פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
יש לנו שלושה ילדים בן בן 14,ילדה בת עשר וילדה נוספת בת שלוש.כולם מקסימים
הקושי הגדול הוא עם הילדה האמצעית ואנחנו מאוד מודאגים.
היא לא מוצאת את עצמה ,היא עדין לא מצליחה להיות מספיק קרובה לאחיה הגדול מבחינת דברים משותפים ,הם מאוד שונים ,הוא שקט יותר והיא יותר קולנית ותוססת ולמעט המחשב אין להם הרבה במשותף.
עם הקטנה היא אוהבת לשחק אך עד גבול מסויים.אני חושבת שהיא מקנאה בעיקר באהבה שמראה הגדול לקטנה ולה הוא לא מראה כלל.
איך עוזרים לה למצוא את מקומה בבית?
חשוב לציין שהיא ילדה טובה ,מלאת אהבה ,לא שומרת טינה אך יחד עם זאת לא ממש מאמינה ביכולות שלה וזקוקה להמון חיזוקים כל הזמן,תמיד רואה את החצי הריקה של הכוס.

שלום.

בתי בת שנתיים וחצי נגמלה מטיטולים לפני מספר חודשים , גם ביום וגם בלילה .
לאחרונה , בשלושה שבועות האחרונים החלה להרטיב כמעט כל לילה . החלטתי לקחת אותה לשירותים לפני שאנו הולכים לישון בסביבות 23:00 , אך זה לא עוזר .
יש לציין שלאחרונה החלה גם להדבק למוצץ , דבר שלא היה לפני כן בכלל.
אני מתארת לעצמי שהעובדה שאני בהריון מתקדם והיא מודעת לעניין (מרימה לי את החולצה ואומרת "אני רוצה להכנס לך לתוך הבטן" ) תורמת לשינויים הללו .
בתי ילדה נבונה מאוד , פקחית וורבלית . אני גם חושבת שמאז שהחלה להיות מודעת לעניין ההריון היא "נדבקת" אליי יותר ורוצה רק אותי .

מה לעשות ?

תודה

שלום

הבכורה שלי בת חמש עוד חודש וההתנהגות והאופי שלה השתנו מאוד. לפני שבעה חודשים ילדתי בן, בהתחלה ראו שהיא בהלם היא רק הסתקרנה לגבי התינוק ולא ראו שהיא לא אוהבת אותו או רוצה לפגוע בו. והדברים חזרו למסלולם, או כך נדמה לי. בהתחלה היו בעיות האוכל, היא לא היתה אכלנית גדולה מלפני אבל היום היא כמעט ולא אוכלת. אני קוראת לה אולי חמש פעמים ולבסוף צועקת בשמה עד שהיא עונה. כל היום נראה שהיא בעולם משלה, מדברת לעצמה שרה ומשחקת. מתמהמהת הרבה. ובגלל זה היא כאילו נהפכה לשלומיאלית, כל הזמן "נתקלת בשולחן, כיסא, קולב, דלת, יש לה בגוף מכות: אלוהים יודע ממה, מכה בכתף, ברגל, בבטן ואפילו קיבלה מכה ליד העין ןנזקקה לתפרים. לפני היא היתה בעלת אופי חזק, עקשנית ולא מוותרת לאף אחד (ואהבתי את זה אצלה, היא תמיד עמדה על שלה עם הילדים) והיום זה לא, משהו במבט שלה כבה, נראית כבויה, אין את הברק הזה שהיה לה בעיניים.
אם מישהו אומר לה משהו פוגע, ישר מתחילה לבכות, מקבלת מכה, מתחילה לבכות ולא מחזירה. וכל הזמן מתעקשת על דברים כמו (לא רוצה לאכול, לא רוצה להתקלח, רוצה טלוויזיה, ממתקים, לשחק) ברגע שאני אומרת לא, מתחיל הוויכוח שוב, עד שאני מרימה קול ואומרת לא!, סוף פסוק, ואז, או שהיא בוכה או שהיא מסכימה בעל כורחה.

הצילו, אני חוששת שאני מאבדת אותה ואת האופי הגזעי שהיה לה, הפכה תמיד לתלויה בילדים, נגררת אחריהם, מחפשת את הסכמתם ומתבכיינת.

אני מנסה לתת לה תשומת לב אך זה לא קל וגם האח שלה תובעני מאוד, רק יונק ולא מסכים לבקבוק, עירני ולא אוהב לישון, זוחל ומוציא ממני הרבה אנרגיה.. ואין לי זמן לעצמי..
מצד אחד אני שמה לה גבולות, מצד שני אני חוששת שבמצב שלה אני הורסת את אופייה ואת האישיות שלה, אני לא יודעת איפה הגבול! מה גם שכל זה מביא אותי לקצה (ביחד עם התינוק, הבלגן בסדר היום עכשיו בחופש-אני מורה ולכן אני בבית) ואני מתעצבנת עליה הרבה, כל כך הרבה שכשהיא נרדמת אני מתחילה לבכות למה אני עושה לה את זה..
סליחה על האורך אבל אני באמת באמת צריכה עזרה..
תודה מראש,
אמילי

שלום רב,

אני גרושה וחיה עם ביתי בת ה- 8
יש לי כמה בעיות בנוגע אליה. האחת היא שהיא שמאז שאביה פתח בפרק ב' היא לא מוכנה ללכת אליו ליותר משעה-שעתיים, למרות שהוא באמת משתדל, אם היא כבר הולכת אליו אחרי כמה שעות היא רוצה לחזור ובוכה בלי הפסקה. אני יודעת בוודאות שאין לה שם משהו אקוטי שמפריע לה, מלבד העובדה שלאבא שלה יש חיים חדשים ושהיא מתגעגעת אליי.

דבר שני, היא נהיתה ממש חרדתית בכל הנוגע לדבורים, יתושים, נמלים, למרות שאין שום סיבה נראית לעין.

דבר שלישי ואחרון הוא שהיא כל לילה עוברת אליי למיטה ואני לא מצליחה לגמול אותה מזה, האם בכלל זה מהווה איזו בעיה או שעליי לוותר לה ולתת לה לבוא אליי למיטה?

מעבר לכך, היא ילדה מאוד שמחה, חברותית ואהובה על כולם.

תודה על העזרה
לילי

בני בן שנתיים ושבעה חודשים, בכל הזדמנות מתעצבן, על דברים טפשיים, עצבים שמתבטאים בצרחות עד כדי איבוד קול (שעה של צרחות סתם ככה באמצע הלילה, במהלך היום כשהוא לא מקבל את מבוקשו וכו'...) זה יכול להימשך דקה, חצי שעה וגם שעה וחצי, ויכול לא לקרות בכלל כמה ימים, או לקרות 10 פעמים ביום. אנחנו מנסים להיות עקביים ולהישאר אדישים, להסביר לו שאם הוא רוצה משהו הוא מוזמן לדבר, ומידי כמה דקות להציע לו להירגע. בשלב כלשהו הוא מסכים להירגע. הבעיה היא שלא תמיד אנחנו מצליחים להישאר סבלניים ומתחילים להשתגע בעצמנו (צעקות ועצבים...).
דבר שני - אובססיה לאמא. הוא לא מוכן כמעט שום דבר לעשות עם אבא, אפילו שיוציא אותו מהאוטו, ילך איתו לשירותים וכו'... אמא אמא אמא, כמו מנטרה בכל שלב של היום. גם בלילה כשהוא מתעורר הוא יקרא לי 1000 פעם... מעצבן ביותר.
בגן, אגב, הוא מאוד מאוד עצמאי.
קראתי אינספור פעמים על גיל שנתיים האיום, אבל כמה זה באמת נמשך?..
הילד מאוד תקשורתי, חברותי ואהוב מאוד בגן, ובמשפחה הרחבה שמקיפה אותנו מידי יום. בבית הוא ואחיו מקבלים שניהם יחס נפלא ושווה, ומאוד אוהבים זה את זה (אחים תאומים) כשהאח מסתדר יופי ולוקח הכל בקלות.
איפה אנחנו טועים?...

שלום,
ביתי בת שנתיים, מפותחת לגילה- מדברת, גמולה מטיטולים, שנה הבאה נכנסת לגן. מוצצת אצבע מגיל ארבעה-חמישה חודשים והתלות נעשית קשה ככל שגדלה, בימים האחרונים ביקשה מאד מאד מוצץ, קניתי לה מוצץ בהנחה שבסופו של דבר יהיה לי יותר קל לגמול אותה. אך אני שמה לב שלפעמים היא מוצצת אצבע ולפעמים מוצץ. האם שגיתי שקניתי לה מוצץ ועכשיו היא תהיה תלותית בשני דברים? כיצד עלי לנהוג?
אודה לתשובתכן המקצועית

היי אני אמא לשלושה ילדים מקסימים(בן 5 . בת 3 וחצי . ובן שנה וחודשיים) התינוק שלי בן השנה וחודשיים. בתקופה האחרונה (בערך חודשיים)כל פעם שהוא לא מקבל משהוא מיד הוא דופק את הראש שלו בריצפה מאוד חזק ואז הוא עוד יותר בוכה בהתחלה ניבהלתי הרמתי אותו וחיבקתי אותו ואמרתי לו למה אתה עושה לך בובו(כואב) כואב למה? זה כבר נהיה מוגזם גם אם אני ישב איתו לשחק בשטיח ויקחו לו איזה משחק או כל פעולה שהוא לא רוצה הוא ירד מהשטיח עד לריצפה כדי לדפוק את הראש או שהוא מחפש את הדבר החד כדי להכאיב לעצמו. בחיים לא שמעתי או ראיתי תופעה כזאת ואני לא יודעת מה לעשות או לאן לפנות. (ד.א. אני לא יודעת אם יש קשר אבל ההריון שלו היה לא רצוי או מתוכנן והייתי בדיכאון מאוד עמוק שניסיתי להזיק לעצמי כמה פעמים ולא היה מעקב הריון(פעם אחת בהתחלה ופעם אחת באמצע ) ושבוע לפני הלידה עשיתי בדיקות דם ואמרו לי שהיה לי מונו וצריך לעשות ליד בדיקת cmv אני לא יודעת אם זה קשור היום ב"ה הכל תקין אצלי ואני מתה עליו! אשמח לקבל חוות דעת מה לעשות אם תופעה כזאת.תודה

הילד בן 3 וחצי. מאד אהב מים - לשטוף ידיים, מקלחות, בריכות וים.
לפני מספר שבועות לקחנו אותו לים. הים היה קצת סוער ואני לקחתי אותו על הידיים והתקדמתי בים מתוך מטרה לעבור את הגלים הסוערים ולהגיע למקום שבו הם נראו שקטים (בדרך כלל זה עובד..).

הילד מאד נהנה וגם צחק כשהרמתי אותו כל פעם כשהגיע גל גדול. אבל אז הגיע גל ענקי שהפיל אותי על הקרקע. המשכתי להחזיק את הילד (שהיה גם עם מצופים), אבל הוא היה מעל הראש שלי ולא ראיתי אותו. אח"כ בעלי (שהחזיק את הילד השני ולא הצליח להגיע אלינו) אמר שראה אותו צף על המים עם המצופים ובשלב מסוים הגל כיסה אותו.

השניה הזו שלא ראיתי את הילד הייתה נורא מפחידה. לא ידעתי באיזה מצב אמצא אותו, אבל כשקמתי ולקחתי אותו בידיים ראיתי שהוא בסדר אבל מבוהל נורא.

מייד יצאתי איתו מהמים, ניגבתי אותו והרגעתי אותו (ואת עצמי).
מאד השתדלתי לא לשדר לו שנבהלתי אבל אין לי ספק שהוא קלט את זה, והבין שגם אני וגם בעלי נבהלנו. אח"כ ניסיתי למזער נזקים ולהסביר לו שכל הזמן החזקתי אותו ולא היה קורה כלום, אבל נראה לי שזה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
בהמשך שיחקנו בחול ובשלב מסוים בעלי ניסה לקחת אותו לים, אבל כשהוא רק שמע את הגלים הוא התחיל לרעוד וכמעט נכנס ל"היפר ונטילציה".

מאז הוא לא מוכן ללכת לים. היום ניסינו בריכה והוא לא הסכים בשום אופן להיכנס ואפילו לא לשבת בסירה שהוא תמיד מאד אהב.
יצוין שאין לו בעיה עם מקלחות, אמבטיות ושטיפת ידיים.

אנחנו מאד מודאגים ומיוסרים מזה שגרמנו פוביה לילד שמעולם לא פחד ממים.
אני מתלבטת מה לעשות. ממה שקראתי נראה לי שהתגובה האינסטינקטיבית שלנו להרחיק אותו מהים לא הייתה רעיון טוב וצריך דווקא לחשוף אותו שוב.

אני יכולה לנסות לעבוד איתו לבד על חשיפה הדרגתית (חשבתי לעשות את זה עם תמונות, רעש של גלים, ולאט לאט להתקרב איתו לים או לבריכה). קראתי גם על שיטה של לתת לו לצייר את מה שפוחדים ממנו ואז לשרוף את הדף או לזרוק לפח - וגם את זה אני יכולה לנסות.

השאלה היא האם כדאי לנסות את הדרכים האלה (או שאולי יש דרכים אחרות?) לבד או שאולי צריך לקחת אותו לטיפול. ואם כן אז איפה?

אשמח מאד לתשובה מהירה.

יש לי ילד בכור בן חמש שכל ההתנהלות שלו בבית היא בטונים אגרסיביים, כועסים. מתעניין בסרטים אלימים (ספיידרמן, גורמיטי, וכאלה, לא מעבר לכך). משחק משחקים אלימים עם החיות והצעצועים שלו, רוצה לקרוא רק ספרים שכוללים אלימות, הספר החביב עליו הוא סיפורי המיתולגיה היוונית שחלקם עקובים מדם (זו גרסה לילדים אבל בכל זאת). מעבר לזה הוא משחק עם אחיו בדחיפות כולל תנועה אלימה של הפה כאילו עוצר בתוכו את הזעם (אחיו הקטן צוחק ומרוצה, זה לא מגיע לכאבים), הוא אפילו מחבק אותי בזעם עצור כזה, במן אגרסיביות. הוא מבקש בקשות בטון אלים, תוקפני (אמא, תביאי לי מייד! - ובצעקה). אנו מסבירים, מדגימים, אומרים "בלי אלימות". צפיית הסרטים שלו מוגבלת לשעה ביום (דיוידי אחד וזהו, ואין בבית טלוויזיה למבוגרים, ואין משחקי מחשב). מנסה לומר שלא השפעה סביבתית..אנו נחמדים אליו, נמצאים אתו המון, יותר מכל ילד אחר בסביבה שלנו. הוא במסגרת חצי יום בלבד, ובחופש בכלל לא במסגרת כי אני לא עובדת. גם המגע שלו עם ילדים אחרים עשוי להיגמר לא טוב מהסיבה הזו. למשל היה פה חבר בגילו והם השתוללו והבן שלי משך לו בחולצה כמו שהוא עושה לאחיו (משיכה הלוך חזור שבסופה הם נופלים אחד על השני וצוחקים. עם אחיו זה אף פעם לא נגמר בבכי), אבל החבר נבהל ובכה ונעלב. שוב, דיברנו על זה ועל איך לא להיות אלים עם חברים והוא גם מאוד נלחץ בעצמו מהתגובה של הילד והסביר לילד ש"זה ממש לא היה משהו כל כך רע שעשיתי!", אבל זה לא מקרה בודד. הוא גם מגיב תמיד מוגזם, הגננת אומרת. מישהו נוגע בו בטעות הופא מפרש את זה כתוקפנות רצינית וחובט בילד, לא חזק, אבל הוא מחזיר לו למרות שהילד עשה משהו בטעות. האם זה מזג? (חשוב לי לומר שהוא לא היה תמיד ככה, לדעתי זה הולך ומחריף בשנה האחרונה. בתור בן שלוש הוא היה עדין מאוד, רגיש כזה). האם מדובר בתופעה של גיל ארבע-חמש? מה עוד עושים חוץ מלהסביר ולהדגים?

בני בן ה-7 סובל תקופה ארוכה מפחדים ממעליות משיקרה לנו משהו להורים שלו וזה רק הולך ומתגבר , אפילו שהוא מתארח אצל הוריי לא מפסיק להתקשר ולבדוק האם הכול בסדר, הוא ממש ניהיה חרדתי שיקרה משהו ואני ממש חוששת זה משפיע על היומיום שלו , מה עושים למי פונים
תודה מיטל

יש לי ילדה שעולה מכיתה א' לב' בכיתה א' היא היתה תלמידה חדשה וניסיתי לחבר אותה עם חברות ללא כל הצלחה כיתתה מונה מס' מעט של בנות בערך 10 בנות בכיתה כל החופש היא היתה ללא אף חברה ולכן אני מתלבטת האם להעבירה שנה הבאה לכיתה אחרת אולי שם היא תמצא יותר חברות או להשאיר אותה בכיתה הנוכחית . הילדה אינה רוצה לעבור לכיתה אחרת אלא להישאר בכיתתה מה לעשות???

שלום, בני בן השבע וחצי כל הזמן נוגע באיבר מינו בטענה שהוא מפריע לו והוא מרגיש שהוא נדבק לו סליחה על הביטוי לביצים... זה הפך אצלו ממש להרגל מגונה הוא לא מפסיק לגעת בכל מקום בו הוא נמצא, אני מסבירה לו שזה לא יפה ולא מקובל, ושאם הוא רוצה לגעת הוא יכול לעשות זאת בשירותים או במקום שלא יראו אותו, זה הגיע למצב שהוא ממש מביך אותי!! אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, האם להתאלם או להמשיך ולהסביר לו שזה לא יפה.. אני חוששת שהוא יתחיל את כיתה ב' וילדים יתנקלו לו.. זה מוציא אותי מדעתי.. מה לעשות?

שלום, אני אמא לילד בן 4.5 שנים, לפני שבועיים בן שלי פתאום התחיל לתלוש ציפורנים ועור מהאצבעות, כן, כן לתלוש. זה קורה כשהוא צופה בטלויזיה או מקשיב לסיפור וכד' ולא שם לב מה הוא עושה. אחר כך בוכה ומתלונן שכואב לו. אני גוזזת ציפורניים כל שבוע ועכשיו התחלתי לשים משחות פולידין וסינטמצין כי כבר יש אצבעות עם מוגלה מסביב. אני מסבירה לו שאסור לעשות את זה ואם הוא לא יפסיק יהיה יותר גרוע ונצטרך לעשות זריקה באצבע (כדי להפחיד אותו קצת), אבל שום דבר לא עוזר!
השינוי היחיד שעכשיו קורה בחיים שלו, זה שהורדנו טיטול בלילה ועכשיו הוא עושה פיפי במיטה כל לילה, אולי זה מה שמתסכל אותו? אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
חוץ מללכת לרופא עור (בשביל משחה) מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק עם תלישת ציפורים ועור? אולי מישהו נתקל בבעיה כזאת ויש לו הצעה לפתרון הגיוני ומעשי יותר? אשמח לתשובה מהירה, תודה רבה. אירית

בתי סובלת מספר חודשים מסיוטים בלילות וחרדות ביום. היא רוצה שאהיה קרובה אליה בבית ומחפשת אותי בבית כשאני לא בסביבה.היא מתעוררת בלילות ומתארת סיוטים חוזרים על ערפדים ,אריות ונמרים ומבקשת שאעזור לה " להוציא את המחשבות הרעות מהראש כי קשה לה לישון".לאחרונה זה קורה גם בשעות אחה"צ כשאר היא צופה בטלויזיה ,היא נכנסת לפאניקה ,בוכה ומתחננת שאוציא את המחשבות הרעות מהראש...פעם אחת היא התלוננה על כאב ראש חזק כשקמה בבקר מסיוט.
היא מתארת שבסיוט מופיעות דמויות מערוץ טלויזיה לילדים ( לוגי)והפתרון היה להפסיק עם הערוץ הזה ולצפות בערוץ הופ בלבד.אך לפעמים היא מתפתה ומעבירה ערוץ.אנא עזרתך

שלום יש לי ילדה בת שנתיים בוגרת מאוד וחברותית רשמתי אותה לקייטנה הקיץ באותו גן אבל בסניף אחר אותם ילדים אך עוד ילדים בוגרים של הגן השני אתמול זה היה היום הראשון היא בכתה כל היום 10 דקות הפסקה שוב בכי לקחתי אותה מהגן היה לה יום הולדת היה כיף אבל היום לקחתי אותה שוב וגם היום היא נורא בכתה מה אלי לעשות
אני חייבת ייעוץ
תודה מירל