פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום. בתי בת ארבע וחודשיים, ויש לה אחות קטנה בת 11 חודשים.
בתי הבכורה ילדה שמחה מאוד ופעילה,
ולאחרונה אני מוצאת את עצמי רוב אחהצ כשאנחנו יחד- כועסת עליה.
היא עושה את כל מה שאסור החל מהתנהגות לא יפה וכלה בדברים ממש מסוכנים.
אני בטוחה כי הנוכחות של התינוקת משפיעה עליה, למרות שלפעמים הן משחקות יחד ונהנות.
הבעיה שלי היא איך אני יכולה לחנך אותך - שתהיה ממושמעת ולא מסוכנת בלי לצעוק עליה כל היום??
היא רצה אליי ומחבקת אותי ואומרת אמא אני אוהבת אותך.
אני פוחדת שאולי היא חושבת שאני לא אוהבת אותה.
למען האמת אולי מהצד זה נראה ככה, כי ממש ממש קשה לי איתה!!!
אשמח לעצה...
תודה

שלום,
יש לי ילדה בת שנה ו-5. כשלא עייפה היא ילדה שמחה ומתוקה. כשעייפה פחות...
מאז ומעולם כל הזמן רצתה להיות על הידיים. היא בכתה הרבה בחודשי חייה הראשונים.
אני לעולם לא יכולתי להתמודד עם הבכי שלה ותמיד לקחתי אותה שבכתה..
היא כבר פחות בוכה, אבל עדיין מאוד מאוד אוהבת להיות על הידיים. אם לא מקבלת את מה שרוצה מתחילה לבכות, לצרוח ולקמר את הגב... התקף זעם :)
אני מאוד מתקשה לשים לה גבולות ובכלל ההורות מאוד מאוד מבלבלת אותי. אני רוצה בטובתה אבל לא יודעת מה זה טובתה.
יש לי שתי שאלות.
הראשונה היא איך אני יודעת מה נכון? אני הולכת לאיבוד בין כל הספרים ההמלצות והפורומים :)
השניה - זה בסדר שהבת שלי רוצה הרבה ידיים? לי זה די קשה... תמיד היה לי קשה עם זה. אבל נראה לי שדווקא בגלל הקושי יש לי מצפון ואני מרגישה שאני נוטשת אותה אם אני לא מרימה אותה. אחי אמר לי היום שאני צריכה להאמין שאני עושה את זה לטובתה ושללמד ילד לדחות סיפוקים זה חשוב. אני מאמינה לו, אבל זה באמת נכון שילד יבכה ויבכה ואני אתעקש שלא להרים? איך אני אמורה להתייחס אליה במצב זה???????

תודה!!!
וסליחה על המגילה,
אורית

שלום,
ביום חמישי נמנע אסון בבית,תקרת גבס דקורטיבית שעשינו לפני חודש קרסה בסלון. אני הייתי בסלון ובני בן ה 10 חד' שהה בתוך הלול. למזלנו הלול מנע אסון, הוא אמנם נחבל והיינו במיון אך לא ארע לו נזק פיזי משמעותי. למרות זאת אנו מגלים שינוי משמעותי בהתנהגות הוא ממעט לחייך ולצחוק, מאד שקט רוצה רק אותי ומילד שלא בוכה כמעט הפך לנודניקון לא קטן. הוא מפחד מאד מרעשים וגם כאשר אני רוצה להניח אותו על הגב במשטח החתלה. מה עושים עם שינויים אלו, האם הזמן יעשה את שלו או צריך התערבות כולשהי.
תודה,לי.

שלום!בתי בת 5.5 שנים נורא ביישנית.הילדה מפחדת לדבר ברבים,לא משחקת עם ילדים שלא מכירה אלא אם כן הם ניגשים אליה ראשונים .נורא מתביישת ממבוגרים.
יש לציין שהיא נורא חברותית אבל רק עם החברות שלה מהגן.
מה הייתם ממליצים לעשות?איך ניתן לטפל בבעיה?

הבן שלי מדאיג אותי בזמן אחרון בקשר למיניות שלו. זה התחיל שהוא ביקש מבן דוד שלו לראות לו את ה"בולבול שלו" . הסברתי לו שאסור לבקש דבר כזה . השבוע הגננת סיפרה לי שהוא הוריד את המכנס שלו בחצר כדי שהחברים שלו יראו את הבולבול שלו . היסברתי לו שזה שייך רק לו ואסור להראות לאחרים.
אני לא יודעת מה לעשות ? אך להתמודד? מה לומר לו?
בצפיה לתשובתכם
אמא מודאגת

שלום רב
אשמח אם תוכלו ליעץ לי.
בתי בת 4.5, חכמה מאוד, יפיפיה, חברותית וטיפוס של "מנהיג" (גם לדברי הגננת)בבסיסה. אוהבת לומר לכולם מה לעשות. ומתעבת שינויים.
אני אמורה ללדת בסביבות - 1.9 ובתי הבכורה בת ה- 4.5 אמורה לעבור לגן עיריה ממסגרת פרטית, בדיוק בתאריך זה. אינני יודעת האם כדאי להביא אותה לגן החדש כשאלד כי לא אוכל לעזור לה להסתגל. ואם אלד אחרי כמה ימים בגן החדש? הסבתא שתיקח אותה מהגן לא מסוגלת לעבד איתה חויות ואני חוששת שכל הסיטואציה תהיה גדולה עליה.
מצד שני היא מאוד מחכה לגן החדש כדי לפגוש חברים חדשים (ראו בהמשך).
גם איני יודעת אם לרשום אותה לקיטנה בסוף החופש (עם מדריכים וחלק מהילדים שלא מכירה אבל בגן הישן), הקיטנה נגמרת סמוך לסוף החופש ועלי זה יקל מאוד (אהיה בשבוע 39-40). יצוין שקשה לה מאוד להיות בבית וכל הזמן רוצה חברה שאיני יכולה לספק לה אך מצד שני איני רוצה שתרגיש ש"זורקים אותה" מהבית לפני הלידה לעוד חויה חדשה של קיטנה עם פרצופים לא מוכרים לפני הגן החדש.
ובכלל באופן כללי יש לי איתה בעיה מעיקה- היא כל הזמן רוצה לפגוש חברים מהגן אחרי הצהרים וההורים שלהם ברובם לא ככ משתפים פעולה ותמיד צריך לתאם איתם שבועות מראש כל מפגש וגם אז חלקם מבטלים (אנחנו גרים בשכונה מאוד סנובית), וכל יום אחרי הגן היא מתחילה לבכות שאין לה חברים ונראית בדיכאון (אני מניחה שהיא מתכוונת לאחרי הצהרים כי בגן משחקת עם הרבה ילדים לדברי הגננת). אנחנו הולכות לגינה אבל זה לא מספיק לה. יש לה חברה אחת טובה שבשל בעיות בריאות קשות של אמה היא לא כ"כ זמינה לפעילויות אחרי הצהרים, וכמו כן לא תהיה איתה באותו גן בשנה הבאה והיא גם לא כ"כ ברמה של בתי מבחינה שפתית וכו'.
איך אוכל לשפר את חיי החברה של בתי? היא כ"כ רוצה חברים, היא כל כך עצובהו אני נזכרת בעצמי בודדה בגילאים שלה וזה שובר לי את הלב.
תודה מראש על העזרה.

שלום.
יש לי 2 ילדים מקסימים. הגדולה בת 3.5 שנים והקטן בן 6.5 חודשים.
אני נמצאת עם הקטן בבית חוץ מיומיים בהם הסבתא מגיעה.
אני נמצאת כרגע בצומת דרכים גדולה מאד בחיי המקצועיים ובתהליך של תפנית ממש גדולה שהשלכותיה יחולו כמובן גם על המשפחה.
אני מרגישה שאני חייבת זמן נטו לעצמי, כדי שאוכל להתנתק ולראות את הדברים מבחוץ. אני חושבת לנסוע להתבודד ל3 ימים, 2 לילות. במהלכן האבא (שהוא פעיל מאד) והסבתות יישמרו על הילדים. אבל אני רוצה לדעת שאני לא עושה נזק לאחד מהילדים בנסיעה הזאת. אשמח לשמוע תשובה מקצועית,

תודות רבות!

שלום רב,ביתי היא בת 6 עולה בשנה הבאה לכיתה א,היא ילדה רגישה ומקסימה שמאוד קשורה אליי.
לצערי לפני כשבוע וחצי עברתי ניתוח ושהיתי בבית חולים לילה אחד היא נאספה מהגן ע"י גיסתי שהתה שם עד הערב ואח"כ אצל אימי ובלילה בעלי אסף אותה
כמובן שלילה לפני הניתוח שוחחתי איתה שאני אצטרך ללון שם לילה אחד ושענת (גיסתי) תאסוף אותה והכל
ומאותו יום היא נעשתה רגישה ביותר בוכה בגן כל השבוע האחרון ,מחכה שאבוא לקחת אותה מוקדם ואכן באתי מוקדם כל השבוע היא לא מציירת,לא משחקת בבובות פשוט נסגרה ,ניסיתי לדובב אותה היא אומרת משעמם לי בגן,אני לא רוצה לאכול בגן האוכל לא טעים וכו ..
בשישי שבת האחרונה כאילו חזרה לעצמה שיחקה,אכלה,ציירה אבל היתה מאוד דבוקה אליי .והיום התחלנו קייטנה עם 5 בנות מהגן ושוב בכי מהבוקר,כבר התקשרו אליי היא חרדתית,לא רוצה לאכול כמובן ,לא משחקת ,פשוט כואב הלב
איך אחזיר אותה לשיגרה?
בבקשה,תייעצו לי מה לעשות איתה כדי להחזיר לה את הביטחון שאבד לה

שלום,

הבן שלי בן שנתיים ושלוש, נבון ומפותח שפתית לגילו, חש בשינויים ומתקשה לעתים לקבלם.
ברצוננו לעבור דירה בסוף הקיץ וכמו כן להעבירו גן, האם זה יהיה קשה לו מדי? אנחנו מתכננים לדבר איתו על כך באריכות ובמפורט, הוא מבין והוא מפנים, השאלה היא אם הוא לא ייקח את זה קשה בכל זאת? תודה

שלום.
אני מאד מודאגת.
בני בן ה-7 בא אלי הבוקר לאחר שיצא מהשרותים ואמר לי: "אמא כואב לי הבטן.
אמרתי לו:בטח בגלל שבת, כי אכלת המון דברים, זה יעבור לך.
אז הוא ענה: לא זה לא בגלל זה, אני יודע ממה זה אבל לא רוצה להגיד.
אז בסוף הוא אמר: בגלל שנגעתי בבולבול ואז נהיו לי כאבים חזקים בבטן.
ממש מוזר!
כמובן שאמרתי לו לא לגעת שם כי זה מקום של חיידקים ואולי בגלל החיידקים נהיו לו הכאבים. הוא הבין אותי ואמר שלא ייגע.
ממה זה נובע הכאבים?
האם הנגיעה גרמה לו איזה עונג? כבר בגיל כלכך צעיר.
ומה עלי לעשות???

בצפיה לתשובתכם
מודאגת

שלום,
בחודש האחרון, בני בן השנה ושמונה חודשים,הגביר את תדירות הנשכיכות שלו בפעוטון שבו הוא נמצא. בשבועיים האחרונים הוא נושך באופן קבוע ילד מסוים (שלא מגיב בחזרה לתקיפות שלו, מהילדים הגדולים יותר הוא נרתע, כי הם מתגוננים).
בנוסף לכך הוא צובט את הילדים בלחיים.
הוא תמיד נשך מידי פעם, אבל רק אם הוא הייה ממש מתעצבן או לצורך התגוננות, ועכשיו הוא נושך גם ללא סיבה, או כי משהו לא עובד כמו שהוא רוצה.
יש לציין שאוצר המילים שלו לא גדול, והראה לי שהוא מתעכב בדיבור בהשוואה לילדים אחרים בפעוטון. (הוא מבין כל מה שאנחנו אומרים לו)
מבחינת התגובה שלנו לנשיכות ( אם הוא נושך אותנו בבית(בגן הוא נושך הרבה יותר))-אנחנו מסבירים לו שאסור ולא נעים, ואפילו לוקחים אותו לפינת מחשבה לשתי דקות.
אבל זה לא נראה כאילו זה עובד. אנחנו מעריפים עליו הרבה אהבה חום ותשומת לב, הוא בננו היחיד כרגע.
אני נורא נורא מודאגת..כי או שמשהו חסר לו ומתסכל אותו (יכול להיות שחוסר ההתבטאות שלו), או שהתגובה שלנו כהורים לא מספיק טובה??
מתי צריך לדעת אם לפנות לייעוץ? ולמי? זאת אומרת , כמה זמן צריך לתת לעניין הזה?

שלום
ביתי בת 6 בדיוק ובזמן האחרון מתלוננת מידי פעם על "הרגשה מוזרה" לא נעימה. כשניסיתי לדובב אותה להסביר לי מה היא חשה או מרגישה היא ענתה שאי אפשר להסביר ממש.לפעמים זו תחושה מוזרה בגוף,בבטן כמו של פחד אבל לא ממש.לפעמים זו הרגשה שבא לה פתאום לבכות.יש לציין כי היא ילדה מקובלת מבחינה חברתית,נעימה,מוכשרת,סקרנית שצוחקת המון ושרה ורוקדת.
ויש לה את הפחדים הנורמלים מידי פעם שלא רוצה להישאר בחדר לבד או ללכת לישון בלי אור לילה או שפתאום האור במחשב נראה לה כמו פרצוף של מפלצת-הבנתי שזה נורמלי בעיקר שזה לא משתלט על חייה.אבל הנושא הזה שנראה לי יותר כמו הצחלה של חרדה מטריד אותי והייתי רוצה לדעת כמו מה זה נשמע לך כבעלת מקצוע?בכל מקרה אמרתי לה שאנו תמיד פה בשבילה מחבקים אותה ושזה מותר לבכות ורצוי לשחרר וניסיתי כל הזמן לשדר לה שצריך לשחרר ולהמשיך למחשבה או חוויה חיובית (שתיזכר למשל במשהו מצחיק שקרה לה).שלא תתעלם מהצורך שלה לפחד או לבכות אבל שתדע גם איך לצאת ממנו הלאה(כמובן במילים אחרות).לא יודעת מה לעשות מכאן והלאה?יש סיבה לדאגה?

שלום
איך מתייחסים לאי ציות ו/או חוסר שיתוף פעולה (לבוש, האכלה) ובעיקר : חוסר התייחסות למילים : "אסור" אני לא מרשה" אצל בני שנה ו 7 ? תודה

שלום רב, בני בן 5 , ילד אינטליגנט ומקסים בבסיסו. השנה עברנו דירה והוא הסתגל בצורה מדהימה לגן החדש. ילד אהוב מאוד וחברותי. אולם השנה חל שינוי ניכר בהתנהגותו, מושפע מאוד מחבריו לגן, בנוכחותם הוא מדבר המון, בגן מתפרץ פחות מכבד את הגננות ולדברעהם מדבר המון. מגוון חבריו בגן מוגבל כך שאין מי שייקח מהם דוגמה חיובית. בבית אנו מטיפים לו שוב ושוב כיצד להתנהג והוא קשוב, אך יחד עם זאת הוא מבקש להיות כל הזמן עם אותם חברים ומה שמעניין אותן זה משחקי אלימות וגם כשהוא משחק משחקי דמיון זה אלימות. אוסיף ואציין כי בני קטן מימדים והיכולת שלו להיות אלים פיזית מעטה (די קטן וחלש).
אותי ות בעלי מטרידה התנהגות זו, כאילו יש לנו איזה אידיליה כיצד ילדנו ינהג, אך יחד עם זאת אין הוא רובוט והוא ילד שגדל עם רצונות משלו, מה עלינו לעשות האם להפרידו מחבריו? האם להעניישו יוצא לנו פעמים רבות שאנו אומרים לו למה התנהגת כך? למה אתה מדבר כך, תכבד יותר תקשיב יותר ,תתנהג כך וכך תפסיק להציק תפסיק עם הסדרות שלא מתאימות.. וזה מציק לנו מאוד. כאילו אנחנו מרגישים שאם לא נעשה משהו הוא יילך ויושפע עוד ועוד וזה ישפיע על העתיד שלו. מה לעשות?
נודה לתשובתכם בנושא

ערב טוב,

בתי בת שנה ושמונה חודשים בת יחידה. מאוד מפותחת לגילה קוגנטיבית .
רק לאחרונה החלה להתקל במצבים בהם לא מצליחים דברים מסוימים שזה לגמרי ליגטמי שלא תצלח למשל פאזלים שהם לא לגילה ומשחקים שונים.
מאוד מתעצבנת שלא מצליחה מתבכניינת ואומרת במעין לחץ לא מצליחה מספר פעמים
אני מנסה להסביר לה שזה בסדר לא להצליח ומראה לה שהיא כן יכולה באמצעות משחק משותף וכו
רציתי לשאול מה המשמעות של התנהגות כזו ואיך עליי לנהוג במצב זה?
תודה מראש וערב טוב אורית