פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הבת שלי בת שנתיים ילדה שמחה, חייכנית ופעילה מאוד. מתפתחת יפה בכל התחומים.

יש לה פחדים שאני לא מבינה את פישרם.
1. פחד משרפרף ההחתלה בגן. היא לא מוכנה להחליף חיתול עליו ואפילו לא לעמוד לידו. הוא בגובה ברך של מבוגר עם מזרון עליו. כשהיא נכנסת לחדר ההחתלה בגן היא הולכת לכיוון השני מהשרפרף ונצמדת עם הגב לקיר.

2. רציתי להעביר אותה ממיטת התינוק וקניתי לה מיטת נוער שהגיעה השבוע הביתה. היא לא מוכנה לעלות עליה, גם לא איתי. היא בוכה אם אני יושבת עליה איתה.

ממה יכולים לנבוע הפחדים האלו ומה עלי לעשות כדי להרגיל אותה למיטה החדשה?

תודה מראש
ענת

קייטנת יולי מסתיימת היום בגן של הילדה שלי בת 5 שאלתי אותה אם היא מעוננינת שאני ארשום אותה לעוד קייטנה (לא באותו מקום אם ילדים אחרים) או שהיא רוצה להשאר איתי בבית (אני לא עובדת ואחותה הקטנה בת שנתיים בגן )

היא אמרה שהיא רוצה קייטנה האם זה לא מוגזם לרשום אותה לעוד קייטנה?????????

יש לציין שבקייטנה הנוכחית היא מאוד נהנתה ותמיד שבאתי לאסוף אותה מהקייטנה היא לא רצתה ללכת (הייתי באה כמעט אחרונה ) היא תמיד אומרת לי שבביתץ משעמם לה למרות שאני משחקת איתה בבית בקייטנה לא כל כך נפגשנו עם חברים מהגן

לפני כמה זמן לקחתי כדורים לחרדה או דכאון לא זוכר בדיוק והפסקתי
אני לא יודע אם זה קשור אבל יש לי בעיה שדי מעצבנת אותי

תמיד לפני משהו שאני לא יודע אם אני נלחץ או משהו כזה
למשל שאני הולך להכיר בחורה או משהו להיפגש או דברים חדשים שקורים או שאני עושה

אני מרגיש כאבים בבטן לפעמים אני מרגיש צורך ללכת לשרותים

ואני לא יודע למה זה קורה מה זה יכול להיות?

שלום,
אני שם לב להרבה חרדות וחוסר בטחון שלי,
למשל היום בערב אנחנו נוסעים לחתונה של בת דודה שלי,
כיוון שסבתא שלי נפטרה לפני חודשיים אבא שלי לא יכול לבוא,
אז סידרו לנו לנסוע עם איזה ערבי מהעיר.
ולא יודע מה לעשות אני בחרדות פחדים נגיד אולי הוא מחבל רוצה להרוג אותנו או לחטוף,
וכנ"ל לשאר הדברים. ואני לא יודע מה לעשות עם כך. זה מאוד מפריע לי.
אשמח לעזרה, תודה רבה.

יש לי בילדה ת 9 (בכורה לשתי אחיות ), עד לפני כחצי שנה היתה עם ביטחון עצמי , מוקפת בחברות , מזמינה והולכת לחברות אחר הצהריים , התחלתי להרגיש שפתאום היא נמנעת מללכת ולהזמין חברות , ולרוב הולכת רק אם מתקשרים ומזמינים אותה , אינה יוזמת מפגשים. היא נהגה להופיע בבי"ס , בסיום חוגים ובהזדמנויות שונות , אלא שפתאום הפסיקה וגם כשהתכוננה והיתה אמורה להופיע (גם אם זה רק בפני החברות שלה ) "תופסת רגליים קרות " ומוותרת . אני מרגישה שהביטחון העצמי שלה הולך ויורד , היא מעדיפה להישאר בבית , וכשכבר היא מחליטה לצאת לפעילויות חברתיות , בכולן , היא נוהגת להתקשר אלי ולאמר שמשעמם לה, כואב לה, אין לה עם מי לשחק תוך כדי בכי ובקשה שאני אגיע לקחת אותה . היה אירוע שבו היא חילקה הזמנות ליום ההולדת שלה ובמהלכו היא התקשרה אלי ואמרה לי " נראה לי שאף אחד לא יכול לבוא ליום הולדת שלי" מיותר לציין שכולם הגיעו ושמחו לחגוג איתה .לציין שהחברות שלה אוהבות אותה , אולם ההסתגרות שלה מרחיקה אותן ממנה . כמו כן ביום ההורים בסוף השנה המורה שלה אמרה " שהיא ילדה מדהימה , טובה , אפילו יותר מדי טוה " ללא מרפקים" . אני אובדת עצות ולא יודעת איך לעזור לה ולמנוע התדרדרות במצבה הרגשי .חשבתי לקחת אותה לטיפול פסיכולוגי או אחר שיכול להתאים לה . אודה להמלצה.

היי,
בני בן 4 והוא כל לילה מגיע למיטה שלנו.
כל הדיבורים והמבצעים ומתנות ועונשים לא מועילות לי.
אשמח לקבל עצה מה לעשות.
תודה מראש

הבן שלי בן 4.5 מפחד מהרבה דברים כמו חושך , כלבים . אבל הכי משונה הוא הפחד שלו לראות טלוויזיה לבד . הוא מוכן לראות תוכניות לילדים אם יושבים אתו , ברגע שאני קמה הוא גם קם מייד ומבקש לכבות את הטלוויזיה . ניסינו לעניין אותו בדיסקים אפילו קנינו לו די.וי.ד. נייד כדי שייראה לבד סרטים או תוכניות שהוא אוהב . זה לא עבד בינתיים. איך צריך לנהוג האם להבטיח לו פרסים אם הוא מתגבר על הפחד ?
יש לציין שהוא ילד שלישי במשפחה , ילד מקסים , אהוב , חכם מאוד , מתבטא מאוד יפה ומעבר לגילו , ילד חברותי .
השנה השתתף בחוג קראטה כדי לחזק לו את הביטחון העצמי . כל השנה הוא נכנס לחוג בשמחה ומאוד נהנה . לפני כחודש וחצי חל שינוי ולא היה מוכן להיכנס . כל שבוע ניסינו לשכנע אותו , לפעמיים נכנס ולפעמים לא .
האם לוותר לו על החוג ? האם צריך לשכנע אותו להשתתף ?
אני רוצה להוסיף שבהרבה מצבים כשהוא לא מוכן לעשות משהוא מסויים ההוא מגיב במשפט " אני רעב , אני צמא , אני עייף " כדי להתחמק.
אשמח לקבל עצות .
תודה

תודה רבה על תשובתך...היא עוזרת לי להחליט

שלום,
בני בן 7, ילד חכם מאוד ומקסים, תלמיד מעולה, חברותי עם חברים רבים (בנים). יש לו אחות בת 5. בשנה- שנתיים האחרונות מגלה סקרנות מינית, שכוללת הצצות לי ולבנות אחרות (כשיש הזדמנות), מנסה לנשק בפה אותי, את אביו, וגם עושה "טקסי חתונה" עם אחותו ומנסה לנשק גם אותה. בנוסף הוא גם מציץ לבנים בני גילו. יש לציין שאנחנו משוחחים איתו על עניין הפרטיות האיברים הפרטיים וכו'. לאחרונה שמתי לב לתופעה שמדאיגה אותי - כאשר נפגש עם חברים הם לעיתים משחקים מעיין משחק חיבוקים /התגוששות, קופצים זה על זה, מחבקים חזק מאחור וכד'. נראה כי מדובר במשחק כי הם צוחקים ונהנים אבל להרגשתי יש שם משהו מיני, הם כאילו ממששים זה את זה. יש לציין כי ממה שראיתי בני בד"כ יוזם את המשחקים הללו.
האם מדובר בתופעה נורמלית? האם להפסיק ולהתערב או להתעלם? והאם יש בכך להעיד על זהותו המינית?
תודה

כרגע מבקרת אצלינו קרובת משפחה מחו"ל
היא מראה תסמינים ברורים של אנורקסיה,
בשלושת הימים שהיא נמצאת כאן היא אכלה רק דברים מעטים.
היום למשל, היא אכלה יוגורט פירות ואפילו לא סיימה אותו,
בטענה שהיא לא מסוגלת לאכול עוד.
ניסינו לא ללחוץ עליה לאכול, וניסינו כן, שום דבר לא עוזר.
היא מתחמקת ומשנה נושא, נעלבת וטוענת שהיא לא רעבה.
היא אישה מלאה יחסית, ואין לנו מושג עם זה נובע בגלל
לחץ (או דכאון) בשל בואה לארץ או בגלל "דיאטות" למיניהן.
כל שיחה בנושא איתה לא באה בחשבון.
כרגע היא רק מבקרת פה, ובעוד חודשים מספר היא תחזור לחו"ל
היא טוענת שגם בבית היא אוכלת את אותן הכמויות,
ומוסיפה להגיד ש"בבית לא אומרים לה שום דבר על זה" (מכיוון שהיא גרה לבד)
חשוב לציין שהיא עברה הרבה קשיים לאחרונה.

אנחנו לא יודעים כיצד לפעול, ושום שיחה עם פסיכולוג לא באה בחשבון.
היא מתנגדת בתוקף ובטוחה שההתנהגות שלה בסדר.
אני מבינה שאין אפשרות אחרת לעזור לה מבלי לאלץ אותה לעבור טיפול כפוי, מה שאין ביכולתינו לעשות מכיוון שמקום מגוריה הוא לא בארץ.

אני לא מכירה בוודאות את הרקע שלה, ויודעת שהיא בסביבות גיל ה-40.
ובכל זאת, ברצוני לעזור לה לפני שתשוב לביתה, כי דואגת אני שמצבה עלול להידרדר.
האם יש דרך כלשהי שבה אני יכולה לעזור? אם זה טיפול או שיחה?

תודה רבה.

שלום ,יש לי 4 ילדים,שתי בנות,שני בנים,בני(ממוקם שלישי),בן 4 וחצי,ילד מקסים,ועדין.
היום נשאר אצל אחותי לכמה שעות,מסתבר שהוא הציע לבתה בת ה-5,לשחק משחק, ששניהם יורידו את התחתונים והיא תשב עליו!מסתבר שבתה הגדולה יותר שמעה אותם ורצה לדווח לה.אחותי כעסה על שניהם נורא.בבית ניסיתי לשוחח עם בני ושאלתי אותו לפשר המשחק,כי אני באמת לא מבינה מהיכן זה מגיע,אין לנו טלויזיה בבית,הוא לומד בגן דתי,ועניין הצניעות מובן לו.הוא טוען שזה בא לו מהראש הוא לא שיחק קודם את המשחק הזה,אני צריכה לדאוג?זה נורמלי?מה כדאי לעשות?אני מפחדת ששנה הבאה הוא יציע לאחת הבנות לשחק בגן!!!

שלום,
בני בן ה-6 תמיד היה מאד קשור אלי, אהב את קרבתי הפיזית אליו מאז שנולד.
בתקופה אחרונה (ובעיקר בחודש האחרון) הוא מרגיש צורך בכל הזדמנות לגעת לי בחזה. מאז שהתחיל עם הנושא הפסקתי להתפשט לידו, אך הוא בכל הזדמנות נוגע בחזה מעל החולצה, מנסה ללטף.
בעלי ואני מסבירים לו שזה לא נעים לי, וכפי שהוא לא היה רוצה שיגעו בגופו בלי רשותו כך גם אני לא רוצה. כל הסבר לא עוזר ולפעמים אני מגיעה למצב של צעקות כי זה הופך למטרד.
הנושא מאד מעסיק אותו והוא מדבר ושר לעצמו שהוא אוהב את הציצי של אמא. לאחרונה הוא הבין שזה משהו אסור ואני שומעת אותו אומר לעצמו "אסור לי לגעת בציצי של אמא" ונוגע לא נוגע....
אשמח לשמוע עצות כיצד להסביר לו ולמעשה לגרום לו להפסיק עם האובססיה הזאת, כי זה ממש אובססיה (בימים שאני בבית מהרגע שחוזרת מהעבודה ועד שהוא הולך לישון, במידה ואין אצלו חבר זה מעסיק אותו).
תודה
ענת

הילדה הבכורה שלי בת כמעט 6 עולה לכיתה א'.
בשנה האחרונה היא הפכה מילדה נוחה לילדה עם התנהגויות אמממ... איך להגיד... קצת מעצבנות...
כמעט שום דבר לא מעניין אותה חוץ מחברות, היא מתחצפת אלינו יותר מבעבר ונרגנת, נראה כאילו מתחילה להתגבש התנהגות טינאייג'רית טיפוסית...
חיקוי של חברות מהגן...

השאלה שלי היא דווקא לגבי היחס שלי כלפיה - האם עלי להתעלם מחוסר ההתעניינות שלה בדברים (מה שמשגע אותי)?
איך אני אמורה להגיב לשינוי (הלא קיצוני אך עדיין מעיק) בהתנהגות שלה כלפינו?

בתי בת ה-6 הינה האמצעית מבין שלושה נוטה להתקפות זעם לעיתים קרובות מאז שאחיה בן השנתיים הגיע לעולם.
לאחרונה, המצב הסלים והיא יוצאת באמצע החוגים שלה מבלי להתייחס למדריכים משום שדיברו אליה לא יפה, לדבריה, טוענת כי אנחנו נגדה, מפלים אותה וכיוצ"ב והדבר רחוק מלהיות כך במציאות. לצערי זוהי תחושתה.
היא רגישה מאוד ועקשנית והדבר ידוע לי, אך מאידך היא צריכה לדעת את גבולותיה, מה אסור ומה מותר ולדעת להביע עצמה ללא צעקות.
אני ובעלי מעונינים לגשת לטיפול עימה כמה שיותר מהר.
שאלתנו, מה הסיבות להתנהגותה שנמשכת כבר זמן רב, האם טיפול יעיב על מצבה ויאדיר את מצבי הרוח או להפך.
תודה על תשובתכם ואשמח על הפניה למטפל/ת מצוין/ת באזור חיפה והקריות

היי, יש לי ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים. הולכת לגן עד ארבע וחצי כל יום.
חברה שלי (שהבת שלה נמצאת גם באותה קבוצה עם הילדה שלי) , אחרי כל יום לוקחת אותה לשחק בגן שעשועים עם ילדים אחרים.
אני פחות אוהבת את זה כי אני מעדיפה שאת ארבע השעות שיש לנו עד שהיא הולכת לישון נהיה בבית, ביחד ,נאכל ארוחת ערב, נדבר קצת, אני אחבק אותה וכו......
חברה שלי אומרת שאני עושה טעות ושאני מונעת ממנה את האפשרות ללמוד יצירת קשרים חברתיים.
אני חושבת שאת זה היא יכולה לעשות בגן.הרי יש לה שם חברים.
מה אתן אומרות?