פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רונה,
לא ציינת מה ניסית לעשות כדי לגמול אותו ומדוע זה לא הצליח. זה אכן גיל קצת גדול, ונשמע שהוא בכלל לא כל כך מוטרד מזה. האם את מוטרדת? האם ניסית לגמול אותו? אם תתני יותר פרטים ניתן יהיה להתייחס לכך.

ניסיתי לגמול אותו כבר מלפני שנה וחצי קניתי לו ישבנון והסברתי לו שרק בשירותים צריך לעשות את הצרכים רכשתי דיסק בנושא והוא היה צופה בו המון והשתמשתי בשיטה של פיפי פרס. היתה התחלה לא קלה בנוסף גם ביקשתי מהגננת שתזכיר לו כל שעה אם הוא צריך לשירותים ובנוסף אחרי ארוחת בוקר/ צהריים לשים אותו בשירותים. עד לפני כחצי שנה המצב השתפר וזה כבר בה ממנו כשהיה צריך ללכת לשירותים גם לפיפי וגם לקקי. ולאחרונה הוא פשוט נסוג אחורה. אציין שיש לו אח קטן בן 2.5 שנמצא בתהליך גמילה, יכול להיות שהוא פשוט מחקה אותו? השבוע עשיתי טבלה על הדלת והבטחתי לו שכל יום שיעבור בלי פספוס נשים מדבקה ואחרי 4 מדבקות לפחות יקבל מתנה מאיתנו. אני פשוט מנסה הכל הגננת מהגן מתקשרת אליי בכל יום שלמרות כל השיחות עימו הוא עדיין מפספס ושהם לא אמורים להתעסק בזה בגן עיריה. מה עליי לעשות???

שלום רונה,
לא ברור לי ממה נובעת הנסיגה. גיל 4.5 זה גיל כבר גדול. אם זה אכן נובע מהעובדה שהוא מקנא באחיו מסיבה כלשהי, בגלל שאחיו מקבל הרבה התייחסות סביב נושא הגמילה, כדאי לחשוב איך אפשר לתת לו המתייחסות משלו, בזמן איכות נפרד רק איתו, ובדרכים נוספות כמו חיזוקים לדברים אחרים שהוא עושה וכו', באופן שבו לא ייווצר המצב שאולי קיים היום שהוא חושב שכדי לקב יותרתשומת לב צריך להעסיק אתכם סביב גמילה - כי יש עוד דרכים לקבל תשומת לב. במקביל הייתי יורדת לגמרי, אבל לגמרי מנושא הגמילה, כי יכול להיות שכל עוד הוא מקבל תשומת לב סביב זה אין לו אינטרס להיגמל.
אם זה לא עוזר, אנא פנו להדרכת הורים מסודרת.

לדודה שלום,
קשה לך לראות מהצד את ה"טעויות" והכשלים של האחיינית והוריה. אולם כאמא את יודעת גם כמה התערבות של אדם חיצוני והערות על ההורות (גם מאנשים קרובים) פוגעות, מכעיסות ומכאיבות לפעמים. לכן התגובה המתאימה קשורה בטיב הקשר שלך עם האחיינית ועם הוריה. עדיף לדבר עם כל אחד מהם ישירות, במידה ואת מרגישה שהקשר הוא מספיק חזק שהשיחה איתך תועיל ולא תפגע ביחסים. עדיף לא לרמוז אלא לדבר ישירות אם ניתן. עם הילדה מומלץ לשוחח על הנושא - אם בכלל - אחרי שצפית בהתנהגות שלה, כדי שתוכלי לתת לה דוגמא מהזמן האחרון.
אך שוב, יש לשקול את השיחה בהתאם לטיב היחסים שלך עם הנוגעים בדבר.

שלום נתנאל,
זו שאלה הרבה יותר מדי כללית, אין אפשרות להתייחס אליה בפורום. אם אתה רוצה אתה יוכל לפנות לספרי מבוא בפסיכולוגיה, למשל של האוניברסיטה הפתוחה ולעייין בהם. כאן לפוורם את מוזמן להפנות שאלה יותר ספציפית אם יש לך בנוגע לילד שלך בגיל הזה.

אושרת שלום,
קשה לייעץ דרך פורום באינטרנט ללא היכרות עם הילד. נראה שמצד אחד בנך מאוד מפותח מבחינה מילולית, ומצד שני יש גם התנהגויות התואמות לגילו - מרביץ, אינו גמול עדיין וכדומה. כמו כן, סביר להניח שלבנך קשה בכל מקרה עם תחילת הגן.
הכתובת המתאימה יותר לחשיבה על הגן המתאים לו, היא הגננת והצוות החינוכי בגן שמכיר אותו לאורך זמן.
בהצלחה,
שירי

שלום טלי.
לא הייתי מתרגשת ונבהלת בשלב זה. בגיל הזה באמת קשה לדעת מ20 דקות וגם התגובה של המטפל כלפייך נראית לי לא מקצועית כלל. אוטיזם קשור קודם כל לתקשורת בין אישית ולא כלכך לבעיה בתחום השפתי. לכי למישהו שאת סומכת עליו. תעשי בדיקה רצינית ומקיפה. תגיע לרופא התפתחותי או פסיכולוג התפתחותי טוב ואז תביני טוב יותר את הבעייה. בינתיים להרגע...

כמעט בכל שאלה אם זה לאכול להתקלח או בקשה שיתלבש
הוא עונה במשפטים מהסרט שראה
כמעט ולא עונה לעניין אלה אם יש לו משפטים מהסרטים
לציין בזמן האחרון הרבה יותר שקט

שלום מירי,
אולי תוכלי לשתף יותר במהות הבעיה, למי היא מפריעה, האם זה פוגע בה חברתית, איך מגיעים אלייך הדיווחים על הבעיה, האם זה בא לידי ביטוי גם בבית, וקצת על המבנה המשפחתי.

התגובות שלה פוגעות במעגל החברתי המאוד מצומצם שלה, ,בשעות אחה"צ היא מנסה להתקשר לחברות ולא מצליחה לקבוע .
היא מספרת לי על המיקרים בכיתה, לפני מס ימים ניסתה להשתלב במשחק של מס ילדים בשעת ההפסקה ואמרו לה שאין מקום והיא הסתובבה לבד כל ההפסקה.

שלום מירי,
עדיין לא ענית לי על כך השאלות שלי, למשל מבנה המשפחה והאם זה בא לידי ביטוי גם בבית.

סמדר,
גם בבית עם אחותה הקטנה אני שמה לב לחוסר מתינות בתגובות.
אם אחותה שקטנה ממנה בשלוש שנים לא רוצה לשחק משחק היא מגיבה : "אוקי , אז לא משחקים ואני לא חברה שלך."
בבית היחסים טובים מאוד בין ארבעתינו (בעלי, בנותיי ואני)
אנו משתפים, מחזקים ומעצימים אחד את השני.

שלום מירי,
יכול להיות שהתגובות העוצמתיות של בתך קשורות לכך שהיא מאוד נעלבת או מאויימת בסיטואציות מסויימות. לכן העבודה על השינוי ההתנהגותי לא יכולה לבוא ללא עבודה על שינוי התפיסה שלה. למשל כשהיא מגיבה כך לאחותה, חושב לדבר איתה ולהגיד לה שלפי התגובה את מבינה שהיא נעלבה מאחותה. אבל אולי אפשר לחשוב על כך שזה לא אישי, ואחותה לא התכוונה לפגוע בה, אלא פשוט לא בא לה לשחק במשחק הזה באותו רגע. וכך לעבוד איתה על כל מיני סיטאוציות שעולות ולנסות להרגיע את החרדה והעלבון שעולים אצלה על מנת שתוכל אכן להגיב יותר במתינות. אפשר גם להציע לה בכלל לספור עד 5 או עד 10 לפני שהיא מגיבה. זה יאפשר לה לחשוב וקצת להרגע לפני התגובה וכך התגובה תהיה פחות אימפולסיבית.

שלום דנה,
אני חושבת שנכון וחשוב שתפנו קבלת עזרה מקצועית. טיפול משפחתי זה רעיון מצויין. כדי לדעת טוב יותר מה להציע לכם לעשות חושב להיבן מה קרה לפני מספר חודשים שגרם להתחלת ההתנהגות הזו. אני מציעה שאת זה תבררו כבר בטיפול שתגיעו אליו. אני לא מכירה באופן אישי מטפלים באיזור, אב אתם יכולים להיכנס לאתר האגודה לטיפול משפחתי, ולבדוק איזה מטפלים מוכרים על ידה יש באיזורכם.

שלום שרה,
את יכולה לפנות לעמודת שאלות נפוצות לשאלה העוסקת בפחדי ילדים. אם זה לא עוזר נא לפנות לטיפול.

שלום סמי,
לא ציינת איזה קולות ומה אמר הרופא. ייתכן שמדובר בטיקים קוליים. כדאי לפנות קודם כל לבירור נוירולוגי כדי לשלול את זה. אם נשללה סיבה נוירולוגית, טיפול פסיכולוגי זה מה שנשאר, ואז צריך לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים.

שלום הגר,
את שואלת נכון. לכן כשמסבירים לילדה על המחלה שגרמה למות אותה אם חשוב כמה שיותר להסביר על ההבדל בין זה למחלות רגילות ולהרחיק את הסטואציה ככל הניתן מהשיגרה שהם מכירות. חשוב להסביר שיש לפעמים מחלות קשות מאוד, שהםן שונות מהמחלות הרגילות שהן מכירות ושיש לרוס האנשים מכו צינון ושפעת, בדרך כלל לא חוים בהן בגיל צעיר, אם זה קורה זה לוקח המון זמן וזה לא פתאומי, וכו'.

תודה רבה על התגובה, אשתמש בכך במידה והשאלות יעלו מנעמה שוב. אני לא אזום שיחה בנושא, כי חשוב לי לענות רק על מה שמטריד אותה ולא להעמיס מעבר לכך.
שוב תודה,
הגר

שלום הדסה,
הילד "הבעייתי" בגן כפי שאת מכנה אותו, הוא עאל הביעה שלך והוא לא בתחום אחריותך. זו גם לא שאלה פסיכולוגית, אלא שאלה אדמנטרטיבית ארגונית - מי פונים. בגן יש גננת וגם פסיכולוגית ואני מניחה שאת אמורה לפנות אליהן, וכך גם עשית, לפחות לגבי הגננת.
הבעיה שלך היא הילד שלך.אם אותו ילד בגן "נדבק" דווקא לילד שלך יותר מילדים אחרים, השאלה שאת אמורה לשאול היא מה אני עושה עם הילד שלי כדי שזה לא יקרה ולא מה אני עושה עם הילד האחר.
האם הילד שלי, חלש מדי? תלותי מדי? חסר ביטחון? לא אסרטיבי מספיק כך שזה קורה בעיקר לו? אם כן מה אני עושה כדי לחזק אותו? אלה צריכות להיות השאלות שלך. ילידם דומיננטיים ובעייתים יהיו בכל מקום, אל כל פעם את יכולה לנטרל אותם או לטפל בהם וזה גם לא עניינך. את יכולה לטפל בילד שלך שלא יסבול מהם. אני ממליצה לך לפנות לפסיכולוגית הגן ולהתייעץ איתה לגבי הבן שלך, כדי לברר מה צריך לחזק אצלו ואיך עושים את זה.

שלום לך,
זה מאוד טבעי שהילדה שלך לא רוצה לחלוק עם ילדים, וזה אופייני לגיל. רוב החברים שלה הם גם כאלה. אם יש לה חברים, היא משחקת בגן ואחה"צ אם ילדים והכל בסדר (האם אתם מזמינים אליה ילידם אחה"צ או מתאמים עם אימהות אחרות מפגשים? אם לא אז חשוב לעשות זאת) אז פשוט לא כדאי להתערב. זה ישתנה עם הזמן. אפשר בעדינות, ולא ליד ילדים אחרים, להעביר לה את המסר שכדאי לחלוק, כמו שהיא אוהבת שחולקים איתה, אבל להגיד את זה פעם אחת ולא להגזים או ללחוץ אליה.

שרון שלום,
קשרים חברתיים הם חלק מההתפתחות של כל ילד. גם אתם כאנשים מבוגרים חברותיים, מבינים כמה קשרים בינאישיים הם מהנים, נעימים ומתגמלים. חשוב מאוד שתמשיכו כפי שאתם עושים, להמשיך ולחשוף את בתכם להזדמנויות חברתיות מהנות עם בני גילה, למשל על-ידי בילוי עם חברים שיש להם ילדים בגילאים דומים, הזמנת ילדים מהגן והתארחות אצלם וכדומה. ייתכן שהיא זקוקה לעזרתך בתחילת המפגש, או גם תוך-כדי, ויש להמשיך להציע לה את זה. שמתי לב בדברים שכתבת, שאת משתדלת מאוד להיות לא שיפוטית וביקורתית כלפי הילדה, וזה נהדר - לא רק בהיבט החברתי אלא בכלל.
מומלץ לשוחח גם עם הצוות החינוכי בגן, כדי שיסייעו לה להתחבר עם בני גילה.
בהצלחה,
שירי

שיראל שלום,
ההתנהגות של הבן שלך היא חלק מההסתגלות הטבעית לגן. לכל הילדים מאוד קשה, והם מבטאים את הקושי בעיקר בבית - המקום חדש, הוא נפרד מההורים לזמן רב, יש הרבה חוקים, ילדים, צוות חדשים שהוא צריך להבין. בקיצור, עבורו המעבר לגן הוא מאוד קשה.
בזמן הקרוב, הוא זקוק לכך שאחרי הצהריים תבלו איתו ותפנקו אותו, תוך כדי שמירה על הגבולות. אפשר לשבת לידו עד שהוא נרדם, ללטף אותו ולהרגיע אותו, יותר מכפי שאתם עושים בדרך כלל. תשתפי גם את הגננת בקשיים שיש בבית, חשוב שהיא תדע שקשה לו.
מרבית הילדים מסתגלים תוך מספר שבועות לגן, ואין סיבה שבנך לא יחזור לשגרה גם.
בהצלחה!
שירי