פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בני בן ה5 התחיל ללכלך את התחתונים תוך כדי מעבר דירה.
הגמילה שלו בעבר היתה יפה מאוד ללא בעיות מיוחדות. וכעת הוא ממש מתאפק לא לעשות בשירותים קקי.
בלילה האחרון קיבלנו אישור לכך שהסיבה היא מעבר הדירה:
ראינו שהוא מתאפק תוך כדי שינה, הרמנו אותו לאסלה והוא התחיל לבכות "לא כאן, לא כאן, רק בבית" אמרנו לו שהוא בבית וזה בסדר והוא ענה "זה לא הבית שלנו".

כשעזבנו עשינו מעין תהליך פרידה מהבית הקודם, אבל נראה שהוא זקוק ליותר מכך.
האם תוכלו לייעץ לי מה לעשות?

תודה רבה,
מירב

שלום רב,
בתי בת ה 7 וחצי לומדת בכיתה ב. הבעיה שמטרידה אותי וגם את מורתה היא צורת הישיבה של בתי בכיתה- המורה מתארת שהרגליים שלה מתוחות לאחור והיא כאילו שכובה על השולחן והיא רק יושבת ממש על קצה הכסא, יש לציין שזה היה גם שנה שעברה, בבית לא קיימת ישיבה כזאת..
ניסתי לדבר עם בתי אך אין התייחסות מצידה המורה אומרת שאולי זה עוזר לה להתרכז אך מצד שני יש פחד שילדים יתחילו ללעוג לה מה לעשות?
לאן לפנות?

בני בן 4 ו- 4 חודשים עבר השנה לגן עירייה ולצהרון לאחר גן פרטי מגיל שנה. מראשית השבוע הוא קם בבוקר ובוכה שאינו רוצה ללכת לצהרון- בפירוש מפריד בין הגן לצהרון ולא רוצה את הצהרון. אומר תבואי לקחת אותי אחרי המפגש. ניסיתי לברר הסיבה, אומר שלא אוהב האוכל, שהאוכל קר, אמרתי יחממו לך במיקרו, תאכל רק מה שאתה רוצה, אבל לא עוזר. אומר שרואה האמהות שבאות לקחת הילדים אחרי הגן ולא רוצה ללכת לצהרון. בדקתי בגן, יש בעיה עם ילדים נוספים שמתלוננים על הצהרון ספציפית ולא על הגן וכבר כמה אימהות הוציאו מהצהרון.
יש לי אפשרות להוציא מהצהרון ולהגיע מוקדם יותר מהעבודה (אתחיל מוקדם יותר) אבל ההתלבטות שלי היא אם לא לתת לו להתמודד ולוותר- קשה לך? אין בעיה לא יהיה צהרון. מצד שני הילד מסתגל ולא בעייתי בדרך כלל- גם גן העירייה חדש באותה מידה ואין בעיה איתו אלא עם הצהרון. מה לעשות? הוא ממש בוכה ולא מוכן להיפרד בבוקר
נא עזרתכם

שלום,

בתי בת 10.5 חודשים. עד תחילת החודש הייתה איתי בבית (לא עבדתי).

ב-1.9 הכנסנו אותה לפעוטון (7 ילדים ו-2 מטפלות).

במשך 3 ימים הייתי איתה שם 8:00-10:00. הכל נראה היה בסדר, היא שיחקה ואכלה (אף שמעט יחסית).

אח"כ השארתי אותה לבד (אחרי שהנחתי אותה על המזרונים לשחק בצעצועים) והלכתי, ובאתי לאסוף אותה בשעה 12:00 - כך במשך כשבוע.

היומיים האחרונים אני משאירה אותה בגן עד 15:00.

בשבוע האחרון נשארתי מחוץ לגן הדלת כ-3 פעמים ושמעתי שבתי בוכה נורא ולא מפסיקה. היום נשארתי שם למעלה מ-30 דקות והיא לא הפסיקה לבכות. לא ראיתי מה קורה בגן. כשיצאתי היא הייתה על הידיים של הגננת (אני קוראת לה גננת אבל אין לה תואר בחינוך/הוראה) אבל אח"כ שמעתי שהיא והמטפלת חוזרות לעסוק בענייניהן (חיתולים אוכל וכו') ולא מתייחסות כלל לבכי של בתי (לא דיברו איתה, לא ניסו להרגיע).

אתמול אחרה"צ נדבקה אליי ולא הסכימה לשחרר; לא הסכימה לעבור לידיים של סבתא שלה; לא אכלה כמעט בגן; היא משלשלת בבקרים; עושה פרצוף עצוב וחושש איך שנכנסים לאוטו; הלכה לישון מוקדם... כאילו היא בדיכאון.

אני מאוד מאוד חוששת שהבכי הזה בבוקר בתוספת היעדר ההתייחסות של המטפלות לבכי שלה והעובדה שהיא רואה שהיא בוכה ללא יחס ומבלי שאני חוזרת לנחמה תיצור אצלה איזושהי טראומה שתפגע בחוזקה הנפשי והריגשי.

אציין שמדובר בילדה עצמאית, חייכנית, טובה (שאינה נוהגת לבכות אף פעם), אוהבת ילדים. עכשיו נראה שכלום לא מעניין אותה, כך על פניו.

האם יש בסיס לחששות שלי לגבי טראומה. האם יש דרך להקל על ההסתגלות? משהו שאני יכולה לעשות? לשבת איתה בגן כמה ימים? כל דבר.

תודה

שלום,
ביתי בת שנתיים וחצי ובכל פעם שלאביה יש נסיעת עבודה לחו"ל היא נעשית חולה. בדר"כ מדובר בוירוס בטן מסוג הקאות / שלשולים מה שגרם לנו לחשוב שאולי מדובר בתגובה רגשית שלה לנסיעות אלו.
תכיפות הנסיעות היא בדר"כ אחת לחודשיים לכעשרה ימים בכל פעם.
ברוב הפעמים כשבעלי טס, נסענו יחד לנתב"ג כדי להמחיש לילדה לאן אבא "נעלם", הראינו לה מטוסים והסברנו שאבא באחד מהם ויחזור.
בעלי אמור לטוס בעוד כמה ימים לשבוע ושקלנו הפעם לא לספר שהוא נוסע למקום רחוק ולא לקחת אותה לשדה התעופה. השאלה היא מה הדרך הכי טובה להקל עליה את העדרו היות והיא מאד קשורה אליו..
נשמח לקבל עזרה מקצועית בתקווה שהפעם נישאר בריאים.

שלום.
לא זוכרת אם נעניתי על שאלתי בפורום זה, לכן שואלת שנית.
האם העובדה שלתינוק בן 4 חודשים, יהיה כל יום מטפל אחר לחצי יום (סבים/ סבתות), עלולה לפגוע בו? לגרום לו נזק כלשהו?
ההתלבטות שלי היא בין בני משפחה מתחלפים למטפלת שהיא אדם זר מן הסתם.
הדגש הוא על מטפל אחר בכל יום.
תודה.

יש לי ילד בן 6 מקסים חכם, חברותי ושובה לב לכל הדעות. העניין הוא שהערכה העצמית שלו נמוכה מאד. הוא תמיד בטוח שלא רוצים לשחק איתו, או צוחקים עליו או שהוא אף פעם לא מצליח (למרות שיכול להצליח עשרות פעמים ואז פעם אחת להפסיד-הוא זוכר רק את ההפסד), בעבר שמעתי אותו מדבר לעצמו וקורא לעצמו טמבל או דפוק. אני חיבת לציין שאף פעם אף פעם אף פעם לא אמרנו לו שהוא לא יכול או טיפש או דפוק וכו' תמיד אמרנו לו שהוא יכול/ מצליח וגם אם לא - לא נורא. כשהדברים באים לידי ביטוי אני כועסת עליו כ"כ, היחס אל עצמו כ"כ מרגיז אותי ואני כבר חסרת אונים. כל מעגלי החברה סביבו אומרים לו שהוא חכם ומצליח, שיש לו חברים וקליטה מהירה ובכל זאת - זה לא חודר פנימה - אין לו אמונה במה שהסביבה אומרת או נוהגת כלפיו. מה לעשות??? איך להעלות לו את הבטחון /הערך העצמי?

שלום רב!
בני בן חמש וחצי,ילד מקסים וחכם במיוחד,חזר להרטיב מאז שנכנס לגן עירייה,כאשר הייתה הפוגה מסוימת ושוב,כאשר נולד אחיו הקטן(שנה וחצי) חזר להרטיב( פיפי וקקי).בזמן החופש הגדול היו מקרים ספורים של הרטבה אך שוב,כשחזר לגן,הוא חזר להרטיב.הוא אומר שהוא מתבייש לעשות צרכים בגן וביקשתי מהגננת לשוחח על כך ולסייע לו בתגמול על "הצלחה"..כמובן שההצלחה איננה גדולה ואני מאוד מרחמת על הילד כי הוא צריך לסבול את הערות הילדים על הריח ואני מרגישה שאין לו מספיק ביטחון עצמי...אני ממש נואשת,בכל יום אני מחזירה אותו מהגן בגלל הצרכים בשעה מוקדמת ונורא קשה לי עם זה...מה עליי לעשות???אשמח לתשובה דחופה
תודה מראש,

שלום,
האם זה קריטי לחנך תינוקת בת שנה שאוכלים רק ליד שולחן?

לרוב אנחנו מאכילים את התינוקת ליד השולחן בכיסא שלה, אבל מהר מאוד נמאס לה לשבת שם והיא מבקשת לצאת. לרוב היא עדיין לא סיימה לאכול ואני ממשיכה להאכיל אותה בישיבה על הריצפה כשהיא זוחלת סביבי או ליד הצעצועים שלה. לעיתים קרובות היא ממשיכה לאכול עוד כמות יפה, שהייתה נמנעת אם הייתי מתעקשת שתאכל רק ליד השולחן.

אני יכולה אולי קצת למשוך את הישיבה שלה ליד השולחן רק אם עושים לה הצגות ושרים לה שירים, בקיצור הכל כדי שלא תשתעמם.

האם אני מעבירה מסר חינוכי לא נכון בכך שמוותרת בנושא הזה?
מה ההתנהגות הנכונה שאני צריכה לנקוט?

אנחנו גרים בבאר שבע. יש לי שני ילדים . בן 10 ובת 9.
כל תקופה שאנו "זוכים" לאזעקות וטילים מכניסה אותם ללחץ ולוקח שבועות לצאת ממנו.
אני חייבת לציין שאת הלחץ הם לא שואבים מאיתנו. אנו לא אנשים לחוצים ובכל פעם מסבירים להם שזה בסדר לפחד אבל אנו יודעים מה לעשות ונמצאים בקרבת אזור מוגן כך שיהיה בסדר.
מאז המתקפה האחרונה המצב החמיר. למרות ששקט כבר שבועיים,הם לא מוכנים לישון לבד בחדרם רק בחדר ההורים (אני מניחים מיזרונים על הרצפה). הם לא מוכנים להתקלח לבד מבלי שאחד המבוגרים ישב בחדר הסמוך , הם אפילו לא מוכנים לגשת לבד לחדר לקחת משהוא רק בליווי.
אני לא יודעת איך להגיב, האם להמשיך בהתנהגות הנוכחית או להכריח אותם לחזור לשגרה. כשאני מנסה להסביר להם שנגמרה המתקפה והם יכולים להסתדר לבד התשובה היא "אמא, את לא מבינה שאנחנו מפחדים..."

יש לי בעיה מציקה אנחנו 6 נפשות בבית ....ילד בן 7 ,ילדה בת 8, ילדה בת 14 וילד בן 13.
החיים יפים בבית שלנו .. הילדים למעט הילדה בת 14 , שמחים ומשחקים ביחד ויש שיתוף טוב וחזק בכל הקשור לשיחה , משחקים..להיות ביחד... זה יכול להיות שעות מרובות ולפעמים בשבתות .. הם משחקים בבית ומוותרים על יציאה שאני מציע להם. מלמדים אחד את השני בכל תחום שצץ להם... עד כאן הכל בסדר... אולם הילדה בת ה- 14 וזה נמשך בכל שנות התבגרותה ... מנותקת ממשפחתה... היא ילדה טובה ... לומדת מצליחה בלימודים מכבדת את הוריה .. אולם פשוט לא עושה כלום בבית לטובת האחים האחרים..
היא מגיעה מביה"ס סוגרת את דלת חדרה ... משוחחת עם חבריה וחברותיה .. בפאלפון .. בפייסבוק וזה כל עולמה... לא מחליפה מילה עם האחים שלה וגם לא איתי אבא שלה .ולפעמים עם אימא וזה גם שהיא צריכה משהוא ללכת לקנות וכדו'.. לא מתייעצת או פונה בשאלה .. לא מגיעה לשיחה אפילו קלה עם אחיה ועם הוריה.. לא יוצאת לסלון מחדרה לשבת איתנו... המפגשים אתה והשיחות הנם רק בארוחת ערב וזה גם ל- 5 דקות ...שוחחתי אתה על כך הרבה פעמים ,, אמרתי לה שהיא מפסידה את הילדות של אחיה ,, הצעתי לה כמה פעמים לקרוא לאחיה הקטנים, לשבת אתם אפילו חצי שעה על השיעורים, להראות התעניינות , לשתף אותם ... להכניס אותם לחדרה .. אבל זה לא עוזר ,, אני אבא שיכול להיות אסרטיבי מאוד... אולם השארתי את המצב .. ללא כל התערבות רבה היות ונתתי לאשתי להתמודד אתה.. אשתי אמרה לי .. תראה יש הרבה בנות כאלה .. זה גיל כזה וכדו'.. האמת שהיא מעירה לה .. מנסה לשנות את דרכה אבל זה לא עוזר...
לפני כמה חודשים ישבתי בחדרה והסברתי לה כי הא לא שותפה לכלום בבית וביקשתי ממנה , לצאת לפעמים לסלון להיות ביחד איתנו... לראות סרט ביחד... לקרוא לאחים הקטנים שלה שהם מיוחדים במינם,, לשחק אתם חצי שעה ,, לשבת אתם .. לשאול איך היה בביה"ס ,, לנסות להשקיע בהם חצי שעה ביום... הילדים מאוד אוהבים אותה ... אבל כשהם נכנסים לחדרה אחרי 10 דקות היא אומרת להם .. לא נוח לי .. את הורסת לי את השמלה .. למה את נוגעת בזה תצאו בקשה מהחדר.

שלום,
בני אוטוטו בן שנה. אני איתו בבית. חייכן, סקרן ותקשורתי עם הסביבה הבוגרת. יחד עם זאת, פעמים רבות גם כשאנחנו שנינו לבד מתקשה להעסיק את עצמו, זוחל אחרי ובוכה, מקטר שארים אותו. לרוב אני מרימה אותו, מרגיעה, ומנסה לעניין אותו שוב בצעצוע/ספר/משחק. זה עובד לכמה דקות ואז שוב רוטן/בוכה. גם כשאנחנו במקומות אחרים- עם אנשים/ילדים הוא נוהג כך. משחק ואחרי כמה דקות נמצד אלי- בוכה /רוצה ציצי.
אני מנסה להבין ממה זה נובע. יש לציין שזה כבר מינקות -עוד לפני שהחל לזחול. כאשר היה שוכב על השטיח לדוגמא היה בוכה ומקטר והייתי מרימה.
אשמח לקבל המלצה/השערה מה גרם לעניין ומה אני יכולה לעשות בנדון.
תודה רבה

שלום,

אני אמא לתינוקת בת שנה. היא נמצאת בבית עם מטפלת.
יש לנו מטפלת מצויינת, שמפעילה את הילדה בלי סוף, מטפלת בה בצורה מדהימה.

כבר תקופה לא קצרה ששמנו לב שהתינוקת הפכה להיות יותר קשה, עקשנית מאוד, צועקת ובוכה כשמשהו קצת לא נראה לה, יש תקופות שמאוד קשה להאכיל אותה וצריך לרדוף אחריה עם אוכל ועוד...

כולם אומרים לי שהילדה הפכה להיות מפונקת ושצריך "לחנך" אותה או להכניס דחוף לגן.
איך אפשר לדעת בגיל כזה האם היא באמת מפונקת או שככה תינוקות בגיל הזה מתנהגים? זאת ילדה ראשונה, אז אני לא יודעת אם כל התינוקות מתנהגים ככה.

מה הם סימפטומים של פינוק יתר על המידה בגיל הזה?

הבן שלי בן 7. מדי פעם הוא גונב מחבריו לכיתה דברים קטנים כמו מחקים ומחדדים ואומר לנו שהוא קיבל אותם במתנה, או שהוא קנה אותם בחנות. איך מתמודדים עם כזאת תופעה? ומדוע הוא עושה את זה?

שלום,

בני בן 7 בכיתה ב'. הוא מתפקד יפה גם לימודית וגם חברתית אך נמנע מללכת לחברים ומפגשים - כמו ימי הולדת - ללא ליווי שלי (הולך מעט מאד לחברים). בכיתה שקט וביישן - אך מתבטא לפעמים. אהוד חברתית.

כיצד ניתן לחזקו? טיפול - איזה סוג טיפול?

מה דעתכם על פסיכולוגים ממכבי?

תודה!