פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב
בני בן ה- 3 ו- שלושה חודשים, ילד מקסים מדבר יפה, מסביר את עצמו יודע לשחק לבד, מצייר ברמה גבוה (יחסית לגילו ע"פי הגננת) אך הוא נושך בגן. אני לא מצליחה להבין מאיפה זה בא. לדוגמא הוא נושך כאשר ילד לוקח לו צעצוע, או כאשר הו מתוסכל - כך נראה לי. אני לא מצליחה לגרום לו להספיק וכן אני מסיברה לו בבית שבמקרה והוא כועס שיפנה לגננת ולא ינשוך.

מה ניתן עוד לעשות? אני די מיואשת מהמצב

תודה

שלום שמי אושרת ואני אמא לדניאל בן השנתיים.

אני פונה אליכם להתייעצות בנושא העברתו לגן של גילאי 3 מכיוון שדניאל מאוד מפותח ובוגר לגילו .הוא החל לדבר בגיל שנה וחצי והיום הוא מדבר ממש משפטים שלמים .
בגיל שנה וחצי הוא הועבר לגן של הילדים הבוגרים יותר של גילאי שנתיים -שנתיים וחצי והתנהלותו מולם היתה מדהימה הוא התבגר נורא ולמד מהם המון (בגן של הקטנים יותר היה מרביץ המון ולאחר שעבר לבוגרים הפסיק להרביץ מהר מאוד).
השנה הבוגרים עזבו לגן אחר והוא נשאר עם בני גילו וקטנים ממנו בשנה. הם עדיין לא מדברים ובימים האחרונים אני רואה שמתחילה רגרסיה אצל דניאל הוא חוזר אחורהכלומר מתחיל להרביץ שוב ולבכות על כל דבר שלא מתאים לו .
חשוב לי לציין שגם הגננת מציינת המון את התפתחות השפה שלו וכי הוא בוגר מאוד לגילו .
האם זה רעיון טוב לבקש מהגננת להעביר אותו לכיתה של הגדולים ? האם יכול להיגרם לו נזק או שאולי זה דווקא יועיל יותר ?
דבר נוסף שחשוב לי לציין שהוא עדיין לא נגמל מהטיטולים ואולי זה קצת יכול להפריע במעבר שלו או אולי גם לעזור
אני ממש אשמח לקבל את ההעצה שלכם בנושא
תודה וערב טוב אושרת

שלום רב,

לבעלי ובני יש קשר מאוד מיוחד והם מאוד מחוברים האחד לשני.
יש לנו סיפור דיי עצוב של משבר כלכלי שבעקבותיו עברנו לגור אצל הוריי, התערבות בעלי עם גורמים לא טובים שהביאה אותו בתמימותו הרבה (אומרת זאת, לא מפני שהוא בעלי,הכל מטוב לב ותום שגובל בטיפשות) לקבלת 18 חודשי מאסר בפועל, מתוחם יישב 10 חודשים מלאים בבית הסוהר.
תוך 3 שבועות בעלי צריך להתחיל לרצות את עונשו ואנו מחפשים את הדרך הנכונה ביותר לומר לבניננו על סיבת היעלמותו של אביו.
בשנתיים הראשונות לחייו של בני בעלי עבד בחו"ל והיה מגיע מידיי חודש לביקור, עד היום עבד עם חברה בחו"ל, לכן חשבנו לומר לבני כי אביו נוסע לעבוד בחו"ל, מה גם שבני מכיר את הבוס של בעלי, יודע על כך שהוא אמריקאי ונוסע וחוזר כל הזמן, לכן חשבנו שסיבה זו היא הגיונית עבור בנינו.
אנו מודעים לכך שהשקר הוא לא בריא ואם יוודע לא יאמין לנו יותר, אך אציין שבני ילד רגיש מאוד, אנו חושבים שבשל הקשר לאביו ובשל כך שאביו כל כך לא מתאים למה שקרה לנו יהיה על הילד נורא קשה לקבל את מעצרו וייקח את זה קשה יותר. בני עלה השנה לכיתה א' ואין אנו רוצים להעמיס עליו יותר ממה שכבר קורה, במהלך השנתיים האחרונות בשל האירועים בני החל למצמץ עיניים, נשימות לא סדירות, כיחכוחים בגרון, הוא היה ער לכל הלחץ שהיה בבית ושאל המון שאלות..
אבקש את עצתך לגביי הנושא ואיך הדרך הכי טובה לעשות זאת.

בברכה,
אביבה

בני בן 3, אכלן מצוין, מסרב לאכול בגן. לפני שנה היה בגן, ולא היו קשיים עם האוכל.
ילד חברותי וחכם, מדבר באופן יוצא מן הכלל, מספר מה החברים אוכלים בגן, משתתף בכל פעילויות הגן, וכן נפרד בבוקר מההורים ללא קושי. מדאיג אותי שהוא לא אוכל כל היום. ביום שישי חילקו לקבלת שבת עוגה וממתקים, את זה הוא כן אכל). לשאלתי מדוע הוא לא אוכל בגן הוא עונה אני לא רעב, רוצה לאכול בבית. מבחינה פיזיולוגית, מצב של רעב מהבוקר עד שעה ארבע אחר הצהריים לא בריא, מה לעשות?

שלום רב, אני אם יחידנית מבחירה לילד יחיד ומקסים בן חמש. מאז שהוא נולד הדגשתי בפניו את "היש" במשפחה על כך שיש לו סברא וסבתא ודוד ודודה ובני דודים והילד נראה היה "שמח בחלקו". לפני כשנה עקב וויכוח מר שגם הילד שלי שבזמנו היה בן ארבע היה עד לו הקשר ביני לבין אחי, דודו של הילד נותק אנחנו כבר לא מתראים עם ילדי האח לא מתארחים אצלהם לא אומרים אפילו שלום אחד לשני אני ואחי. עם הילדים הוא קצת בקשר אבל לא באותה תדירות. המשפחה קרועה בגלל הדבר הזה. הוריי מתייסרים גם הם אין שום דרך להחזיר את המשפחה ל-מה שהיא הייתה והשאלה שלי מבחינת הפגיעה בילד. איך אני אמורה למזער את הפגיעה הזו בילד שלי כואב לי עליו שהמשפחה הגם ככה קטנה שלו הצטמצמה לדודה וסבתא וסבא זקנים. אני אכולת רגשות אשם מנסה שתהיה לו איזה שהוא סוג של קשר וביקורים עם האחיינים אצל הסבתא אבל זה לא זה. אני פשוט אובדת עצות. האם עליי לפנות ביחד עם הילד לטיפול פסיכולוגי? האם תוכלו להציע לי דרך להתמודדות? בתודה מראש,
ענת

שלום רב,
יש לי תינוקת בת שנה.
אנחנו גרים מהיום שהיא נולדה אצל הוריי.
אימי עזרה לי ועוזרת לי מאוד בגידול של הילדה.
העניין הוא כזה- הבת שלי מאוד מאוד קשורה לאמא שלי.
כשאמא שלי חוזרת מהעבודה היא ישר רצה אליה ורוצה להיות על הידיים שלה למשך זמן רב, למרות שהיא ילדה שבדר"כ לא אוהבת על הידיים ורוצה חופשיות ועל הרצפה.
ובמקרה שאמא שלי הולכת היא מתחילה לבכות בכי היסטרי שלא אופייני לה- היא לא ילדה שנוטה לבכות הרבה ובהיסטריה כזאת.
כשהיא עם אמא שלי היא לא מוכנה לבוא לא אליי ולא לבעלי או לסבא שלה שגם מקדישים לה המון תשומת לב. אפילו כשאני הולכת מהבית והיא עם אמא שלי היא לא בוכה ככה.
בעוד כחודשיים אנחנו צפויים לעבור דירה בעז"ה, ואני רוצה לדעת ולקבל מידע איך להקל על הילדה מבחינת הפרידה מסבתא, אני חוששת שתיווצר אצלה טראומה של נטישה.
האם זה בכלל טבעי? מה לעשות ?
תודה מראש

שלום,
בני כמעט בן 3. באופן כללי היה איטי יחסית בקצב ההתפתחות אבל תמיד הדביק את הפערים בצורה יפה.
גם בעניין הגמילה מחיתולים נראה שהוא "לוקח את הזמן"... החלטנו לא ללחוץ עליו ולחכות שהגמילה "תבוא ממנו".
הבעיה היא שלא נראה שזה קורה. הוא לא מראה כל סימנים של רצון להגמל או סקרנות. מעת לעת אם נציע לו הוא יעשה פיפי בסיר אך מיד דורש להחזיר את החיתול. הוא לפעמים אומר לנו שהוא ילד גדול והוא לא צריך חיתול אבל כשמנסים לשים לו תחתונים הוא דורש להחזיר את החיתול.
גם הגננות בגן אומרות שהוא ממש לא מתעניין בנושא, בכל פעם שילד בגן נגמל כל הילדים מסתכלים בסקרנות - הוא לא. כל שאר בני גילו בגן כבר גמולים.
חשבתי שאולי כדאי כבר פשוט להוריד לו את החיתול כדי שנסיים עם הגמילה כל עוד חם בחוץ והחורף לא מתחיל.
מה אתן חושבות, אפשר "לאלץ" ילד להגמל? האם נכון "לכפות" עליו את תחילת התהליך או להמשיך להמתין?
תודה.

שלום,
בתי בת 5.5, בגן חובה.
ילדה מאושרת, חכמה, סקרנית, תקשורתית, חברותית ובעלת בטחון עצמי.
ה"בעיה" היחידה היא נטייה לבכיינות כשהיא לא מקבלת את מבוקשה. זה יכול להתחיל מכל דבר קטן: היא רוצה שזיף ויש רק אפרסק, חברה שיחקה עם ילדה אחרת, היא רוצה טוש כחול ומישהו מצייר בו, מישהו מדגדג אותה, היא רוצה פסטה ויש רק אורז - מייד פורצת בבכי.
בהתחלה היה נראה שהיא נוהגת כך בעיקר בסביבתנו ההורים אך לאחרונה אני שומעת גם מהגן שהיא החלה לנהוג בצורה דומה.
ניסינו להתעלם, ניסינו לכעוס, ניסינו להעניש, ניסינו להגיד שכל עוד היא בוכה היא לא תקבל מאיתנו את מבוקשה, ניסינו להגיד לה שזה בסדר לבכות ושתבוא אלינו כשתרגע - כלום לא עוזר.
חשבנו שאולי ההתנהגות תחלוף מעצמה ככל שהיא תתבגר אך אני חשה שהתנהגות זו לא רק שאינה חולפת אלא אפילו מחמירה וחוששת ככל שאנו מתקרבים לגיל כיתה א'.
בתי יודעת לבטא את רגשותיה בצורה בוגרת, כשאני משוחחת איתה היא מסבירה שהיא יודעת שהתנהגותה אינה נכונה וכי הבכי לא יעזור לה להשיג את מבוקשה אל מאוד קשה לה להתאפק ולא לבכות כשהיא מתוסכלת או עצובה.
האם יש דרך "נכונה" להתמודד עם הבעיה? אודה לתשובתכן המקצועית.

שלום,
הגננת לא מסכימה שהילד יקום מהשולחן בזמן האוכל. מה שקורה שהילד בוכה הרבה זמן וגננת מחבקת אותו עד שהילד ירגע. הגננת גם לא נותנת לילד לצאת בחוץ בגלל שהוא לא אכל. שאלתי את הגננת, אם המצב הזה לא ירד את הביטחון עצמי של הילד בגן? התשובה שלה: "עדיף לפעמיים שירד ביטחון בשביל שידע להתנהג". הילד גם בלי זה עם הקשיים חברתיים. הוא לא ילד קשה, ובכלל לא. האם יש עוד אופציות לעזור לשנות את ההתנהגות של הילד? תודה

שלום
בני בן 5 הוא כמעט ולא אוכל עד שהוא נכנס לגן עירייה הוא אכל ארוחת צהריים סביר בגן הפרטי ובבית
בערבים תמיד הייתה לי בעיה עם ארוחת הערב כמעט כל מה שאני מכינה לו הוא אינו אוכל וזה אחרי שאני מבררת איתו מה הוא רוצה לאכול , היו פעמים שהוא עזר לי להכין את הארוחה ועדיין לא אכל אותה, ניסיתי גם לעניין לו את האוכל כמו סנדוויץ' בצורות או ירקות בצורות אבל לא. עכשיו גם ארוחת צהריים הוא לא אוכל לא בצהרון בגן ולא בבית בסופי שבוע.
יש רק דבר אחד שהוא מוכן לאכול זה קוסקוס + מרק ללא הירקות + עוף מהמרק
אני לא מכינה לו כל הזמן מפני שאני רוצה שיחשף לעוד מאכלים ובצהרון לא כל יום יש את זה
בסופי שבוע כשהוא לא אוכל ארוחת צהריים בשעות אחר הצהריים הוא מבקש לאכול שטויות ואני מסרבת לתת לו ואומרת לו שיש את הארוחה מהצהרים וזה הדבר היחיד שאני מוכנה שיאכל
עוד דבר זה שבערב לפני השינה הוא מקבל שוקו בלי שום קשר לזה שאכל או לא.
היינו איתו בטיפת חלב והוא ירד באחוזון
אני מודאגת ולא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג
אשמח לקבל רעיונות
תודה,הילי

שלום, יש לי תינוק בן שנה ולאחרונה אני מגלה תופעה די מטרידה בכל פעם שהוא רוצה משהו ולא מקבל הוא פשוט מטיח את הראש ברצפה בצורה אגרסיבית צורח ואז מפסיק לבכות לכמה שניות ועוצר את הנשימה בכל פעם אני דופקת לו על הגב בעדינות כדי שישמיע קול ויחזור לעצמו זה נורא מפחיד, וגם בגן אומרים לי שהוא עושה אותו הדבר.
מה עליי לעשות?

שלום, יש לי ילדה בת שנתיים ותשעה חודשים. ילדה מאוד בוגרת לגילה. בגיל שנה וחצי כבר דיברה כמעט באופן שוטף ובכלל ילדה שמאוד מבינה מה מדברים איתה ומה מבקשים ממנה. עד לפני כחצי שנה לא פחדה משום דבר. היינו מוצאים אותה החוצה להצגות והייתה נהנית מאוד בעיקר מהזיקוקים. מאז יום עצמאות האחרון היא החלה לפחד מזיקוקים עד כדי כך שהיא לא מוכנה לצאת אפילו למרפסת הבית בשעות החשיכה שמה יהיו זיקוקים. היא גם לא מוכנה שיהיה אף אחד בחוץ אפילו אם היא נמצאת בתוך הבית. זה מלווה בבכי רב עד כדי כך שאחנו נכנעים לה ונכנסים לתוך הבית. הפחד מרעש הזיקוקים גרם לה גם לפחד מבלונים. בעבר הבית היה מלא בבלונים והיום היא לא מוכנה שיהיה בלון אחד בבית. אפילו לא הקטן ביותר. הפחד הזה מטריד אותי מאוד... הייתי רוצה שהיא תהיה מסוגלת לשבת בימי הולדת בגן ללא פחד ובכלל ללכת להצגות או סתם לשבת איתנו במרפסת. ניסיתי את שיטת " אני יודעת שאת מפחדת אבל אימא תשמור עליך ותחבק אותך" וזה לא ממש הצליח. מה עושים? איך לגרום לה להתגבר על הפחד?

יש לי ילד בן כמעט 6 בכיתה א' הוא נורא אוהב רגליים כפות רגליים הוא מלטף אותם מריח אותם ומדבר איתם כאילו הם אנשים מעבר לזה הוא משמיע המון קולות וגם צפצופים למינהם ואם יש מצב שלא עונים לו באותו רגע הוא נפגע לא מוכן לשמוע אף אחד נעלב ורץ להתחבות מתחת למיטה מה עליי לעשות ואם יש סוג של הפרעה שמעידה על כל הנושא הזה???
אנא חיזרו אליי

שלום,
בני בן שנתיים וחמישה חודשים, נדמה כי קשה לו עם ילדים בני גילו והוא מתחבר יותר לילדים גדולים, בני 5 ומעלה. אבל גם כשהוא נמצא בחברתם יש הרגשה כאילו הוא נודניק, נדבק דווקא לילדה ספציפית ולא עוזב אותה, וכל הזמן אחר כך מדבר עליה, אני מסתכלת על ההורים האחרים ויש לי הרגשה כאילו הם חושבים שבני קצת יותר מדי "נדבק". למשל , היינו בים וראה ילדה אחרת בת גילו דווקא, אבל הוא רדף אחריה ורצה את קרבתה (ונראה שהיא לא כל כך) והתקרב אליה וחיבק אותה. מצד אחד אני רוצה שישחק עם ילדים ואני רוצה שיהיו לו חברים, מצד שני אין לי מה להציע לו- לי אין חברות ואין לי גם מכרות עם ילדים, ואני לא מתחברת בקלות עם אנשים. איך אוכל להיפגש עם ילדים אחרים אחר הצהריים על מנת לחדד את הקשרים החברתיים שלו?
ועוד שאלה-כשמגיעים אליו הביתה שכנים (ילדים בני 6-8) הוא נורא מתרגש ודוחף ומכה אותם אבל מצד שני נורא שמח שהם מגיעים. למה זה קורה?

כמה זמן זה נורמלי ?
תודה רבה