פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הילד בן 9, ילד סנדוויץ, לא אוהב לאכול ביחד עם אחיו והוריו בארוחת בוקר. אוכל לפני שכולם באים. אח"כ הולך לחדרו ולא מדבר עם אף אחד עד שיוצאים מהבית. מה עושים?

בני בן 4 ילד חייכן רגוע (מעולם לא היו לו התפרצויוצת זעם) ולרוב קשוב להוראות.\

בעלי מתקשה להציב לו גבולות ונוטה להענות לכל בקשותיו דבר שפוגע בקשב של הילד להוראות שונות ומוביל להתנהגות די פרועה כשבעלי בבית.

לדוגמא- כשמגיעה שעת המקלחת רק בעלי יכול לרוחצו כי הוא לא מסכים שאעשה זאת כשבעלי בבית(לרוב הוא בעבודה).
אולם אז הילד בודק גבולות ולא מוכן להתרחץ בזמן ומושך את הזמן.אחכ גם בסיפור הוא מושך זמן.
כמו כן כשבעלי ואני צריכים ללכת למשל למסעדה הילד לא מסוגל או לא רוצה לשבת רק אם הוא אוכל דבר מה טעים ומתקשה להמתין עד שנסיים אנחנו-לכן איננו יוצאים איתו.

כמה זמן ילד בן 4 ללא בעיות כלשהן יכול לשבת ולהמתין ללא מעש?10 דקות ? 20 דקות? אני מעוניינת לדעת זאת כדי שנדע להציב דרישות ההולמות את יכולותיו.

אשמח לתשובה מפורטת

שלום לך בני בן 4 לאחרונה הגננת העירה את תשומת ליבי כי בני לא מעוניין להשתתף בחזרות למסיבת סיום. היא ציינה כי לרוב הוא השתתף במפגשים אולם לאחרונה(בתחילת החזרות הוא השתתף) הוא לא משתתף בחזרות,זאת למרות שיודע את כל השירים והריקודים. נוסף על כך הוא בוחר לעשות בכוונה את התנועות כשבא לו ולא כשצריך. האמת שבני ילד מבריק בעל קליטה מהירה אם הייתי רוצה ללמדו הוא כבר היה יודע תרגילי חשבון של חיבור וחיסור ועוד.... גם הגננת יודעת זאת ומודעת לכך שהוא מאד חכם לגילו.

האם התנהגות זו נובעת משעמום? כשהוא משתעמם הוא הופך להיות ילד שדורש תשומת לב ,לייצן הכיתה. מה יכולה להיות הסיבה לבדיקת גבולות כזו? הגננת אמרה לו שאם לא ישיר עם כולם לא יגיע למסיבה. איך עליי להגיב במצב כזה? לא רוצה לנקוט רק בעמדת הגננת כי אולי הוא חווה קושי ככלשהו

בתי בת 4. לאחרונה בערך כחודשיים חל שינוי בהתנהגות שלה. מילדה בעלת בטחון עצמי שאוהבת מאד חברה ותמיד מבקשת להזמין אליה חברות, היא מסרבת ללכת לגן או להשתתף בצהרון אליו היא שייכת, כמו כן היא לא מעוניינת ללכת לימי הולדת של ילדים מהגן או ליצור קשרים חברתיים.
מצד שני ברור לי שהדבר מפריע לה והיא עושה זאת מתוך התגוננות ממשהו. אני מנסה לדובב אותה כל הזמן לשתף אך זה רק מעצבן אותה יותר.

האם כדאי להניח ולהמתין שזה יחלוף או שעלי לפנות לעזרה? ואם כן איזו?

אני אמא ל- 3 בנות 8,6,2.4
החודשים האחרונים בת ה- 6 מתנהגת בצורה אגרסיבית ואפילו מסוכנת, היא פתאום כועסת בצורה לא רגילה, פותחת עניים גדולות מתחצפת ומרביצה, לפעמים נדמה לי כאילו נכנס בה איזה שד
כשהיא כועסת היא מסוכנת, היא זורקת דברים,מרביצה, פותחת דלת בנסיעה

אשמח לעצה
ולמי עלי לפנות כדי לקבל עזרה, פסיכולוג, או חינוך ילדים?

שלום רב,
אני בת 35, אמא ל- 3 ילדים, הבכור בן 6 והקטן בן שנה וארבעה חודשים. השלישי שלי עדיין יונק. בערב הוא רגיל להירדם על הציצי ובמקרים שאני לא נמצאת- על הידיים של בעלי. במהלך הלילה הוא מתעורר מספר רב של פעמים וחוזר לישון רק לאחר שינק. הוא מתחיל את הלילה במיטתו ועם היקיצה הראשונה עובר למיטתי, יונק כל שעה - שעתיים וכך עד הבוקר. לאחרונה, אני כבר לא מצליחה להרדים אותו על הציצי (הוא כבר גדול- סקרן- מציץ לראות מה האחים שלו עושים בזמן שהוא יונק, מסתכל על חפצים מסביב - חוזר לינוק וחוזר חלילה). נוכח הנ"ל, החלטנו לנסות להרדים אותו לבד. זה כבר כמה לילות (חמישה לילות) שאנחנו מנסים ללא הצלחה. אנחנו שמים אותו במיטה. יושבים לידו שעה- שעתיים- הוא עומד במיטה מחויך ומבסוט. ברגע שעוזבים את החדר הוא פורץ בבכי וכשחוזרים הוא ממשיך לעמוד. הוא לא מניח ראש ולא מנסה להירדם. כשהוא מתעייף הוא מתיישב ופורץ בבכי שיכול להימשך שלוש שעות (אתמול ניסינו לגרום לו להירדם מהשעה 19 עד 22 וחצי ללא הצלחה). ניסינו את שיטת ה"5 דקות"- דהיינו להיכנס ולצאת מהחדר כל חמש דקות. הוא לא נרדם!! אחותו ישנה איתו בחדר והוא לא לבד- הוא מקשקש איתה עד שהיא נרדמת - אבל הוא לא נרדם!! בסוף, אחרי 3 וחצי שעות של עמידה- ישיבה- קשקושים- חיוכים- בכי- אני נשברת -מניקה אותו והוא נרדם. אנחנו ממש מיואשים. מיותר לציין שאנחנו תשושים מאד ממנו. מה עושים? איך מלמדים אותו להירדם לבד? ואיך מלמדים אותו לישון כל הלילה? אני רוצה להפסיק את הנקות הלילה ולצמצם את ההנקה רק לשתי הנקות ביום- הנקת בוקר והנקה אחת אחרי שאני חזורת לעבוד. יצוין כי הוא לא מסכים למצוץ מוצץ ולא להיעזר בדובי או בחיתול או ב"שמיכי".
תודה מראש, מאיה

שלום מחפשת אפשרות טיפולית וסיוע לנער בן 14 מאזור הצפון נבון ופעיל חברתית המגיב בביישנות ובחוסר בטחון עצמי למצבים בחיים כולל מופנמות ושהייה מרובה בבית למרות פניות של חבריו ליציאה לפעילויות

אודה לתשובת מתן כיוון אפשרי

אורנה

שמי אסנת .

יש לי שתי בנות גאיה בת שנתיים וחמישה חודשים ומאי בת שנה וחודשיים.
בחודשים האחרונים גאיה החלה להרביץ למאי בכל הזדמנות ולפעמים אף ללא סיבה. מיותר לציין שהעניין מטריד אותנו מאד . בשל גילה הצעיר ולאור הסיבה העיקרית לעניין הקנאה כמובן אין אנו יודעים כיצד להתמודד עם הנושא מעבר למה שכבר עשינו. סיבת הקינאה ברורה ובנוסף, הגיל שלהבנתי מהגננת זה קורה בין הילדים בגן אז היא למדה ( גל שנתיים המדובר) בתחילה הסברנו לה יפה שלא מכים ושזה לא נעים אסור וכ"ו.. אח"כ דיברנו בקול תקף וכועס התעלמתי למספר דק' אמרתי לה שאני כועסת ואני לא חברה ( אבל כמובן שלאורך זמן זה לא תופס ) לבסוף, תפסתי אותה בידה קצת והובלתי אותה לחדר ל"הרגע " קארתי לזה להרגע מאחר ואני לא בעד השימוש במילה עונש וגם לא רוצה ליצור מצב שהחדר יהווה כמקום לעונש . זה פוגע בה שכולם יחד והיא לא והיא מתחילה לבכות ( יש לציין שלא יוצאת משם לבדה ) כמובן לאחר מספר רגעים אני חוזרת מסבירה לה שלא מתנהגים כך. היא מבינה טוב מאד וחוזרת ואומרת " לא מרביצים למאי , לא הולכים לגינה , " ומבינה את המשמעות רק שדקותיים אחרי שמחבקת ונותנת נשיקה למאי חוזרת על עצמה. מה עושים?? אני מפחדת שלא יהיו חברות ושזה לא יעבור..אשמח לתשובה מהירה.

בני בן השנה ושלושה חודשים נכנס למשפחתון לפני כחודשיים, ובתקופה האחרונה (כחודש) הגננות מתלוננות על כך שהוא כל הזמן צורח - כשהוא שמח, כשהוא רוצה משהו ולפעמים סתם ככה. הן טוענות גם שזה הפך למעין משחק אצלו. הדבר מאוד מטריד את הצוות וגם את הילדים האחרים במשפחתון (הרוב סביב גילאי השנתיים), שהחלו לצעוק עליו חזרה. מה עושים? ממה זה נובע?
תודה.

שלום, בני בן 12.5 ילד חברותי, וחכם מאוד! בשנת נלימודים לא הרבה להיפגש עם חברים ביוזמתו אלא אם ילד אחר יזם. העדיף להישאר בבית. יש 2 חברים איתם נפגש אחת לחודש בערך.
לאחרונה הצעתע לו להזמן חברים וללכת לבריכה יחד! הוא מסרב בכל תוקף ומעדיף ללכת לבד! האם יש לו בעיה חברתית או שמא זה נורמאלי שילד, בגילו, יעדיף את החברה של עצמו?

שלום לכן
ביתי בת הכמעט שלוש שתיהיה בריאה ילדה פיקחית דעתנית ומבינה כמעט הכול. אני ואביה לא ממש בזוגיות טובה , אני משתדלת שהיא לא תרגיש אבל דברים כאלה קצת קשה להסתיר ,אם זה צעקות לפעמים טונים, דיבורים לא נעימים , אני יודעת שזה גרוע אבל גם הוא לפעמיים לא מתאמץ לשתוק קצת לידה. ביתי קרובה אלי מאוד מאוד עם אביה היא לא מרבה לשהות אני לפעמיים משתדלת שהוא יהיה איתה כשאני נמצאת אז הוא מתאמץ אבל זה עדיין זמן מועט ביותר , אמרו לי
" אין לך ברירה תשאירי אותם יחד תנסי קצת לברוח לפרקי זמן קצרים כדי שתלמד"
אבל גם לי אין כוח נפשי להתחיל עם זה וגם הוא מרגיש גם ככה די רווק אז אין לי כוחות בכלל.פרט לכך ברצוני לשאול , בזמן האחרון בעקבות הנ"ל ,בטוח, היא מרבה לחקות אותי ממש כמו חברה שלה , אם יש לי מסטיק בפה אז היא גם רוצה ,אם הוצאתי אותו היא מסתכלת ומוציאה , אם הרמתי את השיער בלי לשים לב היא פתאום ניגשת אלי ואומרת אמא תעשי לי קוקו וכל מיני דברים כאלה. האם זה נורמטיבי או שזה מראה על יותר מידי עם הילדה. שלא תביני לא נכון אנו נפגשים עם ילדים בגילה במשך השבוע וגם הולכים לגינה ושם היא מתקשרת עם ילדים. תודה רבה רבה אודה להצעות ותגובות.

שלום,
ביתי בת 6 ועומדת לעלות לכיתה א.
יש לה מס' בעיות שמדאיגות אותי מאוד, במיוחד לאור העובדה שבחודש וחצי האחרונים היא במצב לא טוב. בשבועות האחרונים בגן (לאחר ששבה ממחלה של 3 שבועות בבית)היה לה מאוד קשה להפרד בבוקר, התלוננה על כאבי בטן כל בוקר וגם בגן היה לה קשה לדבריה היא "מתגעגעת לאמא ולא טוב לה בגן". הגננת חשבה שמדובר בחרדה מהמעבר לכיתה א. יש לציין כי אף פעם לא חוויתי תקופה כזאת ארוכה של קושי בפרידה. לפני כשבוע התחילה ללכת לקייטנה בבית הספר, לא קל לה ולמרות זאת התמודדה יפה יחסית, אבל היום שוב היה לה קשה להפרד והיא אפילו בכתה, התחננה שאומר למדריכה שהיא לא רוצה להשתתף בשיעורי ספורט. נמצאת איתה שם החברה הטובה מהגן שהחברות ביניהן היתה בעייתית מאז ומתמיד ועכשיו הן ממש לא מסתדרות. היא הכירה ילדה אחרת אבל עכשיו החברה מהגן שהרגישה שביתי מתרחקת ממנה "חטפה" ממנה את החברה החדשה (לדבריה). לצערי ביקשנו שהשתיים יהיו באותה כיתה,(זה היה מזמן) ועכשיו אני ממש דואגת שזה יגרום לה נזק. היא רוצה להתרחק מהחברה אבל זו לא נותנת לה. מדובר בילדה כוחנית ורכושנית, מאוד לא מפרגנת. בנוסף, מאז ומתמיד היתה ביתי ביישנית, למרות שתמיד הסתדרה מבחינה חברתית והשתלבה יפה בגן, אבל אין ספק שזה מקשה עליה בסיטואציות חדשות. יש לה הרבה חרדות וחששות עכשיו. אני מרגישה אובדת עצות- מה לעשות בכדי לחזק אותה? איך להגיב כשהיא לא רוצה להיות בקייטנה? אולי להוציא אותה משם? איך לעזור לה להתרחק מהחברה שככ מקשה עליה? האם כדאי לבקש מהמורה בשיחה לקראת שנה הבאה להושיב אותה עם ילדה אחרת? אשמח לקבל כמה עצות שיעזרו לי לעזור לה. תודה

שלום,
בני בספטמבר יהיה בן 3.5 ואני מתלבטת מאד אם להעבירו מגן פרטי לגן עיריה. מצד אחד יש בי את האמונה שהוא בשל לכך, הוא מדבר שוטף מגיל מוקדם מאד, גמול כמובן, ילד פיקח מאד וגם מאד דעתן כך שאני לא חוששת שהגדולים (בטרום) "ירמסו" אותו (הוא עולה לטרום טרום). מצד שני, אני מלאת חששות ולא בטוחה שהוא בשל. מצד אחד הוא מאד עצמאי ורוצה לעשות הכל לבד, מצד שני הוא עם מוצץ ועדין מאד זקוק לשנת צהריים מבחינה פזיולוגית (למרות שהעניין הזה פתיר- מטפלת תוציא אותו ב- 13:30) הוא גם לא יסתדר לבד בשירותים ואני יודעת שבגן עיריה הצוות בהגדרה לא עוזר לילדים בתחום זה. אובייקטיבית הוא קטן פיזית וגם לי, כאמא, יש נטיה לראות בו קטן כיוון שהווא הקטן במשפחה ומאד מפונק. יש לו חבר מאד טוב שיש להם קשר מיוחד מאד לגיל כזה (אני יכולה להשוות, יש לי בן גדול יותר) שקיבל שיבוץ לגן אחר. העובדה הזאת ציערה אותי מאד כיוון שהם מקור כח האחד עבור השני. ביקשנו לעבור לגן של החבר אבל כמובן לא בטוח שהבקשה תענה בחיוב. במידה ולא, הוא יגיע לגן חדש בו הוא לא מכיר אף ילד! נוסף על כך, הדעות לגבי הגננת שאמורה להיות לו כרגע חלוקות מאד.
אני מתלבטת מאד ואשמח לקבל עצה טובה.
תודה
שרון

שלום. לבני בן השנה ו10 חוד' יש בעיה בויסות הסנסורי. הכוונה היא למגע. נרתע ממגע. במידה ומצליחים לגעת בו המגע חייב להיות עמוק וחזק. זה בא לידי ביטוי גם בהרבצות לילדים ללא תלוי במקום ו/או בגיל. הוא יכול לתת מכה לתינוק בן יום ועד לילד בן 5. העיניין שהמכה באה במקום אמירה (אינו יודע לדבר טוב) ובמקום לומר "שלום" או כל מילה ומשפט אחר הוא מביא מכה דבר שגורם לי לבודד אותי מהחברה בחוץ. הסברנו לו בכל דרך אפשרית שאסור להרביץ אך הוא אינו מישם זאת. מה עושים?

שלום,
זהו סיפור מאוד ארוך אבל אני צריכה עזרה - לאיזה תחום טיפולי אני צריכה לפנות ע"מ לטפל באינטראקציה ביני לבין בני בן ה- 3.5 שמנצל רק אותי ביללות , צעקות,צרחות עד כדי הקאות , אי דחיית סיפוקים , התעוררויות מרובות בלילה רק כדי לראות שאני שם וכו'.
יש לציין כי הילד מאוד חכם ורגיש וכי בשנה וחצי האחרונות עבר הרבה כגון , ניתוח, אישפוז, תופעת גמגום שהחלה ונעלמה כמעט לחלוטין, שוב אישפוז בבי"ח עקב דלקת ריאות קשה, ולפני כ- 10 ימים שבר רגל.
אני עולפת וחסרת אונים בבקשה עזרה.
דרך אגב הילד מקבל רסקיו ללילה ומאוד עוזר.
תודה