פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לילוש,
לצערי, השאלה שאת שואלת היא בעצם בלתי אפשרית. בודאי שלא ניתן לנתק ילדה מסבה וסבתה שאותם היא אוהבת בלי לפגוע ביחסים ובלי שיווצרו משקעים. בודאי שתהיה פגיעה. גם אם תגידו את האמת וגם אם תצליחו כהגדרתך "למרוח" אותה.
הדרך הטובה ביותר לנהוג במצב העניינים כפי שהוא עכשיו, הוא להסביר לה שלפעמים, כמו שילדים לא מסתדרים גם מבוגרים לא מסתדרים, וכרגע אתם וסבא וסבתא לא מסתדרים. זה לא אשמתה וסבא וסבתא מאוד אוהבים אותה, אבל בינתיים לא תוכלו להיפגש איתם.
אני ממליצה לכם בכל זאת לחשוב על דרך שבה יוכל להישמר הקשר עם בין הסבים לילדה למרות הנתק ביניכם. יש מקרים שבהם יש מריבות עם הסבים אבל נעשית הפרדה בין זה לבין הנכדים, הנכדים כן מבקרים אצל הסבים, תוך צמצום המגע עם ההורים למינימום הכרחי. תנסו לחשוב אם זה אפשרי מבחינתכם.

שלום לימור,
בודאי שהסברים והרמת קול לא עוזרים. קודם כל אתם צריכים להשתחרר מהתחושה שאתם בכלל צריכים להסביר לו משהו כדי שהוא ישתכנע ויירגע. מדובר בילד שמתנהג בצורה מאוד מניפולטיבית, ואתם מנהלים דיאלוג עם המניפולציות שלו במקום להתעלם מהן ולא לתת להן מקום. אז מה אם הוא נעלב מזה שצעקתם ומתמקד בכך? את מי זה מעניין? למה זה מזיז לכם בכלל ולמה אתכם טורחים לענות לו ונהל על זה דיאלוג בכלל? במקום לצעוק ולהסביר צריך להגיד בצורה תקיפה מאוד, קצרה וברורה מה לא מתאים. אחר כך - שיגיב איך שהוא רוצה, שיבכה, שיתקומם, שעימוד על הראש גם אם בא לו:-) אתם את שלכם אמרתם ואתם לא מוסיפים על כך ולא מתייחסים יותר לאירוע. אם יש צורך גם להפסיק התנהגות לא רצויה באופן פיסי, למשל אם הוא מתנגש בכם בכוח, אז זה בסדר לעשות גם את זה, לתפוס אותו ולהרחיק אותו תוך אמירה ברורה - "אמרנו די, זה די!" לא צריך לצעוק, אתם לא עושים את זה כדי להעניש או כדי להכאיב, אבל זה הוא יצרח ויבכה שנורא כואב לו - לא להתרגש מזה ולא להתייחס.חשוב להלתמיד בכך ולא להישבר. אם הוא יראה שתאם לא מתרגשים ומהבכי והצרחות שלו, זה יירגע.

שלום עדי,
את בהחלט יכולהל לשלוח לה הודעה. חשוב להגיד בצורה ברורה ולא לחכות שהצד השני יבין לבד. ההתעלמות היא טובה רק אחרי שהועבר מסר ברור ולא מקשיבים ולא במקום מסר כזה.

שלום לך,
אני לא חושבת שהוא באמת נגעל מאחיו הקטן, אלא שהתגובה הזו מרמזת על קושי מאוד גדול שיש לו עם עצמו. ממה הקושי הזה נובע אני לא בדיוק יודעת, יכול להיות שמסיבה כלשהי הוא מרגיש שאחיו הרבה יותר אהוב ממנו, למרות כל המאמצים שלכם, ולכן הוא חש את עצמו דחוי ומגעיל ומשליך את זה על אחיו. אבל זו רק השערה שלי, אני לא מספיק מכירה אתכם כדי לדעת.
יכול להיות שיש כאן משהו באמת מאוד עוצמתי שדורש בירור יותר מעמיק בייעוץ עם איש מקצוע..

הילדה מבולבלת ואיננו יודעים איך להתנהג. כל המלצנ בעלת ערך רב!

שלום עליזה,
השאלה שלך לא ברורה, מה זאת אומרת לשם "טובת הילדה"? ולמה בעצם לא להביא אותה לחתונה. לא הבנתי מה ההתלבטות.

1. מעבר הדירה הוא לאזור אחר לגמרי, כך שהוא יודע שיהיה לו גן חדש וחברים חדשים (ככל הנראה שינוי זה היה בכל מקרה, יצא ממעון לגן, והחברים שהיו הולכים לגנים שונים).
2. לאחר שהוא מפספס, ואני רוצה להחליף לו, הוא מסרב ועלי לשכנע אותו שישרוף לו אם ישאר עם הפיפי וכדאי לו להחליף.

שוב תודה.

שלום לך,
לא ציינת מה אתם עושים כשהוא מגיע בלילה למיטתכם, האם אז אתם כן מאפשרים לו לישון איתכם?

לעיתים מחזירים אותו למיטה שלו, אם אנחנו ערניים ומרגישים שהגיע, ולעיתים, בשל עייפות לא מתמודדים איתו.

שלום לך,
ייתכן שהפספוסים קורים בגלל המעבר, אבל נראה לי שיש כאן תמונה רחבה יותר של בעיה בגבולות. ראשית חשוב, למרות העייפות להחזיר אותו למיטתו תמיד. חשוב לעשות זאת ללא דיבורים מיותרים ובצורה נחרצת והחלטית. אני מבינה שזה קשה, אב אתם חוסכים לכם קושי רב יותר בעתיד.
שנית, נשמע לי שיש קושי בהצבת גבולות בבית. כשילד עושה פיפי במכנסיים אין צורך לשכנע אותו להחליף. יש דברים שלמרות שהוא לא רוצה, ההורים קובעים, זה בכלל לא עניין של שכנוע. כשהורים נוקטים גישה של שכנוע והסברים היכן שצריך לנקוט בגשה ברורה ונחרצת, זה משדר לילד חולשה.
יש דברים שעליהם לא מנהלים משא ומתן, אלא פשוט קובעים אותם. גם אם הילד בוכה או לא מרוצה.
אני מניחה שאם תשנו את הגישה הכללית בבית זה ישפיע גם על ההרטבה. ההרטבה היא סימפטום של משהו אחר ולכן אין לי המלצה כרגע איך לנהוג איתה ספציפית כי זה לא משנה. אני יכולה רק ציין שחשוב לא לעשות מזה עניין, ולא לייצר מצב שחלק ניכר מתשומת להב שהילד מקבל תהיה סביב זה כי אז יהיה לו רווח מישני מהמשך ההרטבה. אלא באופן פשוט וענייני, להחליף לו ולעבור הלאה.

תודה על תשובתך.

אין כל ספק שאנחנו לא מתחשבים בזה שהוא לא רוצה להחליף, ומחליפים לו. כל שציינתי הוא שהוא מבחינתו ממשיך להיות רטוב. אני אומרת לו בו נחליף, והוא מסרב, אז אני לוקחת אותו ומחליפה לו למרות התנגדותו.
השאלה שלי לגבי ההרטבה, אם לקחת אותו לשירותים מדי פעם על מנת שלא יפספס, אם פספס אם לשאול אותו למה לא הלך לשירותים ומדוע פיספס או שפשוט להחליף בלי לשאול שאלות?
כמו כן, לעיתים אני שואלת אותו איפה עשה (באיזה מקום בבית) כדי לנקות היכן שרטוב, האם נכון לעשות כך?
אכן, יש לו בעיה בגבולות. אך איננו יודעים בדיוק כיצד לנהוג.
למשל, ביומיים האחרונים הוא נכנס למיטת אחותו (בת 8.5 חוד'), אנחנו אומרים לו שאנחנו לא מרשים ומוציאים אותו מהמיטה. הוא מתגלגל מצחוק (למרות שאנחנו עושים זאת בנחרצות) ונכנס שוב מיד כשאנחנו יוצאים מהחדר.

אודה על תשובותיך.

שלום לך,
כמו שציינתי בתשובתי הקודמת, רצוי לא להתייחס יותר מדי להרטבה ולכן גם לו להתחיל להסכיר לו וכו'. זה לא שהוא לא יודע, הוא לא רוצה. את כן יכולה בהחלט לשאול אותו היכן הרטיב.
אני מתרשמת שלמרות שאתם מאוד מנסים להיות נחרצים, יכול להיות שזה לא מה שקורה ולא ככה זה עובר אליו. יכול להיות שכדאי שתפנו להדרכת הורים קצרה או ארוכה כדי לחדד את העניין הזה ולתרגל אותו.

אם יש יום ללא פספוס. האם לעודד ולתת ח"ח או להתעלם?

תודה,

שלום לך,
אני חושבת שלאור המצב שאת מתארת כדאי להתעלם.

שלום רב.
רוי בן 3 ושלושה חודשים, ילד מבריק, חריף וחכם במאת בצורה יוצאת דופן כך שבהמון מקרים זה הופך את החיים לקשים יותר, כמובן שזה מקל בדברים אחרים.
הוא ילד שקולט הכל מהסביבה, ממש הכל, אם מישהו צייץ הוא קולט ולאחרונה כנראה שקלט גם דברים שליליים.
פתאום הוא משתמש כשהוא כועס במילים כמו "מפגרת", אני לא אוהב אותך, היום אמר תסתמי תפה.. לא ברור לי איך הוא מגיע למילים כאלו, בבית כמובן שמעולם לא שמע זאת, לא נרהא לי שבגן יש ילד שמשתמש בסגנון שכזה..
עד לפני ממש שבועיים שלושה היה ילד ככ מדהים, נוח, דעתן מאוד אבל על דברים חכמים. היום כל יום הוא כמעט סיוט...
הוא פתאום על כלום משתנה וכועס, מרביץ לדברים לידו בועט בכל מה שבא ליד, ומשתמש במילים כאלו. נסיתי להכניסו לחדר אבל זה רק הפך את זה לגרוע יותר, לקחתי ממנו צעצוע שהוא אוהב כקשר ישיר למעשיו...
הבעיה היא שגם כשאני נותנת לו נסיון לרדת מהעץ ומנסה לתת לו להחליט- בוא תחליט הוא לא מוכן, הכל לא.. אבל גם שאני אעזוב אותו זה לא...
הוא ממש גאוותן ולא מוכן לענות על שום דבר..
היום יצאתי משיווי משקל וצעקתי עליו שלדעתי כל ילד אחר היה משקשק אבל לא נראה שזה הזיז לו..
אני ממש לא רוצה להגיע למקומות האלו, מה גם שנראה שזו לא הדרך איתו בכלל.. הוא אף פעם לא הגיב טוב לכעס, תמיד עשה דוקא ואילו כשמדברים איתו הוא מבין... אבל במקרים כאלו אי אפשר לתת לזה לעבור בלי להראות לו שכועסים..
מה לעשות?
תודה רבה

אשמח אם תוכלו לענות, או להפנות אותי לפורום שבו יענו לי

שלום לך,
לא ניתן לדעת בלי להכיר את הילד מה משמעות הציורים. אני מציעה לך לפנות לפסיכולוגית הגן ולהתייעץ איתה בנושא.

שלום שיר,
כן, בהחלט יכול להיות משהו מעבר. הרבה אמהות מתלוננות על הידבקות של הילדים אבל לעיתים הן לא שמות לב למקומות שבהן הן אלו שלא משחררות את הילד. אלה דברים לא מודעים, וקשה מאוד לשים לב אליהם בלי שעין אובייקטיבית צופה בהן. אם הבעיה מטרידה אותך, כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד שעובד קופת החולים שלך ולהתייעץ.

שלום אוקסנה,
היד שלך זקוק לזמן הרגעות עם עצמו. זה בסדר גמור וכדאי לאפשר את זה ולא ללחוץ עליו להתקרב אלייך כשזה לא מתאים לו.

שלום ותודה על תגובתך,
הוא ילד שנפגע מהר. ואני מרגישה את זה, וגם רואה דמעות. זה פשוט שובר אותי לראות ולא לעשות כלום. אני מנסה לחבק ו..., ההרגשה שאם לא טוב לו, אז אני אשמה. מה עלי לעשות שלא ירצה להישאר לבד בצד? אני לא רוצה שהוא היסגר. לא רוצה!!! תודה

שלום אוקסנה,
זה בסדר אם הוא קצת נשאר לבד בצד, זה זמני, כשהוא יירגע הוא שוב ירצה קירבה איתך. לא חייבים דווקא באותו רגע, זה יכול לבוא גם אחר כך. לנסי להניח לו, להזמין אותו בלי ללחוץ והוא ינצל את ההזמנה מתי שמתאים לו.

שלום ותודה על תגובתך,
לילד יש משחק "מה צורה וצבע?". הוא מאוד אוהב את המשחק הזה. כל יום המשחק על השולחן. אחרי שהוא מסיים את המשחק, הילד מבקש ממני לראות את סוף המשחק. שמתי לב שהסדר של צבעים איך שהוא מסדר על השולחן "לא משתנה". מתחיל מכתום, ירוק, לבן, שחור, אדום, חום, צהוב, כחול, תכלת, סגול, אפור, ורוד. מה זה אומר? תודה

שלום אוקסנה,
זה אומר שהוא נהנה כשהדברים חוזרים על עצמם כי זה נותן לו תחושת קביעות וביטחון.

שלום אופיר,
זה נורמלי, חשוב להיות עקביים ולא לתת לו את מה שהוא רוצה רק בגלל שהוא צרח, אפשר לנסות להסיח את דעתו ולהציע לו משהו אחר, אך אם זה לא עוזר חשוב מאוד לא להתייחס לצעקות, לא לנסות להפסיק אותן פשוט להתעלם (אחרי שאמרתם פעם אחת לא)עד שהוא יבין שהוא לא מרוויח מזה דבר.

שלום מירל,
אני לא יודעת אם אתם יכולים לגרום לה לקבל את השינויים בדרך חיובית. אתם כן יכולים להקל עליה כשהיא סובלת מהשינויים. אם תצפו שהיא תקבל זאת בדרך חיובית, אתם עלולים להתאכזב וזה יגביר את התסכול שלה ושלכם. זו לא מטרה ריאלית. מטרה ריאלית היא להבין שזה אכן הולך להיות קשה. וזה קשה לכל ילד בגיל הזה, אלה שני מעברים מסובכים, זה לא קשור לאהבת שינויים, זה באמת קשה. כדאי להרגיל אותה לגן מאוד מאוד בהדרגה, להשתדל שתהיה דמות קבועה שלוקחת לגן וממנו, להכין מילולית מראש, מעכשיו אם לא עשיתם את זה קודם לגבי השינויים שהולכים לקרות, בית חדש, חדר חדש, גן חדש, ילדים חדשים, גננת חדשה וכו'. כדאי לעשות לה הכרות עם הגננת לפני תחילת שנת הלימודים וגם ליצור קשר עם אימהות כדי להפגיש אותה עם ילד או שניים לפני שמתחיל הגן כדי שיהיה לה מישהו מוכר בגן בימים הראשונים. אפשר לתת לה לקחת חפץ מעבר כלשהו לגן אם היא מעוניינת בו - בובה, סמרטוט או דובי, ולא לכעוס או לאבד סבלנות אם קשה לה כי זה טבעי ובמקום.

שלום הדס,
חשוב מאוד שתנסי לא להתייחס לצעקות שלו ולא תנסי להשקיע המון מאמץ להפסיק אותן. באופן זה הוא רק מושך תשומת לב דרך הצעקות ובכך משיג את מטרתו. חשוב מאוד להיות עקביים בעניין הזה. הצגה שאין לה קהל יורדת מהבמה לבד. אפילו אם זה ייקח שעות בהתחלה. כנ"ל לגבי שעת השינה. חשוב להעביר מסר חד משמעי - עכשיו הולכים לישון, מכבים את האור ולא מתייחסים יותר לקריאות וצעקות מהכיוון. אם הוא יורד מהמיטה מחזירים אותו ללא מילים. כך כמה לילות עד שזה יופנם.

שלום לך,
את עושה נכון. זאת תגובה מצויינת בשלב הזה. את לא יכולה לעשות שבתך לא תהיה עצובה. את זה כנראה לא תוכלי לעשות גם בהמשך, כשהיא תמשיך להיפגש עם החיים. זה גם לא תפקידך כאם. תפקידך הוא לעזור לה להתמודד עם העצב, ואת זה עשית.

שלום ליאת,
שאלת את שאלתך אתמו לבבוקר, וכבר בצהריים את פונה שוב. זמן מענה בפורום לשאלה הוא 24 שעות, גם אם הספקנו לענות למישהו לפנייך, ואחר כך התפנינו לעניינו זה לא אומר ששכחו אותך. נא להתאזר בסבלנות.
ולגבי השאלה. חשוב לא להימנע מפעולות בגלל הביישנות מצד אחד אך מצד שני לא להיות אגרסיביים מדי בחשיפה.
אם הילד מתבייש, חשוב לקבל את זה בהבנה, לא לעשות מזה עניין. פני שהולכים לפגשו אנשים שהוא לא מכיר, אפשר לעשות הכנה, להגיד לו שאתם הולכים לפגוש אנשים שהוא לא מכיר, ואתם יודעים שקשה לו, וזה בסדר, מותר לו להתחבא קצת, אין צורך לקלל ולכעוס, אתם שומרים עליו, אף אחד לא יעשה לו כלום. ואולי לאט לאט אחרי שהוא יגמור להתחבא יתחשק לו להציץ קצת, וזה בסדר, ואם אחר כך הוא ירגיש ממש נוח, זה בסדר גם לחייך ולהגיד שלום, אבל הוא לא חייב.
נסו לההוריד לחץ סביב העניין, ולתת לו את הקצב שלו.
בהצלחה.

שלום חוה,
גם אם היא לא מבינה למה, עדיין חשוב שהמסר יהיה תקיף וברור. את לא חייבת לשלכנע אותה שאת צודקת, יש דברים שהורים קובעים שלא עושים. צריך להסביר לה שזה לא מקובל, שלא מחבקים אנשים שלא מכירים, זה שאנחנו רוצים לחבק אותם זה לא אומר שהם רוצים לחבק אותנו, לא לכל אחד זה נעים, וכל אחד חייב לכבד את גבולות הגוף של האחר. חיבוק זה משהו שעושים עם מישהו שאוהבים ומרגישים קרובים אליו וזה יכול לקורת רק אחרי הכרות.