פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ליהי,
הגבת נכון. מעבר לזה אין מה לעשות כרגע. תינוקות בגיל הזה אכן מרביצים, סביר להניח שיש פעמים או יהיו שגם התינוק שלך ירביץ, הם עדיין לא מבינים, וזה קורה עוד יקרה. מה שאת יכולה לעשות זה לנחם את הבן שלך וכמובן להרחיק אותו נקודתית מאותו ילד או ילדה באותו רגע. כשהוא יגדל ויהיה בחברת ילדים גדולים יותר, תוכלי לעשות יותר ויהיה לכך גם טעם, כרגע לא.

שלום אירנה
לא הזכרת את גיל הילד וזה יכול להיות חשוב. בכל מקרה גניבה כזו מעידה בדר"כ על חסך רגשי מסוייםשלא מקבל מענה. דרך הגניבה הילד מבטא צורך . הרבה פעמים מדובר על צורך רגשי וצורך בעזרה ולא על צורך חומרי. הבכי שלו מחזק את ההנחה כי מצבו הרגשי רעוע והוא ומשפחתו זקוקים לטיפול והדרכה. רק עונשים והסברים לא יועלו. צריך לנסות להבין יחד איתו מה קורה לו.
למרות שחוסר השליטה שמתאר נשמע כמו קלפטומניה- נראה לי שזה לא הכיוון. זו קריאה לעזרה וזה עלול למשיך עד שיעזרו לו .
דברי עם הוריו בנוגע לטיפול רגשי. אם הוא מיתחת גיל 12 הייתי ממצליצה על עבודה משמעותית עם ההורים בטרם יתחיל הוא טיפול.
בהצלחה

שלום
ילדים רבים בגיל זה מתקשים להעסיק את עצמם . כל ילד בכל גיל ישתגע חופש גדול שלם ללא שגרת יום, ללא טלויזיה/מחשב, ללא חברים. ילד בגיל זה יהיה מסוגל להעסיק את עצמו אולי שעה-שעתיים ביום במקרה הטוב. זו בעייה אובייקטיבית יותר מאשר סובייקטיבית. מזל שהחופש הגדול ייגמר עוד מספר שבועות.
במקום לנסות "לתקן" את הילד הייתי מנסה לארגן מסגרת ותוכנית יותר ברורה. נסו לרשום אותו לקייטנה בכל זאת. אולי קייטנת חברים שכל יום אמא אחרת אחראית. בריכה/ טיולים/סיפורים/אטרקציות והרבה זמן עם ילדים בני גילו. צרת רבים אבל אין ברירה.
תחזיקו מעמד...

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_חרדות_טראומות_פחדים' id=link]חרדות, טראומות, פחדים[/a].

שלום
איפה אוכל למצוא פסיכולוג רוסי באזור הדרום למבוגרים.?

כדאי לבדוק ראשית דרך קופת החולים בה אתם חברים. בהצלחה.

באר-שבע, דרום. תודה

אפשר לנסות דרך השירות הפסיכולוגי חינוכי (פסיכולוג ביהס או הגן), לרוב יש להם רשימה של מטפלים מתאימים לדרישות, באיזור המגורים, או אפילו אצלם. בהצלחה

שלום עדנה,
ילד בן 12 נמצא בתחילת ההתבגרות המינית שלו, ולראות עירום חלקי של אימו עלול להיות דבר מאוד לא במקום מבחינתו.אם הוא מבקש בקשה כזו ממך, הייתי לוקחת אותה ברצינות.

שלום עדנה,
יכול להיות שהלא שלכם לא מספיק תקיף. ילד בגיל הזה אמור לקלוט את הטון, ואפילו לבכות ולהעלב במקרים מסויימים אם הטון לא נעים לו. נסו לבדוק איך אתם אומרים לא והאם הלא באמת נשמע ברור ותקיף.

שלום מיטל,
אין טעם להסביר לילדה אלא דווקא להבין אותה.היא מתנהגת את ההתנהגויות האלה לא כי היא לא נחמדה אלא כי היא מתביישת. ובמקום להסביר לה איםך להתנהג כדאי שתסבירו לאנשים המבוגרים שסביבה שזו ל אהתהנגות חסרת כבוד שנועדה לפגוע בהם, אלא התהנגות שנובעת מביישנות, ולאט לאט היא תפשיר ותתנהג יפה. מין הראוי שהמבוגרים יבינו את הילדה ולא להיפך.
עם הזמן סביר להניח שההתנהגות הזו תחלוף, כשהילדה תתחזק, אם כמובן תחזקו את הביטחון העצמי שלה ולא תורידו אותו על ידי פרשנות לא נכונה של ההתנהגות.

ענבר שלום,
מעבר לכיתה א׳ מעורר בכל הילדים גם תגובות של חרדה ופחד מהעתיד לבוא. נראה שעם הבת שלכם התהליך ״צבוע״ כבר בגוון מפחיד עוד יותר עקב ההישארות בגן וחוות הדעת שכבר היא קיבלה. כמובן שחשוב מאוד מה שתיארת שעשיתם , כשהעברתם לה את המסר שבי״ס הוא דבר מהנה שאינו רק סביב לימודים. המסר החיובי שלכם הינו משמעותי ביותר. אולם נראה לי לאור הרקע שתיארת, שכדי להבטיח שהכניסה לעולם ביה״ס תהיה חלקה יותר כדאי להיעזר באיש מקצוע, פסיכולוג/יועץ חינוכי שיכול להכווין אתכם בהתנהלות מול הילדה וכן בעזרה להתארגנותה בתוך מערך בית הספר.
בהצלחה,
שירי

שלום לך
את מתארת ילד נורמלי המתנהל באופן תקין. אפשר להבין מדברייך את החשש שלך וגם להתרשם מהמודעות הגבוהה שלך לעצמך ולילד. את סוחבת משהו בתוכך שאכן עלול להשפיע על האימהות שלך. עצב החשש שאת מתארת עלול להפוך לסוג של אמונה המגשימה את עצמה. אני מציעה לפנות לפסיכולוג לצורך בירור מעמיק של החוויות שעברת ושל ההשלכות של חוויות אלו על אימהותך. זה יכול להיות תהליך קצר של מספר פגישות. שווה וחשוב. בעזרת פגישות אלו תוכלי להפריד בין החוויות שלך לאלו של בנך ולתת מענה נקי לצרכיו שלו אם בכלל קיימת בעיה.

שלום יעל,
את עדיין לא יכולה ללמד ילדה בת שנתיים לווסת את ההעלבות שלה. את כן יכולה לא לעשות עניין גדול, גם מהשאלות החזרתיות וגם מההעלבות שלה. כשאת אומרת לא זה לא גם אם היא בוכה. על שלוותך, את אחראית ולא היא. אם תצליחי באופן עיקבי להישאר רגועה, היא תבין שהיא לא מקבלת תשומת לב באופן הזה וזה יפחת מעצמו.
עם זאת, כאשר הילדה שלך שואלת שאלות באופן אובססיבי, אומנם זה לא נכון לשתף עם זה פעולה אך מצד שני זה מראה על סוג של חרדה או מצוקה שיש לה. ייתכן שאת מצפה מילדה בת שנתיים להחזיק את עצמה, להעסיק את עצמה, ובכלל להבין דברים שהם מעבר ליכולות של הגיל שלה. יכול להיות שזה גם בגלל שאין לך סבלנות, וזה מובן, לא לכולנו יש. יחד עם זה אי אפשר לגלגל את זה על הילדה. בגיל שנתיים ההורים בהחלט מהווים עדיין חלק גדול מהזמן סוג של צוות הווי ובידור כי ילדים בגיל הזה לא יכולים להעסיק את עצמם זמן רב לבד. לכן אם זה קשה לך, אולי כדאי לחשוב איך את יכולה להשיג עזרה בעניין הזה, או לגייס עוד בני משפחה שיהיו איתה לפעמים, או להפחית מתח בתחומים אחרים בחיים כדי לפנות יותר סבלנות, וכו'.

שלום מירב,
זו בהחלט התנהגות נורמלית לגיל הזה, כמבון שאם הוא חוטף מאחיו צריך למצוא דרך להפריד אותם באותו רגע ולהחזיר לאחיו ולתת לו משהו חילופי או להרגיע אותו בדרך אחרת, אך אין לצפות שהוא פנים כרגע או ילמד מזה להבא בהכרח.

שלום יעל,
נושא הביישנות בהחלט מוכר כבעיה. אני מבינה שאת הכעס שלך על הגננת, אך נשמע לי שאת מוציאה על הכעס הזה המון אנרגיה. כולנו טועים לעיתים גם הגננת, זה אנושי, עכשיו צריך לחושב מה הלאה. כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד או למטפל שעובד באופן פרטי עם הגיל הרך. אם את רוצה ניתן גם לעבוד איתו בבית בהדרגתיות להרגיל אותו כל פעם לחבר אחד ואחר כך לשניים ביחד וכך להגדיל את הסיבולת שלו לקבוצה לאט לאט, וכמובן לתת לו המון חיזוקים.
בהצלחה.

היי סמדר
האנרגיות שלי מופנות רק לבני כרגע ובטח לא לגננת(רק אתמול במהלך ההודעה נזכרתי שהגננת יכלה לראות את הבעיה בזמן שעליתי על הבעיה) האשמות לא פותרות בעיות.
כל פסיכולוגית ילדים יכולה לעזור לנו?
איך העזרה באה לידיי ביטוי?
תודה על תגובתך
יעל

שלום יעל,
כמו שציינתי בתשובתי הקודמת, לא כל פסיכולוג אלא כזה שעובד עם הגיל הרך.
העזרה יכולה להיות או בהדרכת הורים או בטיפול דיאדי משותף לכם ולילד.

פסיכולוג ילדים כן?
קצת התבלבלתי מי מטפל בבני בהתפתחות הילד?
פסיכולוגים כאן בפורטל כתבו שלפי דעתם פסיכולוג לא יכול לעזור בגיל הזה!
מי כן לאיזה גורם אני צריכה לפנות אם לא פסיכולוג.
תודה

שלום יעל,
אני לא יודעת מי אמר לך שפסיכולוגים לא מטפלים בגיל הזה.נכון שלא נהוג לטפל בילד לבד בגיל הזה. אולי לזה התכוונו ואת לא הבנת נכון. אבל כן מטפלים בגיל הזה באמצעות הדרכת הורים או באמצעות טיפול דיאדי שמשלב הורה ילד.

היי
לקחת את בני לפסיכולוגית ילדים על מנת לטפל בבעיה.
היא אמרה שהוא לא סובל מחוסר בטחון ושהוא לא ביישן היא אמרה שלדעתה שהוא עבר טראומה מאוד קשה,כל פעם שניסיתי לדבר איתו על מה שקרה בגן הוא העביר נושא על שאר הדברים דיבר בכיף ובבטחון.
בני בתחילת השנה מאוד אהב ללכת לגן, לאחר חצי שנה בערך סירב ללכת לגן היה חוזר מהגן עצוב ובמקביל דיבר בבית על היותו קטן,הגיע למצב שבכניסה לגן אוחז בחוזקה ברגלי ובוכה בכי קורע לב הגננת צפתה במתרחש ולטענתה אין שום בעיה הכל בסדר,ביקשתי שפסיכולגית הגן תגיע ...והיא לא הגיע כי הילד היה בטרום טרום וזה לא חובה,באחת הפעמים בבוקר כשנכנסתי עם בני לגן ניגש אליי ילד ואמרה שהוריוו אסרו עליו לשחק עם בני רק כי הוא קטן מידי...אביו אישר שכך אישתו ביקשה מבנה מחנכת בישראל.... ואז הבנתי את המצוקה של בני.
בכל אופן לדעת הפסיכולוגית זאת ההבחנה והיא ביקשה ממני לגשת לפגישה אחת מול פסיכאטרית שתאשר את ההבחנה שלה.
לא הצלחתי להבין למה אני צריכה לגשת לאישור ההבחנה אצל פסיכאטרית?
תוכלו להסביר לי ? אני לא מבינה !!!!
תודה על כל התגובות שאתם מקדישות עבורי

שלום יעל,
טוב שפנית לאיש מקצוע. כמו שאת רואה אין להשוות פגישה עם איש מקצוע לייעוץ באינטרנט, כיוון שכך ההתרשמות היא הרבה יותר מלאה והתוצאה היא אחרת לגמרי.
אני חושבת שמרגע שפנית אליה, זה לא נכון לחזור לפורום ולבקש הסברים להחלטות שלה. חשוב שתפני אליה ותבקשי הסבר. לי אין מושג מדוע התרשמה כפי שהתרשמה ומדוע היא חושבת שיש צורך בפסיכיאטר, ואם אני אתחיל לשער השערות אני עלולה רק לבלבל אותך. אני מבינה שעצם ההפניה לפסיכיאטר מלחיצה, ולכן חושב שתחזרי אל הפסיכולוגית ותשתפי אותה בכך זה מלחיץ אותך מאוד ואת זקוקה לכך שהיא תעזור לך להבין טוב יותר ולהרגע. חשוב שזה ייעשה דרכה כי הגורם המקצועי שמנהל את הטיפול כרגע ולא טוב לפנות לכמה אנשים במקביל.

אמרתי שאני לא אוהבת את הרעיון היא אמרה שזה (פגישה אחת) רק בשביל לאשר את ההבחנה שלה שכך זה נהוג שהיא עובדת עם רופא(פסיכאטר) במקביל שרצוי שיאשר את הבחנתה.
כמובן שהיא יודעת את הסיפור מהגן,בעשר דקות הראשונות שהגענו היא התרשמה שהוא סובל מטראומה והיא רוצה שילך לפסיכאטר.
רק התחילה הפגישה שאלה אותו 10 שאלות והוא ענה רק על אחת מהן בראש זה הדאיג אותה מאוד שהוא לא מגיב לה.
הוא עוד לא הספיק להכיר אותה צריך לתת לילד להיפתח קצת לא?
אפילו עם הדודות שלו הוא לא מדבר בהתחלה.
בגלל זה הייתי קצת בשוק
בעשר דקות הראשונות ניתן לאבחן?
טוענת שהיא עונה \מגיב רק על מה שהוא רוצה.
אחכ דיברנו על הנושא בגן הוא סיפר על ההצקות שחווה העברנו נושא למה שעבר עלינו היום ושוב חזרנו לנושא של הגן והוא העביר נושא .
טוענת שהוא לא מדבר על הנושא "המכאיב" לו לדבריה רק על מה שהוא רוצה.
אמרה שהוא לא ביישן שיש לו בטחון בדק את החדר שלה,ביטלה לנו את הפגישה להדרכת הורים כי אמרה שאין צורך.
אני יהיה יותר משמחה אם תגיבי לי.
תודה תודה תודה

מה עדיף ויעיל פסיכולוגית או תרפיה באומנות?
תודה

שלום יעל,
אילמות סלקטיבית נחשבת בעצם סוג של חרדה חברתית, ולכן, לדעתי עדיף לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפסיט שעובד עם חרדות באופן ממוקד. טיפול באומנות הוא עד כמה שידוע לי לא טיפול כזה. זה לא אומר שטיפול באומנות לא יכול לעזור גם.

שלום יעל,
אני לא יכולה על סמך תאור באינטרנט לשפוט את עבודתה של פסיכולוגית אחרת. אם את מרגישה לא בטוחה ולא רגועה, את בהחלט יכולה לפנות למטפל אחר. הדבר הכי חשוב בטיפול הוא האמון באיש המקצוע. זה גם אמון שיוכל להתפתח עם הזמן. אבל אם את מרגישה שבשום פנים ואופן לא נראה לך, יכול להיות שכדאי שתקבעי פגישה עם איש מקצוע אחר ותראי אם תרגישי אחרת.

שלום לך,
אני לא מכירה אתכם ולא יודעת מהיכן זה נובע. האם רגישות גבוהה זה משהו שמאפיין גם אותך או עוד מישהו בבית? האם יש לך השערה מדוע בתך מתרחקת ממך? האם זה היה כך תמיד? האם זה משהו חדש?
כדאי לבדוק יותר לעומק ממה זה נובע כדי לדעת איך לעזור לה. נסי לחשוב על היחסים במשפחה, היחיסם בינך לבין בעלך, הקשר שלך עם הילדה מינקותה וכו'. ייתכן שהילדה מגיבה למשהו כללי יותר שקשה לי לדעת מהו ללא פרטים נוספים והכרות יותר מעמיקה.
על פניו זה נשמע שבתך לא תופשת אותך כדמות שכדאי להזדהות איתה, ואני לא יודעת למה, אם זה קשור למעמדך בבית שהוא לא משופר, לחוסר ביטחון שלך, או שאני טועה לגמרי וזה בכלל לא הכיוון.

שלום לך, אין קשר בין העובדה שאת מחסירה או לא מחסירה חומרית מהבת שלך דברים לבין גניבה. גניבה על ידי ילדים ובני נוער לא נעשית מתוך מחסור חומרי, אלא מתוך מצוקה ריגשית. כנראה שבכל זאת, למרות כוונותייך הטובות הבת שלך כן חווה מצוקה כלשהי, שלא קשורה למה שקונים לה או נותנים לה אלא אולי לאיך מקשיבים לה, איך מבינים אותה, איך מתעניינים בה, באיזה אופן מראים לה אהבה וכו'. את זה כדאי לברר איתה, בלי כעס, אלא מתוך ענייניות כנה, האם יש משהו שמציק לה, בלי קשר לגניבה כרגע, כי זה יגרום להתגוננות ולחוסר שיתוף פעולה שלה, אלא באופן כללי.

תודה רבה, אני ידבר איתה...