פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום חנה,
אני מבינה שאת רוצה להגן על בתך. אב חשוב שתביני שיאן לך שליטוה על הכל, ובכלל לא בטוח שילידם שתבחרי לא יפגעו בבתך, כי זה מה שילדים עושים, הם רבים, ואחר כך זה עובר להם.
אני לא חושבת שזה קריטי אם בתך תלךלגן עם שתי הבנות האלה, אם משהו לא ילך, אני מבינה שיש לה כישורים חברתיים טובים והיא מוצאת חברים נוספים, כך יקרה גם כאן. בכל אופן אם כבר שאלתם אותה והיא ענתה אין טעם להפר הבטחה ולהערער את האמון שלה.

שלום חנית,
זה מצב שיכול להעיד על חרדה, וכדאי לבדוק מדוע היא לא רגועה, ואם יש צורך אז לפנות לאיש מקצוע בצורה מסודרת.

שלום לך,
אנא פנו לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה העוסקת בנושא.

שלום קרן,
אין דבר כזה פסיכולוג ילדים, יש פסיכולוג קליני שסיים קלינית של הילד. יש גם מטפלים באומנות וגם פסיכותרפיסטים שסיימו הכשרה עמוקה ארוכה בבריאות ההנפש ובמסדות מוכרים.
בילדים בני שנתיים לא מטפלים בדרך כלל בטיפול פסיכולוגי אלא גם בהדרכת הורים, ואת זה בנוסף לרשימה שציינתי עושים גם פסיכולוגים חינוכיים וגם התפחותיים.
אני ממליצה לך לפנות למכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים או אם את גרה באיזור המרכז, אז ליחידת אם-תינוק באיכילוב או למרפאת גיל הינקות של קופת חולים כללית ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה, למיטב ידיעתי מקבלים שם גם פונים מקופות אחרות.

שלום שרית,
קצת קשה להתייחס לשאלתך, אוכל לעזור לך יותר אם תתיני עוד פרטים על הילדה ועל המשפחה וגם דוגמאות.

שלום לך,
נראה אכן שבתנאים האלה אפשר להעביר אותו גן, קחי בחשבון שבגן החדש יצטרך להתרגל לילדים חדשים, וכדאי להיות ערים לכך.

אני רוצה לקחת אותו לגן החדש מספר פעמים לפני שנתחיל את השנה. האם כדאי גם לקחת את הסייעות שעובדות שם כבייביסיטר בתשלום אחר הצהריים וכך הוא יכיר אותן עוד לפני שיגיע, או שכדאי ישבין שהם שייכות למקום הזה ואת מערכת היחסים שהיא כללית יותר, ורק אחר כך אולי להביאן הביתה כדי לחזק את הקשר? כמו כן, יש עוד דרכים כדי להקל עליו את המעבר?
תודה ויום נפלא

שלום לך,
אפשר לקחת את הסעייות לבביבי סיטר, וזה מספיק, אין צורך לעושת המון דברים, כי זה גם יוצר לחץ וחרדה סביב העניין.

שלום יעל,
חסרים פרטים מה קרה ומה השפיע על ההחלטה שלך. באופן עקרוני, אחרי גיל שנתיים רצוי שהיא תהיה במסגרת עם עוד ילדים.
כמו כן אם ההחלטה שלך הושפעה מחרדה ומצורך לשמור על הילדה, יש כאן מסר לא כל כך טוב עבור שתיכן, שהעולם מפחיד, שקשה להתגבר על דברים, וכו', כל העניין כולו יכול להיות לא בריא.
תאונות קורות, החיים ממשיכים, אם את חשה מצוקה וחרדה עקב כך, אולי כדאי שתפני לקבל עזרה עבור עצמך, אבל לא רצוי לעשות דברים שיעצרו את החיים וההתפתחות אצל בתך עקב כך.

שלום מיטל,
לגבי בדיקות כדאי לשאול רופא ולא פורום פסיכולוגי.
אם היא נגמלה בלילה והבעיה היא רק ביום, כנראה שהבעיה היא לא רפואית אלא פסיכולוגית, וכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי יותר מעמיק כדי לבדוק מה הבעיה.

שלום נורית,
את צודקת לגמרי, אין טעם לרשום אותו לגן לתקופה כל כך קצרה, רק ההסתגלות לגן יכולה לקחת חודשיים. תמתינו עוד קצת.

מליון תודות!!!

שלום לך,
זו שאלה מדוע את לוקחת תפקיד בעניין הזה, למה את מגנה עליה מפניו? האם הוא אויב? יכול להיות שיש משהו חיובי בכך שהתעייפת, כי אולי זה יקל עלייך לשחרר ולתת להם להסתדר לבד. בעלך הוא לא עוד ילד, הוא לא בהכרח זקוק לתיווך שלך, ויכול להיות שזה גם מעורר בו התנגדות, ואולי הוא חש שבאופן מסויים את מאשימה אותו במצב,או מקטינה אותו גם אם זה לא כך, או לא כך באופן מודע.
כמו כן אם הילדה מביעה רצון באופן נחרץ להיות לידך כשהוא בסביבה זה לא אומר בהכרח שצריך להענות לזה, זה נותן לה הרבה כוח, אולי קצת יותר מדי.אם למשל החלטתם שהוא מאכיל אותה או משכיב אותה, לא היא קובעת שאת תבצעי את זה בהכרח. מעניין גם לבדוק האם כשהוא לוקח אותה מהגן כשאת לא נוכחת הוא מקבל את אותו היחס. אם שם הם מסתדרים היטב, יכול מאוד להיות שדווקא הנוכחות שלך גורמת לה בואפן כלשהו לדחות אותו (ברור לי שאין לך כוונה כזו), ואז דווקא יציאה שלך מהפלונטר ומהנסיונות לכוון אותו דווקא יכולה לסייע.
אם זה ממש לא הכיוון, ובכל זאת את משוכנעת שיש בעיה יותר עמוקה שאין לה הסבר עדיין, את יכולה לפנות לטיפול גם בלי בעלך, כדי להתחיל שינוי במשפחה שישפיע עליו גם אם הוא לא משתתף פעיל, ככה זה עובד הרבה פעמים.

כשהוא לוקח אותה מהגן מאוד כיף להם יחד, גם כשאני בסביבה אבל למשלה היא תעדיף במשחק לשבת עליי ולא עליו.
למשל סיטואציה אתמול: החלטנו שהוא מקלח ואני מרדימה.. והיא התחילה לבכות אמא אמא... קשה לי גם לראות אותה בוכה אז אמרנו שנקלח אותה יחד.
אז אם אני מבינה אותך נכון להתעקש שהוא יקלח אותה? זה לא יכול ליצור אצלה אנטי אליו? (בגלל אבא אני בוכה...)
אני כל הזמן בוחנת את עצמי במעשים שלי ונראה לי שאני כבר באמת מבולבלת בדרך הנכונה לעשות את זה.
אז אם אני יוצרת אנטי לא מודע מה ניתן לעשות?

ממש תודה ויום טוב.

אני למגנה עליה כי הוא אומר שהיא לא אוהבת אותו, אז אני אומרת לו שזה לא נכון ומתרצת לו למה היא מתנהגת ככה, לזאת הכוונה.
או כשהיא צועקת וכועסת עליו שהוא עושה משהו כשהיא מבקשת ממנו שלא יעשה- הוא רוצה עכשיו לשחק עם הצעצוע שלה בטוענה משמנסה ללמד אותה שהוא גם יכול לשחק עם הצעצוע והיא בוכה... "זה שלי". אני לא מתערבת אבל אחכ אומרת לו שזה צעצועים שלה שתחליט למי לתת כמו שהוא מחליט למי לתת את ה iphon שלו. אז הוא כועס עליה ומתרחק.. אז אני באה ומנסה להסביר לו שזה לא מכוון אליו...הוא פשוט עשה מעשה שעיצבן אותה.

שלום לך,
את לא תיצרי אצלה שום אנטי לא מודע. פשוט תנסי להפסיק להתערב ביניהם. היא לא עושה את הדברים כי יש לה בעיה עם אבא אלא כי היא חושבת שהיא יכולה לנהל אתכם וזה בא לידי ביטוי באופן הזה. יש דברים שלא היא קובעת.

שלום לך,
בהחלט ראויה לציון האיכפתיות שלך והמוטיבציה לעזור. לפעמים דברים שנראים חסרי סיכוי, משתנים רק עקב ההתמדה ועקב כך שלא מוותרים.
עם זאת, ייתכן שמדובר כאן במשהו אחר, שלא תוכלי וגם לא כדאי להתמודד איתו בלי מעורבות של איש מקצוע שיעבוד עם ההורים ו/או הילדה. ייתכן שמה שאת יכולה לעשות כרגע מעבר למאמצים שלך הוא לפנות להורים ולהפנות אותם לטיפול מתאים.
ייתכן שמה שאת מתארת הוא התחלה של אילמות סלקטיבית. זו תופעה שאם לא מטפלים בה בהקדם, היא עלולה להתקבע ולהחמיר ולעבור עם הילדה גם לבית הספר ולהקשות עליה מאוד. לכן בנוסף למאמצייך הכנים והמסורים כדאי לדבר על כך עם ההורים.

שלום יוני,
אם יש לכם אפשרות, בהחלט הייתי ממליצה לנסות להתעקש על השארתו בכיתה שלו. במקביל כדאי לדבר איתו על כך שיכול היות שמאמץ לא יצליח,וזה אכן מבאס ומקומם, מותר לו להתעצבן על כך ולהרגיש ולבטא את האכזבה והחשש, ובמקבילכדאי לנסות להתמודד. כדאי לו להכיר ילדים מהכיתה השניה, אחה"צ, אולי כאלה שגרים יחסית קרוב אליכם או כאלה שהוא מכיר אותם יחסית טוב יותר משנים קודמות ולנסות לחזק איתם את הקשר לקראת תחילת השנה. בנוסף מותר ורצוי לשמור על קשר גם עם חבריו הישנים, אחה"צ ובהפסקות.

תודה

שום0 טיפאני,
זו התהנגות אופיינית לגיל, כדאי לעזור לה ולהראות לה עוד דרכים לשחק, לשחק איתה, לתת לה דוגמא אישית איך מוותרים ומתגמשים, ללוות את האירועים שקורים לה בהסבר מילולי (זה קשה לוותר, את רוצה גם, לשתיכן קשה לוותר, אולי נעשה תורות?) וכו'.

נמשך הגיל הזה?

שלום טיפאני,
זה לא עניין של עד מתי, זה יכול לקחת חצי שנה, שנה ואולי קצת יותר. זה מאוד תלוי גם בתגובות שלכם וכמה תעזרו לה להתמודד אחרת.
גם אחרי "הגיל הזה" עליכם לזכור שהיא עוד ילדה, וילדים רבים, הם רכושנים גם בגילאים יותר מאוחרים, ואין לצפות מהם הרבה פעמים התנהגות בוגרת וותרנית רוב הזמן. לכן הם ילדים.

שלום גל,
אפשר להסביר לה בצורה מוחשית, לתאר לה את הגן,את סדר היום (קמים בבוקר מתלבשים והולכים עם אמא לגן ושם נשארים ומשחקים וכו'...) וכמובן לבדוק אפשרות לבקר בגן עוד בקיץ, להיפגש עם הגננת כשאין עוד ילדים. וכו'. גם בתחילת השנה בדרך כלל לא באים ומשאירים את הילדה וזהו, אלא יש תהליך כניסה הדרגתי, שבו את תהיי איתה בהתחלה, לא מייד מתחילים מיום מלא וכו'. כמו כן בגן חינוך מיוחד יש צוות טיפולי כולל פסיכולוגית שיוכלו לסייע לך ולה בקשיי הקליטה.

שלום לך,
יש גם דרך באמצע בין לכעוס ולהיכנס למאבקי כוח לבין לרחם ולוותר.ייתכן שאת עוברת מקיצוניות אחת לשניה וזה גם לא עיקבי וגם לא יעיל. קשה להסביר לך באופן מוחשי ללא דוגמאות כי הבאת רק תאור כללי. בכל אופן נשמע לי לפי חומרת המצוקה שאת מתארת שכדאי שתפנו להדרכת הורים מסודרת.