פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
בתי בת שנתיים בת בכורה נמצאת איתי בבית בחצי שנה האחרונה. אני בחופשת לידה מהולדת בני שהיום בן חצי שנה. לפני כן אמי טיפלה בבתי.
בספטמבר שלחית אותה לגן פרטי המונה 30 ילדים , 3 מטפלות וגננת.
ביום הראשון הייתי איתה שעה וחצי. ביום השני היתה 4 שעות בגן כאשר הפרידה היתה מלווה בבכי היסטרי. היייתי איתה ממש מספר דקות בגן. ביום השלישי- נשארה עד שלוש. עד אחרי שקמו מהשינה וכנ"ל כיום. היא בוכה במהלך היום לסירוגין ובפרידה ממני וכשאני באה לקחת אותה היא בוכה בכי היסטרי. בלילה היא מסרבת להכנס למיטה ולישון אולי מפחדת שנעלם לה. היא בוכה ואל מכונה הלכנס למיטה ואף מקיאה מרוב הבכי. כמו כן היא מסרבת לאכול בגן וכשהיא מגיעה הביתה היא די במצב רוח טוב ואף אוכלת.
מספר שאלות לי:
1. האם ההתסגלות היא לא מהירה מדי? הייית איתה יחד בגן רק שעה וחיצ ביום הראשון . ביום השני כבר היתה לבד.
האם זוהי חרדת נטישה. האם כדאי להשאר איתה יורת בגן ולשחק איתה קצת לתת לה בטחון?
מה כדאי לעשות כדי שזה יהיה כמה שפחות טרואמתי.. אני מפחדת שאני פוגעת בה בכך שכביכול הקשבתץי לגננת ואל נשארתי איתה יותר
אנא תשובתכם.
לאה.

בתי בת השנה וחצי פורקת תיסכולים באופן מדאיג. כאשר אומרים לה "לא" היא מכה את עצמה עם היד בראש. לעיתים היא עושה זאת גם בלי קשר למה שאומרים לה. כאשר היא רוצה משהו ולא מקבלת היא עושה את אותו הדבר ואפילו מטיחה את הראש במזרן (לא בריצפה).
ניסינו להתעלם, אבל זה לא עזר.
לאחרונה התחלנו לצעוק "לא להרביץ", "תעשי טובה" בתגובה להתנהגות הזאת, אבל נראה לי שמאז ששינינו את תגובתנו, זה רק החמיר.
יש לציין שהיא היתה בבית עם מטפלת עד לראש החודש ולפני מספר ימים החלה ללכת לגן. נדמה לי שגם בימים האחרונים התופעה התגברה.

מה לעשות??

ביתי בת השנתיים לא מוכנה להתלבש.היא כרגע בגמילה מחיתול והיא אוהבת להיות ערומה זה מאוד קל לה לרוץ לשרותים..היא כדיין עם חיתול שהיא ישנה וכשאנחנו יוצאים גם יש לה חיתול.הבעיה כשאנחנו רוצים להלביש אותה היא בורחת ובוכה המון ולפעמים אפילו מוציאה את הבגדים שהלבשנו אותה
מה אפשר לעשות כדי שהיה לנו ולה יותר קל?

הבת שלי בת 12 ילדה רגישה ופחדנית. בזמן האחרון היא סובלת מחרדות שבה היא מרגישה בחילות וכושי בנשימה. זה לדעתי קורה לה במקרים מסויימים שהיא חושבת שיקרה לה משהו . אני הזמנתי לה תור אצל פסיכולוגית האם זה הדרך הנכונה או מומלץ טיפול אחר.

שלום לך ליאת שמי שרית והילד שלי בן שנתיים.הכנסתי אותו למעון מהשעה 8 עד 3 אני לא יכולה אני מרגישה שטעיתי כי אני לא לחוצה לעבוד בכלל ועשיתי את זה זה רק בשביל ההיתפתחות שלו וחיי חברה אבל הוא בוכה רע לו שם השאלה היא אם הוא צריך להיתרגל או להישאר איתי בבית מחכה לתשובה זה יציל אותי ותמיד כיף לקבל עיצה ממישהו שמבין

שלום רב,
בני בן שנתיים ו-5 חודשים, בן יחיד, אהוב מאוד ומקבל תשומת לב מלאה, משחק משותף עם ההורים, הקראת ספרים רבים.
נמצא במסגרת החל מגיל שנה+10: בתחילה היה הילד הקטן שכולם דוחפים וחוטפים לו ואף מרביצים, עכשיו זה התהפך, בני החל להכות מזה כחודש, הוא מכה ללא אבחנה, הוא מכה את המטפלות, הוא מכה את הילדים בגן, הוא מכה את הוריו ואפילו את הכלבות שלנו.
בבית של סבא וסבתא, הוא היה רגיל להיות הקטן ביותר, ועכשיו נוספה נכדה חדשה וקטנה, בת חצי שנה, ומרוב קנאה הוא רוצה להכות אותה, אני כמובן תופסת אותו בזמן.
אני אומרת לו קצר ומפורש: לא מרביצים. אסור להרביץ. זה לא נעים. זה כואב.
אני עושה לו הצגות בבית עם בובות, הצגות בעלות תוכן של הכאות וחמלה, אני רואה שזה נוגע בו, אך לאחר כמה שעות זה שוב חוזר.
אני יודעת שזה חלק מתהליך ההתפתחות של הילד, מה אני צריכה לעשות כדי לעבור את השלב הזה בהצלחה ולשים אותו מאחרינו?
כמה זמן זה יימשך? מאיזה שלב זה נחשב חריג?
** אנחנו לא צועקים בבית, בטח ובטח שלא מכים.

תודה!!!

ילדתי בת 7 עלתה לכיתה ב' לכיתה א' הגיעה עם ילדה מהגן ועוד 2 חברות שהכירה לפני
ילדתי מאוד מחוברת ל-2 חברות שהכירה לפני והכירה במהלך השנה ילדה נוספת וזה כל הילדים שהיא שיחקה איתם והוזמנו גם אלינו הביתה בבית הספר לפעמים התווספה עוד ילדה או שתיים ניסתה להזמין אותה מס' פעמיים לא הסתדר ולכן וויתרה.
השנה הסברתי לה שכדאי שתתחבר לבנות נוספות כדאי שיהיה לה כייף ותוכל גם להזמינן אחה"צ היא ילדה מאוד חברותית אבל מאז שנכנסה לביה"ס יש שינוי תמיד היו סביבה המון חברות ופתאום יש לה רק 2 שתמיד היא איתם הסברתי לה שהיא יכולה להמשיך לשחק עם 2 הבנות ולהכיר חדשות ולהגיד להם בהפסקה שישחקו איתה ביחד אתמול אמרה שהיא וחברתה הציעו לילדה נוספת לשחק איתם והילדה סירבה וכמובן שביתי נעלבה אמרתי לה שלא נורא וכל הכבוד לה שניסתה ולא התביישה ולפעמים ילדים לא בא להם לשחק ואולי מחר כן ירצו לשחק איתה. ממה שאני מבינה ממנה שהיא מפחדת שעוד מישהי תסרב ואפילו בשנה שעברה המציאה לי לפעמים ששיחקה עם ילדים אחרים כדאי שאני לה יציק לה בעניין החלטתי לקחת צעד אחד אחורה ולא להציק לה בעניין אבל העניין מטריד אותי מאוד
בשעות אחה"צ יש לה חברות מהשכונה שהיא משחקת איתם תמיד היא ילדה מאוד פעילה מזמינה את 2 החברות הנ"ל אליה הולכת אליהם הולכת לחברות מהשכונה היא בחוג של ריקוד.
שאלתי איך אני יכולה לעזור לה ליצור קשרים חברתיים נוספים עם בנות נוספות מבלי שאני יציק לה או ישב לה על הווריד

שלום,

יש לי ילדה בת שנתיים וחצי בזמן משחק היא כועסת נורא מהר, עכשיו אני מנסה ללמד אותה לשחק פאזל של 4 חלקים היא נורא כועסת עוד לפניי שהיא מנסה להבין ובוכה, ניסיתי הכל... להראות לה שגם לי זה לא תמיד מצליח ליצור אוריה נעימה בזמן משחק ללא ציפייה, להסביר לה בנועם, אך היא תמיד מגיעה למצב בו היא כועסת וזה נגמר הרבה פעמים בבכי, כמובן שאני מתאימה את המשחקים ליכולת שלה תמיד כדאי לא ליצור תסכול כמו למשל משחק עם התאמת צורות בלוח עץ שמתאימה לגילה ואפילו פחות אבל גם זה נגמר בכעס גדול.
אודה לעזרה בנושא.
תודה.

שלום רב,
בני בן שנה וחצי ילד בוגר ומקסים מאוד אהוב על הסביבה, ובד"כ ילד "זורם" שמתמזג בכל מקום במהרה.
הוא התחיל את השנה באותו הגן עם אותו הצוות כמו של השנה שעברה.
כבר מספר חודשים שהפרידה בבקרים ממש קשה ולאחרונה זה התגבר,
הוא מסרב לעזוב אותי וממש בוכה,
יש לציין כי כשאני מגיעה לקחת אותו הוא תמיד מאושר ומשחק ואפילו לא ממהר לבוא הביתה אלא לפעמים ממשיך בעיסוקיו...
הוא מאוד אהוב בגן ואינני יודעת מה לעשות עם הפרידות הדרמטיות האלה בבקרים...
קשה לי שהוא מתחיל כך את היום.
אודה לתגובתכם...

בני בן 3 ו- 10 חודשים, עבר השנה לגן עיריה (גן של טרום חובה מעורב עם חובה) מגן פרטי קטן. בגן החדש אין אף ילד שיש לו איתו הכרות קודמת.

ביומיים הראשונים היה מספר שעות והיום יום שלם, והוא פשוט מסרב לאכול בגן, למרות שבגן הקודם היה "אכלן מצטיין".

ברור לי שההסתגלות לא קלה, למרות שהצוות בגן באמת מצוין, אבל יש עוד ילדים שקצת קשה להם, וחוץ מעוד ילד אחד אף אחד לא מסרב לאכול.

כיצד עלי ועל הצוות לנהוג? האם להתעלם ולא להגיד לו כלום על כך?

שלום רב, בתי הגדולה בת 4, יש לה אחות בת שנה שהיא מאוד אוהבת, מראה לה אהבה רבה ולשמחתי זוכה לקבל חזרה. גם מאיתנו מקבלת המון חום, המון חיזוקים ויחס, (לצד גבולות ברורים וקשיחות כשצריך...) אבל הא ביישנת מאוד, תמיד במקום פחות מוכר מסתרת מאחורי ולא עונה כשפונים אליה. אנ מדברת איתהעל כך,מבקשת ממנה לענות אך היא בשלה...
סיימה גן פרטי ממנו מאוד שבעה, לקראת סיומו כבר בכתה שלא רוצה ללכת לגן, נראה היה כי משתעממת שם ומיצתה אותו. התחלה גן עירייה, ההתחלה קשה מאוד, בזמן הפרידה בוכה המון ואף צורחת, למרות שנמצאת איתה בגן חברה טובה מאוד. במשך חודשים רבים ביקשה ללכת לחוג, יודעת מה זה כי ניסתה לפני שנה והחליטה שזה לא בשבילה. היום הלכה לשיעור ניסיון עם החברה הטובה, אבל לאורך כל השיעור לא הסכימה שאצא. נהנתה ביותר מהחוג, שמחה, התלהבה והתמוגגה מכל רגע. במהלך השיעור אמרתי שאני יוצאת לשירותים, הסברתי איפה, כעבור כמה דקות נקראתי פנימה כי בכתה. היא מאוד רוצה ללכת לחוג, אומרת שמאוד נהנתה אבל מוכנה ללכת רק אם אכנס, למרות השיחות וההסברים שלא ניתן החליטה עקב כך לוותר על החוג.
האם יש דרך לשכנע אותה? הסברתי שאינני עוזבת אותה ולא הולכת לשום מקום, רק יושבת בספסל שממול, אך היא בשלה...
חבל לי כ"כ כי היא מאוד נהנתה מהשיעור...

צהרים טובים,

רקע - הבת שלי בכיתה ג'.
ילדה שמחה, שפע של חברות, עברה קיץ מלא פעילויות, הולכת בשמחה לבי"ס - על פניו הכל תקין.

לפני מס' שבועות, בעקבות סיפור של חברה על אחיה שנפל על הפנים ושבר חלק משיניו, ובעקבות מכה (קטנטונת!) שקיבלה בלסת בבריכה, החלה לדמיין שאחת מהשיניים הקבועות שלה מתנדנדת.
היא מודעת לזה שהשן לא באמת מתנדנדת - אבל יחד עם זאת לא מסוגלת להמנע מלבדוק את השן (דהיינו לנסות ולנדנד אותה) כל הזמן (!) ע"מ לוודא שהכל תקין.
לדבריה על אף שהיא יודעת שזה אצלה בראש והשן לא באמת מתנדנדת - היא לא מסוגלת להפסיק ולבדוק. הדבר מטריד אותה מאד, היא לא מפסיקה לשאול מתי תעבור לה החרדה ומתי היא תפסיק לבדוק את השן.
החרדה מתגברת לעת ערב והיא מתקשה מאד להרדם אם מישהו מאיתנו לא לידה (היא בוכה ולפעמים אפילו רועדת מפחד שמא משהו לא תקין).
הצעתי ביקור אצל רופא שיניים (מקסים, בד"כ היא מאד אוהבת ללכת אליו) - אבל היא מסרבת משום שלדבריה אין שום בעיה עם השן והיא יודעת שזה בדיוק מה שיאמר גם הרופא.
ניסיתי כל מיני כיוונים - בין היתר לבדוק איתה את מקור הפחד הנורא (דיברנו על מה קורה אם שן שנשברת, הסברתי על כתר, הראתי לה כתרים שלי, נתתי דוגמאות של חברות עם כתרים) - לא עזר, ניסיתי לבדוק איתה מה היא חושבת שיקל על הפחד - אבל אין לה פתרון, ניסיתי לתת לה רעיונות למחשבות שמחות לחשוב עליהן כשהמחשבות על השן עולות, במיוחד לפני השינה.
כלום לא עוזר.
אתמול נוספה גם תלונה על כאב בשן. הלילה התעוררה באמצע הלילה ולא נרדמה עד שלא קיבלה (מעט) נורופן (למען הסר ספק - השן תקינה לגמרי - נבדקה לא מזמן)..
בבוקר חששה ללכת לבי"ס מפחד שהכאב יחזור - רק לאחר מאמצים הצלחתי לשכנע אותה שהכאב לא באמת קיים ובכל מקרה - הנורופן אמור להשפיע עד חזרתה מבי"ס (מה שלא נכון - משום שהכמות שנתתי לה זעירה...).
היא הסכימה ללכת רק לאחר שוידאה שאם תתקשר אלי מבי"ס - אגיע לתת לה סירופ.
(היום עומד להסתיים - לא היתה כל שיחה עד כה...)

היא (!) מבקשת לדבר עם פסיכולוג ו/או מישהו שיוכל לעזור לה להתגבר על החששות.

תוספת קטנה - אין לה אחים. אני בהריון וכבר חודש וחצי בשמירה. אני בבית ואנחנו ביחד המון - אם כי אין ספק שהיא חשה בשינוי - משום שאני שוכבת מרבית הזמן.
בכל פעם שנסעתי לבדיקות / ביקורות במהלך החופש - בחרה להצטרף אלי על פני כל פעילות אחרת (פשוט כי רצתה להיות איתי), לפני כמה ימים אמרה שהיא מתגעגעת לימים בהם טיילנו יחד, ישבנו בבתי קפה וכד'.

פרט לנ"ל אין לה שום בעיה להפרד ממני - קייטנה, חברות, בי"ס, חוגים, סבא/סבתא - הכל כרגיל.

א. מה עושים? איך עלינו ההורים להתמודד?
ב. האם יש מקום לטיפול מקצועי?
ג. האם להתעקש על הרדמות לבד?
ד. האם להתייחס ליד הנכנסת לפה או להתעלם? (לבקש להוציא את היד?)

סליחה על האורך והמון תודה מראש!

ביתי בת 5.5 ובני בן 4 אני מקלחת אותם ביחד האם זה בסדר או שצריך להפסיק עם זה?ואם זה בסדר אז עד איזה גיל זה אפשרי?

בתי בכיתה ג'.
בשנה שעברה היא התלוננה שילדים בכיתה אומרים לה שה"הוא" אוהב אותה.. ו"תתחתנו" ו"תתנשקו" ומצחקקים בענין זה מאוד מטריד ופוגע בה.זה קרה פעמים בודדות לכן לא עשיתי מזה ענין.
השבוע ביקשה המורה מתנדב לתורנות והיא הצביעה. ואז אמרה המורה תבחרי לך בן שנוח לך שיהיה איתך תורן. היא בחרה .ואז העירה המורה משפט נוסח"..תיפגשו אחר הצהריים.." וכל הכיתה פרצה בצחוק.
את המשפט הגורלי הזה הוצאתי מהילדה אחרי חצי שעה של דיבוב ורק בכתב על נייר עם רמזים וניחושים. היא כל כך נפגעה שהיא החליטה שהיא ברוגז עם הכיתה.
כמובן ששלחתי מייל למורה בענין
ואני מקווה שמחר היא תגיע לבית ספר והכל ישכח.
אוסיף שמדובר בילדה חברותית ומאוד אהובה בכיתה אבל יחד עם זאת עדינה ורגישה.

אני תוהה ראשית האם התגובות שלה לנושא הם לא קיצוניות מידי?? ושנית איך מתמודדים עם זה?

בני בן ה10 צפה באינטרנט באתר פורנו ולפי מה שסיפר לי הוא צפה בהומואים,ובסקס בין גברים לאישה הוא ניפגש עם ילד בן 8 מהשכונה והם מצצו אחד לשני ואף ראו עוד סירטונים,זו לא פעם ראשונה שבני ניתפס רואה פורנו התקנתי תוכנה נגד פופ אפ של האתרים זו תוכנת ביטחון לילדים
האם זה בגדר הנורמה ההתנסות שלו או אני צריך לפנות לאיבחון או לקחת אותו לפסיכולוג בבקשה תשובה בהקדם אני מודאג