פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
יכול להיות שיש קשר בין הדברים אבל לשם כך צריך להכיר אתכם יותר. בגי הזה בהחלט להורים יש תפקיד ביצירת חיי החברה של הילד, אתם בהחלט אמורים ליצור קשר עם אימהות אחרות ולהזמין אליכם הבייתה ילד או ילדה ובכך לעזור לילדכם לייצר חיי חברה. העובדה שאתם משחקים איתו לא בהכרח קשורה לכך שהוא קורא לכם בשמות פרטיים. השאלה אם באופן כללי אתםן יודעים לשים את הגבול ביניכם כמבוגרים אליו כילד, בכל מיני תחומים - הצבת גבולות, קבלת החלטות וכו'. ייתכן שאתם מראים חולשה מוסיימת כהורים והיא גורמת לו לחשוב ולראות אתכם כעוד ילדים מצד אחד, מצד שני הוא נותר חסר ביטחון עקב כך, וזה מתבטא בקושי החברתי שלו. דווקא זה שאתם משחקים איתו זה מצויין, השאלה כמובן איך אתם משחקים איתו - כמו עוד ילדים או כמו מבוגרים שמשחקים עם ילד. זה לא אותו הדבר.
כל אלה הן רק השערות שלי כיוון שלא נתת שום פרטים ודוגמאות על התנהלות המשפחה. אם עדיין אתם לא מצליחים להתמודד אולי כדאי שתפנו להדרכת הורים מסודרת, כדי לחדד את ההבנות יותר לעומק וללמוד איך ליישם אותן.

המון תודה, סמדר, על התשובה!

האמת שאני מתקשה קצת להבין מהו ההבדל ולמה התכוונת כשאת שואלת איך אנו מחשקים עם הילד(כמו עוד ילדים או כמו מבוגרים שמשחקים עם ילד), האם תוכלי, בבקשה, לתת דוגמא ולפרט קצת .
ושאלה נוספת לגבי השיחה שלנו אחרי הגן: שאלתי אותו איך היה בגן, והוא מספר לי שלא שיחק עם אף אחד ושרוב הזמן ישב לבד מתחת למגלשה (שם הוא מתחבא וכנראה מרגיש יותר בטוח),הוא גם סיפר לי שיצא משם והסתובב קצת ומכיוון שהיה לו עצוב חזר חזרה. אז שאלתי אותו האם הוא רצה לשחק עם מישהו, הוא ענה שרצה לשחק עם ילד אחד, אבל הילד לא ניגש לבני (ובני מפרש את זה שלא רצה לשחק איתו, כנראה). אני, מצידי, מעודדת אותו שלא יחכה עד שמישהו יגש אליו, אלא ינסה גם הוא לגשת למישהו.... וכאן האמת קצת נתקעתי, כי כנראה שהילד כבר שיחק עם מישהו וגם אם בני יעשה את מה שאני מציעה לו (לגשת למישהו באמצע המחשק), סביר להניח שיקבל סירוב. השאלה שלי איך בדיוק יוצאים מהמעגל הזה, ומה נכון לעשות בסיטואציות כאלה.

תודה רבה !

שלום לך,
אני באמת חושבת שמענה בפורום לא יוכל כרגע לענות על כל הצרכים שאת מעלה, כיוון שזה קצת יותר מורכב.
את צודקת שאת מעודדת אותו לגשת לילדים אבל את נתקעת כי כנראה את מזדהה יותר מדי עם החשש שלו מדחיה. קודם כל לא בטוח שלא ישתפו אותו, למה נראה לך שסביר להניח שייתקל בסירוב? זה בכלל לא סביר בהכרח. ושנית, אם ייתקל בסירוב, אז מה? העניין הוא ליזום ולנסות, לפעמים נתקלים בסירוב ולפעמים לא, אם לא מנסים לא יודעים. זה לא אסון אם נתקלים בסירוב, יש עוד ילדים ואפשר לגשת אליהם.
לגבי איך אתם משחקים איתו, זה במאת מסובך הסביר ורצוי שמישהו יראה אותכם משחקים כדי להסביר יותר. זה קשור להאם אתם מוותרים לו או משחקים באותה רמה, ואם אתם מוותרים איך, באיזה מידה, האם חווה תסכול, באיזה מידה, איךם אתם מגיבים לתסכול שלו, האם אתם "נכנסים" למשחק יחד איתו מבחינת ההתלהבות, המוטיבציה שלכם לנצח או לא וכו'.
מתוך המשך השאלה שלך, אני לא בטוחה כרגע שזה העניין. יותר נראה שאתם מזדהים מדי עם חוסר האונים שלו ונתפסים אצלו כחלשים, כמוהו, ולא כהורים חזקים שיכולים לראות דברים בפרופוציות. לכן הוא פחות תופס אתכם כדמויות הוריות וחש חוסר ביטחון, כי אם הורי חסרי אונים כמוני, איך אני ארגיש ביטחון? ממי אני אקח ביטחון?

לאמא שלום,
אכן הדבר מאוד מתיש. יחד עם כל הרעש והעומס, כדאי שאת ובן זוגך (במידה וקיים) תקדישו זמן לחשוב מה עומד בבסיס ההתנהגות הזו - האם הילדות מרגישות שהן ב"תחרות" על תשומת לב המבוגרים וכועסות זו על זו, האם הן נאבקות על תשומת לבכם באמצעות הריבים התכופים, האם הן רואות בבית דפוס של כעס בתקשורת בין ההורים, ועוד סיבות.
אחרי שתבינו יותר או תשערו לפחות מה הסיבות, יהיה קל יותר להגיב. באופן כללי, כדאי לשמור שלכל אחת מהן יהיה מרחב פרטי כלשהוא בבית, ו"להפריד כוחות". כמו כן, חשוב שיהיה להן סדר יום ידוע עם פעילויות מעניינות (ולא, למשל, שתגיעו הביתה מהגן ותצפו שהן "יעסיקו את עצמן", מכיוון שזו לא ציפייה מציאותית בגילן). כמו כן, יש להציב גבולות לאלימות. בנוסף, יש לדאוג שכל ילדה מקבלת מספיק זמן אישי עם כל אחד מההורים, כדי להפחית את הקנאה וההצקות.
בהצלחה,
שירי

יעל שלום,
סקרנות סביב נשיקות ומגע היא טבעית באופן כללי, אולם העיסוק הרב אצל בתך מטריד. בלתי אפשרי לדעת דרך ייעוץ בפורום באינטרנט מה עומד בבסיס הסקרנות הזו - באיזו מידה זו סקרנות רגילה ואופיינית לילדה בת שבע, האם היא קיבלה בבית או במקום אחר מסרים מוקצנים נגד או בעד מגע ולפיכך הסקרנות, או דברים נוספים. מומלץ להתייעץ עם הצוות הטיפולי בבית הספר ולשמוע את התרשמותם, כמו גם את עיצותיהם לאור היכרות המערכת עם בתך.
שירי

לאמא שלום,
לאור העובדה שהבעיות נמשכות כבר כשלוש שנים, מומלץ לפנות להתייעצות עם איש מקצוע לגבי הקשיים החברתיים של בתך. כתובת ראשונית הינה יועצת או פסיכולוגית בית הספר, שיוכלו להיעזר גם במחנכת כדי להבין את ההתנהלות של בתך בכיתה. מומלץ לטפל בכך במהרה, הקשיים שתיארת בוודאי מקשים על הילדה מאד.
שירי

יוליה שלום,
גיל שנתיים הינו גיל ה"מרד", בו הילד מנסה בכל כוחו והאמצעים העומדים לרשותו, להשפיע על הסביבה לנהוג כפי שהוא רוצה. לאור זאת, בגיל שנתיים אין רק בעיות בשינה, אלא גם בהתארגנות בבוקר, באכילה, בצחצוח שיניים, בחזרה מגינת המשחקים וכדומה. מה שאתם חווים עם השינה, תרגישו בעוד היבטים של החיים. הסיבה להתנגדות לעשות כבקשתכם, באופן כללי, נובעת מכך שהילד מכיר לראשונה בכוח המוגבל שלו להשפיע על העולם ועל ההורים במיוחד, והמאבק שלו בהבנה הקשה הזו. סביר להניח כי גם החופש לא תרם לשימור סדר היום של בנך, וזה טבעי.
כעת, משנגמר החופש, חשוב מאוד שתחזרו לשגרה - כלומר לחזור לשגרת ההשכבה ולטקסים הרגילים בהם נקטתם עד כה. אם הוא בוכה, חשוב להרגיע אותו בקצרה ובנחישות ולהמשיך כפי שהייתם עושים עד כה. חשוב שאתם ההורים תנהגו בעקביות, ואז בנכם יבין שסביב השינה המאבק אינו יעיל.
בהצלחה!
שירי

שלום אורלי,
חשוב להיות סבלניים, להבין שעובר עליה משהו לא פשוט. מעבר לזה לא נתת שום פרטים, לא על הילדה, לא על המעבר, האם יש שם ילדים שמכירה או לא, ולא על המשפחה כך שקשה לי לעזור לכם מעבר לזה.

שלום טלי,
נשמע שכל פעם שהילד שלך כועס ומסתגר כשהדברים לא הולכים כפי שהוא רוצה או כשאת או הגננת אומרות לו משהו שלא נעים לו, את לוקחת את זה קשה. זה לא נורא שהוא עצוב ומסתגר לכמה זמן. חשוב שהוא ידע, שגם אם הוא לא מקבל את מה שאומרים לו , עדיין, אלה דברים חשובים, ואלה לא דברים שנהדפים בגלל התגובה שלו. יכול להיות שחלק מחוסר הסובלנות שלו למצבים שבהם הוא לא ראשון, והדברים לא נעשים לפי דרכו נובעת מכך שהוא לא רגיל למצב הזה. ייתכן שזה קשור לקושי שלכם כהורים להציב גבול ולשאת את התסכול שלו. יכול להיות שמה שיעזור לו לשקם את יכולותיו החברתיות יהיה שאתם תלמדו אותו בצורה עיקבית וברורה, גם אם הוא כועס ומסתגר, שהוא לא יכול שהכל יהיה לפי דרכו, הוא לא תמיד ראשון והוא לא תמיד קובע. לא רק בעניין החברתי, אלא בכל דבר שקורה בבית. אם אתם לא מצליחים לעושת זאת לבד, אפשר לפנות להדרכת הורים.

שלום יוסי,
אם ההתנהגות הזו החלה לאחרונה, כדאי מאוד לבדוק האם קרה משהו לאחרונה שגרם לה. האם יש שינוי במשפחה, או לחילופין האם עבר על הילד משהו? מה השתנה כך שההתנהגות התחילה דווקא עכשיו ולא קודם? התשובה לשאלה הזו היא קריטית כדי לתת לכם עיצות. אפשר לדובב את הילד באופן עקיף, למשל באמצעות ציור או משחק ולנסות להבין מה הוא מרגיש, (למשל אם הוא מצייר ילד, לבקש ממנו לחבר יחד סיפור שמתאר מה הילד מרגיש וכו').

שלום מעיין,
מה זאת אומרת למה הוא עושה זאת?הוא עושה את זה כי כנראה למד שזה עובד, הוא מקבל הרבה תשומת לב סביב זה ואולי גם מקבל את מה שרצה כשאמרו לו לא. חשוב מאוד דווקא לא לנסות למנוע את זה אלא לא להגיב. כשלא יהיה להצגה קהל, היא תיפסק בשלב כלשהו.

שלום עמית,
אני לא ממליצה להשאיר ילדה בבית אחרי שנה במשפחתון. זו חזרה אחורה. נשמע לי שזה בא יותר מהצרכים של האם כרגע מאשר של הילדה, וזה אף פעם לא טוב, אפילו אם האם האם מאוד אוהבת את הילדה. דרך אגב, אני לא מכירה אימהות שלא אוהבות את הילדים, ובגלל שהן אוהבות הן מסוגלות לשחרר ולתת לילד להתפתח עם שאר בני גילו ולא בצמוד אליהן כל היום.
גם לא רצוי להגיד כל הזמן תיזהרי ואל תיפלי כי זה משדר לידה מסר שהועלם מסוכן ולא כדאי להתרחק מאמא. זה מסר לא משחרר ולא בריא.

שלום קרן,
אני לא יכולה לדעת ממה נובעים הפחדים של בתך מבלי להכיר אתכם. אם זו תופעה שמפריעה לכם, אנא פנו לייעוץ מסודר. אתם יכולים לנסות קודם כ במכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים שלכם.

שלום גלית,
פשוט להגיד לה שאת נוסעת כי את זקוקה לחופשה. יהיה בכי וקושי, אפשר לחבק אותה ולהבין אותה, אבל את לא חייבת שהיא תסכים שתיסעי, את לא צריכה לשכנע אותה, את לא צריכה אישור שלה או הבנה שלה. מותר לה לכעוס, זה בסדר, את בכל זאת תיסעי.
עם זאת שלושה שבועות זה נשמע לי מעט ארוך, בהתחשב בעובדה שמדובר בילדה שאת אולי סוג של הורה יחיד עבורה ויש לה חרדת נטישה. במקרים כאלה כדי יותר לקחת חופשות קצרות מרובות יותר מאשר חופשה אחת ארוכה. אולי תבדקי אם את יכוה לפצל את זה לשבוע וחצי ועוד שבוע וחצי במועד מרוחק יותר.

היי
תודה על תגובתך המהירה.
לצערי אינני יכולה לפצל את הנסיעה מאחר ומדובר בטיסה לארה"ב (20 שעות נסיעה,עלות כרטיס....)
האם היא יכולה לפתח חולי ? (חום,דיכאון)
האם כדאי לשוחח עימה בטלפון מדי יום למרות שאני יודעת שתבכה במהלך השיחה וגם לאחריה.
האם אני גורמת לה נזק נפשי?
יסורי המצפון קשים לי מאודדדד.
תודה רבה.
גלית

שלום גלית,
אני לא יודעת אם היא עלולה לפתח חולי ודיכאון, אלה לא דברים שאפשר לצפות מראש, בודאי שחשוב שתשוחחי איתה מדי יום. אם כבר החלטת לנסוע, יסורי מצפון לא יעזרו לך וגם לא לה, חשוב לשדר ענייניות וביטחון במה שאת עושה. אם את תיקחי את זה בקלות, זה יעבור גם אליה. אני לא בעד נסיעה כל כך ארוכה, אבל נזק נפשי זו הגדרה מאוד כללית ואין לי איך לענות לך על זה. זה לא רצוי בעיני, אבל זה לא טראומה לכל החיים ואני בטוחה שהיא תתגבר אם את תשדרי קור רוח.

שלום לך,
זה לא עניין של גיל, זה סוג של הצגה עבורכם, אם תראו שאתם לא מתרגשים מזה סביר להניח שזה יחלוף.

שלום ותודה על התגובה,

חשוב לי לציין שאנחנו לא נכנעים לבכי של בתנו,
הבכי נמצא שם בכל מקרה-
כלומר אנחנו נפרדים, אומרים שלום נותנים נשיקה והולכים אבל שומעים את הכי ממשיך גם כשאנחנו כבר לא שם. הבכי מופיע בבוקר בפרידה בגן, יכול גם להופיע בפרידה אצל הדודה ובעוד מקרים שונים.
לצערי, אני לא רואה את התשובה כמענה לבעיה שלנו.

שלום ליטל,
את יכולה לעיין בעמודת "שאלות נפוצות" בשאלה העוסקת בפחדי ילדים.

שלום אורלי,
את באמת לא יכולה לשלוט על מה שאנשים אומרים. ובכלל אנחנו לא יכולים להגן על ילדינו מפגיעות העולם בכל המקרים, אבל אנחנו יכולים להיות לצידם כשזה קורה ולעזור להם להתמודד. את כן יכולה להגיד כשזה גם - "גם נועה יפה" רוב האנשים יבינו את הרמז ויצטרפו אלייך. עדיין בתך הגדולה תבין שההתפעלות הראשונית היא מאחותה, זה לא נעים, אבל ככה זה, לא נראה לי שאת יכולה לעשות הרבה מעבר למה שאת עושה.