פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני אמא לפעוטה מקסימה בת שנה ותשעה חודשים ובהריון בשבוע 31. בתי מאוד קנאית כלפיי וכלפי אביה ומאוד כועסת ובוכה כאשר ילדים אחרים מתקרבים אלינו, בין אם אלו אחיינים או ילדים מהגן שלה שרוצים לשחק כאשר אני באה לאסוף אותה. לאחרונה גם נולדו המון תינוקות בסביבתנו הקרובה ובכל פעם שאני מרימה אותם היא פורצת בבכי ומבקשת שאניח אותם או שאחזיר לאמא. כאשר ניסיתי להסביר לה שגם לה תהיה עוד מעט אחות קטנה ושאני אהיה אמא של שתיהן היא כעסה ואמרה "לא תינוקת אמא, אמא שלי".
אני ממש חוששת ממה שמצפה לנו ולה בעקבות הלידה הקרובה ובאה ומאוד מבקשת את עצתכם בהכנת הילדה ובמה לעשות כאשר היא תבכה ותכעס עם בואה של התינוקת. הרי ברור שלא אוכל להניח אותה על פי בקשתה ואני פשוט לא יודעת איך נכון יהיה להגיב.
המון תודה.

שלום לכולכן,

הבן שלי בן שנתיים וחצי ורק לאחרונה התחיל לדבר. הדיבור עדיין אינו ברור ואנחנו במעקב אצל אף אוזן גרון. אני מקדימה ואומרת את הדברים, כי אולי זה שייך לבעיה המרכזית שהילד לא מוכן לשמוע לא, וכל "לא" כזה הופך לצרחות איומות עד כדי כך שאני מפחדת להיות איתו בפומפי. אם לדוגמה אני קונה לו גלידה ומשהו לא מוצא חן בעיניו הוא יהפוך את המקום בצרחות עד שנאלץ ללכת משם, אני שמה אותו במתקנים המנגנים וכשנגמר הכסף, הוא לא מוכן לרדת וצורח שוב. אני מנסה להיות סבלנית ולא להתרגש, אך כבר אני ממש חוששת להיות איתו לבד.

אנא עזרו לי, מה עושים?

שלום, יש לי בן בכור בן 11. הוא רוצה להזמין חברים אליו והם לא רוצים לבוא. מה אנחנו כהורים יכולים לעשות על מנת לעזור לו לקדם את יחסיו עם החברים בכיתה?

בני בן שלוש וחצי נכנס השבוע לגן עירייה חדש. הילד מסרב לעשות פיפי בשרותים של הגן למרות שלפני כן לא היתה לו בעיה בשום שירותים מחוץ לבית. בימים אלו באתי לקחת אותו בשעות הצהריים (סביב 3) ולא מעבר לכך, מתוך דאגה לכך שהילד מתאפק יותר מדי שעות. האם ניתן להמשיך כך מס' ימים נוספים כדי שהילד יסתגל לגן ולבסוף יעשה שם פיפי או שהדבר גורם לילד נזק בריאותי? האם ניתן לעשות משהו נוסף?

בתי בת השנתיים נכנסה לגן בפעם הראשונה.בשנה הראשונה לא עבדתי וטפלתי בה.בשנה השנייה טפלו בה שתי הסבתות.
לפני הכניסה לגן ,במהלך חודש אוגוסט בקרתי איתה מספר פעמים בגן וחווינו פעילויות משותפות.
בימים אלו היא הולכת לגן ברצון,מעט בוכה כשאני נפרדת ממנה.לדברי הגננות במהלך היום לא בוכה כלל ,משחקת יפה עם הילדשים ,אוכלת מצוין ואף ישנה.
במהלך השהייה בבית היא בסדר גמור ומתנהגת כרגיל.הבעיה מתחילה כשהיא צריכה לישון.היא לא מסכימה להרדם,בוכה ורוצה לשכב רק על הרצפה.יצא שיום אחד הלכה לישון בחצות והתעקשה לשכב רק על הרצפה.בלילה שני בכתה מאוד,התנגדה לשנה ונרדמה אחרי בכי על הידיים שלי.
מה עושים?האם התופעה נורמלית?כיצד אני אמורה להתנהג?
תודה

שלום רב,
אני אם לשני ילדים בן 7 ובת 6. מגיל צעיר ראיתי את הבדלי האופי בין האחים, אך לא חשבתי שאצטרך להתמודד עם המילים כגון - שנאה , הלואוי שתמות ותעזוב אותי בשקט.
הבן שלי הוא ילד עם יכולות שכליות מאוד גבוהות, ביכולות חברתיות קיימות בעיות מסויימות. הבת היא תזזיתית, חברותית מאוד והיא באופן קונסיסטנטי מנסה להרגיז את אחיה בכל דרך אפשרית. היא לא נותנת לו להיות במרכז הענינים, נדחפת לכל דבר ומזיזה אותו הצידה, משתלתת על החברים שלו. ופשוט מציקה בלי סוף. השנה היא התחילה ללמוד בכיתה א באותו בית ספר עם בני והיום בבית הספר בציור אומנות הילדים התבקשו לצייר את משאלת ליבם לשנה הבאה. הבן שלי צייר שהוא יורה באחותו בחץ וקשת ואחרכך קובר אותה בבית קברות. מאיפה לבן 7 יכולות להיות מחשבות כאלה? הוא גם הראה את הציור לאחותו ואמר לה את מבוקשו. כמובן שדיברתי איתו על זה, אבל אני מרגישה עמוק בפנים שאין לי את הידע ואת הכלים להתמודד עם הרגשות העמוקים שקיימים בתוכו.
אם תוכלי להמליץ לי על המטפל טוב באזור השפלה שמתמקד בבעיות האלה?
תודה מעומק לב
אמא

שלום רב,
ביתי בת שנה וחצי. עד כה היתה בבית ביחד איתי ונשארה פעמים ספורות לכמה שעות עם סבא וסבתא. לרוב אם נשארה, אז עם בעלי. לא היתה אכלנית גדולה מאז שנולדה אבל בגדול אוכלת מסודר. לא אוכלת פירות וירקות מבושלים. מבחינת ירקות טריים - רק עגבנייה. אכלה בבית קציצות ועוף ותוספות למיניהן - אורז, פתיתים, כוסמת, קוטג' וגבינה לבנה, ביצה, סנדוויץ'.
נכנסה לגן ביום חמישי. היינו איתה שעתיים. ביום שישי היתה לבד חצי שעה ולאחר מכן אני הגעתי ושיחקנו ביחד. ביום ראשון נשארה שעתיים (אכלה רבע סנדוויץ' בארוחת בוקר וסירבה לאכול פירות), ביום שני (לא אכלה סנדוויץ' בכלל ובצהריים אכלה סביר) נשארה עד 12:00 וביום שלישי (היום) נשארה עד 12:00 ולא אכלה כלום בכלל וגם לא שתתה. למרות שהיא לא אכלנית אני רואה את זה נטו כשביתת רעב כי אין לה בעיה לאכול סנדוויץ' בבית ועוף שהיו היום בגן. כמו כן היא אוהבת מאוד מים ושותה בערך חצי ליטר ליום.
כשהגענו הביתה היא אכלה כמות גדולה של אורז ושתי קציצות. ארוחת ערב אכלה פרוסה עם קוטג' וביצה מקושקשת ושתתה חצי ליטר מים עד שהשכבתי אותה לישון. ברור לי שהיא השלימה את החוסרים מהבוקר.

כמה זמן המצב הזה עשוי להימשך להערכם?

שלום,

אני אמא לתינוקת בת שנה, אשר מסרבת בכל תוקף להחזיק את הבקבוק שלה. אין לי שום ספק שיש לה את היכולת הפיזית, כי היא מחזיקה צעצועים ובקבוקים שונים תוך כדי משחק ואפילו ראיתי אותה מחזיקה בשתי ידיים כוס גדולה ועושה "כאילו" היא שותה מהכוס.
זאת נראת בעיה התהגותית בלבד.
בכל נסיון לנסות ללמד אותה להחזיק את הבקבוק לבד, היא מתעצבת ובוכה ואח"כ אפילו מסרבת לקחת את הבקבוק בכלל. אני כמובן נשברת למראה כזה ולא מכריחה אותה.
המטפלת שלה לעומת זאת, מקפידה לתת לה את הבקבוק מורם על כרית מצד ימין לראש שלה ואפילו לעזוב את החדר, כדי שהיא תוכל להתמודד לבד עם הבקבוק. שיטה זו עדיין לא קידמה אותנו להחזקה עצמאית של הבקבוק....

השאלה שנשאלת מה לעשות?
האם זה פשוט פינוק? האם זאת תופעה ידועה?
האם להמשיך ולהתעקש או אולי לוותר ובסוף זה יגיע לבד מתישהו?

שלום,
יש לנו בת בכורה מקסימה וחכמה בת 3 וחצי.
אנו יודעים שהיא מאוד עקשנית.
בהתנהלות השוטפת אנו מסתדרים בצורה טובה מאוד אולם יש לנו בעיה שחוזרת בכל פעם בסיטואציה הבאה: תמיד כשצריך להיפרד מהחברים אחרי הגן או לאחר מפגש אחרי צהריים היא כאילו מאבדת שליטה, צורחת, נשכבת על הריצפה ולא מוכנה בשום אופן לחזור הבייתה עד שאין ברירה ואנו נאלצים להרים אותה בכוח הבייתה.
כשאנו בבית הכל טוב ונעים וכיף לכולם, הבעיה רק במקרים שאנו נפרדים מהחברים,יש הרגשה שזה ממש לא בשליטתה. לא עוזר כמה שאנו מדברים איתה ו"מכינים אותה מראש" לזה שבסוף אנו חוזרים הבייתה.

נשמח לעצתכם.

תודה רבה!

שלום יש לי ילדה בת 4.7 שהיתה מקסימה ונוחה יש לה ראש חריף ופה של ילדה בת 10 לדברי הגננות והיועצת היא מפותחת שכלית לגילה, לפני כשנה וחודש נולד לה אח קטן ואיתו הגיעה שינוי ההתנהגות הפכה לחצופה על כל דבר עונה בלא אכפת ואת לא מחליטה עליי אני מגיעה איתה למצבי קיצון שאני צורחת והיא בוכה ולא נרגעת ולא איכפת לה מכלום,רוצה כל היום לסבתא שלה,חזרה להרטיב בלילה אחרי הלידה הפסיקה ולפני שבוע שוב חזרה,התחילה גן עיריה אחרי גן פרטי ואני מבינה שקשה אבל לדעתי עושה פיפי במיטה בכוונה כדי לבוא אלינו למיטה כמו אח שלה התינוק
כל הזמן אמרת לי חבל שאני לא תינוקת,איבדה כל רסן ואני בעקבותיה
אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתה, הבוקר סירבה להתלבש ובכתה רבע שעה שרוצה שסבתא שלה תבוא לקחת אותה לגן,בגן התקשתה להיפרד היום לראשונה .
סבתא שלה מוציאה אותה מהגן ואז היא לא רוצה ללכת ממנה דבר שגורר עוד צעקות ומריבות
אנחנו גרים בקריות אז אשמח להמלצה על מטפל או מישהו מקצועי
אני מוצאת את עצמי צועקת וצורחת עליה כל השעות שאנחנו יחד והיא בוכה ועדיין רוצה רק את אמא ועדיין לא נרגעת עד שמרוב בכי היא מגיעה למצבים שהיא בקושי נושמת וכואב להגרון ואז היא נרגעת ומתנהגת כאילו הכל טוב
חייבת עצה בדחיפות
המון תודה
ליאת

שלום רב,

ילדה בת 4, די רגועה , התחילה ללכת לגן ילדים, באה הביתה , מתחילה לשפוך עלינו עצבים, מקללת , יכולה להשפיל סבתות , סבות, אמרת מילים לא יפות להורים

מה אתם ממליצות, מה דרכים להתמודד עם, ספרים, לינקים ?

שלום. בעלי ואני מתכננים לנסוע לניו יורק לעשרה ימים בדצמבר (עד אז הילד שלנו יהיה כבר בן עשרה חודשים). זהו הילד הראשון שלנו ותכננו להשאירו חמישה ימים אצל הסבא וסבתא בחיפה וחמישה ימים אצל הסבא וסבתא בגבעתיים. שאלתי היא - האם בגיל זה הדבר יחשב כנטישה עבור הילד? האם הוא מבין? האם זה יכול לגרום לו לטראומה? אני מודאגת ורוצה לוותר בכלל על הנסיעה... אשמח לתשובה מהירה. תודה רבה!

שלום רב כמו כל הילדים ילדנו ניכנס לגן תת חובה השבוע אולם כבר ביום הראשון הוא לא אכל את ארוחת הבוקר כידוע פעילות הגן היא מ 8 בבוקר עד 14:00 בצהרים.הילד מגיע עם 2 סנדוויצ'ים ופירות לגן אך לא אוכל את הארוחות.תשובתו לשאלה מדוע לא אכל ישנן מגוון תירוצים- "הילדים מרעישים בזמן האוכל..." "אמא מרשה לי לא לאכול " וכו'.אנו רוצים לציין שכאשר הוא מגיע לצהרון ב 14:15 בערך הוא אוכל יפה מאוד את ארוחת הצהריים .אנו מודאגים מאוד שילש בגיל 4 לא אוכל במשך 6 שעות!בשיחה עם הגננת הסבירה שהילד מפונק ומחפש שיעשו בשבילו וישבו איתו אישית לאכול(לא שיאכילו אותו הוא אוכל לבד אבל חשובה לו החברה) אנו לא שוללים את אבחנתה כי אנו מודעים לפינוק הילד ומנסים למתן את העניין אך השקפת עולמה ש"אם הילד לא אוכל שלא יוכל,ולהפסיק בצורה חדה את עניין הפינוק"שאלתנו האם הגישה הזו נכונה ולא יכולה לגרום לנזק נפשי (כעס של הילד וטראומה שתקושר לאוכל ולמסגרת לימודית) ופיזי שהרי לא יתכן שילד בן 4 יכול להחזיק מעמד 6 שעות ללא אוכל שבמהלכן הוא עמוס בפעילויות.
אנו אובדי עצות

שלום רב,
בכל פעם שמעירים או מעט גוערים בפני בן ה - 7 הוא מגיב בצרחות ובבכי, תוך כדי ריצה לחדרו או לפינה מרוחקת. בדרך כלל הוא נרגע תוך דקה/שתיים אך התגובה עצמה קיצונית מאוד. הבנתי ממורתו שגם בבית הספר, הוא מתקשה להתמודד עם הערות ותגובתו דומה לזו שבבית. בשל מצב כלכלי קשה אין באפשרותנו לפנות לגוף מקצועי לטפל בבעיה.
האם יש ספר הדרכה או אתר באינטרנט שנותן כלים להתמודדות ולטיפול בבעיה?

טוב, הבעיה היא כזאת: בתי בת השנתיים וחודשיים פשוט הפסיקה לאכול מאכלים המכילים עוף. אין סיבה אמיתית חוץ מ"לא רוצה" - אבל היא צריכה! מה אני עושה עם זה? כל ארוחה הופכת למלחמה...