פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב
יש לנו שני ילדים בת 5.5 ובן 3 . אנחנו פונים אליכםובעיקר כי אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם הבת הגדולה- כל דבר שאומרים לה לעשות צריך להיאמר פעמים רבות והיא לא מתייחסת עושה את עצמה שהיא לא שומעת ובסופו של דבר אנחנו מאבדים את הסבלנות וצריכים להוביל אותה בניגוד לרצונה- מובילים אותה למקלחת, לצחצח שיניים, להיפרד מהחברה, להיפרד מהסבתא. כל מקרה כזה גורר אחריו בכי היסטרי- ואנחנו למרות שאנחנו תמיד מכינים אותה שעוד חמש דקות אנחנו הולכים הביתה או אחרי התוכנית נכנסים להתקלח- ההכנה שלנו לא עוזרת ואנחנו לא יודעים מה לעשות.
דבר נוסף שאנחנו לא יודעים כיצד להתמודד זה שהיא על כל דבר שהיא לא מסכימה עם אחיה היא צובטת אותו ומרביצה לו- הענשנו, איימנו שנצבוט אותה שהיא תרגיש עד כמה זה לא נעים, הסברנו והתעלמנו אבל היא לא מפסיקה לצבוט ולהכאיב לאחיה הקטן- אנחנו לא יודעים כיצד להתמודד ונשמח לקבל קצת עצות

שלום,

אמא לידלה בת 3, טובה ושובבה. ולתינוקת בת 4 ח'.
לבת ה-3 יש התקפות של התפרעויות, כל מה שאומרים לה לא היא עושה הפוך. כבר נקטתי בכל השיטות האפשרויות, (אי התייחסות, להעניש, לכעוס, לצעוק, וללת תשומת לב כי אולי חסר לה) אבל זה לא עוזר. שוב ושוב משחקת במשחק ואחכ כשמבקשים ממנה לאסוף אז היא מפזרת עוד יותר בכל הבית, אני מכריחה אותה לאסוף עם עזרה שלי, חשבתי שהיא תלמד אחרי פעמיים שלוש, אבל לא. היא ממשיכה לחזור על ההתהגות הזו. מטפסת לארון שלי ולוקחת את הדאוד' ומורחת על כולה, כל המשחה לטוסיק של הקטנה, שופכת בקבוק מים על הרצפה אחרי שהיא שותה. זה קורה פתאום, פתאום נכנס בה "הילד הרע". גם כשהיא עם חברות פתאום היא יכולה "להתחרפן" ולהשתולל ולפזר בכל הבית. בד"כ אני אומרת לחברה שלה שעכשיו היא הולכת הביתה כי X לא מתנהגת יפה. היא שוכבת איתנו במיטה בצהריים כשכל תשובת הלב שלנו אליה, והיא מרביצה ובועטת, מושכת בשיער ומציקה.
אני לא יודעת מה לעשות כבר, כל השיטות שניסיתי לא עובדות, שום דבר לא "מפחיד" אותה. אפשר לומר שזה מאז שהקטנה נולדה, אולי אפילו לפני. אני משתדלת לתת לה המון תשומת לב וגם אבא שלה וזה עדיין לא עוזר. בשאר הזמן היא ילדה חכמה ונבונה, עוזרת ומבינה.
אשמח לעצה. אני כבר מלאה רגשות אשמה... )-:

לפורום שלום
בערב החג האחרון , אחייניתי ובן זוגה התייחסו כל הזמן לבקשותיהם של שני ילדיהם (5 - 3) . ופה ושם (אומנם במקצת) קטעו את שטף הברכות . אני אמרתי שכדאי שלא יתייחסו , (וכל עוד זה לא דחוף) שיאמרו להם להתאפק קצת עד סוף הברכות בזמן שהסבא מנסה לברך , וכך להרגיל אותם להיות מאופקים וקשובים כמו כולם איזה 20 ד' , (לפחות בחלק "הרציני" של הערב) . אך הוא השיב שזה עדיין מוקדם להקנות הרגלים כאלה - שאלתי היא - האם זה אכן מוקדם מידי ? ואם זה נכון ? אז מאיזה גיל כן ? - עליי לציין ששני הילדים אהובים ונפלאים ולא בעייתיים , ונראה לי שאם היו נוהגים איתם כמו שאמרתי הם היו מבינים שבסיטואציות כאלה להיות שקטים וקשובים .
תודה

שלום רב! הנני מעוניינת לדעת איך לפעול נכון. אני אמא חד הורית לבן מתוק וחמוד בן 4.5. התגרשתי לפני שנתיים וגרוש שלי לוקח את הילד לשישי שבת באופן קבוע. חשוב לציין שהוא לא משקיע כלכך בילד , לא כספית ולא בשום דרך אחרת,אך אני אף פעם לא אומרת משהו נגטיבי ליד הילד. בזמן אחרון בן שלי התחיל להגיד לי בעיקר בזמן עימותים בינינו שהוא לא רוצה לגור איתי והוא לא אוהב אותי ואפילו דברים כמו אני יזרוק עליך משהו, בנוסף לכך הוא חוזר על הדברים האלה הרבה פעמים. זה ממש מוציא אותי מדעתי,אני תמיד אומרת לו חבל מאוד כי אני מאוד אוהבת אותך, אך הוא קולט שזה פוגע בי וממשיך, בזמן אחרון הוא גם התחיל לעשות את זה ליד אנשים אחרים. נראה לי שאבא שלו רק מרוצה מהמצב...וזה ממש כואב. אני מאוד רוצה שהקשר שלי עם הבן יהיה הכי טוב ורק לא יודעת איך נכון להגיב אותו ואיך לגרום לו להבין שאני מאוד אוהבת אותו ורוצה לטובתו תמיד, אני לא אויב!

שלום,
בתי בת 1.5 שנים, התחילה גן ילדים לאחר שהיתה איתי חודשיים בחופש הגדול
(לפני כן היתה בגן אחר). שבועיים בערך לא הייינו בגן בגלל שהיתה לה דלקת עיניים ואח"כ היתה חולה. בכל אופן היא נרתעת מהגננת, עד כדי כך שהיא נצמדת אלי כשהיא רואה אותה וגם בורחת אלי בריצה כשהיא רואה אותה. מאז שהתחילה הרתיעה מהגננת, הבת שלי מפחדת מאנשים מבוגרים, לדוגמא מחברה שלי שהיא מכירה, מבני משפחה רחוקים שהיא לא כ"כ רגילה אליהם. היא נצמדת אליי. לפני שהתחיל הגן, ביתי היתה מחייכת לאנשים מבוגרים.
אציין שכשאני עוזבת אותה בגן, היא בוכה ולפי הצוות היא נרגעת די מהר,
בסביבות 11 בבוקר,היא מתחילה לבכות ולחפש אותי וגם מאד עייפה ורוצה לישון, לפי בקשתי הם קוראים לי לגן.
בפעם האחרונה שהגעתי לקחת אותה, היא עמדה ישנה בין רגליה של המטפלת, לדברי המטפלת היא סירבה להרדם בידיים שלה.
האם זה תהליך טבעי, מוכר לכם ? כיצד אפשר לבצע תהליך של התקרבות לגננת ?
אודה לכם מאד על עצתכם.
בב

שלום,
יש לי ילד בן 4.5 (עם אח תינוק בן שנה וחצי) אשר קשה מאד לגרום לו לעשות דברים (משימות כמו להתפשט/להתלבש, להתקלח, לצאת מהבית וכו'.)
בנוסף הוא מציק המון. הוא חוזר אחרינו כמו תוכי, צועק חצי מהזמן, מטפס עלינו, לא נותן לנו לדבר בטלפון ועוד שלל דברים.
יחד עם זאת הוא מאד חכם ורהוט, אינו אלים ויכול להיות מלאכי.

אנחנו הורים בשנות ה30 לחיינו, אשר עושים הכל כדי שחיי ילידנו יהיו טובים ואיכותיים.
בזמן האחרון מוצאים עצמנו צועקים עליו המון ומענישים אותו (סוגרים את הטלויזיה באמצע, הערב לא מספרים סיפור) כי מים הגיעו עד נפש.
בגן הוא מקסים, הוא מאד חברותי ואפילו אח לא רע לאחיו (בהשוואה לילדים אחרים).

מה עושים?
איך גורמים לו "לשים" עלינו?

בתודה מראש ושנה טובה

בני בן ה-7 התקלח עם בת דודתו בת ה-6 ולאחר מכן התלבשו ושיחקו בחדר.
לאחר כחצי שעה נכנסתי לחדר וראיתי את שניהם ערומים על המיטה כשהיא בתנוחה של ישיבה עליו עם הגב אליו. הרמתי אותה במיידית והסברתי להם את חשיבות של הגוף שלי ברשותי ושאסור לשחק במשחקים כגון אלו. הילדה נכנסה להיסטרית בכי ואמרה כל הזמן שהיא לא אשמה.

משיחתי עם בני שאלתי אותו אם הוא נגע בה לפני כן, אז תשובתו היתה במשחק תופסת.

השאלה היא האם מדובר במשחק תמים או האם יכול להיות שלילד בן 7 יש מחשבות מיניות או שזה נלמד מטלויזיה/ מחשב והאם צריך לפנות לטיפול כלשהו?

שלום,
בתי בת ה 3 הייתה בגן פרטי ששיך לי עד גיל 3. היא ילדה יחידה, כעת נמצאת בגן עירוני ויש לה קשיי הסתגלות שמתבטא: בבכי כמעט יום שלם,צמודה לגננת או לסייעת רוב היום ומשתתפת ונרגעת מהבכי רק לקראת סוף היום, מבקשת מהגננת "שאמא תבוא מהר מהר", "להישאר רק קצת בגן", גם בשעות הערב מתחננת לא ללכת למחרת לגן לדבריה "אני דואגת למחר". לאחר הגן הילדה עם מצב רוח טוב, ומשחקת .
נראה שהגן מעסיק אותה לאורך כול היום: בבית משחקת בכאילו היא אמא שלוקחת את הילד לגן ונפרדת ממנו וגם הפוך.ומדי פעם היא גם הגננת.
במהלך השבוע השלישי של ספטמבר היה נראה שהכול מתחיל להסתדר והיא בסדר גמור ואז ביום שישי קיבלתי טלפון מהגננת בשעה 11:00 שממש קשה לילדה ושנגיע לקחת אותה, מאז ועד עתה המצב נהיה הרבה יותר גרוע. בערבים ובבוקר בכי שהיא לא רוצה ללכת לגן ובמהלך רוב היום היא לא עושה כלום בגן.
נא עצתך: האם להשאירה בגן העירייה או להעבירה לגן פרטי אחר עם צוות גדול שיוכל לתת לה תשומת לב רבה יותר ויקל עליה ?
תודה מראש
איילת

שלום, הבת שלי בת 5 והיא כיום בגן חובה. היא לא ממש יודעת לדקלם את ימות השבוע, מה גם שהיא מתקשה להגיד איזה יום בא לפני ואיזה אחרי. ניסיתי להסביר לה את ההיגיון מאחורי השמות של הימים, אך לשווא. אני יודעת ששנה שעברה והשנה, הגננת מתמידה בעניין זה. אני לא יודעת איך לעזור לבת שלי היות ואני תקועה כעת בהרגשה שהבת שלי לא ממש קולטת את העניין ובטוחה שילדים אחרים כן קולטים. מה עליי לעשות?

ערב טוב,
מקווה זהו הפורום הנכון אליו אני פונה לעזרה.
השאלה שלי מתייחסת לחזרה לעבודה.
הבת שלי בת חודשיים, אני מניקה הנקה מלאה נכון, אתחיל בשבועיים הקרובים לשלב לה תל"מ עד לגמילה מוחלטת (כנראה).

אני חוששת לחזור לעבודה ולהשאיר אותה, אך אין לי ברירה. הקטנה אמורה להשאר עם חמתי שהיא אישה נהדרת, אבל לא נראה שביתי מעוניינת להשאר עם אף אחד מלבדי, היא בוכה על כולם, מחפשת אותי בעיניה, מגיעה לרמת בכי שמפחידה אפילו את מי שמחזיק אותה.. כמעט נחנקת. ולכן כמה שניסיתי לא לגשת אליה אפילו כשהיא בוכה אצל מישהו אחר אני לא מסוגלת לשמוע אותה ככה במיוחד כשכהיא לא נרגעת.
היא איננה לוקח מוצץ, ייתכן שבגלל ההנקה היא מסרבת, ויש לה את כ-ל המוצצים!

קיימים פעמים כשהיא מאוד עירנית שהיא מחייכת ומתקשרת עם אחרים ומאוד כייף לראותה אותה בסיטואציות כאלה.. שלא ממשיכות הרבה זמן.. אחרי חצי שעה היא שוב תחפש את הידיים שלי.
גם לגבי שינה, היא נרדמת על הידיים בלבד ואז אני מעבירה אותה למיטה.
האם זה הרגל? או שהיא קטנה וזה צורך?
מה אפשר לעשות? איך אפשר להרגיל אותה לאחרים?

תודה מראש!

שלום
לבעלי יש בן בן 14 מנישואיו הראשונים
לאחרונה חודש הקשר הם עדיין לא נפגשו.
הם מדברים המון בטלפון ובמחשב.
היה נתק ארוך ורציני בין בעלי לגרושתו, המון שנים ובעלי לא היה בקשר עם הילד מאז שהילד היה בן 3.
הילד מאוד מתרגש לקראת המפגש, ולוחץ על בעלי לפגוש אותו כמה שיותר מהר
בעלי מעוניין לעשות את זה בהדרגה למען הילד של יפגע. ולשניהם התהליך יהיה הכי נכון
עם כל הרגישות שנלוות.

אנחנו מחכים לפגישה עם היועצת שלו כדי שהיא תכין אותו לקראת המפגש.
מה הטיפים שלכם, איך צריך להתנהל

תודה ושנה טובה

בני בן 8 ומזה מספר שנים נמצא במעקב של אשך טמיר אשר גרם לו להתבייש מלהתלבש לפני אנשים זרים וכנראה פגע בדימויו העצמי (חושב שמשהו בו לא בסדר...).כעת עלינו כנראה לבצע את הניתוח.
איך מסבירים לילד ומונעים את חרדתו האיומה?
איך מסבירים לו שיש בעיה אבל מחזקים את בטחונו העצמי?

אנו הורים לילדה בת 7 ,לבעלי אלו נישואין שניים ,מהנשואין הקודמים יש לו שני ילדים גדולים.אנו הכרנו כשהוא היה כבר גרוש.
לאחרונה אנו נשאלים רבות למה אבא עזב את האמא של האחים שלה (שאותה היא עדיין לא פגשה)והתחתן עם אמא שלה.
אנו חוששים שכל תשובה שניתן תעורר אצלה חרדות שגם לנו זה יכול לקרות או לחלופין למה האחים הגדולים שלה "נעזבו" כביכול על ידי אבא .
איזו תשובה תיתן לה את ההסבר הפשוט ההגיוני והמספק שלא יעורר חרדות?.

לא קיבלתי עדיין תשובה ולכן שואלת שוב...
שלום,
בני בן 3 וחצי. חברותי מאוד. לפני כשנה לקחנו אותו להצגה (הווליום של המוסיקה היה מאוד גבוה).
מאז ועד היום, ברגע שמגיעים למקומות שיש בהם הרבה אנשים ועם או בלי מוסיקה חזקה, הילד נכנס ל"היסטריה". בוכה מאוד שהוא רוצה ללכת הביתה, שכואבת לו הבטן וכו'. אם יש מוסיקה חזקה, צריך לשים לו ידיים על האוזניים. אנחנו לא מוותרים לו למרות שבוכה מאוד ואומר שרוצה ללכת הביתה. כמובן שאנחנו אומרים לו שאנחנו מבינים שהוא מפחד אבל הוא לא צריך לדאוג. שאמא ואבא איתו וכו'.... חשוב לציין שאחרי כמה זמן הוא נרגע ומתחיל להינות (בערך אחרי חצי שעה-שלושת רבעי שעה).
איך אני יכולה לעזור לו מלבד שיחת ההרגעה, חיבוק, מרימים אותו על הידיים וכו'?
לאיזה בעל מקצוע עלי לפנות אם בכלל אפשר בגיל הזה?
תודה

בני, בן 4, עבר השנה לגן טרום חובה (יחד עם בני כיתתו מהשנה שעברה, אך בשינוי הגננת). בארבעת הימים הראשונים הלך ברצון. כשהגננת אסרה עליו להביא עמו צעצוע לגן (מנהג מהגן הקודם שמהווה עבורו כחפץ מעבר מרגיע)התחיל הסיוט. מדי בוקר הוא מסרב ללכת לגן. כל הניסיונות שלנו עולים בתוהו ובסופו של דבר אנחנו נאלצים לקחת אותו בכוח כשהוא צורח ובועט. הגננת ואנחנו בקשר יומיומי ולדבריה אחרי ההתפרצות שנמשכת כרבע שעה הוא נרגע ומתפקד נפלא. בסוף היום הוא אומר שהיה לו כיף, אך בבוקר למחרת התסריט חוזר על עצמו. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים איך להתמודד נכון עם ההתנהגות הזו.

זקוקים לעזרכתכם...

אורית