פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי 3 ילדים הגדולה בת 7 ותאומים בן ובת בני 5
יש לי בעיה עם התאומה בת ה5
שלא יודעת לקבל מרות , באם היא ביקשה משהוא ולא קיבלה על כל דבר
היא זורקת את עצמה צועקת צורחת משתוללת היא מאד מציקה לאחים שלה ועושה דווקא על כל דבר!
אני כמובן לא מתרצה בפני כל ההצגות אבל זה בלתי נסבל ניסיתי המון שיטות
כמו למשל, לדבר בשקט ולא לצאת מהכלים,לא להתיחס, לרדת אליה לרצפה אבל
שום דבר לא עוזר לי היא ממשיכה בשלה אם זה בבית באוטו בקניון
מה אני עושה ? כי זה מחמיר מפעם לפעם.
תודה

שלום!

בננו עולה לכתה א.
אנו מתלבטים בין 2 בתי ספר. אחד מהם, איכותי יותר, ילמד שם לבדו בלי חביריו מהגן.
בשני ילכו ללמוד 3 מחביריו.
האם זה שיקול בבחירת בית הספר?
ילדי הוא חברותי אך גם די רגיש.
תודה

דוד

שלום,
אשמח לקבל כלים וטיפים כיצד אני יכולה לעזור לבני ליצור קשר. הוא לאחרונה מאד מציק לכל מי שבסביבה ובמיוחד אם הוא מתרגש ורוצה לשחק עם ילדים, הוא לא יודע איך "לאכול" את הסיטואציה ופשוט מציק עד שכמובן אין סיכוי להתחברות אלא ההיפך - לדחייה ותסכול.
תמיד אומרים "תלמדי אותו איך ליצור קשר" אבל אני באמת לא יודעת חוץ מפשוט לומר שלהציק זה לא בא בחשבון וש"בסוף לא יהיו לך חברים" וכו'...
נולד עכשיו אח חדש אז כל האגרסיות האלו מתגברות ואני ממש בלחץ מזה בייחוד שאוטוטו הוא יכנס לגן חדש שם אין לו חברים שהוא מכיר ובעצם יש לו הזדמנות לפתוח דף חדש....
אשמח לעזרתכן.. :-)
תודה

בני בן 8.5 הבכור הוא מפונק מאו לכן מכל דבר נפגע בחברה וקשה לו לרכוש חברים יש לו "פתיל" קצר לכן מתרגז מכל דבר. תמיד מתלונן שכואב לו פה כואב לו שם שאני יקח אותו לרופא אך אין ממש כלום. התנהגות מעט ילדותית . עולה לכיתה ג' בבית ספר חדש ואני מאוד רוצה לעזור לו להשתלב חברתית ולהיות בוגר יותר.
אודה מאוד על עזרתכם המקצועית.

שלום, בתי פוחדת לנסוע באוטובוס לבית הספר אלה אם כן יש לה חברה איתה ועתה שבוע לפני הלימודים מעלה את הבעיה מה עושים? מה הפתרון(נותנת ממתקים לחברות שילוו אותה הביתה ואם חברתה לא הולכת לבית הספר לא רוצה ללכת גם ) כבר דואגת כשתעבור לבית ספר בחטיבה מחוץ לשכונה האם אני אקח אותה לבית הספר ויחזיר אותה מפחדת מערבים, פיצוץ אוטובוס, או תאונת דרכים

שלום, כשאלד את בתי השניה, הבכורה תהייה בת שנתיים וחצי בדיוק, אני מתלבטת אם לשכן אותן באותו החדר. לא חסר לנו חדר נוסף אבל חברותי אומרות שזה עוזר לקשר העתידי בין האחיות. אשמח לקבל את חוות דעתך.

שלום,
לבני בן ה- 13 יש קשיים חברתיים, הוא בודד אין לו חברים, קשה לו להתחבר עם ילדים אחרים. שהוא כבר נפגש עם ילד הוא אומר לי שהיה לו מאוד משעמם.
שנה שעברה כל ההפסקות הוא היה לבד. ברצוני לציין שהוא ילד חכם מהממוצע.
אך גם יש לו בעיות רגשיות, יש לו תחושה כל הזמן שמאשימים אותו בדברים, וגם שרק רוצים לברר מקרים מסויימים שקרו איתו הוא ישר מתחיל לבכות, להכנס ללחץ לדבר בתוקפנות ומגן על עצמו.ששואלים אותו לדוגמא מה קרה בריב מסויים הוא מתחיל לענות לא לעניין. שמנסים לדבר איתו כדי לעזור לו ולתת לו הדרכה הוא לא מוכן הוא טוען שאצלו הכל בסדר והוא לא צריך שישנו לו את האופי. קשה לו לקבל ביקורת , יותר נכון הוא לא מקבל ביקורת בכלל. שאני מדברת איתו אני מרגישה שיש איזושהיא חומה שהוא לא נותן לדברים שאומרים לו להכנס אליו.הוא בטיפול פסיכולוגי אך בנתיים אין ממש שינוי.
דבר נוסף שמטריד אותי שקורים מקרים בבית הספר או עם אחותו הוא תמיד ישנה קצת את הסיפור כדי לצאת הצודק. אני מרגישה שהוא ממש מאמין בשקרים שלו. זה די דבר שחוזר על עצמו מאז גיל 7 .הוא רואה את הדברים קצת בצורה מגוזמת, דברים שאחרים היו מתעלמים הוא מתייחס ומגיב בקיצוניות ולכן די מושך אליו אש גם בבית וגם בכיתה.
בנוסף הוא גם מדבר הרבה בציניות. אני די חוששת שכל החיים יהיה בודד ולבד.
אני מאוד רוצה לעזור לו .אשמח לשמוע כל רעיון או דעה, תודה, סולי.

שלום
בני בן שלוש וחצי כאשר אינו מקבל את רצונו מגיב בתוקפנות, למשל אם נאמר לו שיוכל לשחק במשחק מסוים חצי שעה ואז נלקח ממנו אז הוא אומר - אני אשבור את המשחק, ומתחיל להרביץ למיטה ולבכות. כנ"ל גם אם מישהו לוקח איזה משחק שפתאום הוא החליט שהוא רצה.
מהי הדרך הטובה ביותר ללמד אותו לבחור סוג תגובה אחר ופחות תוקפני ? או להתמדד עם התסכול שהוא חווה ?
תודה

שלום רב.
יש לי ילד בן ארבע בדרך כלל ילד טוב יחסית. אבל אני פונה לעזרה כי בשבוע וחצי האחרונים הוא מתנהג בצורה שמאוד מדאיגה אותי. הוא ממש לא ממושמע שזה מגיע למצב שאני מבקשת ממנו משהו לדוגמא לבוא להתקלח הוא אומר לי לא ופשוט מתחיל לרוץ בבית ולצחוק פשוט לא מקשיב ומשתמש במשפטים כמו" אני לא מקשיב לך ואני לא מתקלח" וצוחק ממני. כל ניסיון שלי להביא אותו למקלחת לא מצליח ולבסוף אני נאלצת לקחת אותו בכוח וגם כשזה קורה הוא עדין צוחק.פשוט לא רואה אותי וכך בכל דבר שאומרים לו או מבקשים ממנו. יש לו גם אחות קטנה בת שנתיים ואם למשל אני אומרת לה לא למשהו אז הוא מדרבן אותה כן לעשות אותו... זה ממש מתסכל אותי ומעציב אותי... הוא לא היה ככה.
היחסים שלנו נהפכו פשוט ל:"אם לא תעשה... לא תקבל הפתעה"{לדוגמא.} או "אם לא תתנהג יפה לא תלך לגן שעשועים" וזה גם לא תמיד עובד...
בדר"כ לפני שזה הגיע למצב הזה הוא היה יודע שאם הוא עושה משהו לא בסדר הוא הולך לחדר לעונש... אבל גם זה היה עוזר רק לאותו רגע ועכשיו הוא פשוט שולט עלינו! אני מנסה להישאר רגועה אבל לפעמים זה לא הולך כ"כ. אני לא יודעת איך לתנהג או מה לעשות כדי להביא אותו למצב שהוא יקשיב לי.
יש לציין שהא עבר אבחון בריפוי בעיסוק עקב פנייה של הגננת ובאבחון נאמר לנו שיש לו קושי בחוסר התארגנות ואחיזה לא טובה של עיפרון ואנחנו הולכים פעם בשבוע למרפאה בעיסוק. היינו כבר בשש מפגשים בערך ואני יושבת איתו ושמתי לב שהוא לא מרוכז לפעמים... וגם מגלה תנועתיות יתר {גם הגננת אמרה את זה}.
למי אני יכולה לפנות לעזרה בענין הזה?
האם לילד שלי יש בעית קשב או ריכוז? או היפראקטיביות?
איך ניתן לאבחן את זה?
אשמח מאוד לתשובה וגם הפניה לעזרה...
בתודה מראש
מורן

שלום, בתי הבכורה בת 4 חודשים ומתעוררת בלילה בערך כל שעתיים (למעט 4 שעות בתחילת הלילה בין 19:30-23:30), אשתי מניקה הנקה מלאה ואני נותן בקבוק מטרנה\חלב שאוב פעם בלילה. אני יודע שזה לא פורום הפרעות שינה בתינוקות אבל בכוונה פניתי אליכן, הפסיכולוגיות כדי לקבל חוות דעת על העניין מבחינה רגשית. אני ואשתי מתקשים לתפקד ביום יום בגלל הלילות הלבנים ושרויים בטשטוש ועייפות כבר זמן רב. כדי לנסות לשפר את המצב, פנינו ליועצת שינה. היא המליצה לנו ללמד את התינוקת להרדם לבד, כלומר בשפה פשוטה יותר, לתת לה לבכות. לגשת מדי פעם, להניח יד ולהרגיע במילים, אבל לא להוציא מהמיטה ולא להאכיל בלילה. יש לי רקע בפסיכולוגיה, ואני מודאג מן הלמידה שאכן תתרחש אצל בתי. לדעתי, ייתכן ואם לא ניגש אליה לאחר שעת ההשכבה, היא אכן תלמד להרדם לבד, אולם אני מודאג מן הלמידה הרגשית ולכן פניתי לפורום זה. האם ייתכן ותהיה לאסטרטגיה חינוכית כזו השפעה על האופן בו התינוקת חווה את העולם? במידה וניתן לה לבכות במשך חצי שעה או אפילו שעה מבלי להרימה, במשך כמה לילות, היא עלולה ללמוד שהעולם הוא מקום פחות בטוח, שלא נענה למצוקתה. האם ייתכן וזה יפגע ביצירתה של התקשרות בטוחה? זה שהיא לא תבכה בלילה, מהווה סימן להצלחה מבחינת יועצת השינה אולם אני נזכר במאמר שקראתי על ילדי מוסדות שלא מרימים אותם ועל השקט המטריד ששורר בתינוקיות כאלו. בקיצור כפי שאתן רואות אני מאוד מתלבט מה נכון וכיצד לפעול, הייתי רוצה ליישם סדרת חינוך התנהגותית שכזו על בתי אבל אני פוחד מן ההשלכות.. אשמח להערותיכן בנושא. תודה.

בתי בת שלוש, נוהגת לאחרונה לקחת שקיות ולארוז בהן משחקים, ספרים וכיוב. האם היא מנסה להעביר מסר כלשהו?

שלום,
אנחנו תושבי הדרום ובתי בת השנתיים וחצי מאוד מפחדת מהאזעקות. לפני כמה זמן כשהייתה אמורה להיות אזעקת תירגול ואמרתי לה רבע שעה לפני שתכף תהיה אזעקה, היא נצמדה אליי ובכתה כל הזמן הזה.
לפני כמה ימים כשהתחילו האזעקות אמרנו לה שזה אמבולנס ופשוט מישהו חולה ולוחקים אותו לבית חולים... כעיקרון זה הרגיע אותה והיא לא בכתה מהאזעקות.. אבל טרם המצאתי הסבר מדוע אם כך- אנחנו יושבים בממ"ד ויש גם בום...

השאלה היא- איך נכון יותר להסביר לילדה בגיל הזה מה קורה? להגיד את האמת או להמציא תירוצים? איך לא לגרום לה (או להביא למינימום )א הטראומה מכל הסיפור?

בתודה רבה מראש
אורה

היי

יש לי ילדה בת שנה וחצי מפותחת מאוד,הולכת מגיל 11 חודש מגברת ברמה של צרוף שתי מילים . יש לה אח בן שלוש וחצי.לא יודעת אם יש קשר אנחנו משפחה של שתי אימהות.
לאחרונה אנחנו נתקלים בקשיים התנהגותיים איתה.לא מוכנה להיכנס לרכב , מלווה בצרחות.
לא מוכנה להחליף חיתול כנ"ל.כשאני בגינה אני מדברת איתה כרגיל ומסבירה לה לא לרוץ לכביש והיא רצה לשם. אני מנסה לא לרדוף אחריה עד שכבר אין מנוס.
בשבועיים האחרונים יש החמרה ברמה שהיא לא מוכנה לרדת לי מהידיים ולא ברור לי למה.
מעולם לא עזבנו את הילדים לבד.

אשמח לכל עזרה שהיא בהקדם
תודה
שני

שלום,

בתי בת 3.7 שנים. בחודשים האחרונים היא המציאה לעצמה שם חדש ולפעמים שאני פונה אליה בשמה או אומרת לה משהו היא אומרת לי "לא קוראים לי ..., קוראים לי (בשם החדש שהמציאה)".
אציין כי "השם החדש" אינו שם של מישהי שאנו מכירים, לא דמות מהטלויזיה, ואף אינו שם בכלל כי אם צירוף אותיות סתמי (לדוגמא, משהו כמו "ליפי").
לא מדובר במשהו שאני יכולה לזהות שקורא בזמן מסויים או בסיטואציה מסויימת וזה אפילו נורא חמוד.
עוד נקודה חשובה, אביה ואני התגרשנו כשהיתה בת שנה בגירושים קשים וכואבים ובתי חוותה במשך תקופה ארוכה והיתה ועודנה עדה, לצערי הרב, לויכוחים בלתי פוסקים ביני לבין בני משפחתי.
שאלתי היא, כיצד אני אמורה לנהוג מולה בהקשר זה? האם להתעלם? האם לתקן אותה ולומר לה לא קוראים לך .... קוראים לך..., האם לשתף פעולה?
תודה רבה,

נכדתי בת ה3 ניתקפת בכעס פתאומי ומתחילה להוריד את הבגדים הנעליים התחתונחם
הקוקיות בשיער ונשארת ערומה ולא מפסיקה לבכות איך עלינו לנקוט בזמן התקף כזה
תודה רונית