פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני בן 18 ולפני כשנה התחלתי לחקור את נושא הדת והאמונה,בני דודים שלי הם כיום חרדים שחזרו בתשובה ויצא לי להתארח הרבה פעמים בשמחות שלהם וגיליתי עולם אחר ושלם שלא הכרתי קודם וסגנון החיים הזה תפס אותי הרבה זמן שחשבתי על זה גם ולכן התחלתי לחקור בתקווה שאמצא את האמונה באלוהים וכך אוכל לחזור בתשובה,למרבה הצער אני לא מאמין באלוהים אחרי שנה של מחשבה ובירורים אני גם לא חקרתי לבד אלא עם אחי ועוד חבר שהתעניינו בנושא כמעט מאותן נסיבות וכיום אני לא מאמין בכלל ובאיזה שהו מקום אני מרגיש שאני רוצה להיות חרדי אך אני לא יכול להגשים זאת משום חוסר האמונה,כשגיליתי שאני לא מאמין אז היו תוקפות אותי מחשבות על חוסר משמעות וריקנות אך כיום אני נקי מהמחשבות האלה אבל עדיין המחשבות על 'להיות חרדי' פוקדות אותי והייתי רוצה להגשיםא ת זה כי זה נראה לי האושר האמיתי אך אני לא יכול וזה הרבה פעמים מוריד לי קצת מהמורל,אם זה יעזור אני יציין מה מושך אותי בעולם של החרדים ואולי דרך זה נגיע לפיתרון,אז דבר ראשון הלבוש שלהם הוא עושה לי משהו שאני לא יכול להסביר זה מה שמייחד אותם וסך הכל הלבוש הזה מעורר בי חשק עז,סגנון החיים של ללמוד ולעסוק סביב מטרה אחת מוגדרת בידיעה שיש עוד חיים אחרי המוות זה תמיד מעודד ומרגיע שיש השגחה עליונה ובגדול הכבוד והשמחה הגדולה שאני רואה שם כל אלה מושכים אותי מאוד, הייתי רוצה להיות חרדי אפילו פחות בגלל החיים אחרי המוות והאמונה אני לא תלותי זה פשוט עושה לי משהו אחר,הייתי שמח לשמוע מה יש לכם לומר
תודה מראש!!

שלום רב.
אנו הורים לבת בגיל 9 וליד בן חמש. בננו לא מתעניין כלל במכוניות או בכל הדמויות כמו ספיידרמן וכו , אלא מעדיף לראות למשל את הסרט פלונטר או לראות שוב ושוב קלטות של נסיכות וליצניות. הוא גם אוהב למשל יובל המבולבל או כספיון ובוב ספוג . אוהב מאוד לשיר ולרקוד .אנחנו מאוד מבולבלים .בגן הוא אוהב לשחק גם עם הבנים וגם עם הבנות. הוא מחבק ומנשק ואומר לנשים(כמו הגננת או הרופאה או סבתא שלו) "אני אוהב אותך את יפה וחמודה.לעומת זאת הוא לא ילד ביישן ומופנם אלא בעל ביטחון עצמי מאוד גבוה , ויודע לעמוד על שלו וגם להתגונן ןלהכות(יותר מידי) את אחותו.
אנחנו מאוד מבולבלים. האם התנהגותו יכולה להעיד על נטיות מיניות או בעיה בזהות המינית? הגננת אומרת לנו כל הזמן שהוא עדיין ילדותי , האם זה קשור?
אודה לתשובתך.

שלום

אני תלמיד בחטיבת ביניים ולפני כמה ימים בחופש הלכתי לים ואחרי זה נכנסתי למלתחות כדי להתקלח ולהתלבש. פתאום בזמן שהייתי ערום לגמרי ראיתי שם במלתחה מורה שלי (הוא היה לבוש אם זה חשוב) ונורא התביישתי. אני לא בטוח ב100% שהוא ראה אותי אבל נראה לי שכן. עוד מעט נגמר החופש ואני ממש חושש מהמפגש איתו מה הוא יחשוב, איך הוא יגיב וכו'

מה לעשות?

שלום רב.
בנינו בן 3 במשך חצי שנה אחרונה מגלה סימנים של מצוקה רגשית, קשיים חברתיים בגן, מתקשה להעסיק את עצמו במשחק משמעותי. אנחנו מעוניינים לקבל הדרכה ע"י פסיכולוג התפתחותי שתכלול תצפיות בגן ובבית. באיזה מסגרתניתן לקבל הדרכה כזו? האם יש אפשרות לפנות לפסיכולוג שעובד בהסכם עם קופות?מה הפרוצדורה המקובלת?רוצה לציין שבנינו נמצא במעקב בהתפתחות הילד

שלום רב,
בתי בת 10 חודשים ומטופלת על ידי מטפלת בביתה עם עוד שני ילדים מזה כ-4 חודשים. כאשר אנו מגיעים אליה בבוקר, הפרידה מאופיינת בחרדת נטישה (ואני מבינה שזהו הגיל כי היא נרגעת דקות קצרות אח"כ) אבל כאשר אנו עוזבות את ביתה היא אינה מחייכת אליה. אני מעט מודאגת ומבקשת לדעת כיצד להבחין בטיפול לקוי בפעוט. מהן נורות האזהרה ולמה כדאי לשים לב.
בברכה,
שירה

שלום,

יש לי ילד בן תשע ולו חבר "טוב" כבר שנה.

יש שתי בעיות:

החבר הזה נדבק לבן שלי בדרך שלא מאפשרת לו להיפגש עם ילדים אחרים.

זה מגיע למצב של כל יום טלפונים ואם הוא לא תופס אותו בבית אמא שלו שזו הבעיה השנייה מתקשרת אליי לפלאפון ומתחקרת אותי איפה הוא ...
הבן שלי מצד אחד אוהב את החבר אבל מצד שני גם מרגיש שלא טוב לו איתו.
אין ספק שהחבר מושך אותו למטה.
למרבה הצער אמא שלו מאוד מעורבת !ברמות של ממש !היא פסיכולוגית במקצועה ולצערי כל שיחה איתה נשמעת לי כמו טיפול למשל:לילה אחד בני ישן אצלו ואמא של החבר יצאה עם בעלה והזמינה בייביסיטר.מסתבר שהם שיחקו עד 12 בלילה!!
ומה עוד היא מתקשרת אליי ואומרת לי שהבן שלי ילד מסכים!!אחרי שנתנה להם לשחק עד הלילה!!עכשיו שיהיה ברור אני כעסתי ושוב היא התקשרה אליי בנימה פסיכולגית והתנצלה ולא התכוונה לזה לפי דבריה.הבעיה היא שזה שיטתי היא כל הזמן איך שהוא פוגעת בי ואח"כ מתנצלת כדי שבנה לא יאבד את הקשר הזה.לבן שלה חשוב לציין אין חברים אחרים...

ניסיתי הכל!היא פשוט אובססיבית ולא מניחה .דיברתי איתה ,ניסיתי אפילו להתעלם פעם וביקשתי שהשיחות יהיו רק בן הבנים וזה עבד לבדיוק שבוע!איפה שהוא אני מרגשיה שהיא מתעללת בי ונמאס לי כבר אני רק רוצה שתניח לי ולבני בשקט.
אני אובדת עצות לגמרי...
פשוט נמאס לי מה לעשות??
תודה

שלום , אני סטודנטית לפסיכולוגיה תואר ראשון , שוקלת לפנות לתחום של פסיכולוגיה של ילדים . אני שמעתי שמאוד קשה בארץ לקבל התמחות בפסיכולוגיה קלינית , עד כמה קשה לקבל התמחות בפסיכולוגיה לילדים ?

היי

בני בן ה 5.5 לאחרונה החל לפחד מחושך רק מחוץ לבית לפני שבוע זה התחיל יצאנו בלילה
היה לחוץ אבל נשארנו עד מאוחר למחרת יצאנו גם בערב ודרש לחזור הביתה
במשך השבוע הילד סרב לצאת מהבית אחרי השעה 18:00 מהחשש שימצא את עצמו בחשיכה אני מנסה לשוחח איתו על כך והתשובה היחידה היא שהוא מפחד מהחושך
יש לציין שעברנו דירה לפני 3 חודשים לאזור חדש לגמרי, בתחילת השנה הוא מתחיל גן חדש ואני בהריון. (יש לו כבר אחות בת 3)
אני חסרת מנוחה ....
ג'ני

בני בן שלש וחודשיים ילד שמח עם ביטחון עצמי. כשהיה בן שנתיים עברנו למדינה דוברת אנגלית והוא התאקלם יפה בגן. רק לאחרונה הוא התחיל לדבר משפטים גם בעברית וגם באנגלית ויודע הרבה דברים כמו את כל הצבעים צורות מספרים אותיות בעברית ואנגלית, אוהב לשחק בפאזלים ואובססיבי על חיות מפלסטיק במיוחד כאלה הקשורות לחוה. הוא אוהב מאוד לשחק לבד והוא מאוד מרוכז ושקוע (עד לא מזמן חשבתי שיש בעיה כי לא היה עונה כאשר הייתי קוראת לו או מבקשת ממנו משהו באמצע משחק אבל הגעתי למסקנה כי הוא עונה למה שנוח לו לענות).
יש משהו שמפריע לי למרות שאני יודעת שאסור להשוות בין ילדים אבל בכל זאת. כשאני שואלת אותו שאלה כמו איך היה בגן? עם מי שיחקת? או כשהוא חוזר עם בעלי מטיול בים אז אני שואלת אותו איפה היית? או אפילו שאלה כמו מה אכלת? הוא כאילו לא מבין מה אני רוצה ממנו. הוא מתחיל לדבר על משהו אחר כמו "אמא תראי..." ומראה לי צעצוע שהוא אוהב. חברות שלי מספרות לי שהילדים שלהם שיותר קטנים ממנו מספרים על דברים שקורים להם בגן אפילו בשני מילים הם יודעים להעביר מסר כלשהו והוא לא יודע לספר על משהו שקרה לו לפני חצי שעה. למשל אם אנחנו ברחוב הוא יודע להגיד "אמא אני רוצה גלידה" אבל אם חזר עם בעלי מקניית גלידה ואשאל אותו איפה היית הוא לא יענה. אפילו אם אשאל אותו מה אכלת הוא לא יענה. ואני יודעת שכן יש לו את האוצר מילים כי כל מה שקשור להווה הוא יודע להגיד. הוא גם מבין מושגים כמו למעלה למטה גדול קטן וגם יודע לעשות חשבונות כמו למשל שאני נותנת לו שני סוכריות הוא אומר לי "אני רוצה ארבע " ומראה לי ארבע באצבעות. דרך אגב הוא גם לא אומר כשהוא צריך לשירותים ותמיד צריך להגיד לו ללכת אחרת יעשה בתחתונים.
הייתי מעוניינת לשמוע דעתכן

אני בת 17, ואחותי בת 12.
אנחנו ביחסים די טובים, ואני חושבת שיש לי השפעה לא קטנה עליה.
לפני כחודש וחצי-חודשיים גיליתי דרך ההיסטוריה של הדפדוף שאחותי גולשת באתרים פורנוגרפיים, עכשיו אני רואה לפי ההיסטוריה שהיא צופה בסרטונים מסויימים שוב ושוב, וזה מרגיע אותי קצת שהיא לא מנסה להתקדם יותר מדי, אך הסרטונים האלה בוטים מאוד וכוללים הרבה משתתפים.

לפני כמה ימים תפסתי אותה מאוננת מול סרטון מצוייר יפני.
היא התביישה מאוד, נישקתי אותה ואמרתי לה שלא תעשה את זה כשאני בבית.

האם נהגתי נכון?
האם צריך לחסום בפניה גישה לאתרים בוטים?
ואם לא, אילו נקודות עיקריות אני צריכה לדעת כדי לערוך איתה שיחה בוגרת?

תודה.

בני בן ה4 כל היום בוכה וסתם מכל דבר קטן אני כבר לא יודעת איך לגשת אליו איך לדבר איתו כל דבר שאומרים לו הוא בוכה החבר שלו אומר לו"אתה מדבר שטויות" אז הוא ישר רץ אלי ובוכה שהוא אמר לו ככה וכך זה כל היום כל מילה שאומרים לו הוא בוכה ..מה עושים?? איך מחזקים אותו..??

תודה..

בתי בת ה-9, ילדה מאוד בוגרת ונבונה.
היא בכורה, יש לה עוד שני אחים צעירים ממנה (6,2).
היא כבר ישנה בחדר משלה, בשנתיים האחרונות, למרות שתמיד אהבה שיש מישהו איתה בחדר כשהיא נרדמת (יש מחשב בחדר, אז היינו על המחשב).
הרגליי השינה עם אחיה בן ה-6 גם לא היו מוצלחים, הוא מאוד מהר היה מגיע למיטתנו.
לפני כחודשיים, החלטנו על מהפך, כולם ישנים במיטותיהם,היא חזרה לישון בחדר עם אחיה, ע"פ רצונה בלבד, וסידור השינה הוא כזה שאני יושבת לידם קצת, בד"כ עד שהקטנים נרדמו, והיא עדיין לא היתה נרדמת, אז הבטחתי לבוא "לבקר" אותה.
זה הלך תקופה בסדר, עד לאחרונה שיהיה פשוט בחרדות, שהאחים שלה נרדמים לפניה, ושחס וחלילה אני ואביה לא נרדם לפניה...
היא שוכבת במיטתה מנסה לישון ופשוט לא מצליחה, היא יוצאת מהמיטה אחוזת אימה, בוכה ורועדת, שהיא לא מצליחה להרדם ושאולי היא תרדם לידנו ונעביר אותה.
אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות, יש לציין שגם אחיה בן ה-6 מפחד, אבל הוא נרדם מהר ומתגבר על הפחדים, אלא אם כן היא גורמת לו גם לפחד, ואז לשניהם קשה להרדם.
כמו שאמרתי, תמיד היא לא "ידעה" לישון לבד אבל בזמן האחרון זה יותר חמור.
רציתי לציין שהיא גם שמעה לפני חצי שנה בערך, על פריצה שהיתה אצל חברים שלנו, ומאז היא בכלל בפחדים, ובודקת שהדלת נעולה עם הבריח.

מה עושים? לפנות לייעוץ?

תודה מראש

בני בן ה-3 מצהיר לאחרונה שהוא רוצה להיות תינוק. זה לא בא לידי ביטוי בשום צורה מלבד ההצהרות. הוא היה אמור לעבור בתוך הגן לקבוצה של גדולים יותר. הוא מכיר את הגננת משחק אחר שינת הצהריים עם הילדים מהקבוצה של הגדולים. החברה הכי טובה שלו עברה- והוא מסרב. אני לא לוחצת היות ובעוד כ 3-4 חודשים אנחנו עוזבים וממילא יצטרך להתמודד עם מקום חדש.
האם להתערב, לנסות לברר או להשאיר אותו במקום שנוח לו כרגע?
תודה, אירית

שלום רב-
אני זועקת לעזרה!
יש לי ילד בן 3 ו- 3 חודשים ולפני 3 שבועות ילדתי בת.
מאז שחזרתי הביתה הוא הפך לילד אחר! הוא מאוד אגרסיבי ואלים, בעיקר כלפינו- הוריו, אך גם כלפי המשפחה הקרובה הבאה לבקר וילדים עמם הוא משחק. חשוב לי לציין שהוא היה רחוק מלהיות ילד אגרסיבי.
האלימות אינה מופנית אל התינוקת. להיפך. הוא מאוד אוהב אותה ומעוניין לנשק אותה ולחבק אותה. באחת הפעמים שלא היה מרוצה מאיסור שהטלתי עליו (לא זכור לי בדיוק על מה שעשה, אך לא היה קשור לתינוקת) הוא איים: "אני אפגע בה", אך זה היה חד פעמי ולא קרה כלום.
מיותר לציין שהתזמון ללידתי היה "מצוין".. הבן שלי בחופש ואני נמצאת עם שניהם בבית. ברור לי שגם זה משפיע עלינו, השהות הארוכה בבית במשך היום.
בכל אופן, כשהוא מכה אותי ובועט בי אני אומרת לו שיפסיק, שזה לא נעים לי, שאני לא מרשה להכות. באחת הפעמים איימתי עליו שאם לא יפסיק הוא לא יראה טלוויזיה וכך במשך יום שלם הוא אכן לא צפה בטלוויזיה. מה שהכי נורא בשבילי הוא שאני מגיעה למצבים שאני מתפוצצת וצורחת עליו (ברמה שלא ידעתי שאני יכולה) ואף מחזיקה לו את הידיים ואת הרגליים חזק באומרי- "אני יותר חזקה ממך, תפסיק" והוא מגיב בבכי וצועק "תפסיקי זה לא נעים לי".
אני מבינה שזה טבעי לאחר הגעת אחות חדשה, אבל אני מרגישה שאני "מאבדת את זה" וגם מאבדת את הילד שהיה לי. אני לא רוצה להגיב לו באופן שיחמיר את הבעיה/ את ההתנהגות האלימה או יקבע אותה.
נוסף על כל אלה בני יעבור בתחילת השנה הבאה לגן חדש, גן עירייה, ללא אף ילד שהוא מכיר. אני חוששת שההתנהגות האגרסיבית תתבטא שם ושהוא יתויג כאלים ויידחה.
מעבר לאלימות הוא גם התחיל לחרוק שיניים לעיתים.
אני מבקשת את עזרתכם- כיצד עליי לנהוג באופן שיבהיר לו את הגבולות שאין להכות, ועם זאת באופן שיכיל את כעסו? ובכלל...
תודה מראש
מורן