פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי,
בני כמעט בן 5, בשנתיים האחרונות הפך להיות (אני מניחה שבעידוד שלנו) מאד תחרותי.
בגן עולה קושי לעבודות יצירה שלא אוהב לעשות. הבנו שבגיל הזה הרבה בנים לא נמשכים לתחום היצירה ועושים אותו כי חייבים, אבל לא משקיעים בפרטים וכו'.
הבעיה היא שאני וגם המטפלות שלו בגן, חושבות שהוא פרפקציוניסט, שהוא חושב שלא יצא לו יפה כמו לאחרים והוא משווה את עצמו ולכן נמנע מלנסות.
הפרפקציוניזם הזה כמובן משתק אותו באיזושהי צורה.
מרוב שהוא לא משקיע ולא מעונין לעשות מעבר למינימום בתחום, הוא לא מפתח את תחום הציור, פחות מתאמן בהחזקה של עיפרון/צבע/טוש ואני חוששת שיגיע עוד שנה לכיתה א' לא מוכן מהבחינה הרגשית והפיזית.(הצורך לשבת שעות רבות ליד שולחן ולכתוב/לעשות עבודות).
כמו כן, נמצא שיש לו גמישות יתר וחגורת כתפיים חלשה.-בתחום זה אנחנו מנסים לטפל בחוג שחיה ובפעילויות כיפיות של גן שעשועים אחר הצהריים.
שאלתי היא, איך ניתן להמעיט את הצורך שלו ב"מושלם"? לא להיות כל כך מודאג מהתוצאה ולהנות מהתהליך?
כיוון שאומרים לי שגם אני כזו אני רוצה לעזור לו כדי שיהיה לו יותר קל ממה שהיה לי. אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה.
אני עובדת איתו מעט בבית ביצירות שונות, ומעודדת אותו, ומחמיאה לו על הדרך ועל הניסיון. אנחנו הרבה פעמים מחמיאים לו כשהוא מנסה לעשות משהו שמלחיץ אותו, או שאנחנו מרגישים שהוא נמנע ממשהו וכשהוא מנסה בכל זאת ומתגבר על הלחץ/פחד אנחנו מעודדים אותו ומדגישים בפניו שהכי חשוב לנסות ונותנים לו דוגמאות שגם אנחנו מנסים למרות ש...
האם יש דרכים נוספות שעלינו לנסות? בינתיים אין ממש שיפור בתחום היצירה בגן.

תודה על ההתייחסות

שלום , ביתי בת 5 . באופן מוזר מזה מס' ימים היא חזרה לעשות פיפי במיטה ומוזר יותר שגם בורח לה גם בערב בבית , ממש סתם כך פתאום מטפטף על הרצפה . ניסיתי לדלות אינפורמציה אך לא לא ממש היו לי את השאלות הנכונות . היום בערב היא גם ממש הראתה פחד מנחשים כשהיינו בחוץ , לא יודעת אם יש קשר ? אך אשמח לקבל טיפים מדוע זה קורה ואיך להתמודד . הילדה כאמור גמולה מזה שנתיים וחצי , זה ממש בגדר מוזר .תודה

שלום בתי בת שנה ותשע היא ילדה מאוד חכמה וחברותית יודעת לדבר ממש יפה ומאוד אוהבת לשחק עם ילדים ובזמן האחרון היא מרביצה לכל ילד שמפריע בדרכה אפילו שלא מתחילים איתה לוקחת להם צעצועים (חשוב לציין שלא חסר לה צעצועים יש לה הכל מהכל )אבל זה פשוט לא עוזר היא מתנהגת כאילו חסר לה כאילו הכל שלה אני ובעלי כל הזמן מדברים איתה אומרים שזה אסור ולא יפה וזה מאוד כואב וצריך לשחק ביחד ולא לקחת מילדים אחרים תצעצועים שלהם כשהם לא מסכימים ושוב היא חוזרת על אותו התנהגות,אני מאוד מותרדת מהעיניין מה לעשות איך להתנהג אך להסביר בצורה שהיא תבין שזה לא בסדר אולי כי היא לא בגן אז היא לא יודעת אך לשחק? אשמח לתשובה מהירה בתודה מראש

היי, בתי בת 4.5 היא מאוד מאוד ביישנית, סגורה ומופנמת,
בגן יש לה חברים ואיתם היא משחקת גם אחה"צ אבל עם הגננת ועם הסייעת היא פשוט מפחדת לדבר, כאילו חרדה, הגננת אומרת שבשביל שהיא תשתף פעולה היא צריכה לתת לילדה ה-מ-ו-ן חיזוקים חיוביים ורק אז היא תענה לה תשובה דלה ביותר וגם התשובה שלה תהיה לשביעות רצונה של הגננת כאילו היא חייבת לרצות אותה, היינו בהתפתחות הילד אצל קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק ושם הילדה פשוט קפאה במקום ולא היתה מוכנה לשתף פעולה, היא נבהלה / פחדה / נחרדה ולא ברור לי למה? בבית היא מקבלת את כל החום והאהבה שרק אפשר.
חשוב לי לציין שבבית היא מאוד פתוחה ופעילה וגם עם חברים שלה מהגן.
האם אני צריכה לפנות לפסיכולוגית?

שלום,
בתי הת ה 7 התחילה בטנטרומים קשים לאחרונה.
בכל פעם שנענית בשלילה על בקשה שלה היא נכנסת לטנטרום קשה ביותר.
הפעם הבקשה היתה ללכת לישון אצל חברה בשבע בערב. הסברתי לה שהיא לא יכולה לישון אצל חברה באמצע שבוע ואשמח להזמין את החברה או לתת לה ללכת לישון אצלה ביום חמישי (אין קייטנה בשישי). ואז הכל התפוצץ!
הטנטרום מלווה בצווחות אימה (שכל השכונה שומעת), במשפטים כגון "אני שונאת אותך" "אף פעם לא מרשים לי כלום" "אני רוצה שתפלי ותשברי את הראש". כל טנטרום כזה יכול לקחת כשעה -שעתיים.
היא ילדה בכורה ולה שני אחים קטנים, עברה עכשיו בית (למרות שזה התחיל עוד קודם לכן), תלמידה מאוד טובה, ילדה סה"כ מאוד בוגרת וממושמעת, ילדה מקובלת חברתית.
התנהגותי בטנטרום האחרון: לא כעסתי, האמת כן כעסתי אבל לא הבעתי זאת. לא אמרתי "שששש השכנים שומעים" לא צעקתי. הדבר היחיד שאמרתי ממש בשקט "אני מאוד מאוכזבת ומתביישת בהתנהגות שלך". בעלי גיבה אותי בהתנהלות מולה במאה אחוז. כל פעם שיצאה מהחדר שלה הרמנו אותה והחזרנו אותה לחדש ללא מילים.
הילדה היתה כל כך עצבנית שפחדתי שאשכרה יתפוצץ לה וריד במצח.
אני מאוד מאוכזבת מההתנהגות שלה והמת קשה לי להאמין שהגעתי למצב כזה איתה.
אל לשכוח, שהאחים שלה חוזים בהצגה הזו.
אני מחשיבה את עצמי כבעלת שיקול דעת נכון ומגיבה בפרופורציות.
אני ממש אבודה מול התנהגות שכזו. לא יודעת אם נהגתי כשורה או פיספסתי בגדול.
מאוד אשמח לקבל תשובה.

תודה ולילה טוב!

שלום רב.
בני בן חמש וחודש , מסיים השנה את שנתו השנייה בגן שפתי(חינוך מיוחד). הוא ילד חכם מאוד וחברותי , ואין לו בעיות חברתיות מיוחדות וגם לו רגשיות.הוא נמצא במסגרת החינוך המיוחד מפני שעד גיל 4 כמעט ולא דיבר כלל. החל מגיל 4 ועד היום חל שיפור משמעותי מאוד בדיבור אך עדיין הדיבור לא חלק. לפני כחודש התחלנו גם טיפולים פרטיים אצל קלינאית תקשורת. והשאלה שלי היא כזו : אנחנו, הוריו , שוקלים וחושבים להעביר אותו בשנה הבאה לגן רגיל שלא במסגרת החינוך המיוחד והגננת והצוות הטיפולי לא ממליץ מהסיבה ש"יכולים לצחוק עליו ואז כל הביטחון העצמי שלו ירד ". אנחנו ההורים , רואים את הצורך שלו בחברה גדולה יותר , הוא ילד מאוד חברותי וצמא לחברה , אך כמובן שלא היינו חלילה מעוניינים לפגוע בו בשום דרך.
הצוות הטיפולי טוען שכן הוא מוכן מבחינה רגשית וחברתית וגם מוטורית אך שעדיין לא מוכן לגמרי מבחינת הדיבור.הם ממליצים על שילוב במהלך שנה הבאה. אנחנו מאוד מבולבלים ולא יודעים מה לעשות. אודה לתשובה.

שלום רב,

בני הבכור בן שנתיים וחצי, הוא ילד חכם, מדבר בצורה יוצאת דופן, עם בטחון עצמי, אהוב מאוד מצד כל הסובבים אותו, ובגן מתפעלים מאוד מחוכמתו ומיכולותיו. יש לו אחות קטנה בת עשרה חודשים.
בחודשים האחרונים הוא כל הזמן "מנהל" אותנו, איפה בדיוק להניח את הבקבוק שלו, מי ישים לו את החיתול, איפה הוא ינעל את הסנדלים ובאיזה רגל בדיוק יש לשים את הסנדלים (תמיד מבקש לשים קודם ברגל שמאל), לאחרונה חלק מההתנהגויות שלו נראות לי "אובססיביות", לדוגמא ההתעקשות לשבת באותה נקודה בבית כשנועלים סנדלים, וזה שמבקש להתחיל באותה רגל גם כאשר שמים נעליים וגם כשלובשים מכנס.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהוא מאוד חכם ויש לו זיכרון מדהים, לאחרונה התחלתי קצת לחשוש שאולי זה משהו אחר.
אציין, שרוב הזמן אנחנו "זורמים" איתו, וזה לא ממש מפריע לנו בשגרה.
יחד עם זאת, אשמח לדעת אם מדובר בתופעה חריגה, אם יש מקום להתייעצות עם איש מקצוע ואם כן עם מי? וכיצד אתם מציעים לנהוג, האם להמשיך "לזרום" איתו, או בדרך אחרת?

תודה רבה מראש,

שלום
יש לי ילדה בת 5 .
בחודשים האחרונים הילדה סובלת מטיקים. כאשר כל פעם הסימפטומים מתחלפים.בהתחלה זה היה הסטת העיניים לצדים באופן אובססיבי לאחר מכן זה עבר לנשימות חזקות דרך האף ,הורדת הראש למטה ...
הטריגר לתופעה הינה כנראה לידת אח חדש , וזה נמשך כבר למעלה מ 4 חודשים. בדיקה נוירולוגית שללה בעיה נוירולוגית. ניסינו רפלקסולוגיה ללא הצלחה.
כמובן שאנחנו מתעלמים מהבעיה מול הילדה לא מעירים לה ומחכים פשוט שזה יעבור אך לל א הצלחה.
בזמ הטיקים רואים אי שקט וחוסר שלוה אצל הילדה .(יש לציין שמדובר בילדה שהיתה רגועה לחלוטין)
אנחנו שוקלים טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית ילדים .
נשמח לקבל עצות ,האם כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ?
האם אתם יכולים להמליץ על פסיכולוגית ילדים באיזור פתח תקוה ראש העין כפר סבא והסביבה
תודה

הי

יש לי ילדה בגיל ההתבגרות (13.5) שמאוד מקנא באחיה הצעירים ממנה (5.5,8.5). אין יום שהיא לא תציק להם או תכנה אותם בשמות גנאי, נכה, מטומטום, דביל .... איך אפשר להפסיק זאת. זה מרתיח אותנו בבית וכמובן גורם לאחיה לדבר בשפה שלה.

תודה

בני בן שנתיין וחצי אובחן כסובל מבעיות בויסות החושי, זה מתבטא בקשיי ריכוז ובעיות התנהגות. אנחנו גרים באירופה והסבא והסבתא באו לבקר למשך שבועיים. מבחינתנו זה טוב כי זה מקל עלינו קצת, אבל בני לא ממש מוכן לבלות איתם (הוא מכיר ומזהה אותם מהשיחות בסקייפ). הם כבר שבועיים אצלנו ועדיין הוא מבקש "רק אמא" או "רק אבא". איך מעודדים אותו לבלות איתם? איך להנחות את הסבים להתנהג איתו? האם פשוט להשאיר אותו איתם קצת כדי שיתרגל בהדרגה?

שלום

בתי בת 8 עולה לכיתה ב' נשארה שנה בגן ילידת יוני לא מזמן חגגנו לה בבית עם כל ילדי הכיתה באמת רוב הכיתה הגיע ליום הולדת .
בתי ילדה חברותית שמחה אך ילדותית ורגישה בכיתה (אמנם עכשיו התחיל החופש )
משחקת בעיקר אפשר להגיד לרוב עם שני בנים מהכיתה. מה שמדאיג אותי זה שהבן שהיא בקשר איתו טוב עוזב לעיר אחרת ולא יהיה איתה בכיתה .
שמתי לב שבתי שהיא מדברת .. עם מישהו/משהי היא לא שמה לב עם האחר מקשיב לה בכלל ובקשר עין איתה היא יכולה להמשיך לדבר ולחשוב שהוא מקשיב לה . (קורה לעיתים אך לא תמיד )
איך אפשר לעזור לה ? לא אוהבת את הבנות השלתטניות אוהבת לשחק עם ילד אחד עם יש כבר כמה ילדים הולכת לאיבוד .
אם תוכלי לתת לי עצות כיצד אפשר לעזור לה ? מאד חשוב לי מבחינה חברתית שיהיו לה חברות .

שלום,
ביתי תהיה בת שנתיים בספטמבר הקרוב ואני זקוקה לעזרה בבחירת הגן לספטמבר הקרוב.
כיום ביתי משתלבת בגן בו קיימות שתי קבוצות: קבוצה של תינוקיה עד גיל שנה וקבוצת הבוגרים מגיל שנה וחודשים עד שנתיים .
אני מתלבטת אם להשאיר אותה שנה נוספת בקבוצת הבוגרים של הגן בו היא נמצאת או להעבירה לגן חדש בו תשולב בין קבוצת הצעירים ( שנה וחצי עד שנתיים) לבוגרים ( שנתיים וחצי עד ארבע) בהתחשב בעובדה שספטמבר 2012 אנו עוברים דירה לאזור חדש כך ששוב תאלץ לעבור גן.
מה חשוב יותר שתהיה בין הגדולים בגן ותצבור ביטחון ותעבור פחות גנים או שתעבור כל שנה גן אך תהיה בין הקטנים וימשכו אותה מעלה.
תודה לילך

שלום רב

בתי בת שנתיים וארבעה חודשים. לאחרונה החלה לעשות את צרכיה באסלה על ישבנון. ככל הנראה אין לה בעיה "לשחרר" מפני שהיא מתפנה מתי שהיא מחליטה שהיא רוצה.
העניין הוא שהיא כנראה לא תמיד רוצה, ואם היא מפספסת גם לא כל כך אכפת לה - היא לא מודיעה ואם היא כן מודיעה היא לא נראית מוטרדת במיוחד מהפספוס, ואם זה קקי - לעיתים היא מכחישה שיש קקי בתחתונים ואף מסרבת להחליף אותם ולהתנקות.
היא מפספסת פיפי כפעמיים שלוש ביום (זה כבר שבועיים), והשיא היה שאתמול היא עשתה קקי על הרצפה והודיעה לנו על זה בלי מראה מוטרד במיוחד, ואחר כך מצאנו עוד איזור עם פיפי וקקי על הרצפה עליו היא בכלל לא הודיעה לנו. (היא היתה במקרה בלי תחתונים בכלל)

השאלה שלי היא - האם העובדה שלא מאד אכפת לה מהעובדה שהיא מפספסת מעידה שהיא לא מוכנה? אולי אם נחכה כמה חודשים ונתחיל שוב הכל יהיה יותר קל - גם לה וגם לנו - מפני שהיא תהיה יותר בוגרת ותרגיש יותר טוב עם עצמה על עשיית צרכים בשירותים ויותר תחשוש מלפספס?

תודה!

שלום. בני בן שמונה עוד מעט (עולה לכיתה ג) ילד מקסים ויצרתי, מאז ומתמיד תמיד אהב יותר את המשחקים של בנות המין השני, לעיתים כשהוא לבד בחדר המשחקים הוא אוהב לקחת סדין ולדמות חצאית וכו' (מבלי שנשים לב).יש לציין שעם זאת כשהוא משחק עם בנים הוא נהנה ויש לו מה להציע .
יש לציין כי הינו ילד שמח וחינני ומאז ומתמיד היה קשור יותר לאימו.
לאחרונה הבחנתי שהוא גולש באתרים של מחקי בנות בראץ וכדו' הנני מודאג מאוד מה עלי לעשות

שלום לך
ילד בן 9 חכם ופיקח מאוד (עם בעיות התנהגותיות)

מסוגל לחשוף את איבר מינו כדי להוכיח ש"יש לו בולבול" או כששאלנו אותו 'לבשת תחתון?' הוא עונה לא, ומראה שאין לו...(הוא צוחק תוך כדי, וזה לא צחוק חצוף)
בהתחלה זה קצת מצחיק, אבל אחרי שאתה תופס את התמונה זה מבהיל.
(המשפחה לא מתירנית ולא מקובל להסתובב עירום)
אנו כועסים עליו אבל אנחנו גם אובדי עיצות כי אם צועקים עליו, הוא לא מבין 'מה לא בסדר'. זה מתסכל כי עם כל השכל שיש לו, ההפרעות בהתנגות מטרידה אותנו ואין לנו מושג מה לעשות. היום הוא ילד, אז "זה", "קטן",אבל הוא מתפתח ומחר הוא כבר יהיה "מפותח מינית" וזה כבר יהיה קטסרופלי, עם השלכות כבדות מאוד, לא רק לו עצמו, אלא גם לנו .(מה שבנאדם עושה בבית, זה עניין אחד כל עוד הוא לא מוציא את זה לחדר מדרגות, לרחוב או לגינה).

לאן דבר כזה יכול להוביל בטווח הרחוק? יש טיפול לבעיה שציינתי?
האם זה יכול לחלוף ללא התערבות?