושה הפנימית החזקה שלה מתערער. כמו כן אני מרגישה שאני ניהייתי קצרה איתה יותר - שאני לא מוכנה לקבל התנהגות אלימה ולא נחמדה ממנה כלפיי אחיה וכלינו כהורים. אני בטוחה שיש קשר בין הדברים אני רק לא ידעת איפה למקם אותו ואיך להתנהל עם שניהם. האם לאפשר להם להשתולל כל עוד אין "דם", האם להכריח אותה להשתתף בחוג?

אודה לכם על תשובתכן.

אמא של שירי.

שלום רב!

בתי בת 9 בכיתה ד '. לומדת בכיתה עם עוד 2 בנות ועוד 13 בנים (בית ספר דתי אזורי קטן).
חברתי התקשרה ושמעה מהבת שלה שלומדת עם בתי שיש תחלופת מכתבים (כנראה רומנטיים) עם אחד הבנים. היא סיפרה לי את זה כי בתי רצתה נורא להירשם לחוג מסויים שגם אותו הבן רשום אליו והיא רצתה להאיר את עיניי שאולי היא נרשמת לחוג בגללו.
שנה שעברה אמא אחרת מהכיתה סיפרה לי שבתי ועוד חברה "התנשקו" עם אותו הבן שכתב את המכתבים.באותו זמן, פניתי אליה ושאלתי אותה אם היא התנשקה איתו והיא בהתחלה אמרה שלא ואז התחילה לבכות.. הבהרתי לה שהייתי רוצה שהיא תספר לי ושלא תסתיר ממני דברים ואז מתוך שזה הבנתי שהם התנשקו..(זה בטח היה סתם נשיקה על השפתיים) והיה נורא חשוב לי להבהיר לה שאני לא כועסת ורוצה מאוד שהיא תשתף אותי... מאז השיחה לא דיברנו על הנושא...
אבל עכשיו אני לא יודעת : האם לשאול אותה משהו על זה? להניח לזה? אני יודעת שזה תחילת גיל ההתבגרות ויודעת שזה טבעי להסתיר כמו שאני הסתרתי מאימי
באמת שלא יודעת איך להתמודד עם דברים כאלו... בת בכורה...
מקווה שיהיה לי קל להתמודד ומקווה שאקבל כאן כמה עצות.

סליחה על האורך ותודה מראש על התשובה
חגיגית

ביתי כמעט בת 3 . כבר מגיל קטן בערך 4 חודשים לא היתה מוכנה שאף אחד יקח אותה . המצב עדין קיים כולל משפחתי הקרובה שרואה אותה די הרבה היא לא מוכנה שייקחו אותה ירימו אותה אלא אם כן מבטיחים לה הפתעה. די קשה לה להתחבר עם ילדים חדשים (ואם כן אז רק עם ילדים יותר גדולים ממנה בערך בני 5 -6) היא נכנסה לגן בגיל 1.10 (עד אז היתה איתי בבית) היה לה נורא קשה הסתגלות של חודשיים לפחות כל השנה החזיקה מוצץ בפה ובקבוק לא שיחקה כל כך עם הילדים. עכשיו הולכת לגן חדש היא נמצאת כל היום עם התיק לא עוזבת אותו רוב הזמן יושבת ולא עושה כלום. האם ההתנהגות שלה נורמלית הגננת ניסתה לקחת לה את התיק וזה גמר בבכי ומאז לא מנסה . כיצד אפשר לפתור את הבעיה או שזה נורמלי ? וכמו כן גם את הבעיה החברתית?

ילדתי בת 11 סובלת בביטחון עצמי ירוד, בנות הכיתה " מתעלמות" ממנה - לא כולן והיא מנסה "לקנות" אותן בעזרת ממתקים.

שלום,
ביתי היחידה בת 4 היא ילדה מקסימה וחכמה.
בתקופה האחרונה היא מדברת לעיתים לילדים אחרים בצורה לא יפה ולא מתחשבת. אם משהו לא מוצא חן בעיניה היא אומרת, אם לא בא לה שחברה תאכל איתנו ארוחת ערב (בזמן שהאוכל כבר על השולחן) היא אומרת לה.
לא מוותרת לילדים אחרים וכמובן לא מוכנה להפסיד במשחק, מעדיפה להפסיק לשחק.
חייבת להיות ראשונה בכל דבר ובמרכז תשומת הלב.
היא ילדה יחידה ונכדה ראשונה שמוקפת בהמון אהבה ותשומת לב.
אני בדרך כלל כועסת עליה ואומרת לה בתקיפות שההתנהגות הזאת לא מקובלת עלי אך היא ממשיכה.
אשמח לשמוע את דעתכן.

שלום, ביתי בת שש עלתה השנה לכיתה א' כל בוקר היא עושה סצנה: כשאני מלווה אותה לכיתה היא ניצמדת אלי ולא מוכנה להיפרד היא בוכה ש"בא לה אותי" תופסת בכוח ולא משחררת רק כשאני משחררת בכוח ומשאירה אצל מורה או מצליחה להתחמק ממנה בשער רק אז לבסוף היא נירגעת. יש לציין שאחיה לומד באותו ביה"ס ובהתחלה היא לא שיחררה אותו בכלל עכשיו זה כבר קצת יותר טוב איתו אך עדיין היא מחפשץ אותו בהפסקות (היא הלכה לביה"ס חדש שבוא היא לא מכירה ילדים. היינו סובלניים איתה במשך 3 שבועות אך ניראה שהמצב לא משתפר) וכך גם בערב-כל ערב לפני השנה בא לה אותי היא מבקשת שאני או בעלי נישן לידה או נהיה איתה עד שהיא תירדם ולא מוכנה אחרת.
אני כבר מיואשת, אני מתנהגת איתה בקשיחות ומאיימת בביה"ס שהיא תהיה בבית לבד אם היא לא תפסיק לבכות ובערב שאני אוציא אותה החוצה-אני מרגישה שכבר אין לי ברירה אחרת אבל מפחדת לעשות לה נזק (שתרגיש דחויה, חרדת נטישה וכו'). אודה על עזרתכם.

ערב טוב,
ביתי הבכורה כבת ארבע, לפני כשנה ילדתי את בני השני.
לאחרונה, מעבר להצקות ה"קטנות" כלפי אחיה, באופן סיסטמטי אינה מוכנה להפרד ממני לטובת אביה, משפחה וחברים לגן (בגינה מעדיפה להצמד אלי מלשחק עם חבריה) אציין שבעבר היתה ילדה מ א ו ד חברותית וסתגלתנית, היא הודפת את כל הסובבים אותי המנהלים איתי אפילו שיחה פשוטה.
היא מנהלת איתי עימותים על כל דבר שאפשר, תוך כדי סצנות ולעיתים התעלמות ממני ומבקשותיי.
במקביל, היא דואגת במהלך היום לדשן אותי בהמון מילות אהבה ומחמאות "אני רוצה רק אותך" אותך אני הכי אוהבת בעולם", אנחנו החברות הכי טובות בעולם" וכדומה...
מבחינת הגננת מדובר על ילדה מאד נוחה, מנומסת והיא לא מרגישה בדבר.
כשאיני בסביבה הדברים מתנהלים כשורה.
בזמן איכות שאני מעניקה לה מדי שבוע היא עסוקה בלכעוס עלי כי איני עושה דברים בדיוק כפי שהיא מכתיבה לי... או שטוענת שאינה רוצה לבלות ללא אחיה.
הדבר יוצר אצלי תיסכול הגורם לי במקום לתת יותר - דווקא לרצות להתרחק, להמנע...
האם הכל ביטויי קנאה???

שלום רב
בני בן השבע התחיל מזה כמה חודשים עם עויתות בפנים, מתיחת צוואר כלפי מעלה, הרמת כתפיים לכיוון הצוואר, הצמדת אצבעות
וכל זה קורה לו במיוחד בזמן מאמץ. למשל בזמן משחק כדורגל, או כל משחק אחר
הדבר מאוד מדאיג אותנו כי רואים שאין לו על זה שליטה והעוויתות בפנים והפרצופים מטרידים אותנו
ובנוסף לאחר מכן יורד לו דם מהאף.

ממה הדבר יכול לנבוע?

תודה מראש

בתי בת החמש וחצי סובלת מחרדת נטישה וחרדה חברתית:
הדבר מתבטא, מאז היותה תינוקת, בחוסר יכולת להרדם לבד (עדין צריך לשבת לידה בחדר),לא מסוגלת ללכת לחברים לבד,לא אוהבת חיבוקים,פחד מרעשים,פחד מאנשים זרים, לא מדברת עם מבוגרים אפילו אם היא מכירה אותם (כמו הורים לילדים בגן שלה
), בבוקר נפרדת רק אם אנו מוסרים אותה בידי הגננת,ועוד חרדות רבות.
נפגשנו עם פסיכולוגית שאף באה לגן והתבוננה עליה וסיכמה שיש לה בעייה בויסות החושי (רעשים חריגים ודברים שמפריעים לה להתרכז) וחרדות רבות שבאות לידי ביטוי בוורבליות גבוהה - שומרת על קשר באמצעות הדיבור עם הגננת/סייעת, חשש ממפעילים חדשים שבאים לגן וכו.
פסיכולוגית זו מטפלת באמצעות משחק ואילו לי הומלץ בעבר טיפול בCBT אך הפסיכולוגית אמרה לי שמכיוון שCBT מטפל כל פעם בחרדה ספציפית ואילו בתי סובלת מחרדות רבות - אז CBT לא מתאים.
מה דעתכם?

שלום רב,
ראשית חשוב לי להגיד שאנחנו משפחה עם שני ילדים , הילד בן 5 והוא הבכור , והילדה בת שנתיים .
אנחנו משפחה מאד חמה שלא מחסירה כלום מהילדים ומאד משקיעה בהם בכל הבחינות .

הילד עבר שנתיים בגן חובה שאני יכול לסכם אותם במצויינות והגננת שלו מאד הייתה מרוצה ממנו והגדירה אותו כאחד הילדים החכמים ביותר שהיו לה.

השנה הוא עלה לגן לפני כיתה א' ונוצרה לילד בעיה או תופעה שמעולם לא הייתה לו .
הוא מתעצבן במהירות , מרביץ , שובר דברים , והדבר שמאד הופתענו ממנו זה שהרביץ למורה שלו .

אני ואשתי מאד חשוב לנו שהילד לא יתעסק באלימות ויהיה רגוע , ניסינו לאחרונה לדבר איתו אל הנושא ועל האלימות ולמה מובילה ושצריך לכבד את כל בן אדם כאדם ולפתור בעיות בדיבור ולא באלימות.

חשוב לי להדגיש, שהילד סיפר לי שחלק מהילדים בכיתה מלעיגים לו על שמו והוא מבקש שיפסיקו עם זה. וגם דיברנו עם המורה שלו והיא הבטיחה שזה לא יקרה יותר.

אשמח לקבל טיפים באיך להצליח לגרום לבן להיות יותר רגוע ולא ירים יד על האחרים.

תודה מראש .

בתי בת 3 באוקטובר נכנסה לגן חדש. בתי היא ילדה חברותית ואינה חוששת להתערות ולהשתלב עם בני גילה ואף עם מבוגרים ממנה.

בתחילת השנה נכנסה לגן בלי בעיה והשתלבה מהר מאוד לאחר כשבוע וחצי החלה להביע התנגדות מלהגיע לגן בטענה שלא כיף לה ושהסייעת עושה "פויה" לילדים.

כששאלתי אותה כיצד היא "עושה פויה" היא טענה כי הסייעת מכה אותה ברגל.
בנוסף כשהיא רואה את הסייעת בבוקר היא בורחת בצעקות ונצמדת אלי ולא מוכנה לשחרר. (התגובות כלפי הגננת הן שונות וניכר כי בתי אוהבת אותה מאוד).

הגננת טוענת כי בתי נרגעת מהר מאוד לאחר שאני עוזבת.

השאלה שלי מה עלי לעשות בנוגע לטענותיה של בתי ולתגובותיה למראה הסייעת? למי לפנות?

בבקשה עזרו לי אני אובדת עצות!!!!

שלום, יש לי ילד בן 7 וילדה בת 4. כאשר הילדה היתה בת שנתיים, היא נכנסה בטעות למעלית והתחילה לעלות ולרדת במעלית לבד. (אציין שהיה זה בשעת בוקר בדרך לעבודה, וביקשתי מבני שהיה אז בן 5 שיישאר איתה לשנייה ליד המעלית כי נכנסתי הביתה, הילד הלך אחרי וכך בעצם היא נכנסה למעלית, אני האשמתי אותו בכך וצעקתי עליו וכאן הכל מתחיל - ברור שטעיתי ואח"כ גם הסברתי לו שאני היא האשמה כי גם הוא ילד ואני זו שהייתי צריכה להישאר איתם), היום כאמור בני בן 7 ומאז הוא בחרדות שמא יקרה לאחותו משהו, הוא מבטל את עצמו ונותן לה כל מה שהיא רוצה, רק שיהיה לה טוב ושהיא לא "חלילה" תבכה... הוא לא מפסיק להאשים את עצמו על המקרה שקרה במעלית, הוא נהיה קלסטרופובי בכל פעם שנכנסים למעלית, לא מוכן לסגור דלתות (חדרים, שירותים וכו'), מגונן על אחותו בכל הזדמנות (בגן שעשועים הולך אחריה ולא משחק עם חברים - לדוגמא), היו מקרים שאף החזיק אותה ולא נתן לה ללכת. היינו בטיפול פסיכולוגי, הפסיכולוג ניפגש פעם אחת עם הילד ועוד 3 פעמים איתנו, ההורים. נתן לנו מס' כלים כיצד להתמודד, כמו להחזיק אותו (אפילו פיזית אם צריך) כאשר הוא שואל איפה היא, ז"א להגיד לו שזה לא עניינו, שאנחנו, ההורים יודעים איפה היא וממש לא לענות לו ע"כ, לתת לו להתמודד עם הפחד. הסברנו לו שאנחנו דואגים לה כמו שאנחנו דואגים לו ושזה לא תפקידו, שהוא יכול לשחק עם חברים והוא לא צריך לשמור עליה. זה עבד לתקופה מסוימת ועכשיו זה חזר שוב ולדעתי כרגע, המצב גרוע יותר ! הכל התעצם, אתמול הוא נכנס להתקף חרדה שבעלי ממש נאלץ להחזיק אותו פיזית ולא נתן לו לצאת מהבית כדי לראות איפה אחותו (שהחליטה להישאר ליד המעלית ולא להיכנס הביתה כי כעסה על משהו), הוא השתולל, והתחיל לצרוח את השם שלה כדי שהיא תיכנס הביתה, רק כשהיא נכנסה, הוא נרגע. אציין בנוסף שבפעם הקודמת היו לו "טיקים" של כיחכוחים מהגרון ואחרי הטיפול הפסיכולוגי זה נרגע, כעת, חזר שוב. הרבה פעמים אנחנו שמים לב שהוא מבקש ללכת איתי או עם בעלי לבד ושהאחות לא תבוא, ברור לנו שזה מקל עליו שהיא לא איתו. חשוב לי לשמוע דעה נוספת על העניין ומה צריך לעשות כרגע.הילד ממש אובססיבי :(