פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
התגובה שאת מתארת הייתה מעט היסטרית. גם אם אנחנו דואגים, חשוב שהילד לא יחוש שאנחנו מתפרקים עוד רגע. חשוב לנסות להגיב בקור רוח ולא להיות כל כך דרמטיים.
זו כנראה לא אמירה סתמית, ייתכן שהיא בהחלט מעידה על מצוקה, אבל זה לא אומר שהעולם חרב עוד רגע ושהילד עומד למות.
הייתי מדברת איתו ברוגע על כך שאת מבינה שקשה לו מאז שאחיו נולד, כי כנראה שהוא מקבל פחות התייחסות, ואולי הוא מרגיש שלאחיו מוותרים כל הזמן, שלא שומרים על הדברים שלו, שאחיו מקבל יותר וכו'. ונכון שאחיו קטן יותר ולכן אפשר לצפות ממנו לפחות ונותנים לו כל מיני דברים יותר כי הוא לא יכול לבד, אבל אתם מבינים ובהחלט תשתדלו להקל עליו, להעניק לו זמן איכות ללא אחיו, לשמור על חפצים שחשובים לו כך שאחיו לא יהרוס לו אותם וכו'.

סמדר שלום,
תודה על התייחסותיך!
כאשר בננו הבכור מכה את אחיו בן השנה וחצי לעיתים "בלי שנראה" ולעיתים לידנו. כיצד להגיב לזה? אנו כועסים עליו כשזה קורה, והוא חוזר שוב על התנהגות זו.
בבקשה יעוצך

שלום לך,
לכעוס זה בודאי לא הפיתרון. את בטח התכוונת לסוג של הצבת גבול. יש הבדל בין להציב גבול בצורה נחרצת, תקיפה ועניינית לבין לכעוס. לכעוס פירושו לאבד את השליטה שלנו, להרים לעיתים את הקול, להגיד לילד שהוא לא בסדר או מאכזב או מכעיס ואתנו, כל זה לא רלוונטי. הדבר היחיד שרלוונטי זה להגיד לו שלא מקובל עליכם שהוא מכה וזה אסור. נקודה. מעבר לזה, ובלי קשר להצבת הגבול כשהוא מכה, כדאי וחשוב לתת לו לגיטמציה לתחושות הקשות שלו כלפי אחיו, כי להרגיש דברים, גם אם הם שליליים זה מותר.
הילד גם אמר שהוא רוצה למות בהקשר של אחיו, ולכן הייתי שמה לב טוב טוב האם והיכן אתם לא שמים לב שאתם מזניחים את זכויותיו מול אחיו ואיך אפשר לעזור לו קצת יותר, כמו שציינתי בתשובה הקודמת, לשמור על החפצים שלו, לתת לו זמן איכות ללא אחיו וכו'.

שלום ליאת,
הבעיה היא כנראה בזה שאתם מוותרים לה. לא להעניש או לא לתת מכות אין פירושו בהכרח לוותר.
אם החלטתם שהיא לא מקבלת משהו, או שהיא לא ישנה עם אמא, צריך לעמוד על כך ולא לוותר. שתצרח כמה שהיא רוצה. היא תפסיק בסופו של דבר, גם אם זה ייקח זמן, אחרי שהיא תראה שזה לא עוזר לה. חשוב מאוד שתהיו עקביים בכך ולא תישברו.

תודה רבה סמדר עזרת לי מאד שאלה נוספת באותו נושא:

הילדה מסרבת להרדם לבדה במיטה שלה למרות שאחותה הגדולה ממנה גם בחדר ישנה איתה היא רוצה שאני אשכב לידה עד שהיא נרדמת אני כל יום מדברת איתה
שהיא בוגרת והיא צריכה לישון לבד לא עוזר כלום היא בשלה שמסרבים לה היא צורחת ובוכה....
האם לדעתך אכן יעזור עם ניתן לילדה לבכות לצרוח במשך כמה ימים ולעמוד על שלנו ...

פשוט כואב הלב לראות איך היא נכנסת לסטרס שהיא צורחת ובוכה... אחר כך קשה להרגיע אותה.....

מה דעתך?

המון תודה ליאת

שלום ליאת,
לא רק שאפשר, אתם חייבים לעמוד על שלכם גם היא תצרח שעות במשך כמה ימים.. ואתם לא צריכים להרגיע אותה אחרי זה, היא תרגע לבד כשהיא תראה שאתם לא מתרשמים.
חשוב מאוד שתפסיקו את כל ההסברים והשיחות, הנזיפות וכל שאר האינטראקציות שלכם איתה סביב העניין. פשוט להגיד לה בקצרה שעכשיו היא נשארת לישון, ולצאת מהחדר. שתצרח כמה שהיא רוצה. כל תשומת לב שתתנו לה סביב העניין הזה רק מגבירה את הבעיה.

שלום עודד,
אנא עיינו בעמודת "שאות נפוצות" בתשובה העוסקת בפחדים אצל ילדים.

שלום ליבי,
יכול להיותךך שלהגיד לילד מה לא זה לא מספיק. אוי צריךם להדריך אותו מה הוא כן יכול לעושת כשקשה לו והוא פונה למכות. זה מתחיל מלהגיד בעבורו במילים את מה שהו אמרגיש ולא יודע עדיין לבטא בצורה מדוייקת. למשל, אם הוא מתוסכל כי בדיוק מישהו לקח משחק שהוא רצה בו, אפשר להגיד לו למשל" זה קשה ומעצבן, בידוק רצית את המשחק" ואחר כך להציע לו אלטרנטיבה למכות: "אנחנו לא מרביצים, אפשר בינתיים לקחת משחק אחר, ואחר כך לחזור לשחק במשחק שרצית" וכו'.

שלום ליז,
קשה להתרשם דרך האינטרנט. על פניו התגובה שאת מתארת נשמעת לי קצת קיצונית . יכול היות שזה לא רק זה. כך שאם זה נמשך ו/או מחמיר, אולי כדאי לבודק יותר לעומק, ובעזרת איש מקצוע מה קורה ילד ומה מציק לו.

שלום דניאל,
ללא הכרות עם הילד קשה לדעת ממה זה נובע. זה יכול להיות בגלל שהוא לא לגמרי מבין תמיד את הסיטואציה, או לא מבין מדוע הדמות עצובה ואז קשה לו להזדהות. לא הייתי מסיקה מסקנות כרגע, וממתינה לראות איך הדברים יתפתחו ואיך יתפתחו גם הכישורים החברתיים שלו עם ילידם אחרים, ואחר כך בודקת שוב.

שלום צבי,
זה מצויין שהבת שלך משחקת במכשפה. לכולנו יש כעסים, תוקפנות ותחושות שליליות ומשחק הוא דרך מצויינת ולא מזיקה לעבד את זה. זה רק משחק, וחשוב לתת לבתך לבטא את עצמה על כל מגוון התחושות שלה בחיים, גם השליליות.
להגיד שאתה לא אוהב לשחק איש רע זה כמו להגיד שאתה לא רוצא להכיר בכך שלפעמים קורים דברים לא נעימים. זה שאתה לא רוצה להכיר בכך זה לא אומר שזה לא קיים.
האגדה של שלגיה היא אגדה חשובה, שנוגעת בצורה מאוד מדוייקת בהתפתחות הריגשית של ילדים, היא נוגעת בתחרות הסמויה שיש בין אימהות לבנות על ליבו של האבא, ובכך היא מדברת על השלב האדיפלי.
אלה דברים אמיתיים שקורים בנפשו של הילד, הכחשה שלהם לא תמנע את עצם קיומם. זה לא אומר בהכרח שחייבים לדבר על כך בצורה גלויה, אבל אם הילדה מעבדת את זה דרך משחק זה דבר מצויין. לא כדאי "לקלקל"את זה ולהכנסי את מציאות לאיזור של אגדה ומשחק.

שלום ליאת,
ממש לא לוותר, זה רק יגביר את החרדה. אבל כן לפנות לטיפול. אם המצוקה כל כך גדולה לא כדאי להזניח.

יש לך המלצה לפסיכולוגית בראשון לציון?

שלום ליאת,
לצערי אני לא מכירה באופן אישי, אבל יש בראשל"צ מרפאה ציבורית טובה, אולי כדאי לנסות לפנות לשם. את יכולה לברר דרך האתר של משרד הבריאות.

היי,

השאלה הי איך אתם מתנהלים במהלך זמן זה.
במקביל, ניתן להוריד את שנת הצהריים ל 45 דק'. הו כבר ילד גדול ולא בהכרח זקוק לה.



בהצלחה!

נעמה סבג שמש, מנהלת רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים וצוותי חינוך
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה.

שלום רותם,
כן, בהחלט זה קשור לחרדה ויכול להיות מאוד שזה קשור לצורך שלה להשליט סדר בעולם. כדאי לחשוב באיזה דרכים ניתן להקל על החרדה שלה, ואם לא מצליחים לבד - אז לפנות להדרכת הורים.

האם זה נראה לך כסימן להתפתחות של הפרעת ה-OCD?

שלום רותם,
אני חושבת שמוקדם להגיד וגם לא חשוב כרגע, כיוון שזו מחשבה מלחיצה שלא עוזרת. ואם כן? האם זה יעזור לך לחשוב על כך? לדעתי לא. לדעתי את מזהה נכון שמדובר בחרדה, וכדאי לטפל בזה כרגע.

שלום לך,
את יכולה לדבר עם הילד על כך שקראתם את הפתק שהשאיר ושאתם מבינים שהוא נסער, ואת רוצה לשמוע יותר מה עבר עליו, ופשוט להקשיב לו, איך זה היה בשבילו, מה הוא מרגיש, ממה הוא חושש, איזה מחשבות עלו אצלו ולהגיד לו שאתם מצטערים שכך זה קרה, והוא צודק שהוא לא היה צריך להחשף לזה, מה שהוא ראה היה דבר טבעי ונורמלי, אבל בהחלט לא לגילו. וזהו.
להבא, דאגו שדבר כזה לא יוכל לקרות, כשהילדים בבית חשוב לקיים יחסים בחדר השינה ולסגור את הדלת.

שלום חגית,
אם היא פחות מפחדת ונראה לכם שהבעיה לא מציקה כרגע, ולא מגבילה אותה ואותכם בשום דרך, אז לא חייבים לפנות לטיפול.
אני מכירה טיפול פסיכולוגי, אני פחות מכירה טיפול באמצעות בע"ח ולכן לא יכולה להמליץ עליו, לחיוב או לשלילה.

מייה,

מה שצריך הוא לתת לו את המקום לקנא, לאפשר הבעת רגש כזה, להקדיש לו תשומת לב וזמן נפרד.

קנאה היא דבר לגיטימי. כדאי לומר לו לשתף אתכם כאשר הוא מקנא.

את מוזמנת לקרוא מאמר שכתבתי על כך באתר שלי.

בהצלחה!

נעמה סבג שמש, מנהלת רשת עידן ההורות
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה
יועצת ומנחת הורים בשיטת הצילום הייחודית

שלום
תודה על התשובה ..
אבל מה עם שתי השאלות האחרות??


ד"א הפורום נפלא.. ומאוד חשוב לכל אמא

היי מיה,

ילד בן 4 יכול להשאר לבד וזה לא מזיק לו. מה שיכול להזיק הוא לשדר "ביחד" עם הילד הקטן ולעשות הפרדה ביניכם לבינו.
מעבר לכך- אפשרו לו להתנהג כמו קטן. הוא למד שקטן זה חמוד יותר.
תאפשרו.

בהצלחה!

נעמה סבג שמש, מנהלת רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים וצוותי חינוך
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה.

שלום לך,
אם הילד נמצא בטיפול חשוב לדווח על כך לפסיכולוגית שלו ולבקש את עצתה. היא מכירה אותו יותר טוב מאיתנו, ויש לה כלים שאין לנו בפורום כדי לעזור לכם בצורה הרבה יותר מדוייקת.

שלום אורנית,
חשוב מאוד שבתך לא תחוש שאת הרוסה מהעניין. זה לא עוזר לה. היא חשה את חולשתך מצטרפת לחולשתה במקום לחזק אותה וזה לא עוזר לה.
יכול להיות שכדאי לה ליזום יותר, וגם להתעניין בחוגים לקראת שנה הבאה שבהם אפשר להכיר ילידם נוספים, לא מהכיתה שלה ולהתחבר גם איתם.מעבר לזה נראה שבתך יכולה להעזר בטיפול, פרטני או קבוצתי כדי לברר מה קורה לה בחברה, איך ניתן לחזק את היטחון שלה ולעזור לה לקחת מקום בצורה יותר טבעית וחלקה.

סמדר שלום,

ראשית תודה על התיחסותך החשובה לי.
לגבי ילדים אחרים, מנסיון זה לא כ"כ אפקטיבי כי המגמה היא להתחבר עם בניי כיתתך או שיכבתך.
האם כדאי לי להעבירה בית ספר ? לצערי יש שיתוף וחברויות בין 2 הכיתות ולכן שם יש לה שם אוייבות( שמסיתותת בקלות) , ואני חוששת מאוד מהעתיד ממסיבות שלא תוזמן וכדו' ( האמיני לי סמדר הילדה מקסימה זה פשוט הסתה של מישהי ,לפני שנה אמא אחת שביתה התחברה עם ביתי אמרה לי שהבנות איימו על ביתה שאם תתחבר עם ביתי לא יהיו חברותיה ולכן הפסיקה), אינני יכולה לעמוד בזה . אנא עצתך.
בברכה
אורנית

שלום אורנית,
מעבר בית ספר לא בהכרח יעזור כל עוד לא ביררתם ביניכן לבים עצמכן, מה חלקה של בתך במצב שנוצר. יש סיבה מדוע בחרו בה להיות זאת שלא מקובלת ולא במישהי אחרת. יש כנראה משהו שבתך עושה לא נכון. לשכנע אותה ואת עצמך שהיא קורבן בלבד, וזה נורא עצוב וטראגי, לא בהכרח עוזר לה.
יכול להיות שבתך אכן מקסימה ונהדרת אך אולי היא חסרת ביטחון, אולי חסרות לה מיומנויות חברתיות, או שיש קושי אחר, ועד שלא יתייחסו אליו, האשמת הסביבה בלבד בבעיה לא תעזור.
אם את משוכנעת שבכל זאת הבעיה היא רק בכיתה, את בהחלט יכולה לנסות להעביר אותה בית ספר ולחכות ולראות אם הבעיה תיפתר בכך, הרי שצדקת. אם לא, כנראה שזה לבד זה לא מספיק וכדאי לפנות לטיפול בעניין.

סמדר שלום,

בתשובתך הראשונה ציינת בפני שעליי לחזק את ביטחונה. כיצד?? האם בלאמר לה שהיא חכמה נפלאה וכו' ומה עוד לאמר לה ??( סליחה על השאלה) אני פשוט חסרת אונים
תודה
אורנית

שלום אורנית,
כדי לחזק את בטחונה חשוב שתבחיני קודם כל בתכונות החזקות שלה. נפלאה ונהדרת זה מאוד כללי, זה לא רע להגיד לה את זה, אבל יכול להיות שזה לא מספיק, כי הי איכולה לצאת בתחושה שזה מה שאמא שלה חושבת וזה לא אובייקטיבי, כי כל האימהות חושבות שהילד שלהם נפלא. חשוב להתייחס ספציפית לדברים שהיא חזקה בהם במיוחד, ולתת לה חיזוקים מפורטים, מה היה טוב ונכון במה שהיא עשתה - למשל שהיא מציירת יפה, יש לה כישרון לשילוב צבעים, היא ממש מוכשרת בזה, אולי כדאי לשלוח אותה לחוג מתאים וכו'.