פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בני בן קצת יותר מ 5 ילד מתוק עם פוטנציאל אבל משהו בהתנהגות שלו לא נותן לנו מנוח, מחד עם ילדים בני גילו חברותי, מסתדר טוב (אם כי עם חבר אחד מסויים הוא מאוד תלותי ונגרר אחריו לעשות שטויות) יחד עם זאת באשר הוא לא מצליח לעשות משהו, או עושה משהו לא טוב ואנו מעירים לו או מרימים עליו את הקול הוא נאטם, נכנס לחדר שלו בד"כ הופך את החדר בהתקפת זעם.
כמו כן מסרב לישון לבד , לא מוכן ללכת לשירותים לבד (בגן כן הולך לבד) , כל הזמן רוצה לאחוז ביד של מיהו בד"כ של אחותו בת ה 8 או של אמא שלו .
אם הוא כועס אז הוא מתחיל לצעוק, לזרוק דברים, "רוצה לעזוב את הבית" "להחליף הורים" וכד' .
בלילה הוא לעיתים מתעורר בצעקות , לרוב הוא מתעורר מוקדם בבוקר מאוד ולא ממש מעסיק את עצמו אלא מעיר את כל הבית כדי שהוא לא יהיה לבד.
מה אנחנו לא עושים בסדר? איך אפשר לעזור לו ? האם יש תחום שמומלץ להיוועץ עם מומחה בתחום (פסיכולוג, מרפה כל שהוא וכד'?).
אני מרגיש שהוא הולך לנו לאיבוד - אודה עבור עזרה , עצה כיוון אחר .
תודה
יוסי

יש לי שלושה ילדים. הצעיר מביניהם בן שנה, והוא עדיין איתי בבית. אני חייבת לטוס לארה"ב למשך שבוע או 10 ימים מקסימום. אנחנו, ההורים, מנסים להבין מה הכי טוב בשבילו ולפי זה להחליט אם להשאיר את התינוק בארץ עם שני אחיו ואביו או לקחת אותו איתי.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם.
כמו כן האם עדיף נסיעה כזו כעת כדי "לגמור עם זה", או שכדאי לחכות עד שיהיה בן שנה וחצי?
תודה

שאלתי נוגעת לבעיות התנהגות קשות של נכדי בן ה-6 לילד שני אחים בגיל 4 ו- שנה.
מילדותו דרש וקיבל המון תשומת לב, חום ואהבה.מראה צורך בולט במגע גופני [תמיד מתרפק על הוריו, הסבים]. הגננות לא מתלוננות על התנהגותו, אולם בבית הוא מתנגד לקבל מרות, צועק ומתפרע ומתקשה לקבל גבולות ולדחות סיפוקים. עד היום הוריו הצליחו להחזיקו לצורך הרגעה [שיטת ההכלה] אולם כיום הוא חזק יותר ומצליח להשתחרר מאמו כשהיא מנסה להרגיע השתוללות, אתמול בשעת תיסכול הוא השתולל כשהאם ניסתה להרגיעו קרע את חולצתה, בעט ופצע אותה ברגליה ואף ניגש למגירת הסכו"ם ונפנף בסכין ומספריים כדי להרחיקה.
במשך השנים ההורים פנו לייעוץ בכיוונים שונים כולל תרפיה באומנות וכו' אולם כל העצות שקיבלו לא הועילו.גם בדיקה אצל נוירולוגית מומחית העלתה שלא מדובר ב- ADHD ולא הומלץ טיפול תרופתי. יש לציין שגם לבן דודה של הילד יש בעיות התנהגות וגם אביו בילדותו היה לדברי הוריו "ילד קשה".
בשם הורי הילד אני מבקשת לשמוע את דעתך.
תודה, הסבתא.

בני בן 3, לא בן יחיד, יש לי בן נוסף, גם הוא פעוט.
אני חד הורית, חמה, מחבקת , אוהבת ומנשקת. אולי גם כשהם לא צריכים את זה... אולי לפעמים יותר מידי. עם זאת הגבולות ברורים , סדר היום והרוטינות ידועות וקבועות, וגם הגבולות ההתנהגותיים ידועים.
היום קרה משהו שהרעיד אותי.
הפעוט, שחש ברע מהבוקר, נרגע סופסוף, ונח עלי, שכוב בטן על בטן.
הוא ליטף אותי בבטן, זה לא משהו שקורה בדר"כ, התעלמתי מזה והיה לי נחמד לראות שהוא נרגע לאט לאט.
אבל הליטוף הזה נעשה לי לא נעים. הוא התחיל ליגוע לי בחזה. אמרתי לו שלא נעים לי והפסקתי את זה, הזזתי לו את היד. זה נפסק והתחיל כעבור דקה מחדש, הפעם לכיוון המפשעה!!! נבהלתי. אמרתי לו שזה לא נעים לי והנחתי אותו לשכב על הספה שלידי.
בזה זה נגמר.
האם נורמאלי שפעוטות מנסים מגע מסוג זה עם ההורים? האם זה קשור לכך שאני אמא מאד נוגעת, מחבקת ומנשקת? איך עלי לפעול?

יש לי תינוק בן 10 חודשים וילדים בני 11 ו 8.השארנו את הקטן אצל הורי אותם הוא רגיל לראות כמעט כל יום וטסנו עם הגדולים לפריזל 5 ימים.זאת אחרי התלבטות קשה מאוד ושכנוע של הגדולים.בזמן זה הילד חייך ןשמח ישן ואכל טוב כשהגענו חייך וקפץ אלי בשמחה ,ישן טוב בלילה ואוכל טוב .למרות זאת ביום הרביעי פיתח חום 39 אימי בקרה איתו אצל הרופאה שאמרה שהחום עקב צמיחת שיניים.האם הילד ניזוק האם ניתן כעת לעשות משהו?אם הילד בסדר שמח משחק אוכל יפה וישן האם זה מעיד כי הכול בסדר?

ביתי בת 3 וחצי ואני מאוד מעוניינת להעביר אותה בספטמבר לגן חדש.בעיקר בגלל ההנהנלה בגן ובלאגן שיש שם עם הצוות שלא בטוח שמורגש אצל הילדים.הבעיה היא שלילדה יש קשיי הסתגלות רציניים ואם תשאר בגן לא נצטרך לעבור את זה שוב- היא מכירה את הילדים, הסביבה, הגננת, הכל...

סה"כ כששואלים אותה על הגן היא עונה שכיף לה ולכבי הצוות שהוא צועק הרבה אבל לא בטוחה שמשהו חריר.

היום שאלתי אותה אם מעדיפה להשאר בגן הזה או לעבור לגן חדש והיא ממש אמרה שרוצה לעבור לגן אחר כי כבר מזמן היא בגן הזה...
הסברתי לה שבגן החדש יש גננת חדשה ,ילדים חדשים.... ולא נוכל לחזור לגן הזה ולהפתעתי עדיין התעקשה שרוצה לעבור.

זאת ילדה שכל שיוי הכי קטן מכניס לחרדהגדולה ,גם אם מדברים על זה לפני תגיד שלא רוצה ותבין מה הולך להיות בסיטואציה.

אני מנסה להבין האם יש מצב שהיא לא ממש הבינה את כוונתי ,אם כי קשה לי להאמין ואולי כן הבינה אך לא מבינה את המשמעות למרות שהסברתי ואולי באמת כן מעדיפה לעבור....

אשמח להארה, עצה....

תודה

שלום
בני בן 4 ראיתי שכבר מספר פעמים נוגס בקיר (במקומות פינתיים), על מה הדבר מעיד?
תודה סי

למה לילדים כל כך קשה לומר תודה?
למה צריך לעבוד כל כך קשה עד שהילד יסכים להגיד תודה למי שהביא לו מתנה גדולה, סייע ל בדבר זה או אחר, וכיוצא. פעמים רבות הילדים מונים לוותר על מתנות יקרות ערך (בכלל זה דברים שחלמו עליהם שנים) ובלבד שלא יצטרכו בסוף לומר תודה. אני רואה שהילדים מוכנים לפעמים להכשל במבחנים, לוותר על ממתקים אהובים, ועוד ועוד, ובלבד שלא יודו לנותן, והמצב הגיע לידי כך, שהילדים (שכבר גדולים דיים, ומודעים לחוסר הנימוס שבאי אמירת תודה) לכתחילה בורחים מכל קרוב או ידיד שרוצה לתת להם דבר מה, שמא חלילה יתם ואז הם ירגישו - למרות שאנחנו כבר לא מעירים להם בכלל, התייאשנו - שנהגו שלא בסדר באי אמירת תודה. (אציין עוד, שודאי הילדים ראו בבית את הוריהם מודים על כל מתנה, כדבר שבשגרה, ובכלל זה גם מתנות שמהר מאד נזרקו מהבית, אבל לנותן, שהשקיע ורצה בטובתנו, אנו מודים בפה מלא, ונדמה לי שמעולם הילדים לא מעו איזה אמירת זלזול בהקשר זה).

שלום לכם,

נתקלנו בתופעה שאינה מוכרת לנו והאמת, אין לנו ראיונות כיצד ניתן להתמודד עם המצב ולכן, אשמח לכל עצה אשר תהיה..

יש לנו 2 ילדים - בת 3.5 ובן 1.8, ילדים מתוקים ונבונים ומאוד אוהבים את אחד השני. גם לי ולבעלי יש הורים גרושים, כל אחד במערכת יחסים ולכן יש לנו 4 סבתאות במשפחה.

יש סבתא אחת (פולינה - שם כינוי- אמא של בעלי) שעוזרת לנו מאוד על הילדים ומגיע אלינו כמעט כל יום. כל השאר הסבתאות מגיעות פעם בחצי שנה. לאחרונה, הבת הודיע לנו שהיא לא אוהבת את הסבתא פולינה ולכן לא רוצה לשחק איתה ושהיא לא תבוא יותרו. לעומת זאת, היא טענה שהיא מאוד מאוד אוהבת את כל השאר הסבתאות ורוצה שהם יבואו במקום. כשניסינו לשאול אותה מדוע, היא נסגרה ורק אמרה "יש לה בית משלה". למרות כל הסברים שלנו על מדוע סבתא מבקרת אותנו ושאחנחנו משפחה אחת, הילדה עושה פעולות שמחזקים את העמדות שלה - אומרת לפולינה שהיא לא רוצה לשחק איתה ואפילו (שהייתי מחוץ לחדר) אמרה לה שהיא לא אוהבת אותה.

אין לנו מושג מדוע כל זה קרה אך פולינה לקחה את זה קשה מאוד והיא מאוד נסערת. היא טוענת שהילדה שלנו הפכה למפונקת ולא ממושמעת. גם אני וגם בעלי איננו מסכימים עם כך כי אנחנו לא מסוג ההורים המפנקי יתר ותמיד יש לנו כללים וקווים אדומים שאין לעבור אחרת יש עונש והשלכות.

אף פעם לא השארנו את פולינה לבד עם הילדה (היא תמיד מגיע לעזור בערב בלהשגיח על הילדים כאשר אני או בעלי תמיד נמצאים). הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב אליו זה שפולינה אף פעם לא יוזמת שום משחקים או פעילות עם הילדים - היא תמיד יושבת על הספה ומתבוננת אליהם. במידה והם הולכים לחדר אחר, היא פשוט עוקבת אחריהם ומשגיחה על מעשיהם בחדר אחר. נדיר מאוד שהיא אמרה להם "לא" והיא נענת לכל בקשה שלהם.

ניסינו להגיד לפולינה להיות יותר פעילה אך היא טוענת שאין קשר בין הדברים ושהם צריכים לאהוב ולכבד אותה בכל מקרה.. איך יוכל לגרום לילדה שלי לאהוב מישהו בכח?!? עצוב לי כי פולינה היא באמת עזרה גדולה (לפעמיים הצלה) עבורנו אך אינני יודעת מה לשעות.

תודה רבה

שלום רב,

ביתי בת 7.5. ילדה בריאה, נבונה, חברותית. סיימה כיתה א'.
אובחנה בעבר הרחוק כסובלת מבעייה בויסות תחושתיות, ובאבחון שנעשה בזמנו ע"מ לקבוע האם לדלג על גן חובה, נאמר לנו כי ישנו פער גדול בין התפתחותה השכלית המואצת, לרגשית - האיטית מידי.
לדברי פסיכולוגית הגן הילדה אף סובלת מליקוי תקשורתי לא מילולי (אני מקווה כי הניסוח נכון) - משהו על סקאלת האספרגר, אך מאד מאד קל.
בחודש האחרון החלה לעשות דבר משונה: היא אומרת משפט כלשהו כרגיל, ומיד לאחר מכן חוזרת על דבריה בלחש. היא עושה זאת מס' פעמים רב במשך היום. לא מצאנו קשר בין המקרים השונים בהם חוזרת על דבריה כך. שאלנו אותה למה היא עושה זאת, והיא עונה - "בטעות", או "לא יודעת". לדבריה, היא מעוניינת להפסיק עם זה, אך לא יודעת איך.
שאלתי היא - האם עלינו לפנות לייעוץ, או שמא יש דרך בה נוכל אנו לעזור לה, או שאולי בעצם עדיף להניח לה ולתת לתופעה משונה זו לחלוף כפי שחלפו הרבה דברים משונים שהייתה עושה מידי פעם?

סליחה על אריכות דבריי,
תודה רבה,
יעל.

בני כנראה עובד את מרד גיל שנתיים. בגן הוא הילד הכי טוב שיש ובבית עושה לנו בית ספר. הוא באמת ילד טוב ומקסים אבל יש לו "קריזות" שממש מוציאות אותנו משלוותנו. הוא יכול לבכות שעות על משהו שלא מקבל או שלא מוצא חן בעיניו וכיו"ב ולא מפסיק. זה משגע!!! כל מה שאומרים לו לא הוא מתעצבן, זורק ובוכה! אנחנו לא מותתרים לו אבל אני לא רואה שהמצב נרגע ופוחת.. הוא יכול לבכות עשר פעמים ביום על כל דבר קטן... בימים האחרונים הוא גם עושה בעיות עם השינה מה שהצלחנו כבר שלא יקרה... מה לעשות???

שלום,
הבת שלי היא בת 10.5 חודשים. נכון לתקופה זו נמצאת בבית עם מטפלת.
בזמן אחרון פיתחה התנהגות חדשה. היא מתנהגת מאוד יפה עם המטפלת ועם אבא שלה. איך שהיא רואה אותי היא הופכת להיות נודניקית, רוצה אותי כל הזמן לידה, זוחלת אליי ומחזיקה אותי ברגל, לא נותנת לי להתרחק.
להרדים אותה אני לא יכולה בכלל, כי היא צורחת ורוצה שארים אותה ולכן אבא שלה מרדים אותה (בהצלחה ובקלות).

אני מבינה שאולי אני חסרה לה, כי אני עובדת משרה מלאה וחוזרת הביתה רק בערב.... אבל גם אבא שלה עובד אפילו יותר ממני והיא רואה אותו פחות מאשר אותי והיא לא מתנהגת אליו ככה.
אני משתדלת לתת לה תשומת לב, חום ואהבה, מחבקת ומנשקת הרבה, מדברת איתה ושרה לה. אני חייבת להודות שאין לי הרבה זמן איתה ביממה. אולי חצי שעה בבוקר ושעתיים בערב.
האם ההתנהגות הזאת היא סימן למשהו שאני לא מבינה ? האם אני עושה משהו לא בסדר?
אנחנו לא מצליחים להבין את התופעה זאת?

שלום רב!
ביתי יפיפיה אך אפה קצת סולד. עד היום אף ילד לא העיר לה על כך. בקייטנה יש ילדה שיורדת לחייה בקטע של המראה החיצוני באופן שיטתי. על האף על הבטן (ביתי רזה וחטובה) היא לועגת לה שהיא שמנה יש לה אף של חזיר וכד' ומשתמשת בדימויי גוף שליליים מאוד. אומרת לה שלא כדאי לה לאכול ממתקים כי היא שמנה וכד' (וזה כלל לא נכון!)
ביתי חוזרת מידי יום ומנסה לאשר איתי שהיא אכן יפה, רזה, יש לה אף יפה ועוד.
אני אומרת לה שהיא הכי יפה בעולם כך אני רואה אותה וכך היא צריכה להרגיש כשהיא מביטה במראה. אני אומרת לה שהיא צריכה לענות שזו היא והיא מרגישה הכי יפה בעולם כמו שהיא.

לא נעים לציין שהילדה המקניטה מאוד שמנה ושעירה (עובדה שאני לא מציינת בפני ביתי).
אבל רואה באופן אוביטקיבי.

האם יש משהו נוסף שאוכל לומר לביתי כדי להוריד את המטרידה הזאת?

שלום!
ביתי בת 5.5 ילדה עצמאית חברותית שמחה ומקסימה, אומרת לי בעצבכל יום שאני באה לאסוף אותה מהקייטנה שהיא התגעגעה אלי מאוד היום, ואף בכתה מגעגועים אלי בלי שיראו.
אני מנסה להראות בטוחה ואומרת לה שגם אני מאוד התגעגעתי ואני גאה בה שהיא גם התגעגעה התגברה על הגעגועים וגם הצליחה להנות מאוד ולעשות גם כיף.

התשובה כנראה לא ממש מספקת כי היא ממשיכה לומר שהיא התגעגעה וממש לא נותנת לי לזוז מקרבתה ומראה לי בכל דקה נתונה שהיא אוהבת אותי אהבה עזה ומתגעגעת מאוד לאמא שהיא ככ אוהבת.

האם יש משהו שאוכל לומר לה על מנת לחזקה ברגעי הגעגוע הפחות נעימים כשאנחנו רחוקות?
אשמח לדעת מה דעתך בנושא
תודה

שלום רב,
בני הבכור בן שש וחצי, עולה שנה הבאה לכיתה א', ילד מאוד בוגר וחברותי. במושב בו אנו גרים הגיע לפני שנה ילד חדש והוא ובני מיד נעשו החברים הכי טובים.
השנה הם גם מאוד מחוברים וחברים טובים, אך לעיתים הילד מעליב את בני, לדוגמא השבוע הוא היה אצלו והיה להם מאוד כיף ,יום למחרת בני מזמין אותו אלינו והוא מסרב.
הבן שלי מיד כמובן נעלב, אך גם לא מבין איך יום אחד הוא החבר הכי טוב שלו ויום אחר הוא יכול להעליב אותו. השאלה שלי היא איך אני מסבירה לילד שלי שזה לא קשור אליו?, כי ברור שהבעיה קשורה לחבר שלו-כנראה משהו ריגשי,כדי שלא יעלב ממנו ויכעס. בני ילד אהוב שיודע ליצור קשרים חברתיים, אך גם רגיש ואני מפחדת שירגיש דחוי בגללו.בנוסף הילד הזה יהיה איתו שנה הבאה בכיתה א'. אז חשוב לי מאוד לדעת איך אני מגיבה במקרים כאלו?לומר לו להזמין חבר אחר וכד'?