פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שרה,
כדי להתייחס לשאלתך אשמח אם תוכלי לתת קצת יותר רקע על הילד והמשפחה וכן לפרט קצת יותר לגבי הסיטואציות שבהן זה קורה.

לבני, בן ה- 6 יש אחות קטנה (בת חודש וחצי), שהוא מאוד אוהב אותה ושמח בה, לכן לא נראה לי שזה קשר אליה, מה גם שהדיבורים הנ"ל היו הרבה לפניה. דוגמא לסיטואציה - ביום שישי אנו עושים ארוחה, הוא לא רוצה לאכול, משחק עם האוכל ומורח את הזמן, באיזשהו שלב אמרתי לו או שאתה אוכל או שאתה הולך לחדר- ואז הוא התחיל אני לא רוצה את המשפחה הזו אני אחפש לי משפחה אחרת.וכן אני רוצה למות. שעליתי עליו לחדר להתפייסות הוא אמר לי תצאי מהחדר שלי. דוגמא נוספת החלטנו בכל יום לעשות מעט דפי עבודה, כשהתעקשתי לעשות הוא רצה להמשיך ולשחק, לא הסכמתי ואז התחיל שוב כל הסנריום שהוא רוצה למות וכו'. לילד אין פחד, הוא הוא מתעמת עם ילדים גדולים ממנו וכן עם מבוגרים, כשהוא אומר שהוא יברח מהבית- הוא יוצא (גם כשחושך) אומנם הוא לא מתרחק אך יושב שאיזה מקום עד שנגיע איליו. אני ובעלי ממש חוששים כשהוא יגדל והתגובות שלו יהיו יותר קשות - מה עושים?

שלום שרה,
אני חושבת שכדאי שתיגשו לייעוץ יותר מעמיק.
בינתיים אני יכולה קצת להתייחס ולומר לך שאני חושבת שייתכן שאתם נוקשים מדי עם הילד, והוא מרגיש שהוא נמחק בפני החוקים והרצונות שלכם, וכמו כן שאולי קשה לכם לקבל רגשות שליליים גם כשהם במקום. לדוגמה נדמה לך שהילד רק מקבל ושמח באחותו ולכן לא ייתכן שמשהו שלילי יקרה בעקבות הולדתה. תרשי לי לחדש לך, אין דבר כזה. כל ילד בדרך כלל גם שמח באח שנולד לו וגם מרגיש כלפיו תחושת שליליות בו זמנית. נראה שלכם קשה להכיר בכך, ואולי אתם חוששים שכל תחושה שלילית תהפך למשהו לא טוב, שאי אפשר יהיה לעצור אותו, במקום פשוט להכיל את זה ולתת לזה מקום. כמו למשל אם הילד לא רוצה לאכול, שלא יאכל, למה חייבים להגלות אותו לחדר אחר? זה נראה לי הכיוון כרגע, עם זאת, אני חוזרת וממליצה על ייעוץ יותר מעמיק.

שלום ש,
צורך בתשומת לא בטוח שמסביר את החומרה והעוצמה של ההתנהגות שלו. אני חושבת שכדאי לפנות לאיש מקצוע ולבדוק יותר לעומק מה קורה לו, והאם זה ביטוי למצוקה יותר עמוקה.

שלום דנה,
לא ניתן כרגע לדעת אם זה נובע משיעמום. האם שאלת אותו מה קורה לו? מדוע הוא לא רוצה להשתתף? אם הוא ילד כל כך נבון אולי יש לו מה להגיד בעניין. אני מסכימה איתך שלא בטוח שהפיתרון של להוציא אותו שלא יהיה במסיבה הוא פיתרון טוב. קודם באמת צריך להבין מה קורה. מעבר לזה, יכול להיות שנכון לתת לו להשתתף בדרך שהוא בוחר גם אם זה רק כמשתתף מהצד.
האם הוא נפרד השנה מהגן? אם כן זו יכולה להיות גם תגובה לפרידה. לכולנו יש כל מיני סגנונות פרידה, לפעמים כשילדים (וגם מבוגרים) לא רוצים להרגיש עצב הם מעדיפים לעושת דווקא, או לכעוס כי זה רגש יותר נסבל עבורם, לפעמים התנהגויות כאלו נועדו למשוך תשומת לב, לפעמים התנהגויות כאלה קשורות לקושי בהצבת גבולות בבית או בגן, ועוד...

שלום סיוון,
קודם כל ילד בגיל 11 הוא ילד גדול, ולכן כדי שטיפול יעזור הו אצריך לרצות לטפל בבעיה.
אם הילד מעוניין, יש בהחלט מקום לפנות לטיפול.
אתם יכולים לחפש בגוגל "קבוצה למיומנויות חברתיות" ולבדוק מתי והיכן נפתחות קבוצות כאלה לגיל שלו, יש מכונים שעוסקים בך והם מפרסמים.
אם אתם מעוניינים בטיפול פרטני, אתם יכולים לפנות לאחת ממנהלות הפורום שגרה באיזורכם או לפנות לפסיכולוגית בית הספר לקבל המלצה על שירותים טיפוליים באיזור מגוריכם.

שלום מורן,
זה כן יבלבל אותה. אין טעם בכך. אם היא ישנה אצלו - ברור שהוא עושה זאת. אם היא ישנה אצלך, אין טעם בכזה טקס. בגיל שנתיים או קצת יותר מאוחר אפשר להתחיל להרגיל אותה לישון אצלו, להתחיל מפעם בשבוע אבל לא אצלך ושהוא משכיב.

שלום טיפאני,
צר לי אך אני לא חושבת שאת יכולה לעזור. גידול ילד דורש עיקביות ונוכחות, ואלא אם כן היא ממש גדלה אצלך, אין לך מה לעשות מלבד להפנות את הוריה להדרכת הורים כשהעניין יתחיל להציק להם.

אני בטוחה שאת כסבתא נותנת כל מה שאת יכולה, אבל סבתא היא לא אמא והילדה יודעת את זה. לפי מה שאת מתארת ברור לגמרי למה היא במצוקה- ילדה ככ קטנה שבקושי רואה את אמא ואבא. היא משלמת מחיר כבד מאוד. גם אצלי היה מצב דומה, אם כי לא ככ קיצוני, הלכנו לייעוץ ועשינו שינוי גדול בחיים, אני הרבה יותר בבית. מעניין שההורים לא מבינים מה הבעיה. לפעמים נוח להדחיק...

שלום עדנה,
זו בדיוק הבעיה, כל עוד את כל כך מעורבת בחיים שלו הוא לא יכול לקחת אחריות על הבעיה שלו. את לא יכולה לרצות בשביל ילד בגילו חברים. לכן את בהחלט צריכה לרדת לגמרי מהנושא. כמובן שאת גם לא חייבת להיות תכנית הבידור שלו. אם הוא בודד, הוא יצטרך להתמודד, וחשוב שלא תתערבי.

שלום אורטל,
כנראה שהגמילה לא נעשתה בצורה הדרגתית. לכן חשוב לנסות להיות אית הרבה , באופן צמוד וגופני כמו שהייתן כשהנקת אותה, ולגמול אותה מנוכחותך האינטניסיבית מאוד מאוד בהדרגה.

שלום נעמה,
נסיעה בגיל הזה ללא התינוקת היא מאוד בעייתית כי אין לה תחושת זמן וגם אי אפשר להסביר לה שנסעתם ואתם תחזרו. זה יחווה אצלה בכחלל גדול ומפחיד שאין לה אפשרות לבטא אותו במילים וזה בהחלט עלולל לגרום נזק כזה או אחר, למשל קושי במתן אמון וחרדת נטישה, בטווח הארוך ובטווח הקצר קשיים בשינה, באכילה, בכי מרובה וכו'.
אם בכל זאת תחליטו לנסוע, אכן יש חשיבות לכך שיהיו כמה שפחות שינויים ואכן עדיף שישמרו עליה בביתכם.

שלום מורן,
לא זה ולא זה. זה לא עניין של לעבור בשתיקה או לא., מדובר בילד בסך הכל בן שנתיים וחצי. מה שאתם צריכים לעשות הוא לא לתת לו לנהל אתכם, כלומר לא הוא מחליט אם אבא ירים אותו או יפתור את הבעיה, אלא אתם תחליטו, גם אם הוא צורח. זהו. מעבר לזה, אן מה להתייחס לזה כרגע. לא לעשות מזה דרמה ולא נאום נאומים וכוק. לא מדובר בילד בן 6 שצריך ללמד ואתו לא ללהתחצף. הוא לא מתכוון להתחצף, הוא פשוט עייף וזקוק לגבולות באותם רגעים והמשמעות של גבול היא לא הטפת מוסר על כך שהוא מדבר לא יפה אלא העברת מסר דרך הפעולות שלכם שאתם מחליטים ולא הוא.
מעבר לזה אין טעם להיעלב מילד בן שנתיים וחצי או להיכנס להתחשבנות סביב העניין הזה.

שלום מורן,
כדי הציב גבולות אין תחליף לעיקביות. אם מצד אחד אתם והסבים מפנקים אותו, ומצד שני דורשים גבולות זה לא ילך. אם אתם נותנים לו ארבעה שלוקים, בודאי שהוא ירצה את החמישי, למה נתתם לו ארבעה? למה לא עצרתם בזמן אחרי אחד? אתם לא יכולים מצד אחד להיות חסרי גבולות לגמרי ומצד שני להתפלא שהוא משתגע.
אני בהחלט ממליצה שתפנו להדרכת הורים מסודרת כדי ללמוד היכן להציב את הגבול ואיך לעשות זאת בצורה אפקטיבית. גם לסבים ולסבתות לפעמים צריך לדעת להציב גבול, וגם לכך ניתן להתייחס בהדרכה אם יש צורך.

שלום טל,
האם קיבלתם מהפסיכיאטר הפניה למבחן TOVA? זה מאוד פשוט לברר עם בנכם זקוק לריטלין באמצעות המבחן הזה. זה מבחן שבודק האם יש הבדל בתפקוד שלו עם ריטלין ובלעדיו. אם יש הבדל אז הוא כנראה זקוק לריטלין. אנא בידקו זאת מול הפסיכיאטר.

שלום סמדר בני עבר את מבחן טובה והשיפור לא היה משמעותי בכלל.
לכן הפסיכיאטר לא קבע חד משמעי האם לתת לו ריטלין.

תודה

שלום טל,
אם זה כך אז אין טעם בריטלין. אם עדיין יש בעיה היא כנראה על רקע ריגשי וכדאי לפנות לטיפול כדי לפתור אותה.

שלום ורד,
האם את בטוחה שזה קשור לקשיי פרידה מהגן והמעבר לכיתה א' או אולי לדבירם אחרים? מה זאת אומרת להישאר איתך בבית כשאת נמצאת? האם אינך עובדת? האם את נמצאת בבית עם אחים קטנים יותר והיא מקנאה? האם היא מרגישה שאין לה מספיק זמן איתך וזו הדרך שלה לבקש להיות בחופש עם אמא?
מותר בקיץ קצת להתגמש עם ילדים ומדי פעם להשאיר אותם בבית ולעשות יום כיף ביחד, אבל חשוב להבין מאיפה כל דבר בא ומה המשמעות שלו ולפי זה לנהוג.

תודה על התשובה המהירה..
אחותה הגדולה והקטנה - שתיהן הולכות למסגרת.
אני בבית לפעמים - לא עובדת כל יום וכבר לקחתי אותה שבוע שעבר לעבודה והיה לה כיף והכל טוב ויפה. אבל לא כל יום אני יכולה לקחת אותה או רוצה לקחת אותה. ואני בהחלט מקצרת ימים וגמישה. אני ממש לא בקטע של לחנוק. אז אני מבינה שהיא רוצה קצת אמא לעצמה אבל לא בטוחה שאני רוצה לבדוק את הגבול בין להיות איתי בשביל ההנאה ולבין לברוח מהתמודדות (והיא ילדה אהובה בגן)
מה גם שזה מגיע לממש היצמדות וכל מני התנהגויות שלא היו לה מאז גיל תינוקת.
אז פשוט לזרום?

ורד

שאלתי אותה מה קרה והיא אומרת שמשעמם לה (מה שלא הזוי לגמרי בהתחשב במערכת החינוך) אבל חברותיה שהיו עמה כל השנה - שם. אז מה קרה פתאום?

שלום ורד,
לא, אני לא בעד לזרום. אם זו המסגרת ולפעמים היא מקבלת הקלות וגמישות, ובכל זאת קשה לה אז זה לא העניין. צריך עדיין לבדוק מה העניין. יכול להיות שהיא חוששת מכיתה א', חוששת להיות גדולה ומנסה להיות קטנה בכוונה. אם זה העניין, אז אולי כדאי לדבר איתה על כך שגם כשהיא תהיה בכיתה א', גדולה, מותר יהיה לה לחזור להיות קטנה לפעמים, לקבל פינוק של אמא ולעשות דברים של קטנים. יכול להיות שהיא פשוט מנסה "לגנוב" קצת אפשרות להיות תינוקת לפני שהיא "מתגייסת" לצה"ל..סליחה לכיתה א':-). אפשר להבין את זה לא חייבים לזרום עם זה עד הסוף, עצם ההכרה והרגעה של החשש שלה מעכשיו היא חייבת לא להיות כל הזמן גדולה כל הזמן יכולים להספיק.

לקראת סיום הגן ביתי בת השש החלה ממש להתחנן להשאר איתי בבית (אני בבית עם אחותה הקטנה בת שנה ושמונה- אבל זה לא חדש)והיה לה מאוד קשה בפרידה בבוקר ובגן. הגננת חשבה שזה קשור לפרידה מהגן ולשינוי לקראת כיתה א. עכשיו בקייטנה של בי"ס ולא קל לה. אף פעם לא חווינו לפני כן פרידות קשות בבוקר. אני לא יודעת איך לחזק אותה והאם זה נכון להוציא אותה מהקייטנה

שלום ורד,
כדאי שתרפו באמת מהוענשים כי זה לא עוזר. ילד בן 5 זקוק לתעסוקה יותר מובנית, הוא לא מסוגל להעסיק את עצמו ואז הוא "מפיל" את עצמו על אחיו בן ה-9. לילד בן 9, אין הרבה מה לעשות עם ילד בן 5, והוא בטח לא אמור להיות הבייבי סיטר שלו, ולכן הוא כועס ומתוסכל. נראה שהבעיה נובעת מבן ה-5 שמחפש בצדק התייחסות, תשומת לב ותעסוקה. הפיתרון הוא להפריד אותו מאחיו ולמצוא לו מה לעשות - חברים, לשחק עם ההורים, מדי פעם תכנית מתאימה בטלוויזיה וכו'.

סמדר שלום,
תודה על תשובתך, אבל כניראה שלא הסברתי את עצמי בבהירות, בני בן ה 9 ממש לא הבייבי סיטר של בני בן ה 5, לשניהם יש עולם עשיר בפעילויות, חברים ועוד, הבעיה מתרחשת בזמן שכולנו בבית, באוטו או אצל סבא וסבתא כשכולנו ביחד, ואז מתחילות המריבות. אני חושבת שגם שיש פער בגילאים, שני הצדדים צריכים לדעת לכבד אחד את השני ולעיתים גם לשחק ביחד ללא אלימות.

שלום ורד,
תודה על ההבהרה, עדיין אני לא בטוחה שלילד בן 9 יש כל כך מה לשחק עם ילד בן 5, אפילו שהוא אחיו. יכול להיות שמשהו קורה כאשר כולכם ביחד, שאז הילד בן ה-5 מרגיש שהמקום שלו לא ברור, וזו הדרך שלו לקבל התייחסות ותשומת לב. חשוב לבדוק איך שמים גבולות ואיך מתייחסים לילד בן ה-5 כדי שלא ירגיש שהוא הולך לאיבוד בין כולם. יכול להיות שאתם יוצאים מתוך הנחה שהוא אמור להחזיק את עצמו בזמנים האלה, אבל זה לא כך. הוא זקוק להכוונה, להתייחסות אישית (למשל לתת לו משימות תוך כדי נסיעה, לספור מכוניות בצבע מסויים, לספר לכולם משהו שעבר עליו וכו') ולתשומת לב.

שלום לך,
אכן את עומדת בפני מצב מורכב מאוד ללא כלים. אני לא ממליצה לך להיעזר בפורום באינטרנט כדי לדעת להתמודד עם מורכבות כזו. זה לא מספיק. אתם צריכים ליווי הרבה יותר אינטנסיבי של איש מקצוע. נסו לפנות לשירותי הרווחה או באופן פרטי כדי להעזר בצורה רצינית.