פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי

בני בן ה-5 מוצא את עצמו פותר בעיות באלימות כלפי חבריו, גם כשאנו נפגשים עם ילדי המשפחה שהינם בני גילו או קטנים ממנו הוא כל הזמן פותר בעיות במכות.

עלי לציין שהינו טופל השנה באומנות לעניין הריגשי, מחשבתו מהירה מהשפה שלו ואנו מתחילים טיפול בנושא.

בשיחה שניהלתי איתו בעניין האלימות הוא אומר לי שאינו אשם שכן הראש אומר לא להרביץ והלב כן וזה לא הוא שמרביץ אלא הגוף שלו והוא לא יודע מה לעשות.

אני מנסה להדגיש לו כל הזמן שאצלנו בבית אסור להרביץ, ולהמחיש לו מה אפשר לעשות עם הידיים. אך מול ההסברים שלו אני נשארת חסרת פתרון.

אשמח לעצה מהירה כי מתמעטים החברים שלו, כמובן שההורים מרחיקים אותם מהילד שלי זה כואב ומפריע גם לי ובטח לו.

תודה

שלום רב,
ביתי בת 7 וחצי, בחודשיים האחרונים היא אינה רוצה ללכת לבית הספר וללכת לחברים.
לציין שבעבר היא הלכה לחברים בלי בעיה. היום היא רוצה ללכת רק איתי (האם) ואני נאלצת לשבת עם ההורים בסלון בזמן שביתי משחקת בחדר עם חברות.
היום אף נתקלתי בחרדה יוצאת דופן שלפני היציאה מהבית לחברה בידיעה שאני באה איתה היא החלה לבכות שכואבת לה הבטן, וכואב לה הגרון וכואבת לה הרגל, וזאת עד היציאה מהבית וההגעה לחברה. כשהגענו הכל עבר לה הפלא ופלא.
גם כאשר הולכת לבית הספר מתלוננת כל הזמן על כאבי בטן, ראש, גרון וכו...
ניסיתי לשאול אותה, מה קרה, האם מישהו הציק לה, האם לא נהנתה אצל חברה ולברר את הסיבה לכך.
אשמח לייעוץ
בברכה,
נוני.

ביתי בת 3 מסרבת ללכת לישון עם אבא שלה
היא מאוד אוהבת שאבא שלה (בעלי)
הוא משחק איתה, עושה לה מקלחות מטייל איתה וכו' כל זה במהלך היום..עד השינה
כשהוא מבקש להשכיב אותה היא בוכה וצועקת 'אמא'
כשהוא כבר מצליח להקריא לה סיפור, כשהסיפור מסתיים היא יורדת מהמיטה ומחפשת אותי
אציין שנולדה לה אחות לפני כשנה
אנחנו אומרים לה שפעם אבא משכיב ופעם אמא, אבל היא ממש מסרבת
מה עושים?
תודה מראש

שלום רב,
בתי סיימה השנה כתה א'. היום היא אמרה לי: "כשאת את ואבא הולכים לישון ואני נשארת בחדרי, אני בוכה". לשאלה למה היא בוכה היא רק אמרה שעצוב לה.
בנוסף, לפני כמה ימים היא התחצפה לסבתא שלה. הסבתא אמרה שהיא לא מוכנה שידברו אליה בצורה כזאת. כעבור שעה הילדה פנתה אליה, אך הסבתא לא ענתה. הילדה שאלה אותה למה היא לא מדברת איתה וסבתא ענתה שהיא נעלבה מהחוצפה שלה. הילדה באה אלי ואמרה שהיא לא יודעת למה הסבתא מתכוונת. למחרת הילדה בקשה סליחה מסבתא, אבל לשאלה למה בקשה אם בעצם לא יודעת על מה, הילדה ענתה כי אני רוצה להשלים איתך כדי שלא אבכה בלילה.מדי פעם אני באמת שומעת אותה בוכה מתוך שינה ואז כמובן אני נגשת להרגיע אותה. אבל קרה שבבוקר היא אמרה שבכתה בלילה, אבל אנחנו לא שמענו. אודה על התייחסותכם

פסיכולג ילדים איתו נפגשתי המליץ להפריד בין התאומים הזהים שלי. אין להם שום בעיות התפתחותיות אפילו להיפך הם מפתיעים מאוד ועושים מעל לגילם למרות פגות של חודשיים אבל הוא מסביר בצורה נחרצת שתאומים חייב להפריד ולגישתו כמה שיותר מהר ויותר מוקדם למען התפתחות תקינה של אישיותם והבנת הנבדלות ביניהם אני מקבלת את דבריו והסבריו ונוטה להאמין שאכן בסופו של תהליך מאוד כואב זה יהיה לטובת הילדים השאלה האם לא עדיף לחכות לכיתה א כי ממש קשה לי אני לא ישנה בלילה ואני ממש בדיכאון מהחלטה קשה זו מה שגורם לי להבין שאולי אני באמת מדביקה בינהם אחרת לא היה לי כל כך קשה אני מפחדת מהקושי מאוד ותחושת גורליות ההחלטה אני גם לא יודעת בדיוק איזה עזרה אני צריכה כי אין אף אחד שיוכל להבטיח לי שזה יהיה לטובתם ואיך ניתן ללכת נגד כל תחושת האימהות שלי אני מוכת חרדה ועצב אבל מרגישה שאני חייבת להם את ההחלטה הנכונה איך אדע מה היא אולי יש מחקרים בנושא סטטיסטיקות שתוכלו לומר לי מה קרה לרוב התאומים הזהים שהופרדו בגיל 3 ומה קרה לאלו שהופרדו בכיתה א
בעצם היותם תאומים הם צריכים את הביחד גיל שלוש הוא קריטי דיו אני כל כך חוששת ומתקשה בבקשה תאירו לי את הדרך

שלום רב
ביתי בת 7, נורמטיבית לחלוטין- רפואית, חברתית ולימודית- תודה לאל.
לפני כחודש, ראתה קיא של ילד שהקיא בבית הספר, שאלה מה זה והמורה השיבה ה לה שילד הקיא. מאז היא לא מפסיקה לחשוב על זה, לא יכולה לשמוע את המילים- להקיא, הקיא וכו' ומפחדת מכל העניין.
כמובן שהסברנו לה שפעם בהמון זמן אם מישהו אוכל משהו מקולקל או שכואבת לו הבטן, הגוף החכם שלנו פשוט מוציא את זה החוצה בצורת קיא ואז מרגישים טוב ושזה בדיוק כמו אפ'צי, פיפי, קקי או נזלת שהגוף החכם שלנו יודע להוציא את מה שמפריע לו החוצה ושאז מרגישים טוב יותר ושזה לא דבר רע, גם אם זה קורה. אנחנו אומרים לה שתחשוב על מילים יפות וטובות ועל דברים שהיא אוהבת. לא עוזר...
הילדה ממש מוטרדת מהעניין ואומרת שהיא מפחדת מזה, היא הפכה מדוכדכת, אוכלת פחות מבעבר ומשחקת פחות מבעבר. פשוט יושבת/שוכבת וחושבת על זה.
מה ניתן לעשות? האם נדרש טיפול פסיכולוגי? באם כן, האם יש משהו דרך קופ"ח מכבי? יועצת ביה"ס? או פרטי?- ד"א, יש לנו גם ביטוח רפואי פרטי אך מעדיף למצות קודם כל טיפול שלנו/טיפ/ייעוץ מהפורום.
תודה מראש על המענה המהיר ושבוע טוב
רן

שלום,אמא לילד בן 3 מקסים וחמוד אמיתי.
כל הזמן נדמה לי שהוא בודק גבולות.תמיד עושה דווקא כשאני או בעלי אומרים לו לא!!אסור!! הוא עושה דווקא ההפך .אומרים לו להפסיק, כאילו אומרים לו תמשיך. לא מקשיב אין לו פחד משום דבר.במידה ואנחנו בגן המשחקים,ג'ימבורי וכו..תמיד ילד שיעבור בדרכו יחטוף או דחיפה או שריטה לפנים אפילו אם לא עשה לו כלום מספיק שרק עמד לידו. יש לציין שהוא מדבר, אך לא מדבר באופן ברור מחליף בין האותיות לדוגמא משתמש באות ר במקום ל. וכו'.. מאוד אוהב לשחק לבד בלי חברים.
למרות שיש שיפור משמעותי בדיבור,בגיל שנתיים ,שנתיים וחצי הוא היה אומר רק אמא ואבא. בכיין ומפונק.הייתי איתו באיבחון ואני כעת ממתינה בתור לקלינאית לעבוד על ריפוי בעיסוק וכו'..כפי שהמליצה המאבחנת.
האם זה נשמע כנורמלי? האם זה יעבור? או חלילה יחמיר ואיך עלי לפעול ?? תודה מראש.

שלום ,

בני בן 9, גובהו 1.32, משקלו 37 ק"ג ויש לו "צמיגים"...
הוא במגמת השמנה.
הרגלי האכילה שלו אינם טובים (כשל אדם מבוגר-שמן) עם זאת קשה לי לשייך את זה להרגלי אכילה שאליהם הוא נחשף בבית (אם כי כמובן אולי יש דברים שאיני רואה).
אני שולטת כיום בכמויות וסוג האכול הבני אוכל, כל עוד אני בסביבתו כמובן.
זה מצב לא בריא ואני רוצה לפתח אצלו את היכולת לאכול במידה.
בני גם לא עושה פעילות גופנית כלל - הוא לא אוהב או נהנה מזה, הוא טיפוס של בית. נסיונות שלי ושל בעלי לשדלו ללכת לחוג ספורט עלו בתוהו.
פנינו לתזונאי של קופח, עם זאת הוא התמקד רק בתזונה וספורט ולא בדברים מסביב.
איני יודעת איך להניע את בני לעסוק בספורט ואני איני מצליחה לעמוד בהתחייבות שלקחתי על עצמי לצאת פעמיים בשבוע לפחות לפעילות גופנית עם בני.
יתכן שיש גם פן פסיכולוגי ו/או משפחתי לעניין, היות שלבני חסר בטחון עצמי (בבסיס, בלי קשר להיותו בעל משקל עודף). הוא יעדיף לראות טלויזיה, מחשב או סתם להישאר בבית על פני להיפגש עם חבר (אם כי יש לו כמה חברים טובים)

לתחושתי זה לא מצב של תזונה נכונה נטו, אלא מערכת שלמה מסביב. ולכן איני בטוחה שתזונאי הוא בעל המקצוע המתאים לסייע לבני לעסוק בפעילות גופנית, ללמוד להקשיב לגופו מבחינת תזונה וכן לסייע להגביר את אמונו בעצמו.
ולכן אני שואלת - לאיזה בעל מקצוע אוכל לפנות לקבלת עזרה? אשמח גם להמלצה על מישהו ספציפי באיזור נס ציונה-רחובות והסביבה.
סליחה על אורך ההודעה ותודה :-)
חווה

שלום,
בני בן השנתיים וחודש סובל בחודש האחרון ממצבי רוח מאוד קיצוניים.

מעבר לזה שהוא רוצה להיות עצמאי (גיל שנתיים) וכל הזמן רוצה הכל לבד, ואני, ושלי. הוא גם חווה הרבה תסכול בגן ולא מקבל עליו מענה. לצערי הוא נמצא בגן נעמת עם עוד 25 ילדים והוא כנראה לא מקבל מספיק צומת לב. הוא כל הזמן נלחם עם ילדים על צעצועים, וכל הזמן נמצא במצב של הישרדות.

מעבר לזה, וזה הדבר הכי קיצוני - בלילה הוא מתעורר ובוכה וצורח למשך הרבה זמן (חצי שעה עד שעה) ולא מוכן שאנחנו נתקרב אליו. אם אנחנו נכנסים לחדר הוא צורח שנצא וטורק את הדלת וממשיך לבכות לבד. אנחנו לא מוותרים לו בקטע הזה, ויושבים לידו, אבל הוא לא מוכן לחיבוק או נחמה מאיתנו או שנקרב אליו.
הוא התחיל למצמץ חזק בעיניים כבר יותר משבוע בגלל לחץ, ואין לנו מושג איך אנחנו יכולים לעזור לו. אני ממש אשמח לייעוץ כי אנחנו ממש מתוסכלים מהעניין ולא יודעים מה לעשות וזה שובר לנו את הלב....

תודה מראש, אריאל

שלום
יש לי שני בנים הבכור בן 4 שנים.. הוא יל מאוד בכיין..אם הוא רוצה לאכול לשתות לשחק כל הזמן הוא מתבכין גם הוא מאו עקשן.. איך עלי לענות לבכינות שלו כי שתפחת?? אני מסבירה לו כשצרכים משהוא שנבקש ונדבר אבל זה בכלל לא מתאים לו והוא מעדיף לבכות ןלצרוח.. גם כשמשחק על בני הדוד הוא מתנהג כך..
בבית גם הוא כל הזמן דבוק אלי כמו הצלשלי וזה לא נוח לי כשאני עובדת בבית במיוחד במטבח.. ואז הקטן בן השנה ו7 ח' רץ אחרו..האם זה בסדר אם אני אוסרת עלו לשחק כל הזמן לידי?? (אני עובדת וחוזרת ב 4)

בני בן ה 4 כאשר אני מציבה לו גבולות וכועסת הוא מתחצף ואומר "אני אחסל אותך"-אני אתן לך אגרוף. לרוב הוא ילד מקסים וכאשר מדברים להיגיון שלו הוא מבצע את מה שמבקשים ממנו אך אם אני טיפה גוערת בו (וזה טבעי כי כולנו בן אדם) ומרימה את הקול אז הוא עונה כך. היום החלטתי להעניש ולא נתתי לו קינוח אלרי האוכל , הוא הלך לישון ובכה כ חצי שעה שהוא רוצה קינוח עד שנרדם.-זו פעם ראשונה שאני נוהגת כך , לרוב אני מאפשרת לו לתקן את התנהגותו, אולם הפעם דיבר ממש בחוצפה -אמר שיתן לי אגרוף והרים יד. אמרתי שמי שמרים יד על אמא לא תהיה לו יד והענשתי אותו כפי שציינתי. האם נהגתי נכון? מה עליי לעשות במצבים כאלו כדי שהתנהגות זו לא צחזור על עצמה.

חשוב לי להדגיש כי בעלי יותר ותרן ואין לי שיתוף עולה ממנו(רק לאחרונה התחיל להיות יותר סמכותי) לכן אני מבקשת ממך כלים שיפשרו לי לחנכו לבד (גם כי בעלי לא הרב עימנו ) ולהחזיר את הסמכות ההורית שלי בדרך נכונה ולא משפילה.

זקוקה נואשות לזרה.(נוסף על כך אני לוקחת את בעלי לייעוץ)אולם עדיין אני מבקשת עצה כדי לדעת להסתדר לבד

שלום,
בתי בת ה-7 (סיימה כיתה א) "מטריפה" אותי כל יום באי היכולת שלה לדחות סיפוקים: אם חם לה לשניה (מהרגע שיוצאים מהרכב הממוזג לבית כ-1.5 ד') "אמא, חם לי".. אם היא עייפה "אמא אני עייפה אני לא יכולה ללכת/לאכול/לצחצח שיניים.." וכל הזמן תלונות וכל הזמן כואב לה משהו (אני כבר לא יודעת מתי להתייחס ברצינות לכאבים ) ושום דבר היא לא יכולה לסבול לשניה
בקיצור כל היום יש לה תלונות ו"בעיות" שצריך לפתור לה אותן כי אחרת העולם מתהפך
ואם משעמם לה .. זה כבר בלתי נסבל.
מאוד קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות, זה נראה לי לא טוב לחיים (מה יהיה בדברים הקשים באמת?) בשבילה וכרגע גם בשבילנו דפוס ההתנהגות הזה
(היא בת בכורה ויש לה אחות קטנה)

בני בן ה-6 עולה לכיתה א', קניתי לו חוברות למידה, על מנת שיתרגל לקראת הכניסה כיתה א', אך הוא לא רוצ לעשות, רק אם אני מתעקשת איתו ולעיתים ממש רבה איתו הוא עושה מספר עמודים. האם בכלל כדאי לי להתעקש איתו או שלא יעשה

שלום רב,

אני אמא לילד מקסים וחכם בן 8, אנו גרים בקיבוץ וחיים בסביבת טבע מאוד רגועה ונעימה, בני המתוק הוא ילד שאני מאמינה ככל הילדים אך ישנה בעיה שחוזרת על עצמה בכל מסגרת שהוא נמצא בה: הוא כועס המון, טוען שילדים מציקים לו כל הזמן, מעליבים ומקללים אותו ועקב כך הוא גם לא משתף מדריכים על מנת לקבל מהם עזרה, הוא מעדיף להיות כועס ולעמוד לבד עד שהוא נרגע או שהוא חוזר לחברת הילדים אך הכעס שבו יוצא החוצה בצורה של:לא לענות יפה, לא להיות ממושמע וכו',
שאלתי אותו איך קורה שבכל מסגרת שהוא נמצא ילדים מציקים לו ומעליבים אותו והסברתי לו שזה לא יכול לבוא ללא מעשה כלשהו מצידו, הוא טוען בתוקף שהוא לא עושה מעשים כל כך חמורים שמצדיקים הצקות והעלבות מצד החברים האחרים.
אני לא יודעת אם הוא אובר רגיש ולכן הוא מגיב בצורה כזו או שישנה בעיה אחרת שצריך לבדוק מה לא בסדר בהתנהגות שלו.
המדריך שלו אומר עליו שיש לו לב טוב, מגדיל ראש, שואל תמיד אם צריך עזרה
ולמען האמת זה הילד שאני מכירה. אך מצד שני יש את הילד שבו שלא יודע ליצור קשרים חברתיים בצורה כזו טובה אם הוא נתון להצקות כל הזמן.
אנו משפחה מסודרת כלכלית, עוטפת בחום ואהבה את שני ילדינו (הוא ואחותו הקטנה ממנו ב - 3 שנים), אין דבר שהוא לא מקבל גם בפן החומרי וגם בפן הרגשי, אני לא מבינה היכן אני ובעלי טועים בחינוך שלו ובקניית כלים חברתיים ורגשיים.

אשמח לעצתכם כי אני דיי אובדת עצות, בעלי אומר שהוא ילד נורמלי בהתנהגותו אך אני חושבת שאולי יש במה לעזור לו,,

תודה רבה מראש,

שלום
בחודשים הקרובים הולכים לעבור על בני בן 3.5 שינויים משמעותיים
אנחנו עוברים דירה
הוא הולך להחליף גן
אני אמורה ללדת
אילו כלים קיימים כדי לרכך את השינויים הדרמטים שהולכים להתחולל בחייו בטווח של חודשיים בלבד ?
תודה